הקרנבל של ברבנט
פברואר 2020 - הקרנבל של טילבורח
אחרי מספר טיולים בהולנד הגיע הזמן שאחווה את הקרנבל של ברבנט. הקרנבל נחגג במחוזות צפון ברבנט ולימבורג, שם מרוכזת עיקר האוכלוסייה הקתולית של המדינה. החגיגות נערכות בכל שנה במשך סוף שבוע ארוך, שנופל בין תחילת פברואר לתחילת מרץ, ארבעים יום לפני חג הפסחא. אותם ארבעים ימים הם למעשה ימי התענית (לֶנְט, Lent) בהם הקתולים מתנזרים מאכילת בשר, שתיית אלכוהול ומהנאה באופן כללי. הקרנבל נועד לתת כמה ימי שחרור וכיף לפני שמתחילה אותה תענית מבאסת ; וההולנדים בהחלט יודעים איך לחגוג. מבחינה דתית, התענית מתחילה באופן רשמי בחצות שבין יום שלישי ליום רביעי, המכונה "יום רביעי של האפר". נהוג לחגוג את הקרנבל החל מיום ראשון שלפני יום רביעי של האפר, אבל בפועל הרבה ערים מתחילות את המסיבות כבר ביום שישי.
לכל עיר בברבנט (ובלימבורג) יש את הזהות האישית שלה בזמן הקרנבל: קרנבל בטִילְבּוּרְח יהיה שונה לחלוטין מזה של דֶּן בּוֹס ושניהם רחוקים מאוד מהמנהגים של בֶּרְחֶן אוֹפּ זוֹם וערים אחרות. מקובל שהערים מקבלות שמות שונים לזמן הקרנבל, וכך טילבורח "מאבדת" את שמה הרשמי לכמה ימים ומכונה קְרָאוּקֶנְסְטָאד (Kruikenstad, "קריית-כדים"). מקור השם החדש שלה הוא ב-Kruiken - אותו כד או בקבוק-אבן בו השתמשו בתעשיית הטקסטיל העתיקה של העיר ושמרו בו... שתן. תושבי העיר נקראים בזמן הקרנבל Kruikenzeikers ("משתיני-כדים") והם דואגים להבליט את הצבעים המקומיים של העיר: כתום וירוק.
את מעיל הקרנבל שלי קניתי עוד בביקור הקודם בהולנד: איוור לקח אותי דווקא לחנות בעיר דן בוס כדי להצטייד במעיל, קישוטים וטלאים שמפארים את טילבורח. בהמשך הוא צירף אותי באופן רשמי למועדון הקרנבל שלו (ועכשיו היינו בסך הכל ארבעה אנשים...).
נחתתי באיינדהובן ביום שישי, בו נפתחו החגיגות, אבל באותו יום ויתרנו על יציאה אל מרכז העיר. בשלושת הלילות הבאים יצאנו למועדון בגלריית "De Heuvel" לבושים היטב: מעיל הקרנבל הרשמי, צעיף ירוק-כתום וכפפות תואמות. קצת קשה להתלבש עבור הקרנבל: בחוץ מאוד קר בלילה ואילו בפנים חם מדי ולא נעים ללבוש יותר מדי שכבות. ההמלצה: לסבול את הקור וללבוש מתחת למעיל רק חולצה מכופתרת ועוד שכבה דקה מתחתיה. בכל מקרה אל המועדון ובחזרה ממנו התניידנו עם תחבורה ציבורית.
|
מוכן עם המעיל ונראה כמו גנרל |
כשהגענו אל מרכז העיר בלילה הראשון, שמתי לב שהרבה מהמקומיים בכלל לא לובשים את הצבעים הרשמיים אלא פשוט לבושים בתחפושות. הכל הזכיר לי מאוד את פורים ; איוור הסביר לי שזה מאוד מקובל, בעיקר בגיל צעיר. ככל שאנשים מתבגרים יותר הם נוטים לנטוש את התחפושות וללבוש את המעיל "הרשמי".
בגלריית "דה הוול" הייתה אווירה פשוט נפלאה, הרבה בזכות הבירה והמשקה המקומי - סְכְרוֹבֶּלֶר (Schrobbelèr). הסכרובלר פותח על ידי יָאן וָאסִינְח, תושב טילבורח שסבל מבעיות בקיבה. הוא הצליח לפתח ליקר שלא הכאיב לו בקיבה ובהמשך התחיל לייצר אותו באופן מסחרי. סכרובלר נמכר כיום בבקבוקי אבן בדומה לאלה ששימשו בתעשיית הטקסטיל של העיר. למתעניינים, אפשר גם לקנות אותו בדיוטי-פרי בשדה התעופה של איינדהובן.
המוזיקה במועדון הפסיקה במשך הלילות במשך פעמים רבות להרבה ברברת. מועדון-הקרנבל המארח קיבל מבקרים רבים, העניק להם מדליות, קיבל מהם מדליות וכולם זכו לתשואות המקומיות "אַלָאף! אַלָאף! אַלָאף!" (Alaf - הם לא באמת יודעים מה המקור של התשואה אבל חושדים שיש לה קשר למספר 11).
וכשלא היו דיבורים, התנגנו ברקע שירי הקרנבל. בניגוד לפורים בארץ, כאן יוצאים שירי-קרנבל חדשים בכל שנה. השירים מתחילים לצאת בחודשים שלפני הקרנבל - חלקם עוד בסוף נובמבר אך מרביתם בינואר. יש שירים שהם ברבנטיים באופן כללי ואילו אחרים הם הרבה יותר ספציפיים לערים מסוימות. שיר שהוא מאוד מתאים לעיר אחת מבחינת המקצב, כנראה לא יושמע בערים אחרות. מרבית השירים הם בעלי מקצב של שירי שיכורים או מארש צבאי שמח וכמעט כולם עוברים אחרי הבית השני לשירה של "לה לה לה" כי כבר לאף אחד אין באמת כוח לשיר הרבה מילים. גם השפה עצמה היא לא הולנדית תקנית אלא ניב ברנבטי מעורב עם הסלנג המקומי של כל עיר. מוטיבים חשובים בשירים הם מין, החפצה מינית, בירה, מסיבות וריקוד השורות "פּוֹלוֹנֶזֶה". כולם שרו ביחד במועדון: "היי ז'קלין, איפה הווזלין?" ולא נראה שזה מפריע לאף אחד ואף אחת. מצאנו את עצמנו חוגגים עם הרבה "משתיני-כדים" ונהנים מהופעות חיות של זמרים מקומיים כמו ג'וני פרפל (עם להיטו "סוס פורצלן") ופרנק סמייקנס (שהשאיל להיט ידוע של וורקה סרדוצ'קה האוקראינית).
הלילה שבין יום שני ושלישי נחשב תמיד ללילה החזק של מסיבות הקרנבל. זהו הלילה שלפני "יום שלישי השמן" - היום האחרון והחשוב ביותר של הקרנבל. הלילה האחרון, שבין שלישי ורביעי מסתיים מוקדם מאוד - בדיוק בחצות של "יום רביעי של האפר" ולכן על לילה זה גם החלטנו לוותר.