26.04.2010
להתראות אוסטרליה
התרמיל שלי כבר ארוז מאתמול וכרטיס הטיסה כבר מודפס. בבוקר האחרון שלי בסידני, השמש החליטה לצאת סוף סוף - ונתנה לי מזג אוויר מושלם לפרידה מהעיר. הפקדתי את התרמיל של בקבלת המלון ויצאתי לסיבוב רגלי קצר ; אני חייב להודות שאפילו זלגו לי קצת דמעות כשהלכתי ברחובות שלמדתי להכיר היטב בימים הרבים שלי כאן.
 |
| הכל ארוז לפני היציאה |
בצהריים נפרדתי גם משכונת קינגס קרוס השקטה ונסעתי במונית שאטל אל נמל התעופה הבינלאומי של סידני. כאן עליתי על טיסת תאי-אירוויס מסידני אל בנגקוק. ללא ספק, חברת התעופה התאילנדית הייתה חברת התעופה הטובה ביותר שטסתי בה: המטוס היה מרווח ומצוחצח, ומשום מה לא היו הרבה נוסעים. כך יכולתי להתרווח בשכיבה על המושבים הסמוכים לי ולצפות במסך הטלויזיה הפרטי שלי.
רק רגע אחד היה מעט מפחיד: במהלך הטיסה אישה מבוגרת התחילה לצרוח ולקרוא לדיילות ; היא חשבה שבעלה הפסיק לנשום. למרבה המזל היה רופא במטוס, שמיהר לטפל באותו אדם. ואף אחד לא מת.
27.04.2010
נמל התעופה של בנגקוק
כבר איבדתי קצת את תחושת הזמן, אבל מתישהו התחלף התאריך. הגעתי לשדה התעופה העצום של בנגקוק, תאילנד - ובו הלכתי בערך כחצי שעה עד שהגעתי לטרמינל של הטיסות לישראל. בכל הטרמינל לא הייתה קליטה לכרטיס ה-SIM הישראלי שלי, וכך לא יכולתי להתקשר למשפחה ולהודיע שנחתתי בשלום.
 |
| פסל בנמל התעופה התאילנדי |
שמחתי מאד שבחרתי לא לבקר בתאילנד במסגרת הטיול הזה: עם כל ההנאה מניו זילנד ואוסטרליה, כבר התגעגעתי הביתה. תאילנד כבר תישאר לטיול אחר.
מבנגקוק טסתי לתל אביב בטיסת אל על מלאה בישראלים. לעומת המטוס התאילנדי, הטיסה עם אל על הרגישה כמו עולם השלישי: מטוס מיושן, מלוכלך וצפוף. בכיסא שמולי במעבר ישבה צעירה אוסטרלית, שסיפרה לי שהיא עולה לישראל. השתדלתי שלא לשאול אותה "למה לעזאזל את עושה את זה?"
הביתה :-)
המשפחה חיכתה לי בנמל התעופה בן-גוריון. קשה לתאר במילים את בחזרה הביתה לאחר כל כך הרבה זמן בחו"ל. כיום, כשאני מסתכל אחורה על הטיול בניו זילנד ואוסטרליה, הוא מרגיש כמו חלום רחוק. אך הוא היה מציאות: מציאות כיפית, קשה, מאתגרת ומלאת חוויות. היה מעולה.
 |
| חוזר הביתה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה