חצי שנה!

חצי מזל טוב!

הבלוג שלי חוגג היום חצי שנה לפתיחתו. 

מאז השקת הבלוג בסוף אוגוסט 2013, ביקרו בו מ-28 מדינות: ישראל, ארה"ב, סרביה, רוסיה, ניו זילנד, פרו, מלזיה, דרום קוריאה, גרמניה, מלטה, צרפת, בריטניה, קנדה, צ'כיה, אוסטרליה, הודו, הונג קונג, אוקראינה, גינאה המשוונית, ארגנטינה, יוון, סין, בולגריה, הולנד, שבדיה, תאילנד, סרי לנקה ופולין.

אז תודה רבה!

מפת המדינות המבקרות:

שטוקהולם - היום הרביעי

14.03.08

לאחר שבימים הקודמים ביקרתי במקומות "מוגדרים" כמו האי יורגורדן וגאמלה סטאן, בימים שנותרו לי בשטוקהולם ביקרתי באתרים המפוזרים ברחבי העיר. היום הזה הוקדש לכל מיני מוזיאונים שרציתי לראות. וכן, שוב היה נורא קר בחוץ, וחיפשתי מקומות מחוממים לשהות בהם.

המעלית

היום בבוקר יצאתי בהליכה רגלית אל עבר התחנה המרכזית המכוערת של שטוקהולם - סְלוּסֶן (Slussen). בדרך עליה עברתי את רוב רובע סודרמאלם, והגעתי ממש סמוך אל גאמלה סטאן. שם ממוקמת מעלית קַטָרִינָה (Katarinahissen), באמצעותה ניתן לעלות לתצפית על שטוקהולם. למעשה, אם יודעים לנווט את הדרך ברחובות שטוקהולם, אפשר להגיע אל התצפית ברגל מבלי לעלות במעלית (כך אני ירדתי בחזרה למטה). מכאן צפיתי על גגותיה של שטוקהולם הקפואה, על תחנת סלוסן הכעורה (למרבה המזל, קיימת תכנית לפרקהּ ולבנות תחנה מודרנית) ועל המוזיאון הראשון שתכננתי לבקר בו היום.

מעלית קטרינה ביום חמים של 2 מעלות צלסיוס

תצפית על שטוקהולם ממעלית קטרינה

תחנת סלוסן. איכס.

מוזיאון העיר שטוקהולם

המוזיאון המוקדש לעיר שטוקהולם (Stockholms Stadsmuseum) נמצא סמוך לתחנת סלוסן. הוא ממוקם במבנה עתיק בצבעי שחור-לבן, ומוקדש לתצוגות הקשורות להיסטוריה של העיר שטוקהולם. במוזיאון עצמו לא יכולתי לצלם, אך מחוץ לו ניצב חלק מ"מערכת השמש השוודית": כוכב חמה (מרקיורי). בזמן הביקור שלי במקום, כוכב חמה היה עטוף בסריג צבעוני, שנסרג לו כנראה על ידי אנשים משועממים, שהחליטו להכין סוודרים לעמודים בעיר. לא שהמודל של כוכב חמה צריך בכלל חימום ; הוא מחומם באופן קבוע כדי להזכיר לכולם כמה הכוכב הוא חם.

מוזיאון העיר שטוקהולם, מבט מהמעלית

כוכב חמה עם הסוודר שסרגו לו

מוזיאון הנשק

עתה ציפתה לי הליכה ארוכה מרובע סודרמאלם אל מוזיאון הצבא, שממוקם ברובע הצפוני לגאמלה סטאן. בדרך עברתי שוב ליד הארמון המלכותי, ואחר כך עצרתי לראות את בית הכנסת הגדול של שטוקהולם, הנמצא סמוך לגני קארל ה-13 ברובע נוֹרְמַאלְם (Norrmalm). 

בית הכנסת של שטוקהולם

הגעתי אל מוזיאון הצבא (Armémuseum) ברובע אֵסְטֶרְמַאלְם (Östermalm). המוזיאון נפתח במאה ה-19 וכיום הוא מציג את ההיסטוריה הצבאית הארוכה של שוודיה, החל מימי הוויקינגים האכזריים ועד מדיניות הנייטרליות של שוודיה המודרנית. מחוץ למבנה המפואר של המוזיאון ניצבים תותחים ישנים, ובתוכו משתרעות תצוגות עצומות על פני מספר קומות.

