יום שלישי, 30 ביוני 2015

יום 81: קיטו

21.02.2013


אל העיר העתיקה

פטריסיו לקח אותי היום לסיור בעירו. תחילה נסענו עם אוטובוס אל שכונת מַרִיסְקָל, המוצפת בתיירים, כדי לחפש עבורי סיורים לימים הקרובים. לאחר בירור בכמה סוכנויות, הבנתי שכדאי לי להגיע עצמאית ליעדים כמו מִינְדוֹ או השוק באוֹטַאבָלוֹ. החלטתי לקחת סיור מאורגן אך ורק להר הגעש קוֹטוֹפַּקְסִי, וקבעתי אותו כבר למחר.
כשהתפניתי מהסידורים האלה, יכולתי להתחיל באמת לטייל בקיטו. העיר יושבת בעמק בין פסגות הרי האנדים, בערך בגובה של 2850 מטרים מעל פני הים. למרות שחזרתי לקחת כדורים נגד מחלת גבהים, עדיין הרגשתי שהראש שלי מסתחרר מעט וכי אני מתעייף במהירות. מחלת הגבהים שפקדה אותי לא הייתה חזקה כמו זו שקיבלתי בארגנטינה לפני כחודשיים, ולשמחתי לא השביתה את הטיול שלי כאן... בינתיים.
התחלנו את הטיול במוזיאון הלאומי של קיטו (Museo Nacional de Quito). זהו מוזיאון גדול בעל תצוגות מקיפות על ההיסטוריה של אקוודור. נהנתי כאן מהתצוגות של התרבויות הפרה-קולומביאניות ובעיקר מזו שהציגה עיטורי זהב רבים (כאלה שהספרדים לא הספיקו לגנוב).

מסיכת זהב במוזיאון הלאומי של קיטו

הבזיליקה

נסענו במונית אל התחנה הבאה: הבזיליקה הגדולה של קיטו - Basilica del Voto Nacional. קשה לפספס את הבזיליקה העצומה הזו, שחולשת על קו הרקיע של בירת אקוודור. תחילה עלינו במעלית אל המגדל, ומפה המשכנו - למרות הקושי בגובה זה - לטפס במדרגות אל התצפית. בזמן הטיפוס בבזיליקה, יכולתי לראות את חלקו הפנימי של מגדל השעון. המבנה כאן נבנה שכבות-שכבות, כשבחלקן השקיעו יותר ובחלקן פחות. כיום ניתן לראות בבירור את ההבדל בין תקופות הבניה השונות. החלק האהוב עלי בבזיליקה היו הגרגולים שלה ; אלה לא היו גרגולים בסגנון אירופי דתי, אלא גרגולים בצורת החיות המפורסמות של אקוודור: צבים, פריגטות, סולות, קופים ואיגואנות.
כשהגענו אל התצפית נפרשה מולנו קיטו בכל תפארתה. הטיפוס לכאן בהחלט היה שווה את קשיי הנשימה שלי בגובה.

גרגולים בצורת איגואנות
קיטו מהבזיליקה
גג הבזיליקה
מנסה לטפס עוד קצת

מבקר את הנשיא

בצהריי היום הגענו אל אל הכיכר הראשית של קיטו, שבאופן מאוד מפתיע אינה נקראת "פלאזה דה ארמאס", אלא "פלאזה אִינְדִיפֶּנְדּסִיָה" (כיכר העצמאות) או פשוט "הכיכר הגדולה - Plaza Grande". המתנו בתור לכניסה לארמון הנשיאותי של אקוודור. הנשיא אמנם לא היה באותו יום בארמון, אך לא יכולנו להיכנס למשרדו בגלל ביקור דיפלומטי כלשהו. הכניסה לארמון הנשיאותי היא אך ורק במסגרת סיור מודרך, והיינו צריכים להפקיד תעודות מזהות בכניסה לפה.

