ימים 22-23: סן מיגל דה טוקומן

24.12.2012

נסיעה לטוקומן

רוב היום הזה עבר עלי באוטובוס. הנסיעה מפוורטו איגווסו אל סַן מִיגֶל דֶה טוּקוּמַן (San Miguel de Tucumán), בירת מדינת טוקומן. במהלך היום האוטובוס עבר בעיירות גדולות וקטנות: רובן היו במצב די מוזנח, אולי חוץ מהעיר הגדולה רסיסטנסיה. 

רק לקראת שמונה בערב הגעתי אל טוקומן ונסעתי במונית אל האכסניה. שהיתי כאן באכסניית Backpackers Tucuman המרווחת והנחמדה. האוויר היה עדיין מאד לח כאן, אבל לא ברמות של פוורטו איגווסו. היום היה ערב חג המולד, וכל החנויות היו סגורות. לשמחתי, הציעו באכסניה אסאדו בתשלום נוסף, ונאלצתי להמתין רעב רק עד השעה אחת עשרה. 

25.12.2012

חג המולד בטוקומן

היום עבר עלי אחד מהימים המשעממים והמיותרים בטיול עד כה: וזהו כבר היום השלישי ברצף שעובר עלי בחוסר מעש. אכלתי את ארוחת הבוקר של האכסניה, ואז גיליתי שכל המסעדות והחנויות עדיין סגורות בגלל חג המולד. כך נגזר עלי לרעוב עד שהחג ייצא. מצאתי את המקדולנדס המקומי סגור עם שלט, שאמר שהסניף ייפתח בשבע בערב. גם רחובותיה של העיר היו ריקים מאדם ומכוניות. מסתבר שחג המולד שלי בטוקומן הפך להיות כמו יום כיפור בחולון.

לא הצלחתי למצוא סיור שייקח אותי לעתיקות קילמס, וכל היום הסתובבתי רק במרכז טוקומן: פלאסה דה ארמאס וצפייה בבניין בו הכריזו על הקמת ארגנטינה ב-9 ביולי 1816. פרט לאירוע ההיסטורי החשוב ההוא, אירע בטוקומן אירוע לא פחוּת בחשיבותו: כאן מרקו מצא את אמא שלו.

בפלאזה דה ארמאס

טוקומן מקושטת לכבוד חג המולד

שארית היום עברה בשינה ומנוחה באכסניה. לפחות האכסניה החביבה נתנה לי מקום מפלט מהעיר המשעממת. בלילה יצאתי סוף סוף לאכול במקדלונדס ועברתי ליד הבניינים המרכזיים כדי לראות אותם בתאורת לילה. 

עדיין לא החלטתי מה לעשות מחר: כנראה אנסה שוב למצוא סיורים לאתרים בסביבת העיר, ואם לא אמצא - אסע אל התחנה הבאה שלי בארגנטינה. באמת שאין לי מה לחפש בטוקומן.

ימים 20-21: מפלי איגווסו - הצד הברזילאי

22.12.2012

ברזיל!

היום יצאתי להציץ בצד הברזילאי של מפלי איגווסו. יצאתי באוטובוס מהתחנה המרכזית של פוורטו איגווסו הארגנטינאית אל עבר העיירה "התאומה" הברזילאית פוֹז דוֹ אִיגְווַסוּ (Foz do Iguaçu). מעבר הגבול היה מהיר ואפילו לא החתימו לי את הדרכון בכניסה, אלא הסתפקו רק בהחתמה אלקטרונית. פוז דו איגווסו הייתה העיר היחידה בה ביקרתי בברזיל, ולמרות הביקור הקצר כמו באורוגוואי, ברזיל נכנסה לרשימת המדינות שלי והפכה למדינה ה-16 בה.

דגל ברזיל הוא דגל מיוחד, השונה ממתכונת הדגלים ה"קלאסיים". הוא הונף לראשונה בשנת 1889, ועודכן לאחרונה בשנת 1992 (מספר הכוכבים עלה בהדרגה מ-21 ל-27 כמספר המדינות בברזיל). צבעי הרקע הירוק והמעוין הכחול מייצגים את צבעי בתיהם של שליטי ברזיל הראשונים ; לפי הסבר אחר הירוק והצהוב מייצגים את היערות והמינרלים של המדינה. במרכז המעוין נמצא עיגול כחול ועליו 27 כוכבים, לפי הופעתם בשמי הלילה של ה-15 לנובמבר 1889, יום הקמת הרפובליקה הברזילאית. 26 כוכבים מייצגים את מספר המדינות של ברזיל, ואילו הכוכב ה-27 מייצג את המחוז הפדרלי של המדינה. על העיגול הכחול גם מופיעה רצועה לבנה, המייצגת את קו המשווה, ועליה הכיתוב "Ordem E Progresso", שתרגומו מפורטוגזית הוא: "סדר וקידמה". כל אלה יוצרים ביחד את אחד מהדגלים המיוחדים שקיימים, ולדעתי - גם מהיפים ביותר.

