בודפשט: ספא גלרט

ספא גלרט

ביום האחרון שלי בבודפשט החלטתי ללכת לאחד מהמרצחאות של העיר. הספא הגדול ביותר נמצא במזרח העיר, אבל החלטתי שלא ללכת אליו - גם בגלל המחיר אבל בעיקר כי טיילתי לבד. בגלל טיול הסולו שלי, החלטתי לבקר דווקא בספא גֶּלֶרְט (Gellért gyógyfürdő) שהוא אמנם קטן יותר בגודלו, אך עדיין מפואר ונחשב לאחד מאתרי הספא היפים של בודפשט. הספא שוכן במלון גלרט, בגדה המערבית של הדנובה, לא רחוק מגשר החירות (הגשר הירוק). 

כבר במאה ה-13 עמד באתר בית מרחץ ; במרוצת מאות השנים התחלפו בעלי המקום והמבנים ששימשו את המקומיים כבית מרחץ. המלון הנוכחי נבנה כאן בין 1912-1918 בסגנון אר-נובו והוא מעוטר בפסלים יפהפיים. המלון ניזוק בזמן מלחמת העולם השנייה ועבר שיפוץ יסודי אחריה. כיום קיימות בספא גלרט 12 בריכות, כולל בריכת גלים חיצונית .

החזית של מלון גלרט שעל הדנובה. הכניסה היא דווקא מצידו הנגדי של המלון

עם הכניסה למלון גלרט, קניתי כרטיס רגיל שכולל כניסה למרחצאות ושימוש בלוקר. הבאתי איתי מגבת וכפכפים (וכמובן בגד-ים), אבל אפשר לשלם אקסטרה עבור תוספות שונות. חשוב לדעת שאל הבריכה המרכזית והמפורסמת ביותר של הספא, חייבים להיכנס עם כובע-רחצה (אפשר לקנות אותו גם אחרי הכניסה. לי הוא עלה יורו אחד).

איזור הלוקרים היה עבורי מעט צפוף, אבל הכיל תאים אישיים ולוקרים פשוטים לתפעול באמצעות צמיד אלקטרוני אישי. ההתמצאות בספא הרגישה לי לעתים כמו מבוך, גם אחרי שהצלחתי לאתר את כל הבריכות הפעילות בו. צריך לעקוב בו היטב אחרי השילוט, אבל בסופו של דבר ביקרתי בכל הנקודות החשובות. המים במרבית הבריכות הם תרמיים, ומסופקים למבקרים בטמפרטורות שונות, כשהגבוהה ביותר היא של 40 מעלות צלסיוס והנמוכה היא של 16 מעלות.

ביליתי כאן כשעתיים וכאמור ביקרתי בכל הבריכות שהיו פעילות. הבריכה המרכזית היא היפה מכולן ; המים בה אינה מחוממים והיא יחסית אינה מלאה במבקרים. מנגד, שאר הבריכות היו מלאות כמעט עד אפס מקום - דבר שאפילו הפריע לביקור שלי: בחלק מהן היה בלתי אפשרי למצוא פינות פרטיות או אפילו מרחק נורמלי מהמבקרים האחרים. אני לא יודע עד כמה זה טוב מבחינה תברואתית. אני אישית שבתי מבודפשט עם שעורה בעין ואחריה שפעת קלה (כנראה מהטיסה חזור), אז לא הייתי ממליץ לכל אחד לבקר כאן.

ההמלצה שלי בנוגע לספא גלרט (וגם למרחצאות האחרים) היא כזו: כדאי להגיע מוקדם, ממש עם הפתיחה כדי להימנע מהמוני המבקרים שגודשים את המרחצאות. לרוב יש גם תעריף כניסה מוזל בשעות המוקדמות של הבוקר.

הדירוג שלי: ✪✪✪✪

הבריכה המרכזית של ספא גלרט

מבט מלמעלה על הבריכה המרכזית, מקומת המסעדה

אחת מהבריכות המחוממות

בודפשט: בית הטרור ובית האופרה

בית הטרור

יום הטיול הראשון שלי בבודפשט היה עמוס. פתחתי אותו בסיור בבית הפרלמנט ההונגרי וממנו המשכתי למספר אתרים לאורך הדנובה. לאחר הפסקה קצרה בצהריים, יצאתי אל שני אתרים היושבים על שדרת אָנְדְרָאשִי (Andrássy út) - אחד מהרחובות הראשיים של העיר. הלכתי ברגל מהדירה שלי, אך ישנן מספר תחנות מטרו לאורך השדרה והנגישות אליה פשוטה ביותר.