מרפסת הנאומים של נשיא אקוודור. הרמפה מיועדת לכסא הגלגלים של סגן הנשיא.
שולחן הממשלה

עוד כנסיות

לאחר ארוחת הצהריים המשכנו את הסיור בעיר. פטריסיו הראה לי כמה בניינים היסטורים: בניין האינקוויזיציה - שמשמש היום כספריה, כנסיית לה קוֹמְפַּנְיָה בעלת עיטורי הזהב הרבים (שאסור לצלם אותם) וכנסיית סן פרנסיסקו, שסביבה בוצעו עבודות שיפוץ רבות בעת הביקור. נכנסנו גם לגלרית אמנות מקומית, שיותר הזכירה לי במבנהה מבוך קלסטרופובי.
כשהתחיל לרדת גשם, ואני כבר הותשתי לחלוטין מההליכות בגובה 2800 מטרים מעל פני הים, הלכנו לבקר ידידה של פטריסיו באחד ממלונות הבוטיק של העיר העתיקה. משם שבנו אל ביתו במונית.
את הערב העברתי במנוחה ובקפיצה לקניון מקומי. טרם התרגלתי לשיבה אל הגובה הרם, ומחר אני צפוי לטפס אפילו גבוה יותר, כשאסע אל הר הגעש קוטופקסי. העיקר שנותרו לי עוד מספיק כדורים בשביל ההתמודדות עם המחסור בחמצן.

יום חמישי, 25 ביוני 2015

יום 80: מגלפגוס לקיטו

20.02.2013


בוקר אחרון בגלפגוס

ההשכמה בארבע וחצי בבוקר הייתה אפילו מוקדמת מדי עבורי. עם הזריחה, אספו אותי מהמלון אל המזח, וכאן עברתי את הבדיקות הבטחוניות של האי איזבלה: "יש לך פירות?" זו כנראה המקבילה המקומית פה ל"יש לך נשק?". לפני ההפלגה במעבורת המהירה אל פוורטו איורה, דאגתי לקחת כדור נגד מחלת הים. השייט עבר באופן חלק וללא כאבים מיותרים. בחלק קצר של השייט הצטרפו לסירה דולפינים, שהחלו לקפץ לידה ; זו בהחלט חיה שלא חשבתי שאתקל בה באיי גלפגוס.
לאחר שעתיים של שייט, הגעתי אל הנמל של פוורטו איורה. כאן המתין לי הוגו, הנהג שפגשתי ביומי הראשון כאן. הוא הסיע אותי עד המעבורת שבין האיים סנטה קרוז ובלטרה. חציתי עם המעבורת את המיצר, ונסעתי עם האוטובוס אל שדה התעופה הקטן. שמחתי להיפטר בצ'ק-אין מן המוצ'ילה הכבדה שלי, ועתה נותר לי רק לחכות לטיסה. אבל פה דברים הפסיקו לעבוד עבורי באופן חלק.

הזריחה האחרונה שלי בגלפגוס

עיכובים...

זמן ההמתנה הצפוי לטיסה הלך והתארך. היום נפתח באופן רשמי שדה התעופה החדש של קיטו, בירת אקוודור, ולכן היו שינויים ועיכובים רבים בטיסות. ידעתי שפטריסיו, שהכרתי באי הפסחא, יצפה לי הערב בשדה התעופה בקיטו. בגלל חוסר באינטרנט אלחוטי בשדה התעופה בבלטרה, לא יכולתי להודיע לפטריסיו על העיכוב. קיוויתי שהוא יבדוק את השינוי במועד הטיסה לפני הנסיעה לשדה התעופה. 
המטוסים של החברות הנחשבות יותר עזבו ראשונים: קודם Tame, ואז LAN - ואחרון חביב היה המטוס שלי מחברת Aerogal, שהמריא רק בשתיים וחצי אחר הצהריים. אז למה התעוררתי כל כך מוקדם?!
המטוס של Tame
ממשיך לחכות... LAN

