הטיול לפינלנד ואסטוניה (6): סאבונלינה

14.06.2015

שייט באגם סאימה

בבוקר יצאתי מביתו של אילקה, לא לפני שקבענו להיפגש שוב אחר הצהריים. הוא אמר שידבר עם ידידתו הגרה בסאבונלינה, כדי שניסע במכונית שלה לביקור בעיירה קרימקי. יצאתי ברגל בחזרה אל המלון שלי, תוך שאני חוצה גשר ארוך, המתחבר עם האי המרכזי של סאבונלינה. במלון הספקתי לנוח מעט ולהתארגן ויצאתי אל עבר הנמל הקטן שבמרכז העיר.

בעונת הקיץ יוצאות מסאבונלינה הפלגות על אגם סאימה. לרוב ההפלגות יש מסלול קבוע מראש - ואני אכן בחרתי באותו מסלול מעגלי "קלאסי". ההפלגה ארכה כשעה, ובמהלכה האניה הקיפה את טירת אולבינלינה ומספר איים ואיונים באגם.
ניצלתי את הווי-פיי שבאניה כדי לקבוע עם אילקה את שעת הגעתו אל הנמל. בתום השייט נפגשנו והוא ערך לי הכרות עם מאכל מקומי בשם לוֹרְצִי (Lörtsy). זהו מאכל שהומצא בסאבונלינה והוא למעשה מאפה עם מילוי בשר ואורז, למרות שכיום ניתן לאכול אותו עם מגוון של מילויים שונים. בחרתי לי בדוכן לורצי עם מילוי רגיל ; זו בהחלט הייתה ארוחת צהריים נחמדה.

בדרך חזרה אל המלון, כשמזג האוויר עוד היה בהיר

טירת אולבינלינה - מבט מהאניה

טועם לורצי

כנסיית העץ הגדולה בעולם

אחרי ארוחת הצהריים נפגשנו עם חברה טובה של אילקה (שלצערי איני זוכר את שמה). נסענו עם הרכב שלה אל העיירה הסמוכה קֶרִימֶקִי (Kerimäki) כדי לבקר בכנסיית העץ הגדולה בעולם
קרימקי הייתה עד לא מזמן עיירה נפרדת בפני עצמה, אך בשנת 2013 היא אוחדה יחד עם עוד כמה עיירות וכפרים תחת המועצה המקומית של סאבונלינה. כנסיית העץ של קרימקי נבנתה בין השנים 1844 ל-1847 והיא יכולה להכיל בתוכה, בישיבה ובעמידה - כ-5000 איש. מחוץ לכנסיה ניצב מגדל הפעמונים, שאינו בנוי כולו מעץ: תחתיתו בנויה אבן ואילו חלקו העליון בנוי מעץ.

נגדל הפעמונים וכנסיית העץ

בתוך כנסיית העץ הגדולה של קרימקי

טירת השלום הנטושה

לאחר שסיימנו את הביקור הקצר בקרימקי, אילקה וידידתו רצו להראות לי עוד אתר מיוחד באיזור סאבונלינה. נסענו דרך כל מיני דרכים צדדיות ביער עד שהגענו אל מלון נטוש בשם רַאוּהַלִינָה - "טירת השלום" (Rauhalinna). המלון נמצא צפונית למרכז סאבונלינה, מעבר לאגם. בזמן ביקורי במקום, המלון היה נטוש וכל האיזור שמסביבו הוצע למכירה. מבנה העץ של המלון היה צבוע בצבעי בורדו ולבן וכלל גילופי עץ דקורטיביים. היינו שם רק שלושתנו עם כמות לא הגיונית של יתושים. בשביל המוביל מהמלון אל המזח הבחנתי בין העצים בכמה פנסי רחוב שכבר לא תפקדו שנים רבות. נדמה היה שעוד מעט הם ישתלבו לחלוטין ביער שמסביבם.
בקצה המזח של ראוהלינה הגעתי שוב אל אגם סאימה. לשמחתי, מעל המים לא היו יתושים. מזג האוויר המעונן צבע את מי האגם באפור. זה היה סיום שלו ונפלא לכמעט-יומיים שלי בסאבונלינה.