דגל ברזיל

מפלי איגווסו

פוז דו איגווסו נמצאת במדינה הברזילאית פַּרָנָה (Paraná), הגובלת בארגנטינה ואורוגוואי. האוטובוס עצר ממש ליד הכניסה אל הפארק הלאומי הברזילאי, שמציע פעילויות אקסטרים רבות בנוסף לצפייה במפלים. ויתרתי על הפעילויות היקרות, וקניתי את כרטיס הכניסה הרגיל של הפארק. אין לי מושג אם קיבלתי עודף נכון - כי שילמתי בפזו ארגנטינאי וקיבלתי עודף בריאל ברזילאי... ככה זה בעיירות גבול. 

נסעתי ברכבת של הפארק וירדתי ממנה בתחנה בה ירדו שאר התיירים: הטרק הקטן של הצפייה במפלים היה עמוס בתיירים, ופשוט מדהים. מזג האוויר השתפר מאד, וזכיתי היום בשמיים כחולים, מעט עננים וקשתות בענן שיצאו מתוך נתזי המים של המפלים. זה הרגיש פשוט כמו גן עדן. בחלקו הראשון של הטרק צפיתי מרחוק על המפלים שבשטחה של ארגנטינה, בהמשכו התקרבתי לחלק מהמפלים הברזילאים בהליכה על מסלול שנבנה מעל המים, ובסופו - עליתי במעלית לתצפית מוגבהת על כל איזור המפלים. ללא ספק, הנוף שנפרש מתחתיי היה אחד מהיפים ביותר בהם חזיתי והראה את הטבע במלוא כוחו.

קשת באיגווסו

הליכה אל המפלים

הכי קרוב שאפשר להגיע

מבט עילי על המפלים

פארק הציפורים

לאחר שעזבתי את הפארק הלאומי של המפלים, היה לי זמן פנוי בפוז, ונכנסתי לבקר בפארק הציפורים (Parque das Aves) המפורסם של העיר. הביקור כאן היה שווה כל פזו... סליחה, ריאל. הפארק נמצא במרחק הליכה קצר מתחנת האוטובוס וכולל בעיקר תוכים וטוקנים ; אל חלק מהכלובים אפשר להיכנס ולפגוש את הציפורים ללא מחסומים. בסיום הביקור אפילו זכיתי בצילום עם תוכית מסוג ארה בשם לארה עם הכתף.

כשחזרתי אל תחנת האוטובוס, גיליתי שהאוטובוסים בחזרה הם לפי שעון ברזיל. כן, בין פוז ופוורטו יש הבדל של שעה, וכך הייתי צריך להמתין שעה נוספת בתחנה אל האוטובוס לארגנטינה.

עם טוקן קטן

עם לארה הארה

שלושת הגבולות

בחזרה בפוורטו איגווסו הארגנטינאית, קבעתי ללכת עם תייר ספרדי שהכרתי כאן אל שלושת הגבולות. התקלחתי אחרי הביקור הקצר בברזיל, אך המקלחת לא ממש עזרה. בתוך דקות מהרגע שעזבתי את המלון, כבר הזעתי מחדש. הגענו לקראת השקיעה אל איזור שלושת הגבולות: בו הנהר מפריד בין ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי. ראיתי כאן את המונומנטים שבנתה כל מדינה בשטחה: כל אחד צבוע בצבעי דגלה. ברקע הבחנתי גם בבנייניה של סְיוּדָד דֶל אֶסְטֶה - העיר הפרגוואית הסמוכה לגבול. לא התכוונתי לבקר בה, בגלל כל סיפורי הסכנות והרשע-פשע סביב פרגוואי. עם השקיעה שבנו בחזרה לאורך הנהר אל פוורטו איגווסו. 

אני מצלם מתוך ארגנטינה. מימין: ברזיל, ממול-שמאל: פרגוואי. 

23.12.2012

היום היה יום מנוחה והזעה בפוורטו איגווסו. פיניתי את החדר בבוקר, ומאז הייתי צריך לחפש מקומות ממוזגים בעיירה. הזעתי מלא, אכלתי, גלשתי באינטרנט-קפה מקומי, דיברתי עם המשפחה ושוב הזעתי. אהבתי מאד את פוורטו איגווסו, אבל לא הייתי מסוגל לחיות במקום לח כל כך. 

בערב אספתי את התיק מהאכסניה, עברתי בפעם האחרונה ליד כלב הבוקסר שנבח עלי בכל פעם שחלפתי לידו, והגעתי מזיע אל התחנה המרכזית. שמחתי לעלות אל האוטובוס הממוזג: בתוך דקות הזיעה התנדפה, הרגשתי טוב ושקעתי במיטה שהזמנתי למסע הארוך אל טוקומן. צפויה לי נסיעה ארוכה מאד.