בחזרה ליבשת

לעיכובים בגלפגוס נוסף עיכוב נוסף - בשדה התעופה של גוואיאקיל. המטוס נחת שם לעצירת ביניים להעלאת ולהורדת נוסעים, לפני שהמשיך לקיטו. איכשהו, כל התהליך הזה ארך יותר מדי זמן - ואני עדיין לא יכולתי ליצור קשר עם פטריסיו.
עם הנחיתה בקיטו - בשעה שבע וחצי בערב(!), מיהרתי לצאת ולחפש את פטריסיו. הוא המתין לי שם עם אמו המקסימה, מרסדס. שניהם חיכו לי שם כבר מהשעה ארבע וחצי, והיו בטוחים שנחתתי מזמן. מסתבר שבמסכים של שדה התעופה נכתב כי הטיסה שלי כבר נחתה לפני יותר משעה. הם הסיעו אותי אל עבר קיטו, ובדרך הזמינו אותי להתארח בביתם במקום האכסניה שהזמנתי. 
כשהגענו אל ביתו של פטריסיו, וילה יפה על אחד מהרחובות הראשיים של העיר, כבר היה חשוך לגמרי. קיבלתי כאן חדר שינה ומקלחת משלי וגם ארוחת ערב נהדרת. זה היה סיום נפלא ליום שהתבזבז ברובו על נסיעות והמתנה. נכנסתי למיטה מוקדם ; מחר פטריסיו מתכנן לנו יום סיור בעיר העתיקה של קיטו. 

יום רביעי, 24 ביוני 2015

יום 79: איי גלפגוס (איזבלה)

19.02.2013


סיירה נגרה

התעוררתי מוקדם - זה מה שקורה, כשנרדמים בשעה תשע בערב. אכלתי ארוחת בוקר טובה במלון והכנתי לעצמי כריכים להמשך היום. עד נקודה זו בטיול לא ממש הלכתי בטרקים ארוכים בטבע. נכון, הלכתי המון בתוך הערים, טיפסתי עד מרומי איסלה דל סול ועל ההר המשקיף על מאצ'ו פיצ'ו - אבל לא יצא לי לצעוד בטרקים של 17 קילומטרים ליד הר געש. 
מדריך בשם פדרו אסף את הקבוצה שלי מהמלון, והסיע אותנו עד נקודת ההתחלה של הטרק. אל הקבוצה שלנו הצטרפה משפחה אקוודורית, שכללה זוג הורים וילד שמנמן. התחלנו את ההליכה אל עבר התצפית על לוע הר הגעש סְייֶרָה נֶגְרָה (Sierra Negra - ההר השחור), אך היינו צריכים לעצור בכל כמה דקות בהמתנה לילד. בשלב מסוים המדריך פנה להורים וביקש מהם לחזור אחורנית, כי הקטנצ'יק פשוט עיכב את כל הקבוצה ודי היה ברור שהוא לא יצליח ללכת את כל הדרך. 
הטרק לא היה קשה במיוחד. לאחר טיפוס מתון שארך כשעה, הגענו אל התצפית ; הר הגעש סיירה נגרה הוא בעל הלוע השני בגודלו בעולם - כמעט 9.5 קילומטרים בחלקו הרחב ביותר (במקום הראשון נמצא הלוע של הר הגעש נגורנוגורנו בטנזניה). קשה מאד להבחין מהמרחק בצידו השני של הלוע, במיוחד כשיש תנאי ערפל. תחתיתו של הלוע מלאה בבזלת שהתקשתה, ומדי פעם ניתן להבחין בעשן היוצא מבין הסדקים בבזלת. פדרו הוביל אותנו לאורך שפת הלוע הענק, למשך כשעה נוספת של הליכה. 

המדריך פדרו מסביר על המסלול
חלק מהלוע של סיירה נגרה
אני והלוע

וולקן צ'יקו

המשך הטרק הביא את הקבוצה אל איזור שנקרא ווֹלְקָן צִ'יקוֹ (Volcan Chico) - כאן הנוף הירוק התחלף בנוף בזלתי-יבש, שמתואר במקומות רבים כ"נוף-ירח". אני לא ממש יכול להשוות אותו לירח, כי לא ממש יצא לי לבקר בו עדיין... אבל אני יכול להודות כי ההליכה כאן בהחלט הייתה מיוחדת. לא קל ללכת על סלעי הבזלת, אבל הנוף בקצה הטרק היה פשוט יפהפה: המוני סלעים במגוון צבעים, אתרים פעילים-תרמית, מנהרות לבה קטנות וקקטוסים פה ושם.
מכאן היינו צריכים לחזור את כל הדרך בחזרה אל נקודת ההתחלה. הדרך נראתה אינסופית, אך לבסוף הגענו אל נקודת המוצא.