שורות תותחים מחוץ למוזיאון הנשק

מוזיאון הטבע

המשכתי אל התחנה האחרונה שלי להיום - מוזיאון הטבע (Naturhistoriska Riksmuseet). אליו כבר נסעתי עם הרכבת התחתית, מכיוון וההליכה אליו הייתה ארוכה מדי. לצערי, המוזיאון הזה מיועד יותר לציבור השוודי, ופחות לתיירים. רוב התצוגות שם לא כללו הסברים באנגלית. עברתי בין תצוגת גוף האדם, שהכּניסה אליה היא דרך פה ענק, תצוגת מאובני הדינוזאורים ותצוגת הקריסטלים. סימנתי גם "וי" על ביקור בכדור הארץ של "מערכת השמש השוודית". לעומת גלובן העצום, שמייצג את השמש, את כדור הארץ יכולתי לחבק בקלות. עתה נשאר לי רק למצוא את כוכב נוגה (ונוס), אבל אותו אשאיר להמשך הטיול. לקינוח צפיתי בסרט איימקס בפלנטריום "קוסמונובה" הסמוך למוזיאון.

על המוזיאון הזה יכולתי בעצם לוותר, ולנסוע לראות את גן הפסלים המפורסם במקומו. רק שלצערי גן הפסלים של מילס אינו פתוח בעונת החורף.

מוזיאון הטבע

כדור הארץ

שטוקהולם - היום השלישי

13.03.08

גאמלה סטאן

היום נסעתי לאי הראשון של שטוקהולם - האי סְטַאדְסְהוּלְמֶן (Stadsholmen) שבו התפתחה העיר לראשונה. מכאן גם משמעות שמו: "אי העיר". יחד עם עוד שני איים קטנים נוספים הוא מרכיב את גַאמְלָה סְטַאן (Gamla Stan) - "העיר העתיקה" של שטוקהולם. כהרגלי, הגעתי מוקדם - עוד לפני פתיחת המוזיאונים, וניצלתי את הזמן כדי להכיר את הרחובות השקטים של גאמלה סטאן. 

התחלתי דווקא בסמטה צדדית, אבל מפורסמת מאד - סמטת מוֹרְטֶן טְרוֹצִיג (Mårten Trotzigs Gränd) - הסמטה הכי צרה בשטוקהולם, שרוחבה מגיע לכ-90 ס"מ. קלסטרופובית-משהו.

סמטת מורטן טרוצינג

מוזיאונים, קתדרלה וארמון

המשכתי ברגל אל הארמון המלכותי של שטוקהולם, שמשמש את משפחת המלוכה. הם אמנם לא גרים בו בפועל, אך זהו ארמונם הרשמי של המלך קארל ה-16 גוסטב והמלכה סילביה. הארמון הוא חדש יחסית, ונבנה על חורבותיו של הארמון העתיק טְרֶה-קְרוֹנוֹר (שלושת הכתרים), שעלה באש המאה ה-17. הארמון לא היה פתוח היום למבקרים, ולכן התרשמתי בעיקר ממראהו החיצוני והמוזיאונים הרבים שמסביבו. המוזיאון הראשון אליו נכנסתי היה אולם המטבעות המלכותי (Kunlinga Myntkabinettet). זהו מוזיאון קטן המציג את ההיסטוריה של המטבע השוודי (ומטבעות בכלל).

ויש גם שטרות. אולם המטבעות המלכותי

ביקרתי גם בקתדרלה הסמוכה לארמון - כנסיית סְטוֹרְקִירְקָאן (Storkyrkan). את הכניסה אל הקתדרלה מעטרת כתובת גדולה של "יהוה" בעברית, אבל כאן לא נגמר הקשר העברי של המקום. הפסל המרשים ביותר בתוך סטורקירקאן הוא פסלו של גיאורגיוס הקדוש קוטל דרקון. החרב בה השתמש גיאורגיוס נקראת "אשקלון". ובנוסף לכל זה, הציבו בקתדרלה מנורה בעלת שבעה קנים.

גיאורגיוס הקדוש ואשקלון נגד הדרקון

כשיצאתי מהקתדרלה הבחנתי בכנסיה הפינית הקטנה, אבל החלטתי שלא לבקר בה. היא פשוט נראתה פשוטה כל כך לאחר הביקור בסטורקירקאן. הלכתי אל החצר הפתוחה של הארמון בדיוק בזמן בו נערכו חילופי משמר ברחבה החיצונית שלו. 