הוא לא ממש חיבב אותי, ואני דווקא אוהב בוקסרים  

יום 19: מפלי איגווסו - הצד הארגנטינאי

21.12.2012

אל המפלים

סוף העולם לא הגיע. אתמול היה ה-20.12.2012, תאריך שרבים הכריזו עליו כתאריך בו תתרחש קטסטרופה גלובלית. שום דבר לא קרה (בינתיים) וכך יכולתי לצאת לביקור בצד הארגנטינאי של מפלי איגווסו. המפלים נמצאים בפארק לאומי המתחלק בין ארגנטינה וברזיל, ומומלץ לבקר בשתי השמורות על מנת לקבל זוויות ראייה שונות על המפלים. מרבית המפלים נמצאים בשטחה של ארגנטינה, ושם ניתן להתקרב אליהם יותר מאשר בברזיל.

אכלתי מהר את ארוחת הבוקר של האכסניה, הכנתי לי אוכל להמשך היום ויצאתי אל התחנה המרכזית של פוורטו איגווסו. לאחר נסיעה קצרה הייתי בין הראשונים שנכנסו אל השמורה. מזג האוויר בבוקר היה די טוב: מעונן עם ממטרים פה ושם.

הכניסה אל השמורה הארגנטינאית

מפלים ופרפרים

התחלתי את דרכי בשביל הירוק של הפארק - אחד מכמה שבילים, שנועדו להקל על התיירים להקיף את מרבית האטרקציות בו. בשביל זה לא היו מפלים, אך הוא בהחלט הכניס אותי אל תוך האווירה הג'ונגלית של המקום. היו הרבה שלטי אזהרה שלא להאכיל החיות המוזרות של הפארק - החוֹטְמַנִים (Coati), שכן הם עלולים לתקוף בני אדם. "רשמתי" בפני עצמי לשמור מהם מרחק. 

כשסיימתי את המסלול הירוק, התחלתי ללכת במסלול העליון של השמורה, שכשמו - ניתן להשקיף בו על המפלים מלמעלה. עברתי מספר מפלים מדהימים כמו מפלי האחיות ומפלי אדם וחוה עד שהגעתי לנקודת התצפית המרשימה של קצה המסלול. כאן נפרש הנוף של מפלים העוצמתיים נשפכים אל תוך הג'ונגל הירוק - בהחלט מראה עוצר נשימה. בין העצים שסביבי נראו (אבל לא נשמעו, כי רעש המפלים גבר על הכל) המוני ציפורים מקומיות. גם הפרפרים של איגווסו הם מדהימים: ביצעתי ניסיונות רבים לצלם אותם, עד שהצלחתי לתפוס פרפר אחד שיסכים לעצור לרגע עבור המצלמה שלי.

פרפר באיגווסו עם מפל ברקע

המפלים במסלול העליון

האי סן מרטין

מהמסלול העליון ירדתי אל המסלול התחתון, שמאפשר לצפות במפלים מנקודת מבט שונה. הגעתי גם אל המעבורת הראשונה שיוצאת אל האי סַן מַרְטִין (San Martin). נאמר לי לתפוס את המעבורת הראשונה כדי להימנע מעמידה בתור בהמשך היום, וכך עשיתי. הפלגה של דקות בודדות על הנהר הגועש הביאה אותי אל חופיו של סן מרטין. באי הקטן, שנמצא קרוב מאד למפלים יש כמה מסלולי הליכה, שמאפשרים להתקרב מאד אל זרמי המים. האוויר כולו מלא בנתז מהמפלים, ומקשה מאד על פעולת הצילום: בערך תוך שניה מרגע הרמת המצלמה, העדשה מתכסה בטיפות קטנות. גם עבורי, בתור מרכיב משקפיים, לא היה קל להתקרב אל המפלים מבלי שכל שדה הראייה שלי יחסם בטיפות ; אבל זה היה שווה כל רגע, להרגיש כך מקרוב את עוצמתו של הטבע.
לאחר הביקור הקצר בסן מרטין שטתי בחזרה אל המסלול התחתון, והחלטתי שהגיע הזמן להפסקה קצרה וארוחת צהריים.