בדרך אל וולקן צ'יקו
בין שני תהומות
לטאת לבה על סלעים מותכים

האיון טינטורראס

עם החזרה למלון הרגשתי מטונף לגמרי: קרם ההגנה התערבב עם הזיעה ועם חומר ההגנה מהיתושים, אבל לא היה לי זמן לנוח, כי הלו"ז היה צפוף. התקלחתי מהר ועברתי לבגדים קלים יותר: בגד ים וסנדלים. המדריך אסף את הקבוצה מהמלון אל קבוצת איונים קטנים לחופי פוורטו ויאמיל. הגענו בסירה אל האיון הבזלתי טִינְטוֹרֶרַאס (Tintoreras) ומיד התחלנו להיצלות בשמש הקופחת. 
האיון טינטורראס משמש כמושבה עצומה של איגואנות ימיות - מדובר בפיצוץ אוכלוסין של אלפי או עשרות-אלפי איגואנות אפורות. הן נמצאות על כל סלע באי, מלוות את המבקרים ואף יושבות אחת על השנייה מרוב צפיפות. בנוסף, בתוך תעלות הבזלת שלחופי האי, הצלחתי להבחין בכמה צבי ים וכרישים - ממש במרחק של מטרים ספורים ממני. 
לאחר ההליכה הקצרה על האיון, הקבוצה המשיכה לשנירקול במי האוקיאנוס. אני נשארתי על הסירה ונהנתי מהצל ומהנוף. בשייט חזרה אל פוורטו ויאמיל הצלחתי להבחין באחת מהחיות הנדירות של איי גלפגוס: פינגווין מקומי. עכשיו באמת אפשר לומר, שראיתי כמעט את כל מגוון החיות שרציתי לראות כאן.
שבתי אל האכסניה והייתי מוכרח להירדם מוקדם ; מחר תהיה השכמה בארבע וחצי. אני חייב להיות כבר מוכן ועם תיקים ארוזים לקראת עזיבת האיים והחזרה אל היבשת.


צב-ים וכרישים ליד האיון
קשה להבחין היכן מתחילה האיגואנה ואיפה הסלע
איגואנה מדריכה
פינגווין!

יום שלישי, 23 ביוני 2015

יום 78: איי גלפגוס (סנטה קרוז ואיזבלה)

18.02.2013


חוף טורטוגה

קמתי בבוקר עדיין מתגרד בגלל עקיצות היתושים מאתמול, והצטרפתי אל ורוניקה לסיור אל חוף טוֹרְטוּגָה (Tortuga). היא אספה אותי עם מונית, שהביאה אותנו עד שביל הכניסה אל החוף ; מכאן עוד ציפתה לנו הליכה לא קצרה של כ-2.5 ק"מ עד החוף עצמו. בדרך שוחחנו קצת על הבחירות הכלליות שנערכו אתמול באקוודור ; ורוניקה אמנם לא הצביעה לנשיא המכהן, אבל זה לא הפריע לו לנצח שוב בבחירות. 
לבסוף הגענו אל חוף מבודד עם חול לבן. ורוניקה הובילה אותי אל חוף צדדי אף-יותר, בתוך מעין מפרץ טבעי. החוף הזה היה כולו שלי למשך דקות ארוכות, לפני שהתחילו להגיע תיירים נוספים. כשהבנתי שלידי שוחים כרישונים קטנים וגם בייבי-מנטה-ריי, קצת פחות התלהבתי מהשהייה בתוך המים. לאחר כשעה כאן, כבר העדפתי לחזור אל פוורטו איורה. 