חילופי משמר

התחנה הבאה שלי היום הייתה הכיכר העתיקה של גאמלה סטאן. בכיכר נמצאת באר ענקית, שכנראה כבר אינה בשימוש. שניים מהבניינים סביב הכיכר הם מאד בולטים, ולכן הפכו לשני הבניינים המצולמים ביותר כאן: בניין בצבע צהוב-חרדל ובניין כתום-אדום הצמודים זה לזה. בכיכר עצמה נמצאת הכניסה למוזיאון מפורסם נוסף: מוזיאון פרסי נובל. בגלל מיעוט התיירים בעונה הזאת, יצא שקיבלתי סיור פרטי במוזיאון עם אחת מהמדריכות. קיבלתי הדרכה עשירה מאד על חייו של אלפרד נובל, וההחלטות השרירותיות שהוא ביצע לגבי הפרסים שעל-שמו. למשל, מרבית פרסי הנובל מוענקים על ידי מלך שוודיה, אך דווקא פרס נובל לשלום מוענק על ידי משפחת המלוכה הנורבגית באוסלו. נובל לא נתן הסבר להחלטה זו, אך לדעתי מדובר בהחלטה מבריקה: לזרוק את אחריות מתן הפרס מעורר-המחלוקת על המדינה השכנה.

כשמגיעים לבית הקפה של המוזיאון, מומלץ להרים את הכסאות (כן, ממש להרים ולהפוך) כדי לראות מי חתום מתחת לכל כסא. לפני כמה שנים התחילו מסורת בה זוכי הפרס מגיעים לבית הקפה כדי לחתום על הכסאות.

הכיכר העתיקה של גאמלה סטאן

בין מוזיאון למוזיאון לא הזנחתי גם את קניית המזכרות משטוקהולם. אני מסוגל לבלות בחנויות המזכרות זמן רב מדי. אמנם ניסיתי להגביל את עצמי, אבל זה לא ממש הצליח. 

קפצתי לביקור קטן בגלריית פסלים יפהפייה, שבה אסור היה לצלם. אחת מהעובדות ממש ריגלה אחריי בזמן הביקור שם וממש העיבה על ההנאה. אני נשבע שלא צילמתי ולא מיששתי את הפסלים! בכל מקרה, מיהרתי לעזוב את המקום כי נמאס לי מהמעקב הצמוד.
משם המשכתי אל המוזיאון האחרון להיום: הנשקייה המלכותית (Livrustkammaren). במוזיאון זה, הממוקם ביסודות הארמון המלכותי, דווקא כן היה מותר לצלם. הוא מכיל אוספים גדולים של תלבושות עתיקות, שריוני אבירים, כלי נשק וכרכרות.  

בסופו של היום הארוך ברחובותיה הקסומים של גאמלה סטאן, שבתי אל המלון שלי בסודרמאלם. הייתי מותש עוד מהיום העמוס של אתמול, וההליכות היום התישו אותי לגמרי. שארית הערב שלי עברה במנוחה במלון.

בנשקייה המלכותית

שטוקהולם - היום השני

12.03.08 

גלובן

את הבוקר התחלתי בארוחת בוקר במלון והכנת אוכל להמשך היום, ממצרכים שקניתי אמש בסופרמרקט. כשחזרתי אל החדר התלבשתי בכמה שכבות לפני היציאה לקור העז של שטוקהולם. אפילו לבשתי געטקס ארוך מתחת למכנס, שכן אני לא רגיל לקור של אפס מעלות בישראל. ולמרות כל הביגוד התרמי, לא היה לי חם מספיק, ורק ההליכה ברחובותיה השוממים של שטוקהולם חיממה אותי מעט. 