במסלול התחתון

חם ולח

המפלים, מבט מהאי סן מרטין

החוטמן נגד נמרוד

בחרתי לאכול את הסנדוויצ'ים שלי על אחד מהספסלים ברחבת המבקרים. בזמן שאכלתי את הסנדוויץ' הראשון, קפץ לפתע חוטמן על השקית שהייתה לידי וניסה לקחת אותה ממני. אני, שאפילו לא ראיתי אותו מתקרב, קפצתי מיד למשוך את השקית ממנו. ואז הוא תקף בחזרה ושרט אותי ברגל. הפקח שהיה ליד קצת כעס עלי, כאילו האכלתי את החוטמן מרצוני. כשהצבעתי לו על השריטה המדממת, הוא לקח אותי אל תוך החנות הסמוכה ועזר לי לשטוף את הפצע האלכוהול. בספרדית שבורה הבנתי ממנו שהשטיפה באלכוהול תספיק, אך התשובה הזו לא סיפקה אותי: רציתי לראות איש מקצוע.
הלכתי אל העמדה הראשית של הפקחים, והם הסיעו אותי אל המרפאה של השמורה. האחות שם חיטאה לי את הפצע בזמן שאני שאלתי אותה: "Hay Rabies en Iguazo?" - מנסה לברר בספרדית האומללה שלי אם יש כלבת באיזור. היא אמרה לי שאין לחיות כאן כלבת, ונרגעתי. בערך. לאחר החבישה הקצרה, הפקח החזיר אותי אל מרכז המבקרים.

איה איה

חוטמן רנדומלי בשמורה

גרון השטן

בנסיון להתאושש מהתקיפה, המשכתי לטייל בפארק הלאומי. נסעתי עם הרכבת הפנימית של הפארק אל התחנה הקרובה ביותר ל"גרון השטן". בשעה שבה התעכבתי במרפאה מזג האוויר טיפה התקלקל: התחיל לרדת גשם זלעפות שהניס את כל המבקרים אל מקום מבטחים. אני דווקא הלכתי בכיוון ההפוך, שכן הייתי מאובזר במטריה שקניתי אמש. כך מצאתי את עצמי הולך בגשם על מסלול ההליכה הלא-קצר אל גרון השטן. התיק שלי נרטב והנעלים הוצפו במי גשם, אבל זה לא עצר אותי מלהגיע אל המפל הכי מרשים באיגווסו. בחיי לא ראיתי כזו כמות של מים נשפכת בכזו עוצמה: המפל הוא בצורת חצי עיגול, והנתז בתחתיתו כל כל חזק, עד שלא ניתן לראות את היכן הוא מסתיים. איכשהו הצלחתי לשלוף את המצלמה מהתיק כדי לצלם את גרון השטן (מבלי לאבד את המצלמה או המטריה בדרך - שזה הישג גדול).
רק כשהתחלתי ללכת בחזרה אל עבר הרכבת, הגשם נחלש מעט. כשמצאתי מקום מחסה, סחטתי את הגרביים שלי ממי הגשם, והייתי מוכן לקראת החזרה לפוורטו איגווסו. רק דבר אחד היה חסר לי: מזכרת. קניתי באחד מהדוכנים שבשמורה חוטמן קטן מגולף בעץ... כדי לא לשכוח את היום המדהים-מפחיד הזה.

מפל גרון השטן

ושוב במרפאה

שבתי אל העיירה למנוחה ומקלחת באכסניה. לאחר ארוחת הצהריים-ערב, דיברתי עם המשפחה כדי לעדכן אותם בכל מה שעבר עלי היום. אמנם אמא הייתה די רגועה מהסיפור עם החוטמן, אבל לאחר שיחת ווטסאפ עם אנדי, שדי הלחיץ אותי, הלכתי למרפאה מקומית. הרופא שם הרגיע אותי שוב לגבי הכלבת, ורק רשם לי אנטיביוטיקה לימים הקרובים כדי למנוע זיהום בפצע. לשמחתי, כל הסאגה של הרופא ובית המרקחת לא הייתה יקרה למדי, ויכולתי לפרוש למנוחת לילה שקטה בחדר הממוזג שלי - בתקווה שלא אפגוש מחר עוד חוטמנים.

ימים 17-18: מבואנוס איירס לפוורטו איגווסו

19.12.2012

פרידה מבואנוס

זה היה הבוקר האחרון שלי בבואנוס איירס, העיר שהביקור בה החל באופן מזעזע (האכסניה האיומה) אבל הלך והשתפר (הטיולים עם אנדי). הסתמסתי עם אנדי בבוקר ; הוא לא הרגיש טוב בגלל ששתה יותר מדי אלכוהול בימים האחרונים, ויצא לראות רופא. אני בינתיים העברתי את זמני בסיבובים בעיר ולסידורים לקראת העזיבה: משיכת כסף, משלוח גלויה הביתה וסידור התיק המבולגן שלי. ממש התפרשתי על כל החדר בזמן שארגנתי את התרמיל. למזלי, ליעד, שותפי לחדר באכסניה, עזב מוקדם בבוקר ויכולתי להרעיש כמה שרציתי.

אנדי סימס לקראת הצהריים והציע ללוות אותי לטרמינל האוטובוסים של רטירו. הוא אפילו הגיע עם מונית, אסף אותי מהאכסניה וחיכה איתי עד שעליתי אל האוטובוס אל פוורטו איגווסו. היעד הבא שלו בעוד יומיים יהיה בעיר פורטו אלגרה בברזיל, וקיווינו להיפגש שוב בהמשך הטיול בפרו או אקוודור. 