מלון ראוהלינה

במלון ראוהלינה

עמוד תאורה ביער

במזח של ראוהלינה

בחזרה להלסינקי

הודתי רבות לאילקה על הסיור הקצר בסביבות סאבונלינה. חזרתי אל המלון שלי כדי לאסוף את המזוודה ויצאתי אל עבר תחנת הרכבת לתפוס את הרכבת לכיוון הלסינקי. כמו אתמול, ציפתה לי נסיעה של כחמש שעות עם עצירה קצרה בתחנת פריקלה.
הגעתי בערב אל הלסינקי - שוב, רק ללילה אחד. מחר מצפה לי הפלגה אל טאלין, הנמצאת מעבר למפרץ הפיני.

עצירה בתחנת פריקלה, בדרך אל הלסינקי

הטיול לפינלנד ואסטוניה (5): סאבונלינה

13.06.2015

נסיעה אל סאבונלינה

היום החמישי של המסע שלי בפינלנד נפתח בנסיעה ארוכה אל סַאבוֹנְלִינָּה (Savonlinna), עיירה השוכנת בארץ האגמים במזרח פינלנד ומוקפת באגם סַאִימָה (Saimaa). הרכבות מהלסינקי אל סאבונלינה מאד יקרות, ולכן מומלץ להזמין אותן הרבה זמן מראש דרך האתר של חברת הרכבות הפינית. לא היו רכבות ישירות בין הלסינקי לסאבונלינה בימים בהם ביקרתי בה, ולכן נאלצתי להגיע אליה עם עצירה קטנה בעיירה פַּרִיקַּלָה (Parikkala), הנמצאת כחמישה קילומטרים מהגבול הרוסי.
הנסיעה כולה ארכה כחמש שעות, כולל העצירה הקצרה בפריקלה. ככל שהתקרבתי אל סאבונלינה, יכולתי לראות מבעד לחלון הרכבת יותר ויותר יערות ואגמים: באיזור ארץ האגמים האדמה מחורצת באלפי אגמים גדולים וקטנים, ובהם המוני איים ואיונים.
מתחנת הרכבת של סאבונלינה הלכתי לכיוון המלון שלי - מלון פשוט ונוח בשם Pietari Kylliäinen. המלון ממוקם במרכזה של העיירה הקטנה, וקל להגיע ממנו רגלית אל המקומות החשובים בסאבולינה. אם רוצים לבקר באגמים ובכפרים האחרים הנכללים במחוז סאבונלינה, צריך כבר להגיע עם רכב או להשתמש בתחבורה הציבורית הנדירה כאן.

בדרך לסאבונלינה

טירת אולבינלינה

היעד התיירותי המרכזי של סאבונלינה הוא טירת אוֹלַבִינְלִינָה (Olavinlinna) - "הטירה של אולף", הבנויה על אי קטן באגם סאימה והיא טירת ימי הביניים הצפונית בעולם. הטירה נבנתה בשנת 1475 במטרה לחזק את האחיזה השבדית בארץ האגמים. כיום ניתן לסייר במוזיאון שנפתח כאן. מאז שנת 1912 נערך בחודשי הקיץ פסטיבל האופרה של סאבונלינה, המושך אליו המוני תיירים ומעלה את מחירי המלונות בעיירה המנומנמת.
הביקור שלי היה כמה שבועות לפני תחילתו של פסטיבל האופרה וכבר ניכר שההכנות החלו: יריעות הגנה מהגשם נפרסו בחצרות הטירה, היכן שעתידים להיערך מופעי האופרה.

בדלפק הקבלה של המוזיאון בחרתי להצטרף לסיור מודרך הטירה. המדריך שלי היה אִילְקָּה: יליד סאבונלינה שלומד כיום בטורקו. הוא הגיע הקיץ לביקור בעיירת הולדתו ומתגבר את העובדים במוזיאון טירת אולבינלינה. אילקה הוליך את הקבוצה בין החדרים והאולמות של הטירה והסביר לנו על ההיסטוריה של המקום. עם סיום הסיור קבעתי לשבת איתו לארוחת ערב, אחרי שעות העבודה שלו.

אני וטירת אולבינלינה

בתוך הטירה

טירת אולבינלינה על אגם סאימה

אניות לתיירים עם אגם סאימה

סאונה פינית

מהטירה המשכתי לשיטוט רגלי קצר בסאבונלינה ; אין פה עוד הרבה אתרים תיירותיים מרכזיים כמו הטירה, אך העיירה מאד נעימה. ביקרתי באחת מהכנסיות ומצאתי את המזח ממנו יוצאות ההפלגות על האגם. לצערי, גיליתי שלא אוכל לבקר בכנסיית העץ הגדולה בעולם הנמצאת באחת מהעיירות הסמוכות ; בגלל סוף השבוע לא היו אוטובוסים אל העיירה - ונהגי המוניות רצו חמישים יורו(!) על נסיעה של כעשרים דקות. לכל כיוון... אז החלטתי שאין מצב שאני משלם להם מחיר כזה.