הלכתי עד תחנת המטרו הסמוכה וממנה נסעתי אל היעד הראשון שלי בעיר: גלובן. באולם זה יתקיים בעוד מספר ימים הגמר של מלודיפסטיבלן 2008, והייתי צריך לאסוף את הכרטיסים. הגלוב הוא עצום בגודלו. הוא נפתח לראשונה לקהל בשנת 1989 ומאז מארח בקביעות משחקי הוקי והופעות של אמנים בינלאומיים. בשנת 2000 אף התקיימה בו תחרות האירוויזיון. גלובן גם משמש כמרכזה של "מערכת השמש השוודית", מודל ענק המתפרס על קילומטרים רבים ומציג את מערכת השמש שלנו בקנה מידה של 1 ל-20 מיליון (ובמרחקים מתאימים). גלובן מייצג במודל זה את השמש, ובמהלך הטיול ביקרתי גם בכוכב חמה (מרקיורי), נוגה (ונוס) וכדור הארץ, הנמצאים בגבולותיה של שטוקהולם. האובייקט המרוחק ביותר המוצג כיום הוא סֶדְנָה (Sedna) - כוכב ננסי, שדגם שלו נמצא בעיר לוּלֵאָה במרחק 920 ק"מ משטוקהולם. בכך המודל השוודי הוא המודל הגדול ביותר שנוצר עבור מערכת השמש.

גלובן

סקאנסן

עם הכרטיסים בתיק המשכתי אל האי יוּרְגוֹרְדֶן (Djurgården). שטוקהולם בנויה על אריכפלג, ואחד מהגדולים מהאיים הוא אי זה, המשמש כאי-מוזיאונים ופארקים. התחנה הראשונה שלי ביורגורדן הייתה המוזיאון הפתוח סְקַאנְסֶן (Skansen). המוזיאון נפתח כבר בסוף המאה ה-19 והציב לעצמו מטרה להציג את אורח-החיים השןודי לפני המהפכה התעשייתית. בקיץ נערכות בסקאנסן הופעות המוניות של שירה בציבור עם מיטב אמני הפופ והשלאגר של שוודיה. אני רק נתקלתי בבמת ההופעות הריקה.

סקאנסן משמש גם כסוג של גן חיות ומכיל בתוכו מוזיאונים קטנים וסגורים. אני בעיקר התרשמתי מבקתות אנשי הסַאמי, תושביה המקוריים של לפלנד ומהאבנים הרוּניות המשוחזרות הממוקמות בפארק. האבנים הרוניות עוטרו בסביבות התקופה הויקינגית של שוודיה וצבעיהן שוחזרו בהתאם לשאריות צבע מאותה התקופה.

בקתות סאמי

אבן רונית

מוזיאון הביולוגיה

מוזיאון נוסף באי יורגורדן הוא מוזיאון הביולוגיה - Biologiska Museet. למיטב זכרוני, הכניסה שלי אליו הייתה בחינם במסגרת "שטוקהולם-כארד", אך הוא היה די סתמי ומאכזב. עיקר התצוגה שלו כוללת פוחלצים של חיות מאיזור סקנדינביה ומיהרתי לעזוב אותו אחרי ביקור קצר. הפוחלץ הכי "מסקרן" בו הוא למעשה מתיחה ישנה: גוף של ארנב שנתפר לחלקה האחורי של ציפור, כאילו התגלה מין חדש וייחודי...

למעשה, החלק היפה ביותר במוזיאון הזה הוא הבית הקודר בו הוא ממוקם. כך שעדיף לראות אותו מבחוץ בלבד.

מוזיאון הביולוגיה

המוצג המעניין ביותר במוזיאון הביולוגיה, וגם הוא רק מתיחה

מוזיאון ואסה

ספינת הקרב וַאסָה (Vasa) נבנתה בשנת 1626 ויצאה להפלגתה הראשונה בשנת 1628. לאחר שייט קצר של קילומטר וקצת במי הארכיפלג של שטוקהולם, הוא טבעה. מאז היא הפכה לסוג של מיתוס ומקום הימצאה נשכח עם הדורות. בשנות ה-50 של המאה הקודמת ואסה התגלתה מחדש ונמשתה מהמים לאחר יותר מ-300 שנה. היא עברה תהליכי שחזור ומחקר היסטורי ארוכים, ומאז שנת 1990 היא מוצגת במוזיאון הנקרא על שמה: Vasa Museet. זהו אחד המוזיאונים המרשימים ביותר, שביקרתי בהם בשטוקהולם. הוא בהחלט מצדיק את מקומו ברשימת אתרי החובה של העיר.

בזמן הביקור טיילתי עם מצלמה ישנה יחסית: אמנם דיגיטלית, אבל מהדור הישן... כך שלא ממש יצאתי מהמוזיאון הזה עם תמונות מוצלחות של הספינה עצמה. עדיין החוייה פה הייתה מדהימה ומעשירה: החל מקומתם הנמוכה של האנשים במאה ה-17 (אפילו אני נחשבתי גבוה לידם) ועד הצבעים בהם השתמשו לצביעת הספינה (חלקים מצבע המקורי אף שוחזרו כדי להדגים את מראהה בעת השקתה).