האוטובוס של חברת Tigre Iguazu לא היה מיוחד ; העיקר שישבתי במושב חצי-מיטה מקדימה כדי שאוכל להנות מהנוף. ציפתה לי היום נסיעה ארוכה של כ-20 שעות מכאן עד היעד הבא שלי. שארית היום עברה בנסיעה באוטובוס, תחילה לאורך הגבול עם אורוגוואי ואחר כך לאורך הגבול הברזילאי. לבסוף גם הצלחתי להירדם.

20.12.2012

פוורטו איגווסו

בבוקר הנופים התחילו להתחלף לסגנון ג'ונגלי מאד: זה היה הסימן שנכנסתי אל מדינת מִיסְיוֹנֶס (Misiones), שנמצאת בקצהה הצפון-מזרחי של ארגנטינה, בין ברזיל לפאראגוואי. הנסיעה התארכה בעוד כשעה וחצי מהמתוכנן בגלל עצירות ועיכובים בתחנות ביניים ; העיקר ששרדתי אותה בהצלחה. הגעתי אל התחנה המרכזית הקטנה של העיירה פְּוֵורְטוֹ אִיגְוָוסוּ (Puerto Iguazu) ובקלות איתרתי את מיקום האכסניה שלי כאן: ה"בַּמְבּוּ מִינִי" (Bambu Mini).

שמחתי לגלות שיש באכסניה מיזוג בחדרי השינה - כי האוויר בחוץ היה לח, כמו שצפוי מעיירה באיזור הטרופי. זו הייתה אכסניה מאד נחמדה - עם צוות ידידותי ומתקנים משותפים מצויינים (למרות שהחדר המשותף מכיל מספר גדול של מיטות). מיד התאהבתי במקום וביקשתי להאריך את שהותי כאן בלילה נוסף מעבר לאלה שקבעתי מראש. 

פוורטו איגווסו, פרט להיותה חמה ולחה, הייתה גם שקטה ורגועה. היא הזכירה לי באופייה את הערים הטרופיות של צפון-מזרח אוסטרליה כמו קיינס ופורט דגאלס, או את האנגה רואה של אי הפסחא. את היום העברתי בהיכרות עם העיירה, מנוחה רבה, קביעת אכסניה ליעד הבא שלי (טוקומן). גם הצטיידתי במטריה לקראת מחר: אני לא מתכוון להירטב בימי הטיול שלי אל מפלי האיגווסו. 

על הערסל של אכסניית במבו מיני

יום 16: קולוניה דל סקרמנטו

18.12.2012

אל אורוגוואי

אנדי דאג למונית של הבוקר ואסף אותי מהאכסניה שלי אל הטרמינל של קולוניה אקספרס. לפני העלייה אל המעבורת עברנו בדיקות שלא היו מביישות שדה תעופה גדול - כולל כלב שריחרח לנו את התיקים. הדרכון הוחתם עם חותמת הכניסה לאורוגוואי עוד לפני העליה אל המעבורת. עתה ציפתה לנו הפלגה של כשעה על רִיוֹ דֶה לָה פְּלַאטָה (Rio de La Plata) אל אחת מהערים היפהפיות של אורוגוואי - קוֹלוֹנְיָה דֶל סַקְרַמֶנְטוֹ (Colonia del Sacramento).

אורוגוואי הייתה למדינה ה-15 בה ביקרתי, גם אם זה היה לכמה שעות בלבד. דגלה של אורוגוואי מאד דומה לדגל ארגנטינה, ומציג את "שמש מאי" באופן מעט שונה מדגל שכנתה. הדגל מחולק לתשעה פסים בצבעי כחול ולבן, המייצגים את מחוזותיה של המדינה, והשמש מופיעה על רקע לבן בקנטון.

דגל אורוגוואי

קולוניה

קולוניה דל סקרמנטו - או בקצרה "קולוניה", היא העיר העתיקה ביותר באורוגוואי: נוסדה בשנת 1680 על ידי הפורטוגזים. כיום היא משמשת כעיר נופש נחמדה תודות לרחובות השקטים שלה, הבניינים העתיקים והמגדלור המשופץ. לא נכנסנו אל מוזיאונים או אתרים בתשלום: העיר עצמה הייתה כמו מוזיאון אחד גדול, ונתנה לי תחושה של קפיצה אחורה בזמן.

מנווט ברחובות קולוניה

בתי אבנים בקולוניה

קולוניה משמשת גם כמקום מושבם של בנקים בינלאומיים רבים: זה לא הפך את המשימה של משיכת כסף לפשוטה. המטבע כאן היה פזו של אורוגוואי, והעסקים המקומיים לא קיבלו פזו ארגנטינאי. עברתי עם אנדי (ועם עוד כמה תיירים) בין כמה כספומטים, אבל לא הצלחנו למשוך כסף. כבר היינו די מיואשים ורעבים - ואז ראיתי לוגו מוכר מאד: מוכר מדי, עם הכיתוב "BHI". זה היה הסניף הבינלאומי של בנק הפועלים, שיושב בקולוניה. הם לא אפשרו לי למשוך כסף, אבל לפחות כיוונו אותי אל כספומט ידידותי בהמשך הרחוב.

