הולנד: סיור היסטורי ויהודי בטילבורח (חלק א')

01.06.2021

בעקבות אבני הנגף בטילבורח

בסוף מאי 2021 הצלחתי לחזור לביקור קצר אצל איוור, קצת לפני המעבר המתוכנן שלי להולנד. הביקור נדחה בשבועיים בגלל מבצע "שומר חומות" וביטול מרבית הטיסות היוצאות מישראל (כך גם החמצתי את הנסיעה עם איוור לגמר האירוויזיון ברוטרדם). החלק הטוב של הדחייה היה מזג האוויר: באמצע מאי מזג האוויר היה די אפרפר וגשום ואילו אני זכיתי בימים חמימים, כמעט בלי טיפת גשם. 

באחד מהימים איוור היה צריך לצאת לעבוד ואני חיפשתי מסלול טיול קרוב. העדפתי שלא לצאת לערים הסמוכות אלא להתמקד בהיכרות נוספת עם טילבורח. נכון, כבר טיילתי בה הרבה בעבר, אבל תקופת הקורונה טיפה הרחיקה אותי ממרכזה וגם תמיד יש דברים חדשים - או ישנים - לראות. כך יצא שאת היום הזה הקדשתי לסיור היסטורי באווירת מלחמת העולם השנייה בטילבורח. 

מסלול הסיור שלי נבנה באמצעות אפליקציה בשם Struikelstenen Tilburg המציגה את מיקומן של אבני נגף בטילבורח ועוד מספר אתרי הנצחה חשובים מתקופת המלחמה. האפליקציה מחברת את האתרים למסלול נחמד ולא ארוך מאוד. אני הוספתי למסלול עוד כמה נקודות שהיו מסביבו.

פרויקט אבני הנגף (בגרמנית: Storpelstein) הוא יוזמה של האמן הגרמני גונטר דמניג (Gunter Demnig). במסגרת פרויקט ההנצחה הוא יוצר לוחות פליז קטנים, המתעדים בקצרה את יהודי אירופה, שנלקחו למחנות הריכוז וההשמדה. הלוחות מוצמדים לקוביות בטון ומשולבים במדרכות סמוך לבתי היהודים. עשרות אלפי לוחות כאלו כבר שולבו במדרכות בערים אירופיות רבות. במקרים רבים צריך לחפש את אבני הנגף ולדעת באיזו כתובת הן נמצאות: שנים של שכיבה בחוץ גורמות להתיישנות לוחות הפליז, דהייתן וקושי במציאתן.

יצאתי לדרך

משפחת מוזס

יצאתי מהבית ברגל אל מרכז העיר, וכבר בדרך ידעתי היכן למצוא את אבני הנגף הראשונות: אלה שהוצבו בכתובת Waterhoefstraat 63. אלו אבני נגף חדשות יחסית, שהוצבו כאן בשנת 2019 לזכר משפחת מוזס. האבנים מציגות את שמות בני הבית, שנת לידתם, תאריך לקיחתם אל המחנות, שם המחנה, תאריך מותם (או האם שוחררו) ומקום המוות. 

משפחת מוזס הייתה במקור מאמסטרדם אך הם עברו לטילבורח ב-1929. לסולומון וקטיה (לבית זילברברג) היו שתי בנות, מרתה ורושה-סלקה. הם אימצו את הורסט אייכנוולד כבן-אומנה. המשפחה סולקה תחילה למחנה פיכט (Vught), הסמוך לטילבורח ורובם, פרט למרתה, הועברו בהמשך אל מחנה הריכוז ווסטרבורק (Westerbork) בגלל עיסוקו של אב המשפחה כאח. מווסטרבורק הועברה המשפחה אל מחנה ההשמדה סוביבור ושם הם מצאו את מותם. 

מרתה, הבת הבכורה, עבדה במחנה פיכט עבור חברת "פיליפס" והודות לכך העברתה אל מחנות ההשמדה עוכבה. ביוני 1944 היא נלקחה אל מחנה ההשמדה אושוויץ והצליחה להימלט מציפורני המוות. מרתה שבה להולנד בשנת 1946. 

אבני הנגף לזכר משפחת מוזס

מרתה, רושה-סלקה והורסט, בן האומנה

משפחות ון-ליוון וחרסון

המשכתי ברגל אל מרכז העיר. סמוך ל-Gasthuisring 47 הוצבו בשנת 2019 ארבע אבני נגף. הלוחות הם לזכרם של אב המשפחה, אלכסנדר חרסון (או גרשון, Gerson) ואשתו בתיה חרסון לבית דה-יונגה, חתנם לואיס ון-ליוון והנכד אלכסנדר. בתיה נפטרה עוד בשנת 1941 ; בעלה, חתנה והנכד נשלחו למחנה הריכוז ווטסרבורק ב-1944 וממנו אל אושוויץ. בתם, אשתו שלו לואיס ון-ליוון שרדה את המלחמה ונישאה מחדש.

אבני הנגף לזכר משפחת ון-ליוון וחרסון

אדית הלנה ברטלס

צפונית לתחנה המרכזית של טילבורח הגעתי אל נקודת העצירה הבאה שלי. אדית נולדה ב-1940 בעת המלחמה והתגוררה בכתובת Lange Nieuwstraat 162 עם הוריה אליעזר ויוהאנה. כבר בתחילת המלחנה הם זומנו לגירוש, אך בסוף שוחררו באופן זמני. ההורים החליטו לרדת למחתרת ולהתחבא במקומות שונים עד תום המלחמה. אדית נשלחה לבית משפחה אומנת בעיר אפלדורן, אך בשנת 1944 היא נתפסה, נשלחה לווסטרבורק ומשם אל אושוויץ. היא נרצחה שם יומיים לאחר הגעתה כשהיא בת ארבע בלבד.

הוריה של אדית שרדו את המלחמה ומעולם לא גילו מה עלה בגורלה של בתם הבכורה. רק בשנת 2006 גילתה אחותה, שנולדה לאחר זוועות המלחמה, מה עלה בגורלה של אדית.

אבן הנגף סמוך למקום מגוריה של אדית הלנה ברטלס

אדית הלנה ברטלס. נרצלחה בגיל ארבע.

ההפצצה על טילבורח

כל שלושת התחנות הקודמות היו מחוץ למסלול שמציעה האפליקציה. עתה הגעתי אל מרכז העיר והתחלתי ללכת במסלול "הרשמי" (בטילבורח עצמה קיימים עוד מספר אתרים בהם הוצבו אבני נגף, אך הם מעט מרוחקים ממרכז העיר ואולי אגיע אליהם בביקור אחר).

במרכז העיר הגעתי אל הבית בכתובת Noordstraat 59. ב-10 למאי 1940 טילבורח הופצצה על ידי הנאצים. המטרה הייתה כנראה התחנה המרכזית, הקרובה לבית זה, אך הפצצה נחתה כאן וגבתה את הקורבנות הראשונים של העיר במלחמת העולם השנייה. ארבעה עשר אנשים נהרגו בהפצצת הבית, שבעה מתוכם ילדים. הבית נבנה מחדש מאז, ואכן ניתן לראות שהוא חדש יותר מהבתים המקיפים אותו. בכניסה אליו מוצב כיום לוח זיכרון לזכר ההפצצה. לוח הארד והזכוכית מציג את המטוס המפציץ, את העשן שעלה מההפצצה ואת ההרס שנוצר בעקבותיה. לוח זהה ניצב גם בגן החירות של טילבורח, שאליו הגעתי בהמשך היום.

לוח הזיכרון ברחוב נורדסטראט 59

הבית שהופצץ ונבנה מחדש: ניתן לראות שהוא חדש יותר לעומת הבתים הסמוכים

משפחת מורל

מהבית בנורדסטראט הלכתי לחפש עוד שתי נקודות שהיו במסלול, אך מכיוון ונראה שהן נעלמו - הלכתי למצוא את אבני הנגף לזכר משפחת מורל. הלוחות ניצבים ב-Tuinstraat 85. 

סלומון מורל היה רופא וגזבר הקהילה היהודית של טילבורח. הוא היה נשוי לאדל וולף והיו להם שלושה ילדים: הנרי, מקס וקרולינה. אדל נפטרה עוד לפני הפלישה הנאצית להולנד וסלומון התחתן עם עוזרת הבית שלו, קלרה. תחת הכיבוש הנאצי מורל היה מנוע מלטפל בארים בגלל היותו יהודי, אך גירושו למחנות עוכב בזכות היותו רופא. הוא וקלרה התחבאו בבית משפחה הולנדית אך הם נתפסו בשנת 1943 ונשלחו לפיכט, לווסטרבורק ולבסוף נרצחו באוושוויץ. 

בתו של סלומון, קרולינה הייתה מאושפזת במוסד פסיכיאטרי באפלדורן ואחרי האשפוז נשארה שם במחבוא. היא נתפסה ונשלחה גם לאוושוויץ. הבנים הנרי ומקס שרדו את המלחמה.

אבני הנגף לזכר משפחת מורל

סלומון מורל

משפחת חרסונס

בהמשך הרחוב, בכתובת Tuinstraat 61 הוצבו אבני נגף לזכר משפחת חרסונס (קרובי משפחה של משפחת חרסון מהתחנה השנייה). הנרי חרסונס עבד בתחום הטקסטיל והיה ראש המועצה של יהודי טילבורח. הוא ואשתו, פרידה, גורשו לווסטרבורק ומשם לברגן בלזן. הנרי נרצח במחנה ההשמדה ואילו פרידה נמצאה מתה מאוחר יותר בברלין.

אבני הנגף לזכר משפחת חרסונס

קדושים ברחובות

התחנות הבאות של המסלול הוקדשו ללוחות בעלי מוטיב נוצרי, שהוצבו בפתחי בתים ברחוב Nieuwlandstraat. לא התעכבתי הרבה מול הלוחות האלה אלא רק עצרתי להתרשמות קצרה מהם. אם איוור היה איתי היום הוא בוודאי היה יודע לפרט עבורי על המוטיבים הנוצריים שבלוחות. 

הרחוב הסתיים קרוב למרכז המסחרי של העיר העתיקה. ניצלתי את החלק הזה של המסלול לעצירה לארוחת צהריים ברשת האהובה עלי, בייגלס אנד בינז.

מריה וישו בפתח בית ברחוב ניולאנדסטראט

(המשך היום - בחלק ב')