תחילה הגעתי אל מוזיאון בית הטרור (Terror Háza, שדרת אנדראשי 60). המוזיאון נפתח ב-2002 לזכר השנים, שבהן הייתה הונגריה תחת השלטון הנאצי והשלטון הקומוניסטי. בעבר שכנו בבניין הזה המפלגה הנאצית ההונגרית, מפלגת צלב-החץ הפשיסטית והמשטרה החשאית ההונגרית, שאף החזיקה עצורים במרתף הבניין. המוזיאון מציג את אותן שנים אפלות של הונגריה, בדגש על השנים תחת המשטר הקומוניסטי. מעלית לוקחת את המבקרים עד לקומה העליונה ומשם אפשר לרדת ברגל בין התצוגות לפי ציר הזמן. 

אישית, מאוד התאכזבתי מהמוזיאון. נכון לביקור שלי (ספטמבר 2024) אי אפשר היה לרכוש אליו כרטיסים מראש באינטרנט. זה יוצר תור לרכישת הכרטיסים כבר בכניסה אליו. בעת הרכישה, לא הציעו לי להוסיף מדריך-קולי לסיור - דבר שאולי היה משפר את חוויית הביקור שלי פה. מצאתי את עצמי עובר בין התצוגות בלי עניין גדול למדי. כשכבר רציתי "לחתוך" ולסיים, הגעתי למעלית איטית ביותר שיורדת אל קומת המרתף ובמקביל מכניסה את המבקרים לאווירה קודרת. את הביקור בתאי העצירים בקומת המרתף קיצרתי כמה שיכולתי - ומיהרתי להמשיך אל היעד הבא שלי.

המוזיאון מוקדש לתקופה חשובה וכואבת במיוחד לעם ההונגרי, אך אני הרגשתי שהביקור כאן היה פספוס מוחלט ולכן אני לא יכול להמליץ עליו.

הדירוג שלי: ✪✪

מוזיאון בית הטרור (אסור לצלם בתוכו)

בית האופרה של בודפשט

מבית הטרור המאכזב המשכתי אל מבנה חשוב נוסף על שדרת אנדראשי: בית האופרה הלאומי של בודפשט (בהונגרית: Magyar Állami Operaház, שדרת אנדראשי 22). זהו משכנה הרשמי של האופרה הלאומית של הונגריה והוא נחשב לאחד מהמבנים היפים של העיר. המבנה הוא בסגנון ניאו-רנסנס והוא נפתח לציבור ב-27 לספטמבר 1884 ; במקרה הגעתי לביקור כאן בדיוק ביום השנה ה-140 לפתיחתו, מבלי שתכננתי זאת מראש.

בית האופרה של בודפשט

הכניסה לאולם הקבלה של בית האופרה היא בחינם: אפשר להסתובב בו ולהתרשם מהעיצוב הפנימי המרשים שלו. אבל אולם הקבלה הוא לא החלק המרשים ביותר כאן ; וכדי לראות מעבר לו - צריך לרכוש כרטיס לאופרה או סיור מודרך בבניין.

 הסיורים מתקיימים מספר פעמים ביום במגוון שפות. אני בחרתי סיור באנגלית, עם מדריך, שהוביל את הקבוצה בין ההיכלים השונים ונתן הסבר על ההיסטוריה של המבנה ועל עיצובו. הסיור כולל כניסה אל האולם המרכזי המרהיב ביופיו. הוא יכול להכיל כמעט 1300 צופים ונחשב לאחד מאולמות האופרה בעלי האקוסטיקה הטובה העולם. התקרה שמעל האולם היא מהפנטת ביופיה ובמרכזה ציור מעגלי עצום בגודלו, ונברשת יפהפייה. הסיור מסתיים לאחר שהמבקרים זוכים לשמוע דוגמית אופראית מצמד זמרי אופרה מקומיים. זה היה פשוט נפלא.