צביעה משוחזרת על הספינה, לעומת מה שנשאר לאחר 300 ומשהו שנים במים

מוזיאון ואסה

הערב: ריהאנה

הגעתי למלון אחר הצהריים כדי לנוח ולהתכונן לקראת ההופעה של ריהאנה. הייתי מותש מכל ההליכות של היום ביורגורדן ושמחתי שיש לי כרטיס במקום עם ישיבה. אני לא יודע איך הייתי שורד מופע שלם בעמידה.

הכרטיסים למלודיפסטיבלן ולריהאנה

יצאתי בקור המקפיא אל אולם הוֹבֵט (Hovet), שנמצא ליד גלובן. חיכיתי בתור ארוך לפתיחת השערים ואחר כך המתנתי עוד יותר עד שריהאנה הואילה לעלות אל הבמה. זו הייתה עוד התקופה "הטובה" של ריהאנה, כלומר זו שבה עוד נהנתי להקשיב לה והערכתי אותה. לאחר האיחור הנורא בהופעה הזו והאלבומים שבאו בשנים הבאות - כבר הפסקתי לחבב אותה כמו פעם. אך העיקר שראיתי אותה מבצעת את "אמברלה" :)

ריהאנה בהופעה. ושוב, מצלמה גרועה...

שוודיה: הכנות והיום הראשון

מלודיפסטיבלן 2008

המלודיפסטיבל, או בשוודית מֶלוֹדִיפֶסְטִיבַלֶן (Melodifestivalen), נערך על ידי רשות השידור השוודית משנת 1959 ומשמש לבחירת השיר השוודי באירוויזיון. החל משנת 2002 מותג המלודיפסטיבל עבר רענון והפך למופע המתפרס על שישה ערבים: 4 ערבי מוקדמות, ערב גלגל הצלה וערב גמר. ערבי המוקדמות וגלגל ההצלה נערכים בכל שנה בערים שונות ברחבי שוודיה: ממַאלְמוֹ הדרומית ועד קִירוּנָה הקפואה בצפון. הגמר תמיד נערך בשטוקהולם.

אני הכרתי לראשונה את המלודיפסטיבל בשנת 2005, ומיד הפכתי למעריץ גדול שלו. לאחר שלוש שנים של צפייה באיכות איומה באינטרנט, החלטתי שאני צריך לעלות לרגל ולצפות בגמר בשטוקהולם. אי שם בספטמבר 2007, נערכה מכירת הכרטיסים למופע של 2008. מכיוון והמכירה התחילה בדיוק בשעה 9:00, לקחתי יום חופש מהצבא כדי שאספיק להזמין כרטיס. זו הייתה החלטה מאד חכמה, שכן דקות לאחר תחילת המכירה - נגמרו אלפי הכרטיסים באולם גְלוּבֶּן (Globen, הגלובוס) העצום, שבו נערך הגמר של מלודיפסטיבלן 2008. הצלחתי לקנות כרטיס למופע, ואז הבנתי שאני גם צריך לחשוב על כרטיסי טיסה לשוודיה.

הלוגו של מלודיפסטיבלן 2008 על האלבום הרשמי

כרטיסי טיסה

היה לי זמן רב בשביל לחפש כרטיסי טיסה לשוודיה, אך המצב אז לא היה קל. באותו החורף לא היו טיסות ישירות מישראל לשוודיה, והייתי צריך לבחור יעד ביניים דרכו אטוס. לאחר התלבטיויות רבות, החלטתי שלא לטוס דרך מזרח אירופה ובחרתי לטוס עם חברת התעופה ההולנדית - KLM ולעצור למספר שעות בנמל התעופה סְכִיפְהוֹל. כשהיו לי תאריכי טיסות, חיפשתי גם מלון להשתכן בו בשטוקהולם ; זו גם לא הייתה משימה פשוטה בגלל המחירים הגבוהים והתפוסה הגבוהה של המלונות סביב יום הגמר של המלודיפסטיבל. לבסוף מצאתי מלון זול יחסית ברובע סוֹדֶרמַאלְם עם חדר בלי חלונות. זה דווקא היה יתרון עם הקור השוודי שציפה לי בחוץ...

