יום 74: איי גלפגוס (סנטה קרוז)

14.02.2013

בחזרה אל האוקיאנוס השקט

לא ישנתי טוב בלילה, בעיקר בזכות הידיעה, שמחכה לי טיסה מוקדם בבוקר. כשהתעוררתי, הוצאתי בשקט את התיקים שלי מהחדר כדי שאוכל לארוז אותם מבלי להפריע לאורחים האחרים. עוד לפני שעזבתי את האכסניה, פגשתי תיירת צרפתיה בשם סופי. אם אני רוצה לדייק, היא לא הייתה ממש צרפתיה, אלא תושבת האי רֶנְיוֹן שבאוקיאנוס ההודי (לא רחוק ממדגסקר), שהוא טריטוריה בבעלות צרפתית. מהשיחה הקצרה עם סופי, התברר לנו ששנינו טסים היום לגלפגוס, אך במטוסים שונים. חלקנו את המונית לכיוון שדה התעופה. כאן נפרדתי זמנית מסופי, כשהיא הלכה אל דלפקי חברת Tame, ואילו אני טסתי עם Aerogal.
הטיסה אל גלפגוס יצאה בזמן ; המטוס לא היה מלא, ויכולתי להתרווח על הכיסא שלידי. הטיסה ארכה כשעה וארבעים דקות, ובסופה נחתתי בנמל התעופה הממוקם על האי בַּלְטְרָה (Baltra). זהו אי קטן, הנמצא צפונית לאחד מהאיים הגדולים בארכיפלג - סַנְטָה קְרוּז (Santa Cruz). עוד לפני היציאה משדה התעופה הייתי צריך לשלם את מס הכניסה לאיים, שאותו משלם כל תייר שאינו אזרח אקוודורי: 100 דולר במזומן. חשוב מאד להגיע לכאן מראש עם הסכום הזה במזומן, כדי לעבור בקלות את הכניסה אל האיים. 

מבט על גוואיאקיל

קצת על גלפגוס

אבל באמת קצת.

ארכיפלג איי גַּלַפַּגוֹס (Galápagos) ממוקם באוקיאנוס השקט, כ-1000 ק"מ מערבית לאקוודור. האיים נוצרו (ועדיין נוצרים) בתהליך געשי, כשהאיים המערביים ביותר באריכפלג הם גם הפעילים יותר מבחינה וולקנית. הם ממוקמים מעל "נקודה חמה" ופעילה תרמית בקרום כדור הארץ, ולכן חלק מהאיים נחשבים הרי געש פעילים עד היום. הלוח הטקטוני עליו יושבים האיים נע בכיוון מזרח, וכך האיים מתרחקים באיטיות מאותה נקודה חמה פעילה, ואיים חדשים נוצרים בחלקו המערבי של הארכיפלג. כל התהליך הזה אורך מיליוני שנים, ובמסגרתו, האיים המזרחיים "הוותיקים" שוקעים בחזרה אל האוקיאנוס.

איי גלפגוס מפורסמים במגוון בעלי החיים האנדמיים שלהם, כשמוכרים ביותר מביניהם הם צבי הענק. הצבים והציפורים של גלפגוס נחקרו על ידי צ'רלס דרווין, כשזה ביקר בשנת 1835 בארכיפלג במסגרת מסעה של הספינה "בִּיגֶל".

במסגרת ביקורי באיים, שתוכנן היטב על ידי סוכנת נסיעות אקוודורית, תיכננתי לבקר בשניים מהאיים הגדולים - בסנטה קרוז, שנמצא במרכז הארכיפלג ובאיזבלה, בעל צורת סוסון-הים, הממוקם במערב הארכיפלג. מרבית התיירים המגיעים לגלפגוס בוחרים ללון בספינה ולשוט בין האיים במסגרת קרוז. אני בחרתי לישון באיים עצמם, ולשוט מדי יום לאיים הקטנים, בהם קל יותר להיתקל בבעלי החיים האנדמיים. מכיוון ואני פחות אוהב צלילות ושנירקולים, אופי סיור שכזה הרבה יותר התאים לי (וחוץ מזה, לא בא לי להיות "תקוע" לשבוע על ספינה).

מפת איי גלפגוס

איי גלפגוס שייכים היום לאקוודור. למחוז איי גלפגוס יש דגל די בנאלי: טריקולור של שלושה פסים מאוזנים. הפס העליון הוא בצבע ירוק ומייצג את הצמחיה של האיים, הפס האמצעי הלבן מייצג את גאוותם ושאיפותיהם של תושבי האיים ואילו הכחול מייצג (כמה לא מפתיע) את האוקיאנוס השקט בו ממוקמים האיים.
לדעתי יכלו להשקיע טיפה יותר יצירתיות בעיצוב הדגל הזה, אולי בעזרת הכנסת אחד מהמוטיבים המפורסמים של האיים - שריון של צב ענק.

דגל איי גלפגוס. סתמי לחלוטין.