הכרזה של האופרה הראשונה בבית האופרה ההונגרי: 27.09.1884

האולם המרכזי

התקרה והנברשת

יציע הכבוד

דגימה אופראית בסוף הסיור

הכרטיסים לאופרה לא תמיד אוזלים מראש (תלוי בביקוש למופע) ; במקרים רבים קיימות בקופת הכרטיסים או חנות המזכרות הנחות של 50% בעת רכישת כרטיסים לאותו היום או למחרת. התלבטתי רבות אם אני רוצה ללכת לאופרה כאן, ולמחרת הביקור שלי החלטתי שכן. שבתי לבניין האופרה ורכשתי כרטיס ל"ההולנדי המעופף" (Der fliegende Holländer) של וגנר. המחיר היה כ-160 ש"ח - מחיר לא רע יחסית למיקום  באולם המרכזי ובטח בהשוואה למחירי כרטיס לאופרה בישראל או מערב אירופה.

באותו הערב שבתי - וזו כבר הפעם השלישית - לבניין האופרה והפעם לשלוש ורבע שעות (כולל הפסקות) של אופרה בגרמנית. קראתי קצת על עלילת "ההולנדי המעופף" מראש כדי שאתמצא בעלילה באופן כללי. ועדיין, יש כתוביות מעל הבמה באנגלית ובהונגרית ; וגם יש כתוביות באנגלית, הונגרית, צרפתית וגרמנית על גבי-המושבים. זה הפך את המופע לנגיש מאוד. ההפסקות היו ארוכות וניצלתי את הזמן לקינוח, קצת שתייה (לחגוג, חיסלו את נסראללה באותו הבוקר) ולתצפית ממרפסת בית האופרה על שדרת אנדראשי. זו הייתה החוויה האופראית הראשונה שלי והיא בהחלט הייתה מהנה.

הדירוג שלי (לסיור ולאופרה): ✪✪✪✪✪

הכרזה ל"ההולנדי המעופף"

המיקום שלי והמסכים עם התרגום בגב-המושבים

מבט ממרפסת בית האופרה על שדרת אנדראשי בערב

הפסקה בסטייל

בודפשט: אתרים לאורך הדנובה (פשט)

נעליים על הדנובה

בבוקר היום הראשון שלי בבודפשט ביקרתי בבניין הפרלמנט ההונגרי. לאחר הביקור יצאתי להליכה מבית הפרלמנט לאורך גדת נהר הדנובה בכיוון דרום. ציפתה לי הליכה לא ארוכה: של כעשרים דקות, לא כולל עצירות לתמונות.

היעד הראשון אליו הגעתי היה אחד מהאתרים המפורסמים של העיר, בטח בקרב מבקרים ישראלים: אנדרטת נעליים על הדנובה (בהונגרית: Cipők a Duna-parton). האנדרטה הוקמה כאן בשנת 2005 לזכר יהודי הונגריה שנורו, נרצחו וגופותיהם הושלכו אל הדנובה בשנים 1944-1945. האנדרטה אמנם צנועה אבל במקביל עוצרת נשימה: היא ממוקמת במרחק הליכה קצר ביותר מבניין הפרלמנט (כ-200 מטרים) ומציגה 60 זוגות נעליים מברזל, כולן פונות אל הדנובה לזכר בעליהן שכבר אינם. הנעליים שונות זו מזו: חלקן מרופטות, אחרות מהודרות, נעלי גברים, נשים וילדים. 

קראתי שקיים גם שילוט ליד האנדרטה, אך לא ראיתי אותו. השילוט הוא בשלוש שפות: הונגרית, אנגלית ועברית. באף אחת מהשפות לא מצוין שהנרצחים היו יהודים, וכאן בהחלט קיים מקום לשיפור באנדרטה. 

אני ביקרתי באנדרטת הנעליים בסוף ספטמבר 2024. האנדרטה הפכה לאנדרטה המשלבת את זכר השואה ואת זכר המתקפה שניסתה להביא על ישראל שואה שנייה ב-7 לאוקטובר 2023. רבות מהנעליים סומנו בסרטים צהובים עם דרישה להשבת החטופים מעזה. על עמודים סמוך לאנדרטה היו סטיקרים רבים של קורבנות המתקפה, חללי צה"ל וחטופים. הונגריה היא אחת המדינות היחידות שבה אפשר להפגין אהדה לישראל ללא חשש של הפגנות פרו-פלשתינאיות או חבלה באנדרטה. 

