אז איך נראות טיסות בזמן מגפה עולמית? - זו החוויה שלי
משבר הקורונה פרץ בתחילת שנת 2020 וממש בתחילתו עוד הספקתי לבקר בהולנד. מאז עברה כמעט חצי שנה מאז הביקור האחרון שלי. הרבה טיסות בוטלו לי אחת אחרי השניה בחברת "טרנסאוויה" עד שהחלטתי להזמין טיסה להולנד עם "טורקיש אירליינס". הכניסה שלי להולנד מתאפשרת אך ורק הודות לחוק ההולנדי המאשר את כניסתם של בני ובנות זוג של תושבים הולנדים למדינה.
הגעתי לנתב"ג ארבע(!) שעות לפני זמן ההמראה המתוכנן, אבל באמת שלא היה צורך בזה: השדה שומם ואת הצ'ק-אין, הבידוק וביקורת הדרכונים עברתי תוך פחות מעשרים דקות. מכיוון ואני טס דרך איסטנבול, הייתי צריך רק להוכיח שיש לי מסמכים שיכניסו אותי להולנד (ביקשו לראות ולא עשו כלל בעיות). לא היה לי צורך בבדיקת קורונה לפני הטיסה, שכן "טורקיש אירליינס", טורקיה או הולנד אינן דורשות הצגה של תוצאה שלילית.
כשהגעתי אל מתחם הדיוטי פרי גיליתי שהוא די... מת. החנויות היחידות שמצאתי פתוחות היו שני סניפי דיוטי פרי קטנים בקצוות של מעברי B ו-C, דוכן למשקאות חמים, קיוסק קטן וסניף של מקדונלדס. שאר החנויות בנתב"ג נסגרו ונתנו לשדה מראה מאוד עצוב.
גם רשימת הטיסות היוצאות הייתה דלילה. בסופ"ש אוגוסטי טיפוסי הלוח מלא בטיסות לחצי היום הקרוב. היום (חמישי בערב) הלוח הראה שלוש טיסות לחמישי, את כל הטיסות של שישי ושבת ועוד נשאר בו הרבה מקום פנוי.
כשהגיע זמן העליה למטוס הטורקי קיבלתי ערכת חיטוי אישית. התפלאתי שהושיבו אותי ליד נוסעת אחרת - כי המטוס היה רחוק מלהיות מלא ויכלו טיפה לשמור יותר על ריחוק חברתי. הטיסה עצמה הייתה קצרה ונוראית: תינוק בוכה בצרחות אימים ודקירות איומות בראש בזמן הנחיתה. נראה לי שהצלחתי לישון למשך שעה או פחות ממנה.
בשדה התעופה החדש של איסטנבול עדיין לא פרסמו את הגייט לטיסה שלי לאמסטרדם וכעת ציפו לי כארבע שעות של המתנה. לשמחתי המצב כאן היה שונה לחלוטין מנתב"ג כאן והחנויות היו פתוחות. קניתי לעצמי שתיה, אכלתי קצת ואפילו קניתי משהו בחנות הלגו.
למרות מה שנאמר לי לפני הטיסות, אף אחד לא בדק לי חום ביציאה מן המטוס, אלא רק לפני העליה אל הטיסה הבאה. בעליה אל הטיסה לאמסטרדם בדקו שוב את המסמכים הנחוצים ואישרו לי בלי שום בעיה לעלות על המטוס. הפעם ציפתה לי טיסה מעט יותר ארוכה, שגם בה לא ממש הצלחתי לנוח (הודות לשתי נוסעות שרבו עם הנוסע שישב לידן). זה היה לילה לבן, אבל לפחות כל הסבל הזה היה למטרה טובה. נחתתי מותש בסכיפהול בשישי בבוקר.
בסכיפהול ציפו לי תורים ארוכים. מה לעשות, קורונה לא עושה הנחות לאף אחד: עם היציאה ממטוס מדדו לי חום וחילקו לכולם עלון לגבי בדיקת קורונה בחינם למי שמעוניין. תחילה עוד עיכבו את כולם לפני ההגעה לעמדות בידוק הדרכונים. זה דווקא גרם לאפקט הפוך ממה שרצו: התקהלות בלי ריחוק חברתי באחד ממסדרונות שדה התעופה. בביקורת הדרכונים ביקשו ממני להציג כמה מהמסמכים שהיו לי בתיקיה ואת כרטיס הטיסה חזרה לארץ. זה ארך אולי שתי דקות יותר מהרגיל ויכולתי להמשיך הלאה. לא ביקשו לראות כאן (וגם לא בטורקיה) שום הצהרת בריאות - למרות שהייתה לי אחת כזו מוכנה מראש. אף אחד גם לא הודיע לי שאני מחויב להיכנס לבידוד. הבידוד בהולנד לשבים מחו"ל הוא, נכון לכתיבת שורות אלו, רק המלצה חמה ולא מחויב בחוק.
אספתי את המזוודה שלי ויצאתי אל אולם קבלת הפנים. כאן חיפשתי את איזור דיגום הקורונה. למרות שגם כאן ציפה תור, נראה שהם מאוד מאורגנים. הסבירו לי על הבדיקה ואחרי מילוי הפרטים דחפו לי מטוש לפה ולאף. נאמר לי שאקבל תוצאה טלפונית לאחר 48 שעות. מכאן כבר שוחררתי לדרכי ונסעתי עם הרכבת משדה התעופה עד טילבורח.
בתחבורה הציבורית בהולנד חייבים להיות מסכה, אך בניגוד לישראל ברחובות אין צורך בה. כבר בזמן הנסיעה קיבלתי הודעה ואי-מייל ממרכז בדיקות הקורונה שהבדיקה שלי נקלטה. את התוצאה עצמה קיבלתי בטלפון לאחר קצת יותר מ-48 שעות; כמה שמחתי שהיא הייתה שלילית.
איוור חיכה לי בתחנת הרכבת של טילבורח. עברה חצי שנה מאז הפעם האחרונה שהתראינו. אמנם קורונה כבר ביטלה לנו ארבעה מפגשים, אבל היום רשמנו מולה ניצחון ראשון.