בחוף טורטוגה
טובל במים
כרישון קטן

מחלת ים

עם החזרה אל העיר, נפרדתי מוורוניקה והודתי לה על ההדרכה האישית בסנטה קרוז. נכנסתי למקלחת אחרונה במלון, שלא ממש עזרה -כי פשוט שבתי להזיע מיד אחר כך. אכלתי ארוחת צהריים אחרונה בפוורטו איורה וצעדתי עם כל התיקים שלי אל המזח כדי לחפש את המעבורת אל האי אִיזַבֶּלָה (Isabela). סוכנויות הנסיעות במקום די העבירו אותי מאחת לשניה, עד שמישהו הועיל לכוון אותי אל המזח הנכון. המשקל של התרמיל והתיק הקטן, בתוספת הלחות האיומה רק הגבירו את ההזעה שלי, ומיהרתי לחפש נקודה מוצלת על המזח.
ההמתנה הארוכה מדי למעבורת עיצבנה אותי, וכך גם התשלום הנוסף עבור "מונית הים" הקצרה אל הסירה - אך הסאגה הזו הייתה רחוקה מסיום. השיא הגיע כשהמעבורת המהירה יצאה מהנמל של פוורטו איורה והאיצה אל עבר האי איזבלה. השילוב של קפיצות הסירה על המים, החום, הלחות וחוסר הרוח - גרמו לי למחלת ים איומה. הסבל כאן היה הרבה יותר גדול וארוך מזה של מחלת הים שקיבלתי לפני שלוש שנים בניו זילנד. הנוסעים האחרים ראו שאני סובל נורא, ואחד מהם הציע לי להתחלף איתו כדי שאוכל להיות ליד דופן הסירה ולהקיא לתוך הים. למרות ניסיונות רבים, לא הצלחתי להוציא מעצמי כלום, אך לפחות הרוח שבדופן הסירה הרגיעה אצלי את מחלת הים. בחצי השעה האחרונה של השייט פשוט נמרחתי על דופן הסירה והמתנתי שהכל ייגמר.
ולבסוף זה הגיע: לאחר שעתיים של הפלגה קופצנית וסיוטית, מעבורת-המירוץ האטה ליד נמל העיר הקטנה פְּווֵרְטוֹ וִיאַמִיל (Puerto Villamil). כאן שוב הייתי צריך לשלם עבור מונית-ים ואת דמי הכניסה אל האי עצמו, אך כאן כבר פחות היה אכפת לי מהתשלום הנוסף... העיקר שדרכתי על קרקע מוצקה.

לא חיכיתי לבד על המזח בפוורטו איורה

האי איזבלה

מהנמל אספו אותי אל מלון מקסים בשם San Vincente. החדר הפרטי שלי כאן היה בערך בגודל של דירה שלמה, וכלל ארבע מיטות, מקלחת מצוינת, מזגן נהדר נגד החום וקנקן מים קרים. כשירדתי לארוחת הערב בלובי של המלון, הכרתי את האנשים שיצטרפו אלי מחר לטיול בהר הגעש הגדול, סיירה נגרה. אלה היו זוג אוסטרלי מבוגר וחביב, ג'יין ואיאן, ועוד איטלקי אחד שלא דיבר הרבה. קרוליין, הנציגה מהמלון, באה לספר לנו בכלליות מה יכלול הטיול של מחר. כולנו הופתענו לגלות שהוא כולל הליכה של 17 ק"מ באיזור הר הגעש ; מסתבר שאת הפרט הקטן הזה לא טרחו לספר לאף אחד מהמטיילים בעת ההרשמה. היא גם ביקשה שנכין הרבה קרם הגנה מהשמש, כי המטיילים האחרונים חזרו מהטיול הזה - לפי הגדרתה - "צלויים". הצלחתי להתחמק יפה מאד מטרקים ארוכים בטבע בכל שלושת החודשים של הטיול הזה, אבל נראה שזה עומד להשתנות מחר. קרוליין הבטיחה כי למרות המרחק הגדול, זוהי הליכה יחסית קלילה ושטוחה. 
אחר הצהריים נסעתי עם הקבוצה לראות את אגם הפלמינגו שליד פוורטו ויאמיל. האגם הוא מלאכותי ונוצר במחצבה נטושה. האווירה השקטה פה הייתה ניגוד מצוין לצהריי היום ומחלת הים ההיא. 
בערב הספקתי לאכול ארוחת ערב במלון ולקפוץ לבית מרקחת מקומי כדי לקנות כדורים נגד מחלת ים. בכל זאת, מצפה לי שייט בכיוון חזרה לפוורטו איורה בעוד פחות מיומיים...
כשנכנסתי אל חדרי, פשוט התמוטטתי על המיטה ונרדמתי כבר בתשע.

פלמינגו באגם
המחצבה הנטושה, שהפכה לאגם