הדירוג שלי: ✪✪✪✪

נעליים על הדנובה עם סרטים צהובים לזכר מתקפת אוקטובר 2023

סטיקרים לזכר קורבנות המתקפה

הנעליים, הדנובה וברקע - טירת בודה

גשר השלשלאות סצ'ני 

הליכה קצרה מאנדרטת הנעליים, הביאה אותי אל הגשר המפורסם ביותר של בודפשט: גשר השלשלאות סֶצֶ'נִי (בהונגרית: Széchenyi lánchíd). הגשר היה הראשון שחיבר באופן קבוע את הערים בודה ופשט כבר בשנת 1849. אורכו הוא 375 מטרים ובעת בנייתו הוא היה אחד מהגשרים הגדולים בעולם. הגשר הופצץ בעת נסיגת הנאצים מבודפשט ב-1945 ועבר בנייה מחדש בשנת 1949.

הוא מפורסם בארבעת פסלי האריות היושבים בכניסה אליו: שניים בכל צד של הגשר. אפשר לחצות אותו ברגל או ברכב כדי לעבור בין חלקיה של העיר ; אני בחרתי ללכת מעט "פנימה" כדי שאוכל לראות את הדנובה מלמעלה. זוהי בהחלט נקודה שכדאי לעצור בה כדי להתרשם מיופיה של בודפשט, למרות שהגשר כמעט ותמיד עמוס בתיירים. אם רוצים לראות את גשר השלשלאות מרחוק, כדאי להשקיף עליו מלמעלה מכיוון טירת בודה (ואת זה עשיתי למחרת).

הדירוג שלי: ✪✪✪✪

אחד מהאריות הניצבים בכניסה לגשר

על גשר השלשלאות

הכניסה לגשר מהצד של פשט

פסל הנסיך הקטן

עוד הליכה קצרה דרומה לאורך הדנובה, והגעתי אל פסל הנסיך הקטן (בהונגרית: Kiskirálylány szobor). הפסל המקורי נוצר ע"י הפָּסָל לַסְלוֹ מַרְטוֹן ב-1972, בהשראת בתו הבכורה, שהייתה אז בת שש. הפסל המקורי נמצא בגלריה הלאומית של הונגריה ואילו כאן לגדת הדנובה ניצב העתק מוגדל שלו, שיצר מרטון בשנת 1990.

הפסל כנראה נחשב למביא מזל, כי רבים נוגעים בברכו של הנסיך הקטן - ולכן היא שומרת על צבעה הזהוב לעומת שאר חלקי הפסל. זו הייתה הנקודה בה עצרתי את ההליכה שלי לאורך הדנובה בפשט ושבתי אל מרכז העיר.

הדירוג שלי: הדירוג שלי: ✪✪✪

פסל הנסיך הקטן

בודפשט: ביקור בבניין פרלמנט ההונגרי

הפרלמנט ההונגרי

הונגריה היא המדינה ה-42 בה ביקרתי (והיעד ה-54 שלי אם לא סופרים רק מדינות). הטיסה שלי נחתה בשעות הערב ולאחר לילה ראשון בבודפשט התחלתי את הטיול שלי בעיר. היעד הראשון שלי היה בניין הפרלמנט ההונגרי, השוכן לגדת הדנובה. כדי להגיע אליו נסעתי במטרו (בקו האדום) עד תחנת Kossuth Lajos tér, הסמוכה לו. כבר ביציאה מהמטרו אפשר לחזות ביופיו ובגודלו העצום של בניין הפרלמנט.

בניין הפרלמנט ההונגרי (בהונגרית: Országház) נבנה בין השנים 1885-1904 והוא מבנה סימטרי עצום באורך 268 מטרים בסגנון ניאו-גותי ובתכנונו של אדריכל יהודי. במרכזו של המבנה ניצבת כיפת ענק כפולה (כלומר, שתי כיפות וביניהן חלל) ומעליהן צריח המתנשא לגובה של 96 מטרים. בזכות נתונים אלו, בניין הפרלמנט הוא אחד מהמבנים הגבוהים בבודפשט.

עוד לפני הביקור בפרלמנט, הגעתי למרפסת תצפית מעל הדנובה. יכולתי להשקיף מכאן על צידה השני של בודפשט: על כנסיית מתיאש, באסטיון הדייגים וטירת בודה בהן אבקר למחרת.

