יום שבת, 3 באוקטובר 2020

הולנד: האגמים של אווסטרוייק

03.09.2020


יערות ואגמים

מזג האוויר בהולנד יכול להיות די הפכפך. אם אתמול זכינו במזג אוויר מושלם להליכה בטבע, היום זה היה מעט שונה ודי גשום. עדיין, לא התכוונו לתת למזג האוויר לעצור אותנו ויצאנו אל עבר העיירה אַווְסְטֶרְוֵייק (Oisterwijk). בדומה לטיול של אתמול בפיכט, גם אווסטרוייק נמצאת באותו כיוון מטילבורח, רק שהיא הרבה יותר קרובה לעיר. למעשה, משמעות שמה של העיירה הוא "הרובע המזרחי", כי אווסטרוויק נחשבה כשכונה המזרחית של טילבורח. כיום זוהי עיירה נפרדת וכפי שאיוור הסביר לי - גם מאוד הולנדית-לבנה (כלומר, לא מוצאים כאן הרבה בני-מהגרים).
אחת מהפעילויות הפופולריות בעיירה היא הליכה ביערות הסמוכים לה בפארק Bossen en Vennen או "יערות וביצות" בתרגום חופשי (אני חושב ש"יערות ואגמים" הוא שם יותר מזמין בעברית). הכניסה לאתר היא בחינם ולאחר שחנינו את הרכב מצאנו בקלות את השלט המסביר על המסלולים בו. אפשר לבחור כאן מספר מסלולי הליכה סביב האגמים הקטנים ; המסלולים עצמם מסומנים באופן מאוד נוח בפארק והם חוצים זה את זה בצמתים ממוספרים. בחרנו במסלול הצהוב, שהיה קצר יחסית והתאים לנו ביום גשום וגם לאור העובדה שהזמנו מקום במסעדה לשעת הצהריים.
המסלול הצהוב הוביל אותנו ליד שלושה אגמים בפארק: Witven (הביצה הלבנה), Goorvennen ו-Van Esschenven. טיילנו פה כמעט לבד ובקושי נתקלנו במטיילים נוספים. האגמים היו מקסימים ואני משוכנע שהם יפים עוד יותר ביום עם מזג אוויר בהיר. הגשם, שהחל באמצע ההליכה שלנו, לא הפריע לנו יותר מדי וסיימנו את המסלול הקצר (כ-4 קילומטרים) בתוך כשעה. אשמח לחזור לכאן ביום אחר עם מזג אוויר שונה כדי לגלות את אחד מהמסלולים הארוכים יותר של הפארק. 
לאחר ההליכה הלכנו למסעדה מקומית - Brasserie Ome Jan (הברסרי של דוד יאן). המסעדה היפהפייה יושבת לצדו של אחד מהאגמים. קיבלנו שולחן עם חלון לאגם ונהנינו מארוחת צהריים מעולה.

המסלולים בפארק Bossen en Vennen
איוור בפארק
נוף בפארק. וכן, זה עדיין יום קיצי.
סימון המסלול ושלט המסביר כי איזור זה הופצץ ביום בו הנאצים תקפו את רוטרדם
איוור ואני
נוף נוסף ב-Bossen en Vennen
בברסרי של דוד יאן
האוכל הגיע!

אווסטרוייק

את חלקו השני של הביקור באווסטרוייק העברנו בעיירה עצמה. איוור הצליח למצוא חנייה ותחילה לקח אותי לראות את כנסיית סנט פיטר (Sint Petruskerk) המרשימה. יחסית לעיירה של 20 ומשהו אלף איש זו הייתה כנסייה גדולה מאוד ; לא נכנסנו לתוכה אלא רק הקפנו אותה וביקרנו מעט בבית הקברות הסמוך לה. 
משם חזרנו אל הרחוב הראשי של אווסטרוייק, שכבר היה הומה יותר באנשים ובשוק רחוב. לא ביקרנו בחנויות או בשוק, אלא בעיקר הלכנו לאורך הרחוב הלוך וחזור. איוור הראה לי כאן את בית העירייה הישן (Oude Raadhuis) ואת עץ הטיליה (תִּרְזָה) הגדול שמאחוריו. לצערי לא יכולנו להישאר כאן במשך זמן רב כי היו לנו תוכניות לערב, אבל גם המרכז הישן של העיירה השאיר אצלי טעם של עוד. זה היה הביקור הראשון והקצר שלי באווסטרוייק ואני בהחלט מקווה שהוא לא האחרון. 