בערב נפגשתי עם אילקה במרכז העיירה, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לאורך אחת מגדות האגם. השמש אמנם לא שקעה לחלוטין, אך הצבעים שלה ושל האגם ביחד היו עוצרי נשימה. הגענו אל בית אביו של אילקה, שנפטר לאחרונה. כמעט בכל בית פרטי באזורים אלו בפינלנד יש סאונה ביתית קטנה. נכנסנו לשני סבבים של סאונה ואחריה יציאה על האוויר הקריר בחוץ. אני לא רגיל לחום של הסאונה, ולכן לא המשכתי לסיבוב שלישי עם אילקה.

שמחתי שבין כל הנסיעות והסיורים, זכיתי לחוות ביקור בסאונה פינית אמיתית. אילקה פינה לי חדר בבית הגדול ונשארתי לישון שם בלילה. כבר לא היה טעם לחזור למלון בשעה כזו. 

שקיעה בסאבונלינה

שקיעה בסאבונלינה

הטיול לפינלנד ואסטוניה (4): טורקו ונאנטלי

12.06.2015

נסיעה אל נאנטלי

אחרי ארוחת הבוקר במלון המפואר שלי בטורקו, יצאתי אל הכיכר המרכזית של העיר כדי לקחת אוטובוס אל העיירה הסמוכה נָאנְטַלִי (Naantali). בנאנטלי הקטנה חיים פחות מ-20 אלף תושבים, אך היא אחת מהעיירות המתויירות ביותר בפינלנד. חלק מהעיירה יושב על היבשת וחלקה האחר על איים סמוכים. הגעתי הנה בעיקר כדי לבקר בעולם המומינים (Muumimaailma) - פארק המוקדש לספרי המומינים של הסופרת הפינית-שבדית טוֹבֶה יָאנְסֶן. הפארק עצמו בנוי בעיקר עבור ילדים, אבל גם ילדים-בנפשם יכולים להנות כאן מאד, במיוחד כאלה שגדלו על סדרת האנימֶה של המומינים. 

מתחנת האוטובוס המרכזית של נאנטלי צעדתי אל האי בו נמצא הפארק. גם היום בורכתי במזג אוויר חמים ובהיר, שרק הפך את האי ואת הים שמסביבו ליפים יותר. צעדתי על גשר העץ המחבר את האי אל היבשת, ובקצהו הגעתי אל הכניסה לפארק.

בנאנטלי - בדרך אל עולם המומינים

עולם המומינים

בשעת הבוקר המוקדמת, הפארק עדיין לא היה הומה במבקרים. האטרקציות הנמצאות בכניסה לפארק כוללות בעיקר את החנויות, המזללות, כל מיני הפעלות לילדים ואת התיאטרון בו מוצגת כל שעה הצגה קצרה. דילגתי על כל אלה והלכתי ישר אל בית המומינים - המבנה המרכזי והבולט ביותר באי. מסביבו היו מעט מבקרים וחלק גדול מהדמויות של עולם המומינים. לדמויות הנמצאות בתוך תחפושת בד (משפחת מומין, סנורקה, סֶרח, סניף ואחרים) אסור לדבר עם המבקרים - והתקשורת היחידה איתם היא באמצעות מחוות ידיים. לעומתם, בני האדם של עולם המומינים (מאי הקטנה וסנופקין למשל) מורשים לדבר עם המבקרים. הצטלמתי עם חלק מהדמויות, ולשמחתי גילית שאף אפשר לבקר בתוך בית המומינים ולראות את חדרי השינה שלהם, את מכונת הכתיבה של מומינאבא ולהריח (כן כן, ממש להריח) את העוגות במטבח של מומינאמא.

בית המומינים

עם מאי הקטנה

לאחר הביקור בבית המומינים, המשכתי לביקור קצר בבית של מר המיולין ומשם הלכתי אל בית הרחצה שליד הים. מכאן יצאתי למסלול קצר באי, שהוביל אותי אל הסירה של מומינאבא - שם פגשתי את דינורה, אחת מהדמויות המשניות של ספרי המומינים. המסלול השקט המשיך אל תוך חורשה קטנה ואל האוהל של סנופקין. האוהל היה נטוש כשהגעתי אליו, אך בשעות מסוימות ביום נערכת כאן הפעלה לילדים. חלפתי גם ליד עמדת תצפית ממנה ניתן לראות את ארמונו של נשיא פינלנד (Kultaranta). הגנים שבארמון פתוחים בדרך כלל לציבור הרחב, אך דווקא היום הם היו סגורים ומראש ידעתי שלא להגיע אל המקום.