הכניסה הראשית אל הפרלמנט. התיירים נכנסים ממרכז המבקרים, הנמצא צפונית לבניין.

הנוף ממרפסת התצפית. על הגבעה משמאל: כנסיית מתיאש ובאסטיון הדייגים

במרפסת התצפית מעל מרכז המבקרים

סיור בפרלמנט

הכרטיסים לביקור הפרלמנט כוללים שעת כניסה מדויקת, ולכן יש להגיע בזמן אל מרכז המבקרים, היושב לצפונו של הפרלמנט. כדאי להזמין כרטיסים מראש, בוודאי בעונות התיירות. שעות מבוקשות נוטות להתמלא במהירות ; מכיוון ואני רציתי סיור מוקדם ככל האפשר, בחרתי את זה שהחל ב-8:45. הסיור שלי היה עם שני מלווים ומדריך-קולי באנגלית בלבד, אך ישנם גם סיורים עם מדריך-קולי הזמינים במגוון שפות, כולל בעברית. 

לאחר סריקת הכרטיסים עברתי בידוק בטחוני כמו בכניסה לשדה תעופה ; בכל זאת - מדובר כאן בפרלמנט אירופי וזה נוהל ביטחוני רגיל. קיבלתי מדריך-קולי המחובר גם באוזנייה אל המלווים של בית הפרלמנט. המלווים הדריכו אותנו בעת המעבר בין האולמות והחדרים ובעת הצורך הפעילו את המדריך הקולי. עוד לפני ההגעה אל התחנה הראשונה בפרלמנט, התרשמתי מאוד מיופי המסדרונות שלו: פסלים יפהפיים וחלונות ויטראז' צבעוניים. קשה לתפוס את כל מה שהפרלמנט מציע, בעיקר תוך כדי הליכה בו.

האולם הראשון שהגענו אליו היה אולם קבלת הפנים המפואר של בית הפרלמנט. הוא מעוטר בגווני זהב, שיש לבן ושטיח אדום וכיום משמש רק לקבלות פנים טקסיות. משני צדדיו ניצבים כל דגלי חברות האיחוד האירופי. במדריך הקולי קיבלתי הסבר מפורט על האולם, כולל יצירות האומנות שעל תקרתו. 

ויטראז'ים בבית הפרלמנט ההונגרי

מבואת הכניסה המפוארת

פסלים בפרלמנט ההונגרי

התחנה הבאה הייתה אולי האולם החשוב ביותר בפרלמנט: זה הניצב מתחת לכיפתו הכפולה. במרכז האולם שמורים אוצרות הכתר ההונגרי של המלך סטיבן (איסטבן) הראשון: הכתר, החרב, השרביט וגלובוס-הריבון. הכתר ההונגרי מפורסם בצלב שמעליו, שיושב בזווית עקומה. הסיבה לאותה הזווית לא ידועה במפורש ; יתכן והוא עוצב כך בכוונה, אך קיים סיפור עממי על כך שהצלב התעקם בעת שסגרו עליו מכסה של קופסה, שהייתה קטנה מדי להכילו. באותו האולם, סביב אוצרות הכתר - ניצבים פסליהם של גדולי האומה ההונגרית, וקיבלתי פירוט מלא עליהם מהמדריך הקולי. חשוב לציין שאולם זה הוא המקום היחיד בו נאסר על התיירים לצלם בעת הסיור.

התחנה החשובה האחרונה הייתה ביקור במליאת הפרלמנט: האולם מעט צפוף אבל מפואר ותואם את יופיו של הבניין כולו בעיצובו הניאו-גותי. מבחוץ לאולם נשמרו המתקנים בהם היו מניחים את הסיגרים לפני הכניסה אליו. היום, כמובן, העישון בבניין הפרלמנט ההונגרי הוא אסור, אך המתקנים המוזהבים נשמרו. 

הסיור נמשך כ-45 דקות ומסתיים, כמו סיורים רבים, בחנות המזכרות של בית הפרלמנט. עבורי זו הייתה נקודת פתיחה נהדרת לביקור שלי בהונגריה ומכאן יצאתי להליכה על גדות הדנובה.