ותודה לפייסבוק

בזמן שקניתי את הכרטיס למופע, לא ידעתי בעצם מי הולך להופיע בגמר. אפילו רשימת ההרכבים של המוקדמות טרם הוכרזה. כשהגיעה ההכרזה על המשתתפים, בערך בחודש אוקטובר 2007, שמחתי לגלות שם את הלהקה השוודית האהובה עלי ביותר - BWO (קיצור של Bodies Without Organs). כשהגיע חודש פברואר והתחילו ארבעת רבעי-הגמר - BWO עלו מיידית לגלובן.

באותם ימים גם נכנסה אחת מההמצאות הגדולות של העשור הקודם לחיי - פייסבוק, אליו התחברתי בסוף 2007. לקראת הטיסה, חיפשתי את חברי להקת BWO בפייסבוק, ומצאתי שם את מייסד הלהקה - אלכסנדר בַּארְד, אחת מאושיות הפופ המפורסמות של שוודיה. שלחתי לו בקשת חברות, באמת רק בשביל הקטע. 

מר בארד אישר את הבקשה שלי ושלח לי הודעה. במהלך חלופת ההודעות בינינו, סיפרתי לו שאהיה בגמר בשטוקהולם. ואז קיבלתי את מספר הטלפון שלו עם הודעה של: "תתקשר אלי כשאתה בשטוקהולם". כאן חשדתי, אבל מסרתי לו גם את המספר שלי. למרות שהפרופיל שלו בפייסבוק נראה מאד אמין, עדיין לא הייתי בטוח לגמרי שאכן מדובר בפרופיל האמיתי של מר בארד ולא באיזה פסיכופת. 

כשבועיים לפני הטיסה, בדקתי אם מתקיימות עוד הופעות בשטוקהולם בשבוע בו אבקר. גיליתי שבאולם הקטן הסמוך לגלובן תופיע אחת בשם ריהאנה,  אז קניתי גם כרטיס להופעה שלה.

11.03.08 - הטיסה

מאד חששתי לקראת הטיסה, גם בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה בה טסתי לחו"ל לבדי, וגם כי עברו שנים רבות מדי מאז טיסתי האחרונה עם המשפחה. מנתב"ג טסתי אל סכיפהול, ושם עליתי לטיסת קישור קצרה אל נמל התעופה אַרְלַנְדָה (Arlanda) הסמוך לשטוקהולם. כבר בנמל התעופה קניתי לעצמי כרטיס Stockholm Card, שמקבץ בתוכו את הכניסה למרבית המוזיאונים של העיר. ציפה לי מזג אוויר קר, ואני לא התכוונתי להסתובב יותר מדי בחוץ, כך שמוזיאונים היו פתרון נהדר.

רכשתי כרטיס הלוך ושוב ברכבת ארלנדה אקספרס (Arlanda Express), הנוסעת מנמל התעופה אל מרכז העיר. בתוך שטוקהולם המשכתי ברכבת התחתית אל תחנת Medborgarplatsen, שבאי סודרמאלם, וממנה המשכתי ברגל אל המלון שלי. לא ראיתי הרבה משטוקהולם בערב הראשון, אבל דבר אחד בהחלט היה חסר לי כבר עם הנחיתה: שלג. הגעתי בחורף אל שוודיה והדבר הראשון שציפיתי לראות היה שלג, והרבה ממנו. בהמשך הטיול סיפרו לי מקומיים שזהו החורף הראשון מאז התחיל התיעוד המטראולוגי לפני 250 שנה, שבו לא ירד שלג בשטוקהולם וגם המים בין האיים לא קפאו. ממש מצאתי לי חורף להגיע בו לשוודיה...

סקנדינביה בשנת 1925

כשכתבתי על אוסטרליה העלתי לכאן את מפת אוסטרליה וניו זילנד מהאטלס של זאב ז'בוטינסקי (1925). תחילת הכתיבה על שוודיה נראית נקודה טובה להצגת המפה של איזור סקנדינביה מתוך אותו האטלס. 

אני מציג כאן את סקדנינביה הרחבה, כלומר זו שכוללת גם את איסלנד. הרבה מתושבי סקנדינביה המקורית, בעיקר שוודים ונורבגים, אינם רואים את איסלנד כחלק מסקנדינביה. כאשר קניתי את דגלי שוודיה, נורבגיה, פינלנד ודנמרק בחנות מזכרות בשטוקהולם, שאלתי את המוכר בחנות, מדוע הוא אינו מוכר דגל של איסלנד. הוא נראה קצת נעלב וענה לי ש"איסלנד היא לא בסקנדינביה".