הבנק שלי בקולוניה!

כשהכסף בידינו, מצאנו מסעדה נחמדה לשבת בה. הזמנו מנה זוגית עם מגוון סוגי בשרים, שלא הצלחנו לסיים. חלקם היו ממש מגעילים, כמו נקניקיית הדם ("הפודינג השחור"). רוב הנקניקיה הדוחה הזאת נשארה לבסוף על הפלטה. 

אנדי והאוכל

הלכנו אל עבר התצפית על אחד הנהרות הנשפכים לריו דה לה פלאטה. זה היה רעיון טיפה גרוע, שכן המקום עצמו היה עמוס ביתושים. ברחנו בחזרה אל תוך העיר, וישבנו בגינה מקומית לנוח. כאן ניגשה אלינו אישה מבוגרת עם סל ; היא שלפה ממנו גבינה גדולה וישנה וניסתה למכור לנו אותה באמצע הגינה. כשהיא התייאשה מאיתנו, היא המשיכה להציע את הגבינה לאנשים אחרים בסביבה. כנראה שככה זה בקולוניה: במקום סוחרי סמים, יש סוחרת גבינות מפוקפקת.

ליד שפך הנהר, לפני מתקפת היתוושים

אחר הצהריים שבנו אל ארגנטינה במעבורת. בערב נפגשנו בבואנוס איירס עם אחותו החורגת של אנדי ועם איזה חבר קנדי שלה. שתיתי את הבירה הראשונה שלי מזה הרבה זמן, והיא עזרה לי להירדם מהר בלילה. מחר אפרד מאנדי ומבואנוס איירס ואמשיך אל היעד הבא שלי במסע הזה: פוורטו איגווסו.

ימים 14-15: בואנוס איירס

16.12.2012

גשם

לאחר יום של מזג אוויר מצוין, ולעתים חם מדי, הגיע הגשם. הוא החל לרדת בלילה, נמשך בכל הבוקר והצהריים ומנע מהאנשים לצאת מהאכסניה. לרוב הישראלים הוא לא ממש הפריע, שכן הם רק התעוררו לקראת הצהריים...

אני עוד הצלחתי לצאת מוקדם בבוקר אל משרדי חברת Buquebus, כדי לבדוק אופציות לשייט לאורוגוואי. המשרדים היו סגורים בגלל יום המנוחה, ואני שבתי אל האכסניה בזמן שהמבול בחוץ רק הלך והתחזק.

שכונת פלרמו

בשעות אחר הצהריים הגשם נרגע, ושאלתי את ליעד אם הוא רוצה להצטרף אלי לטיול בשכונת פַּלֶרְמוֹ (Palermo). אל השכונה נסענו ברכבת התחתית של בואנוס איירס, שנראית בדיוק כמו העיר למעלה: מלוכלכת ומלאה גרפיטי. בניגוד לרכבת התחתית של סנטיאגו, בה עמדו שוטרים בכל תחנה, כאן הייתה חסרה הרגשת הבטיחות האישית. 

נסענו עד כיכר איטליה (Plaza Italia) כדי לגלות שגן החיות והגן הבוטני סגורים בגלל הגשם. בלית ברירה, המשכנו אל האטרקציה היחידה שנותרה פתוחה ביום הזה - מוזיאון אֶוִיטָה (Museo Evita). המוזיאון מנציח את חייה של אויטה פרון, אשתו של המנהיג הידוע של ארגנטינה, שהפכה להרבה יותר מפורסמת ואהובה מבעלה. 

פסלו של מאחד איטליה, גריבלדי, בכיכר איטליה

מוזיאון אויטה

 אקשן ברכבת

ניסיתי לשכנע את ליעד ללכת אל הגן היפני שבשכונת פלרמו, אך כשנכנסנו אל הפארק עטפה אותנו כמות עצומה של יתושים. ויתרנו על הרעיון הזה, וחזרנו אל הרכבת התחתית. 

כשהגענו אל התחנה שלנו במיקרוסנטרו, חטפו למישהי את התיק מהיד ביציאה מהקרון. אחרי שנגמרה כל ההמולה של הגניבה, ליעד הבחין שהגנבים חוזרים אל הרציף ומתחילים לבהות בנו. עלינו בריצה קלה במדרגות המובילים אל היציאה, כדי לא להישאר איתם שם לבד. נראה לי שליעד נבהל הרבה יותר ממני, לפי המבט על פניו.