הדירוג שלי: ✪✪✪✪✪ 

מליאת הפרלמנט ההונגרי

מתקן הסיגרים מחוץ למליאת הפרלמנט

נוף טירת בודה מתוך הפרלמנט

בודפשט: באסטיון הדייגים

באסטיון הדייגים

את היום השני שלי בבירת הונגריה הקדשתי לביקור בצד של בּוּדָה (Buda). מוקדם בבוקר הגעתי אל כנסיית מתיאש - אחת מהכנסיות המפורסמות של העיר. ממש ליד הכנסייה ניצב באסטיון הדייגים, שגם נחשב לאחת מנקודות החובה לביקור כאן.

באסטיון הדייגים (בהונגרית: Halászbástya) נבנה באמצע המאה ה-19 כבאסטיון דקורטיבי ולא למטרות הגנתיות. זהו למעשה "מבנה ראווה" שנועד לייפות את טירת בודה. יש בו שבעה צריחים, המייצגים את שבעת השבטים האסייאתים שהתיישבו באיזור לפני מאות שנים והיו מקורו של העם ההונגרי. הוא נקרא "באסטיון הדייגים" ע"ש גילדה של דייגים מקומיים שישבו בצד זה של הנהר בימי הביניים והשתתפו בהגנה על העיר בעת מלחמות.

בתחילת המאה ב-20 הוצב ברחבה שבין הבאסטיון לבין כנסיית מתיאש, פסלו את המלך ההונגרי סטיבן הראשון (איסטבן הראשון) רכוב על סוס. בעת מלחמת העולם השנייה הבאסטיון ניזוק מאוד כמעט ונחרב ; לאחר המלחמה הוא עבר עבודת שחזור נרחבת. כיום הוא נחשב לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. 

מהבאסטיון נשקף נוף של של פֶּשְׂט (Pest) מעבר לנהר הדנובה. למי שבוחר שלא לטפס את 197 המדרגות של מגדל כנסיית מתיאש, זוהי חלופה מצויינת לתצפית. כדי לטפס למרפסת הגבוהה של באסטיון הדייגים צריך לקנות כרטיס בקופת הכרטיסים הסמוכה (בעת הביקור שלי הוא עלה כ-12 ש"ח). המחיר הוא אמנם נמוך, אבל הטיפוס למרפסת התצפית לא הוסיף הרבה לביקור שלי באתר ואפילו הרגיש כמעט כרמאות ; אני חושב שאפשר להנות מהחלקים החינמיים של הבאסטיון, ללא רכישת הכרטיס המיותרת.

הדירוג שלי: ✪✪✪✪

פסל סטיבן הראשון מול באסטיון הדייגים

נוף מבאסטיון הדייגים: נהר הדנובה והפרלמנט ההונגרי

באסטיון הדייגים

הצריח הגבוה של הבאסטיון

בודפשט: כנסיית מתיאש

אל טירת בודה

לבודפשט בירת הונגריה הגעתי לביקור בספטמבר 2024. את היום השני של הטיול הקדשתי לביקור בצידו המערבי של נהר הדנובה - בּוּדָה (Buda), שהייתה עיר נפרדת לפני האיחוד עם פשט. האטרקציה התיירותית הגדולה ביותר בצד זה של הנהר הוא המתחם הגדול של טירת בודה והוא כולל אתרים רבים (ובהתאם לזאת - מוצף בתיירים).

יש כמה דרכים להגיע אל הטירה וצריך לקחת בחשבון שהיא יושבת על גבעה מעל הנהר. אני בחרתי לקחת את קו המטרו עד תחנת Széll Kálmán tér - אבל אחריו ציפו לי יותר מ-100 מדרגות רק כדי להגיע אל מעלה הגבעה. למי שמתקשה עם מדרגות, יש גם אוטובוסים שנוסעים עד הגבעה, שאטלים או את הפוניקולר שעולה בחדות מגדת הדנובה.

מכיוון והגעתי במטרו, נכנסתי אל מתחם טירת בודה מצידה הצפוני. הכנסייה הראשונה, שחלפתי לידה לאחר ההגעה, הייתה כנסיית מריה מגדלנה (Mária Magdolna Torony). לא תכננתי לבקר בה, מכיוון וכבר הייתה לי תוכנית די עמוסה להיום.

כנסיית מריה מגדלנה

בוקר במתחם טירת בודה

בתוך כנסיית מתיאש

כנסיית מַתִּיאָש (Mátyás-templom) היא אחת מהכנסיות היפות והמפורסמות בבירת הונגריה. שמה המלא הוא "כנסיית גבירתנו של בודה", אבל כולם מכנים אותה ע"ש המלך מתיאש הראשון מהמאה ה-15, שהתחתן בה פעמיים. כנסייה צנועה יותר כבר עמדה כאן בתחילת המאה ה-11 ; כנסייה בסגנון גותי נבנתה כאן במאה ה-14 ; במהלך מאות השנים מאז עם תוספות, הרחבות ושחזורים - קיבלה הכנסייה את מראהּ הנוכחי. ההכתרה האחרונה בכנסייה הייתה של קרל הראשון, קיסר אוסטריה ב-1916. 

הכנסייה מרשימה ביותר כבר במבט ראשון: מגדל הפעמונים שלה חולש על כל איזור טירת בודה והוא אחת מהנקודות הגבוהות בבודפשט כולה. גג הכנסייה מצופה ברעפים צבעוניים - זהו אולי האלמנט העיצובי שהכי מייפֶּה ומייחד אותה ; את אותם הרעפים אפשר לרכוש גם כמזכרת בחנות המזכרות שבתוך הכנסייה. סמוך לכנסייה ניצב פסל מרהיב של השילוש הקדוש, שלא כדאי לפספס בעת הביקור כאן.

כנסיית מתיאש

פסל השילוש הקדוש, הסמוך לכנסייה

גג הרעפים היפהפה של כנסיית מתיאש

וכאילו שהיופי החיצוני לא הספיק: כנסיית מתיאש גם יפהפיה מבפנים, כראוי לכנסיה קתולית. בין היתר אפשר למצוא בה קפלות יפהפיות, פסלים רבים, מוזיאון קטן עם העתק של אוצרות הכתר ההונגרי (המקור נמצא בפרלמנט), את גילוף האבן העתיק ביותר בבודפשט וחלון פסיפס קטן המציג את "שֶֹה האלוהים" (דימוי לישו). יש הרבה מה לראות כאן, ולמרבה המזל גם יש שילוט האנגלית עבור התיירים. 

בתוך הכנסייה

פסיפס של שה האלוהים המשולב בציור קיר. המים הנובעים ממנו מסמלים את הגאולה שכאילו נובעת מישו

העתק של אוצרות הכתר ההונגרי. את המקור שבבניין הפרלמנט אסור לצלם

טיפוס אל המגדל

כרטיס הביקור שלי כלל גם טיפוס אל מגדל הפעמונים הגבוה של הכנסייה. הכניסה למגדל היא בשעות מוגדרות מראש ולכן כדאי לעמוד בזמני הביקור שעל הכרטיס. אין כאן מעלית, אלא מדובר בטיפוס לא-פשוט של 197 מדרגות, שהוא כבר בהחלט מעבר לכמות המדרגות שרציתי לטפס. הרגליים שלי כאבו, אבל הנוף בהחלט היה שווה את זה: באותה השעה מזג האוויר עוד היה טוב (ברגע שיצאתי מהמגדל התחיל הגשם) ויכולתי לראות את כל האתרים המפורסמים של בודפשט מלמעלה. מעבר לדנובה ראיתי את בניין הפרלמנט, בו ביקרתי יום לפני כן ואת בזיליקת סטיבן הקדוש. האי מרגיט שבתוך הדנובה נפרש צפונית לי, ומדרום יכולתי לראות את שאר מתחם טירת בודה ואת גבעת הסיטדלה. 

למי שיכולים להרשות לעצמם לטפס 197 מדרגות (פלוס 3 לפני דלת הכניסה), הביקור כאן בהחלט מומלץ. זו הייתה פתיחה מצוינת ליום השני שלי בעיר.

הדירוג שלי: ✪✪✪✪✪

תצפית מהמגדל: בית הפרלמנט משמאל, האי מרגיט מימין

בזיליקת סטיבן הקדוש - מבט מהמגדל

מבט דרומה מהמגדל, שנייה לפני שהגשם הגיע

התצפית ממגדל כנסיית מתיאש

בלגיה: ההיסטוריום של ברוז'

שוב ושוב בברוז'

כחלק מחופשת קיץ 2024 בהולנד ובבלגיה, הגענו אל העיר בְּרוּז' (בְּרוּחֶה בהולנדית, Brugge או Bruges). זה לא היה הביקור הראשון שלי בעיר: ביקרתי בה עוד ב-2014 ושבתי אליה מספר פעמים מאז 2023. לאט לאט ברוז' הופכת לאחת מהערים האהובות העלי בארצות השפלה.