כנסיית סן פיטר
ברחובות אווסטרוייק
בית העירייה הישן
איוור בשדרת העצים שברחוב המרכזי
אני ובית העירייה
מתחת לעץ הטיליה
עץ הטיליה (תִּרְזָה) הגדול

יום חמישי, 1 באוקטובר 2020

הולנד: מוזיאון הטקסטיל של טילבורח

 23.08.2020

ביקור הקיץ שלי בהולנד עמד בצילה של מגפת הקורונה - חצי שנה לאחר הביקור האחרון שלי כאן. איוור ואני החלטנו לבקר במקומות פחות תיירותיים, שעדיין לא יצא לנו להגיע אליהם בביקורים הקודמים. אחד מהמקומות האלה היה מוזיאון הטקסטיל של טילבורח (TextielMuseum) - העיר בה איוור גר. עד היום הוא מעולם לא ביקר במוזיאון הזה וכך הייתה לנו אפשרות לחות אותו לראשונה ביחד.
לעיר טילבורח יש עבר עשיר של ייצור טקסטיל וצביעת בדים. המוזיאון, שנפתח כבר ב-1958, יושב במבנה שהיה שייך לחברת הטקסטיל C. Mommers & Co. המבנה עצמו נבנה כבר ב-1860 ושופץ באופן נרחב בשנת 2008. השיפוץ הוסיף למבנה הישן של המוזיאון חלקים מודרניים בצורת מסדרונות זכוכית המקשרים בין בנייניו. 
מוזיאון הטקסטיל מציג היום את ההיסטוריה של האריגה במקביל לשיטות אריגה חדשות במכונות אוטומטיות. בעוד המכונות ההיסטוריות נמצאות במוזיאון בעיקר לשם התצוגה, המכונות האוטומטיות נמצאות בשימוש וחלק מהתוצר שלהן נמכר בחנות המזכרות של המוזיאון.
עקב הנחיות הקורונה היינו צריכים להזמין כרטיסים מראש טרם ההגעה. בביקור עצמו התבקשנו לשמור על הנחיות הריחוק החברתי או על כמות אנשים מותרת בחדרים הקטנים. חיכינו מעט ברחבה החיצונית לפני הכניסה למוזיאון. ניצבת כאן ארובה בולטת מאוד - כנראה חלק מהמפעל העתיק. מצאנו כאן גם את אחד מהספסלים (Social-sofa) המפורסמים של טילבורח שהוקדש למוזיאון.

מוזיאון הטקסטיל

הספסל-החברתי של מוזיאון הטקסטיל

במוזיאון עצמו ערכנו את הסיור לפי איך שהצוות כיוון אותנו. הם חילקו את המבקרים לאגפים שונים כדי למנוע התקהלות  גדולה במקום אחד. אנחנו פתחנו את הביקור שלנו בקומה העליונה המציגה אמנות טקסטיל. בהמשך ירדנו אל הקומות התחתונות ואל "מעבדת הטקסטיל" (TextielLab) בה פועלות חלק מהמכונות המודרניות. זהו בהחלט החלק המרשים ביותר של הביקור: המכונות ייצרו אריגים (וגם מסכות בד לתקופת הקורונה...) ובחדרים המקיפים את המתחם הראשי יכולנו לבקר במיני-תצוגות. באחת מהן איוור מצא אריג גדול המתאר את מפת העיר בה הוא נולד - בֶּרְחֶן אוֹפּ זוֹם. 
עברנו גם בחלל המציג את מסע הבד החל משלבי ייצורו הראשונים ועד קבלת האריג המוכן. בחלקה המרכזי של התצוגה אפשר לבחור במסך אינטראקטיבי את האריג אותו אנו רוצים ליצור. לאחר בחירת כל מאפייני האריג, הוא "נוצר" באופן וירטואלי על הקיר שממול באמצעות מקרן.   
לקינוח סיימנו באגף המציג מכונות אריגה עתיקות, העשויות מעץ. בין לבין הספקנו לעבור גם בבית הקפה הנחמד של המוזיאון ובחנות המזכרות. הפריטים בחנות אמנם אינם זולים, אבל האיכות שלהם גבוהה בהתאם. 
מוזיאון הטקסטיל הוא שונה מאוד ממוזיאוני אמנות או מוזיאוני טבע, אך הוא מציג חלק מהמסורת וההיסטוריה של טילבורח ובהחלט שווה ביקור. אני ממליץ בעיקר לבקר בו בימים קרים וגשומים, בהם האפשרויות לטיולים מצטמצמות. אותנו הגשם ללא מטריה בדיוק ביציאה מן המוזיאון :-)

הקומה העליונה והיותר "אמנותית" של המוזיאון

מכונה עתיקה במוזיאון הטקסטיל

אני במוזיאון

האולם המרכזי של מעבדת הטקסטיל

גרביים במעבדת הטקסטיל. למרבה הצער לא מכרו כאלה בחנות.

מפה ארוגה של העיר ברחן אופ זום

איוור ואני במוזיאון

הפסקה. ואז גם התקשרו לבשר לי שאני שלילי לקורונה

אחת ממכונות העץ העתיקות