וזה בערך היה כל היום שלי. בערב הספקתי לעשות בעיקר סידורים של קביעת מלון לפוארטו איגווסו, קניית אוכל ומסירת חבילה ראשונה של הכביסה שלי. הכביסה כאן מתבצעת על ידי מסירתה ישירות למכבסות או דרך האכסניות. בניגוד לטיול הגדול שלי בניו זילנד ואוסטרליה, כאן לא ביצעתי את הכביסה בעצמי.

17.12.2012

בית הקברות ברקולטה

הבוקר ביררתי את מחיר השייט לאורוגוואי עם חברת Buquenus - פשוט מזעזע. במקום זאת, הגעתי אל האכסניה וביקשתי מהבעלים שיזמין לי כרטיס דרך חברת קולוניה אקספרס (Colonia Express). 

ליעד היה חולה היום, ואני יצאתי לבית קפה במרכז העיר. שם פגשתי את אנדרו (אנדי), תייר מניו זילנד. כבר כמעט הספקתי לשכוח עד כמה הניו זילנדיים הם אנשים מקסימים ונחמדים, אולי יותר מכל עם אחר שפגשתי. התחלנו לטייל ביחד קילומטרים רבים בתוך העיר, כשהיעד הראשון היה בית הקברות בשכונת רֶקוֹלֶטָה (Recoleta). בבית הקברות הזה קבורים עשירי ארגנטינה, והמצבות בו הן למעשה מאוזוליאומים מרהיבים משיש או אבן. חלק מהם במצב טוב, אך גם לקברים העתיקים יש קסם מסתורי-משהו. גולת הכותרת של בית הקברות הוא קברה של אויטה פרון, עם משפחתה - משפחת דוּאַרְטֶה (Duarte). עד היום הקבר משמש כאתר עליה לרגל, וכמעט תמיד אפשר למצוא לידו זרי פרחים. בית הקברות העצום הזה הפך במהרה לאתר התיירותי האהוב עלי בבואנוס איירס.

קבר של יהודי, כנראה

בית הקברות של רקולטה

הקבר המשפחתי של משפחת דוארטה

מיקרוסנטרו והנמל

מרקולטה הלכנו ברגל בחזרה אל המיקרוסנטרו של בואנוס איירס. אנדי החליט שהוא יצטרף אלי מחר אל השייט לאורוגוואי, אז עצרנו באינטרנט קפה בדרך כדי שהוא יוכל לבצע את ההרשמה אונ-ליין. משם הלכנו אל כיכר הקונגרס המרשימה (Plaza del Congreso), הנמצאת ליד הקונגרס הלאומי של ארגנטינה. בכיכר זאת נמצאת אבן ממנה כביכול-נמדדים כל המרחקים בארגנטינה, והיא משמשת כנקודת האפס.

בכיכר הקונגרס

למרות החום הקופח, המשכנו ברגל אל הנמל של בואנוס איירס - אולי אחד מהמקומות הראשונים בהם ראיתי שמדובר כאן בעיר מודרנית לחלוטין. מדהים איך היופי של העיר הזאת נעלם מעיניי עד היום. אולי בעצם צריך גם לדעת עם מי לטייל ולא רק היכן לטייל.

הנמל

לאחר היום הארוך והחם, נחתי קצת באכסניה ובין לבין הספקתי גם להזמין את הנסיעה שלי אל פוארטו איגווסו דרך הקבלה. את הערב העברתי עם אנדי בשדרה הראשית של בואנוס איירס - שדרת ה-9 ביולי. קבענו להיפגש למחרת לקראת השייט אל קולוניה דל סקרמנטו באורוגוואי. 

יום 13: בואנוס איירס

15.12.2012

הבית הורוד

כמו שהבעלים של האכסניה ניסה להזהיר אותי, האוכל שלי נעלם מהמקרר: הגבינה, הנקניק, הלחם והיוגורטים. העובדים שלו, שישנים באכסניה, כנראה גנבו את הכל בלילה ;והוא? - הוא לא התכוון לעשות כלום בנידון. מעתה החלטתי לאכסן אוכל בחדר ולהתחיל לאכול יותר מחוץ לאכסניה האיומה הזאת. נכון שנותרו לי עוד מספר ימים בבואנוס איירס, אך אין לי חשק להתחיל לחפש אכסניה אחרת.

בזמן שכל הישראלים ישנו בבוקר, יצאתי לסיבוב במיקרוסנטרו של בואנוס איירס. משדרת ה-9 ביולי, בה נמצאת האכסניה, הגעתי אל שדרת דֶה מַאז'וֹ ("מאי" בספרדית-ארגנטינאית, de Mayo) ופניתי בה מזרחה אל עבר כיכר דה מאז'ו (Plaza de Mayo). חלק מהשדרה היה חסום ומקושט לקראת חג המולד המתקרב. רחובותיה של בואנוס איירס לא הותירו עלי רושם טוב: תחזוקת התשתיות לא הייתה טובה, הרבה זבל נשאר ברחובות ובמקומות רבים המדרכה הייתה עקומה או שנעלמה בכלל. לא כך ציפיתי שיראה מרכזהּ התיירותי של אחת מן הערים המפותחות של דרום אמריקה. 