ההיסטוריום

היום ביקרנו באחד ממוקדי התיירות של העיר, כזה שתכננו לבקר בו כבר זמן מה. זהו ההיסטוריום (Historium) - מוזיאון חוויתי המוקדש להיסטוריה של ברוז' בדגש על ציור מפורסם של הצייר הפלמי יאן ואן אייק. 

ההיסטוריום נפתח לקהל עוד ב-2012 באחד מהמבנים בכיכר המרכזית (כיכר השוק, Markt) של ברוז'. המבנה בו הוא ניצב אמנם נראה עתיק, אך הוא נבנה ב-1914 והחליף מבנים עתיקים יותר, שעמדו במרכז העיר. באותו המבנה ניצבת כיום גם לשכת תיירות עירונית.

ההיסטוריום של ברוז'

בעת הכניסה להיסטוריום אפשר לרכוש כמה סוגי כרטיסים: כאלה רק לסיור החוויתי וכאלה שיכללו טיפוס למגדל וסרט במשקפי מציאות מדומה (VR). אנחנו בחרנו לוותר על הטיפוס למגדל, מכיוון ובסוף הסיור הרגיל מגיעים בכל מקרה למרפסת תצפית עם נוף יפה על כיכר השוק.

הסיור שלנו התחיל בסרטון ה-VR, שאורכו כשמונה דקות. הושיבו אותנו בחדר שמעוצב כמו ספינה, ועם משקפי ה-VR "הפלגנו" לתוך ברוז' כשהסרטון מסביר לנו (לי באנגלית ולו בהולנדית) על ברוז'. כאן סופר לנו שבעבר חלפה התעלה מתחת למבנה בו שוכן ההיסטוריום וסוחרים יכלו להגיע מהים הפתוח אל מרכזה של ברוז'. הסרטון הכניס אותנו לאווירה של המאה ה-15 ; בסיומו התקדמנו אל החדר הבא, קיבלנו אוזניות, מדריך-קולי והסברים על המשך הסיור.

החלק השני של הסיור עובר בבניין של ההיסטוריום כאשר הדלתות והווילונות נפתחים אוטומטית כדי להוביל את המבקרים אל החדרים הבאים. המספֵּר של הסיור הוא דמות פיקטיבית: נער שלומד בסדנה של הצייר יאן ואן אייק. הוא סיפר לנו את מאורעות היום בו ואן אייק השלים את אחת מהיצירות המפורסמות שלו: "הבתולה והילד" (Virgin and Child with Canon van der Paele). הסיפור כמובן הוא מומצא וכולל הימלטות של תוכי, חיפושים אחרי התוכי בעיר וסיפור אהבה שנרקם בין המספר לבין הנערה שדיגמנה את הבתולה. בכל חדר מוקרן סרטון קצר וכך נבנה סיפור קיטשי, אבל גם כזה שעובר באופן מקסים ומלמד קצת על ההיסטוריה של העיר ועל הציור המפורסם ביותר שלה. הציור המקורי נמצא כיום במוזיאון האומנות החשוב של ברוז'.

בסיור האודיו בהיסטוריום

התוכי הנמלט. בסוף הוא מופיע ב"הבתולה והילד"

בתום הסיור המצוין יצאנו אל תצוגה מוזיאונית מודרנית, שכללה עוד הסברים על העיר. התצוגה נפתחת למרפסת התצפית, המשקיפה על הכיכר המרכזית ; גם כאן אפשר להיעזר במדריך הקולי כדי לקבל הסברים נוספים. עם היציאה מההיסטוריום חלפנו באחד מהבַּארים המפורסמים של ברוז' - Duvelorium. הפעם בחרנו שלא לעצור לבירה, אבל נשוב בפעם אחרת.

הדירוג שלי להיסטוריום: ✪✪✪✪✪

מבט ממרפסת התצפית

הבלפרי של ברוז', מבט ממרפסת התצפית