באטלס של ז'בוטינסקי המדינות נקראות: סוֵדיה, נורוֵגיה, פינלנדיה, דניה ואיסלנדיה. פינלנד הייתה אז מדינה עצמאית, לאחר שקיבלה את עצמאותה מרוסיה הסובייטית ב-1917, גם נורבגיה כבר קיבלה את עצמאותה משוודיה (סליחה, סודיה) ב-1905. איסלנד הפכה עצמאית בשנת 1918, אך עדיין חלקה את אותו המלך עם דנמרק.

בירת נורבגיה אינה נקראת אוסלו, אלא בשמה הקודם - כְּרִיסְטִיאַנְיָה (Kristiania). זהו שם עתיק יחסית שחודש בין השנים 1877-1925. אני מניח שעד יציאת האטלס לאור, לא הספיקו לתקן את שמה של העיר לאוסלו.

שוודיה: מידע כללי

קצת על שוודיה

שוודיה, הגדולה מבין מדינות סקנדינביה - היא ממלכה היושבת בצפונה של אירופה. היא גובלת בצפון ובמערב בנורבגיה, אותה היא גם שחררה מכיבוש ארוך לפני כ-110 שנים. במזרח היא גובלת בים הבלטי ובפינלנד, ובדרום היא מחוברת בגשר אל דנמרק (אותו הגשר שזכה לאחרונה להיות המוקד של סדרת טלויזיה דנית-שוודית). בראש המדינה עומד כיום המלך קַארל ה-16 גוּסְטַב, אך היא בפועל מנוהלת על ידי ראש ממשלה ופרלמנט.

מרבית אוכלוסיית שוודיה, המונה תשעה-וקצת מיליון איש, מתרכזת בדרומה החמים-יחסית. ככל שמצפינים ומתקרבים אל האיזור הארקטי, האוכלוסייה הופכת לדלילה יותר ויותר. בכל זאת, לא קל לחיות במקומות בהם הטמפרטורה צונחת בחורף אל מינוס שלושים מעלות ומטה.

מפת שוודיה והערים הגדולות

הדגל

דגל שוודיה, האהוב עלי כל כך מעוצב בתבנית הצלב הנורדי, שבה משתמשות גם נורבגיה, פינלנד, דנמרק ואיסלנד (ועוד שתי טריטוריות לא עצמאיות באיזור סקנדינביה - איי פארו ואוֹלַנְד). העיצוב השוודי שומר על צבעי הכחול והצהוב המסורתיים של המדינה, שמקורם כנראה בסמלו של המלך מאגנוס השלישי מהמאה ה-13. 

דגל שוודיה

הכל סביב המוזיקה

קשה מאד לצמצם את ההיסטוריה הארוכה של שוודיה למספר שורות, ואני מעדיף לכתוב עליה כשאציין את האתרים בהם ביקרתי בשטוקהולם. אך ללא ספק המדינה הזו תרמה רבות לעולם: מהויקינגים עד להקת אַבְּבַּא (ABBA), מפרסי נובל לבילבי בת-גרב וממדיניות רווחה סוציאלית עד הנערה עם קעקוע דרקון. 

ואם כבר ציינתי את להקת אבבא, אז כאן נעוצה הסיבה העיקרית לנסיעתי לשוודיה - מוזיקה. יחסית לאומה של פחות מ-10 מיליון איש, שוודיה נחשבת למעצמת מוזיקה בינלאומית, אולי השלישית בגודלה אחרי ארצות הברית ובריטניה. ולא מדובר כאן רק בזמרים, להקות מפורסמות או חמש זכיות באירוויזיון, אלא גם במפיקים והכותבים הטובים ביותר של עולם הפופ. הרבה הרכבי פופ אמריקאים חבים את הצלחתם למלחינים שוודים: אם זה מקס מרטין האגדי (בריטני ספירס, בקסטריט בויז, קייטי פרי ורבים נוספים) או רֵד-וואן, שוודי ממוצא מרוקאי, שהזניק את הקריירה של ליידי גאגא.
אבל אני טסתי כדי לצפות, או יותר נכון - לחגוג, את המלודיפסטיבל, שעליו עוד יפורט רבות בהמשך.