בכיכר דה מאז'ו הגעתי אל הבית הורוד (La Casa Rosada), מקום מגוריו של נשיא ארגנטינה - למעשה נשיאה כיום. בעבר ישב במקום זה מבצר, אך הוא נהרס ובמקומו נבנה הבית הורוד באמצע המאה ה-19. לבחירה בצבע הורוד יש שני הסברים: לפי הראשון, מקורו בערבוב שני צבעי המחנות הפוליטיים של ארגנטינה, האדומים והלבנים. לפי הסבר אחר, הצבע אינו קשור למחנות הפוליטיים אלא לעירוב של סיד לבן עם דם פרות על מנת להפחית את נזקי הלחות לבניין. בכל מקרה, הצבע הפך למזוהה עם הבניין ומאז הארגנטינאים שומרים על צבעו, בתקווה שהפעם ללא דם של בקר.

הבית הורוד בכיכר דה מאז'ו

לה בוקה

שבתי אל האכסניה, והישראלים הצעירים רק החלו להתעורר. לאחר שעה של התארגנות, יצאתי איתם ועם ליעד אל שכונת לָה בּוֹקָה (La Boca). התשלום באוטובוסים של בואנוס איירס מתבצע במטבעות בלבד, והייתי צריך לקנות מסטיק במכולת כדי לקבל עודף במטבעות מהמוכר, שלא נראה נלהב לתת לי אותם. 

לה בוקה היא שכונת עוני המפורסמת בבתיה הצבעוניים, בבתי הספר לטנגו ובקבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס. לא ממליצים להתסובב בה לבד ומחוץ לרחובות הראשיים והתיירותיים. כשהגענו אל השכונה, הבנתי מיד שמדובר במקום תיירותי-מדי. היא הייתה מלוכלכת, כעורה ועמוסה חנויות מזכרות-זולות. גם המבנה הבולט היותר בשכונה - האצטדיון של קבוצת הכדורגל - אינו שיא היופי, בלשון המעטה. לאחר האכזבה מהשכונה ומקבוצת הישראלים, נפרדתי מהם והמשכתי לבדי ברגל מלה בוקה בחזרה אל מרכז העיר.

לה בוקה

במגרש קטן בשכונת לה בוקה

סן טלמו

הקפדתי ללכת ברחובות הראשיים בלבד, בזמן שיצאתי משכונת לה בוקה. הניווט החוצה מכאן היה פשוט, תודות לג'י.פי.אס של האייפון. כך הגעתי אל שכונת סַן טֶלְמוֹ (San Telmo). חלפתי מהר בפארק לֶזַאמָה (Leazma) והמשכתי אל המוזיאון להיסטוריה הלאומית (MHN). המוזיאון היה נחמד, אך חסר כמעט כל כיתוב באנגלית. נהנתי בו בעיקר מהצל והקרירות היחסית. מוצגים בו פריטים מתקופת מלחמת העצמאות הארגנטינאית ומהפכת מאי ; מחוץ למוזיאון נמצא פארק קטנטן ויפהפה עם תותחים ופעמונים עתיקים.

מחוץ למוזיאון להיסטוריה הלאומית

בהמשך ההליכה הגעתי אל כיכר דוֹרֶגוֹ (Plaza Dorrego), סביבה היו הרבה מסעדות בשר טובות. אני די איבדתי את התיאבון שלי מאז הבוקר, ולא הצלחתי להביא את עצמי לישיבה באחת מהמסעדות ההן.

האובליסק

ההליכה מסן טלמו אל המיקרוסנטרו לא הייתה ארוכה: הגעתי עייף אל האכסניה, אך לא הצלחתי להירדם. העיקר שהתיאבון שלי שב, ויצאתי לאכול ארוחת צהריים במיקרוסנטרו. בהמשך היום ביקרתי באובליסק, שנמצא צפונית לאכסניה, בכיכר הרפובליקה בהמשך שדרת ה-9 ביולי. זהו אובליסק מודרני, שנבנה על ידי חברה גרמנית בשנת 1936, לציון 400 שנה לייסודה של בואנוס איירס.

האובליסק ודגל ארגנטינה

את הערב העברתי באכסניה, עם תכנונים להמשך הטיול. עדיין לא החלטתי אם להמשיך מבואנוס איירס אל אורוגוואי, או פשוט לנסוע מפה ישר אל פוארטו איגווסו. גיליתי שקיימת אפשרות להפליג אל אורוגוואי ליום אחד בלבד, לטייל בה ולשוב אל בואנוס איירס בערב, ואצטרך לבדוק את האופציה הזאת בימים הקרובים שלי כאן.