יום 83: אל ריובמבה

23.02.2013

מנוחה בקיטו

פטריסיו יצא הבוקר לראיון עבודה, ואני תכננתי לצאת אל הרכבל של קיטו לתצפית על העיר. כשהתעוררתי, הרגשתי לא כל כך טוב, אולי בגלל הפסקת נטילת הכדורים נגד מחלת הגבהים. ניצלתי את הבוקר בבית לשיחות סקייפ עם משפחה וחברים, עדכון תמונות מהטיול באינטרנט ולארוחת בוקר מדהימה באדיבות אמו של פטריסיו.

נסיעה אל ריובמבה

בצהריים יצאתי עם פטריסיו אל עבר העיר רִיוֹבַּמְבָּה (Riobamba), או בשמה המלא - "סַן פֶּדְרוֹ דֶּה ריובמבה". העיר היא בירת מחוז צִ'ימְבּוֹרַאסוֹ (Chimborazo) ונמצאת כ-200 קילומטרים דרומית לקיטו. בתחילת הנסיעה הארוכה עברנו את הר הגעש קוטופקסי, שעדיין המשיך להיות טבול בעננים - בערך כמו אתמול. בהמשך עצרנו בקניון מקומי כדי לאכול ארוחת צהריים מאוחרת. הופתעתי לגלות בקניון רשת מזון-מהיר המבוססת כולה על בשר שרקן, או "Cuy" בספרדית. פטריסיו הזמין לעצמו חתיכה קטנה מהשרקן, ואני העדפתי לקחת המבורגר "מסורתי" מבשר בקר. הספיקה לי הטעימה הקטנה מהשרקן, שניסיתי לפני חודש בצ'יבאי בפרו.

הכל מבשר שרקן - King Cuy

שלום!

לקראת הערב הגענו אל ריובמבה. לא הזמנו כאן מלון מראש, ולכן היינו צריכים לחפש אחד. אני מבחינתי הייתי לוקח את המלון הראשון שהיה בסביבה: הבטן שלי התהפכה לחלוטין, כנראה בגלל האוכל, שאכלתי אתמול במסעדה בדרך חזרה מקוטופקסי. לאחר חיפוש מהיר מצאנו מלון נחמד בשם "מלון שלום" (Shalom hotel).

את שארית הערב בריובמבה העברנו בשיטוט ברחבי העיר ; היא לא הייתה כל כך מרשימה או ייחודית. הסיבה שהגענו הנה הייתה הנסיעה ברכבת אל "אף השטן", המתוכננת למחר. את היום סיימנו בביקור בקולנוע מקומי בצפייה באחד מההמשכים של "מת לחיות".

בריובמבה

פיצריה מאד ישראלית בריובמבה

יום 82: הר הגעש קוטופקסי

22.02.2013

בחזרה לגובה רם

מוקדם בבוקר נסעתי עם אחיו הצעיר של פטריסיו אל מרכז קיטו, עד לסוכנות הנסיעות איתה אסע להר הגעש קוֹטוֹפַּקְסִי (Cotopaxi). קיטו מוקפת בהרי געש ענקיים - כשהקוטופקסי הוא אחד מהגדולים מביניהם ומגיע לגובה של 5897 מטרים מעל פני הים. למרות מיקומו הסמוך לקו המשווה, ניתן למצוא במרומי הקוטופקסי קרחונים בזכות גובהו. מיקומו "הנוח" ליד קיטו, הופך אותו לאטרקציה נהדרת לתיירים.

בסביבות השעה שבע בבוקר הגיע מדריך בשם סנטיאגו לאסוף אותי ועוד תייר בריטי. מסתבר כי שאר המטיילים ביטלו את הגעתם היום. יצאנו מקיטו לכיוון דרום, מתקרבים לאט לאט להר הגעש האימתני. מזג האוויר החליט שלא להיטיב איתנו, ונראה שהר הגעש מוקף כולו בעננים.

תחנת העצירה הראשונה הייתה בלגונה יפהפיה בשם לִימְפִּיוֹפּוּנְגוֹ (Limpiopungo). צפינו כאן בעופות מים טובלים בלגונה ההררית השלווה, והמשכנו אל בקתת מטיילים בכניסה לפארק הלאומי. בבקתה שתיתי את תה הקוקה הראשון שלי ; הצלחתי להתחמק יפה מעלי הקוקה בארגנטינה, בוליביה ופרו, אך כאן כבר נשברתי. אפילו קניתי מחנות המזכרות של הבקתה סוכריה על מקל בטעם קוקה.

לגונת לימפיופונגו

ליד הלגונה

ההר שהכניע אותי

מכאן והלאה העניינים לא הסתדרו כל כך טוב. סנטיאגו עצר את הרכב בנקודה בה מתחיל הטיפוס אל בקתת המחסה הראשונה. מזג האוויר הפך לערפילי מאד, ואני סגרתי היטב את הפליז והמעיל, חבשתי כובע ולבשתי כפפות. כל זה לא הכין אותי למכת הקור שחיכתה לי בחוץ. התחלנו לטפס בשיפוע אל בקתת המחסה - טיפוס שנראה כביכול קל (200 מטרים), אך כשמתחילים אותו בגובה של 4600 מטרים ועם מחלת גבהים - הוא הופך לקשה מאוד. הרוח הכתה בי עם פתיתי שלג קטנטנים, התחלתי לדמוע מהקור והתקשיתי לנשום. 

סנטיאגו הצליח לשכנע אותי פעמיים להמשיך ולטפס, אך בפעם השלישית ביקשתי ממנו את מפתחות הרכב וירדתי למטה. זמן ההתאוששות שלי מהרוח והשלג היה ארוך, והפרצוף שלי האדים והתנפח לחלוטין. בשלב מסוים גם הצלחתי לנמנם עד חזרתם של סנטיאגו והתייר הבריטי. 

הם סיפרו לי שהם הצליחו להגיע עד הבקתה, ולא ממש ראו שום דבר מסביבם, פרט לשועל אנדים אחד. לבריטי עוד היה כוח לרדת באופניים חלק מהדרך חזרה. אני שמחתי להישאר ברכב עם המדריך.

קוטופקסי. מתחבא בעננים

מנסה להתאושש ברכב

בחזרה לקיטו

בדרך חזרה לקיטו עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת ונוראית. אני חושש שהאוכל במסעדה הזו היה אחראי לבעיות שלי בבטן בימים הבאים. 

לאחר מנוחת ערב בבית של פטריסיו, יצאתי עמו בלילה אל פסל הבתולה של קיטו - מונומנט גדול הניצב על גבעה סמוך לעיר העתיקה. לאחר שביקרנו את הבתולה המכונפת וצפינו בקיטו החשוכה, המשכנו לביקור ברחוב La Ronda המלא באמני רחוב ובמסעדות קטנות. זה היה לילה מקסים ומנוגד לחלוטין לבוקר הקפוא בקוטופקסי.

קיטו בלילה

רחוב "לה רונדה"