ליד בית הרחצה

האוהל של סנופקין

לאחר ששבתי אל המתחם המרכזי של הפארק, יצאתי למסלול אחר כדי לבקר בבית של המכשפה הזקנה ונכדתה, אליסה, במערה החשוכה בה חיים השמנטפים ואת מקום המסתור הקריר של מפלצת החורף - הגרוק. המסלול הזה הסתיים בגשר תלוי קטן ובמפל מלאכותי ובסופו שבתי שוב אל הרחבה המרכזית.

אליסה והבית של המכשפה

שמנטפים במערה

האי קאילו

כעת יצאתי להפסקה קצרה מעולם המומינים, התופס כשני שלישים מהאי עליו הוא יושב - האי קַאילוֹ (Kailo). שביל צמוד לחוף הוביל אותי אל חלקו המבודד של האי, הפתוח לציבור הרחב ללא תשלום. כדי להגיע אליו עברתי בעמדת "יציאה" מפארק עולם המומינים וקיבלתי חותמת על האמה כדי שאוכל לשוב בחזרה. הייתי כאן כמעט לבדי על חופו של האי - קצת שקט מהפארק הרועש, שכבר היה מלא במבקרים בנקודה זו של היום.

על מזח בטון בחלקו השקט של האי קאילו

עוד קצת מומינים

חזרתי לסיבוב אחרון בפארק המומינים. סוף סוף זכיתי לראות איך מטפלים כאן בפשע: ה"שוטרים" המקומיים תפסו את סרח וגררו אותו אל תא המעצר - עוד הצגה שעושים פה מספר פעמים ביום עבור הילדים. סרח המסכן נכלא תוך כדי שהילדים הקטנים מקניטים אותו ודוחפים אותו מבעד לסורגים. 

מכאן המשכתי לעוד חלק חשוב של הפארק - איזור המסעדות והחנויות. אכלתי המבורגר (מבשר מומינים?) וקניתי כמה מזכרות בחנות המזכרות הרשמית. כמו כל דבר בפינלנד, החנות כאן יקרה מאד. קניתי יחסית הרבה מזכרות, אבל השארתי חלק מהקניות להמשך הטיול ; יש חנויות מומינים רשמיות גם במרכז הלסינקי ובשדה התעופה. העדפתי לא להיסחב עם על המזכרות כבר מעכשיו.
לאחר ארוחת הצהריים הגיע זמני להיפרד מעולם המומינים. "שלום וברכה, ניפרד בשמחה" זה ממש בולשיט - לא רציתי לעזוב ובטח שלא נפרדתי בשמחה, אך הייתי מוכרח לחזור אל טורקו ואל הרכבת שלי בחזרה להלסינקי.

עם סנורק

סרח בתא המעצר

מר המיולין

עוזב את עולם המומינים

נאנטלי, טורקו וחזרה להלסינקי

לפני שעזבתי את נאנטלי, עוד הספקתי לעבור בכנסייה מקומית ובמרכז ההיסטורי של העיירה. לא מצאתי יותר מדי מה לראות כאן, פרט לתצפית קטנה על נאנטלי והנמל שלה. מכאן לקחתי אוטובוס וחזרתי אל מרכז טורקו.
בטורקו עצמה הספקתי לבקר בקתדרלה הראשית, כשהפעם יכולתי גם להיכנס לתוכה. היא לא הייתה מרהיבה במידה מיוחדת והעיצוב הפנימי שלה היה מאד צנוע ומאופק. לאחר הסיבוב האחרון שלי בטורקו חזרתי אל המלון כדי לאסוף את המזוודה שלי והלכתי אל תחנת הרכבת המרכזית.
בשעות הערב הגעתי בחזרה להלסינקי - כמובן שבחוץ הכל עדיין היה מואר. המלון שלי היה שוב מלון Finn הפשוט והיקר בצורה לא הגיונית. הפעם הגעתי למלון ללילה בלבד, שכן בבוקר ציפתה לי נסיעה ארוכה אל היעד הבא שלי.

הכנסייה של נאנטלי

השמש בדגלים (חלק שני)