טיול בסטייל

כשיצאתי מהטרמינל, פגשתי את ורוניקה והוגו, המדריכה והנהג הפרטיים שלי. מכיוון ולא מצאתי טיול קבוצתי שרציתי, העדפתי לשלם מעט יותר וכך קיבלתי ליווי פרטי. הוגו סחב לי את המוצ'ילה עד לאוטובוס בו נסענו כולנו אל עבר המיצר בין האיים בלטרה וסנטה קרוז ; המונית שלו המתינה מעבר למיצר. בדרך הקצרה אל המעבורת, ורוניקה הראתה לי דרך חלון האוטובוס את חורבותיו של ישוב ישן שהיה על האי בלטרה. היום נמצאים באי רק שדה התעופה המודרני ומבנים של חיל הים האקוודורי.
כשהגענו אל המיצר בין האיים, עלינו על מעבורת אל האי סנטה קרוז. כבר כאן, כשעוד לא ראיתי אף בעל חיים ייחודי לאיים, התפעלתי מהנוף הקסום שלהם ומצבעו אל האוקיאנוס השקט. חציית המיצר נמשכה מספר דקות, ובסופה הייתי על אחד מהאיים הגדולים של הארכיפלג.

לאחר החציה, בקצהו הצפוני של סנטה קרוז

פוורטו איורה

מצפונו של האי סנטה קרוז, נסענו במונית של הוגו אל העיירה בה אלון בימים הקרובים: פְּווֵרְטוֹ אַיוֹרָה (Puerto Ayora). זוהי העיר הגדולה ביותר באיי גלפגוס, למרות שהיא אינה בירת הארכיפלג (פוורטו בקריזו מורנו, באי סן קריסטובל היא בירת המחוז). ירד מעט גשם במהלך הנסיעה, אך ורוניקה הרגיעה אותי וסיפרה לי על הבדלי מזג האוויר בחלקיו של סנטה קרוז. היא סיפרה לי קצת על ההיסטוריה של ההתישבות באי: עדיין קיימים בו שטחים בבעלות פרטית עקב כיבושים מהעבר ובגלל צרכים חקלאיים.
ורוניקה והוגו הביאו אותי עד המלון שלי - Hotel España. השלכתי את התיקים שלי בדלפק הקבלה של המלון, מכיוון והחדר לא היה מוכן עדיין, והמשכתי עם ורוניקה אל התחנה התיירותית הראשונה שלי באיים.

תחנת המחקר ע"ש צ'רלס דרווין

השמיים התבהרו לחלוטין, ומצאתי את עצמי מזיע ונצלה מהשמש בדרך אל תחנת המחקר ע"ש צ'רלס דרווין (Charles Darwin Research Station, או CDRS). התחנה הוקמה עוד בשנת 1959 במטרות לחקור את הטבע של האיים ולפעול לשימור המינים האנדמיים של המקום.
הוגו הסיע אותנו עד הכניסה של הרכבים, ומכאן היינו צריכים להמשיך ברגל אל התחנה. טיילנו כאן כשעה ; עברתי בין בתי הגידול של הצבים הקטנים הממוספרים כל אחד על שריונו, ביקרתי גם בבית הגידול בו חי עד לפני מספר שנים ג'ורג' הבודד, הצב האחרון ממינו. ראיתי פה כמה איגואנות-יבשה צהובות ענקיות ונכנסתי לביתנים המציגים מידע על היווצרות האיים.
תחנת המחקר היא מקום נהדר לפתוח בו את הביקור באיי גלפגוס, עוד לפני שרואים את בעלי החיים בטבע. אני מניח שביקור כאן בסוף הטיול יביא דווקא תחושה הפוכה ומאכזבת, שכן כל החיות בתחנת המחקר נמצאות מאחורי גדרות.

צבים ממוספרים בחוות הגידול

ליד בית הגידול של ג'ורג' הבודד

עיירה משולבת עם הטבע

בסוף הביקור בתחנת המחקר, ורוניקה תפסה עבורנו מונית מקומית והראתה לי היכן עלי לאכול ארוחת צהריים. במסגרת עסקת החבילה שהזמנתי, הכל כבר היה כלול - גם המסעדות בהן אוכל את ארוחת הצהריים והערב. קבעתי עם ורוניקה להתראות איתה בעוד שלושה ימים, כשמתכונן לי סיור פרטי איתה באי סנטה קרוז. במסעדה היו עסוקים בהתארגנות לקראת הצהריים, ואני הספקתי לקפוץ אל המלון כדי לקבל את החדר שלי.
מלון אספניה היה נחמד. קיבלתי פה חדר פרטי, ורק גיליתי שהווי-פיי מעט מקרטע ; לא הופתעתי מדי, שכן באיים מבודדים צפויות בעיות עם האינטרנט. שבתי אל מסעדת Isla Grill ושמחתי לגלות תפריט נהדר ומגוון יחסית למחיר של ואוצ'ר. בזמן הארוחה הבחנתי בסופי, הצרפתיה שהכרתי הבוקר, מהחלון - והזמנתי אותה להצטרף אלי. קבענו להיפגש גם בארוחת הערב במסעדה השנייה בה אסעד היום.
בשארית היום הסתובבתי בפוורטו איורה, הלכתי ליד המזח ונדהמתי לראות את בעלי החיים שמסתובבים בעיירה: שקנאים, כלבי ים ואיגואנות-ימיות אפורות. מה שמספרים על האיים נכון: בעלי החיים כאן אינם נרתעים מנוכחות האדם... בעצם, פרט לאיגואנות הימיות הפחדניות.
המסעדה שבה סעדתי את ארוחת הערב, Garrapala הייתה מאכזבת. המנות שהציעו כאן למזמיני הוואוצ'ר היו די מגעילות. כשהחזרתי את רוב המנה שלי למטבח, באה בעלת המקום כדי לשאול אותי מדוע לא סיימתי לאכול את המנה. הרגשתי כאילו איזו דודה פולניה באה לנזוף בי ותכף תגיד לי שיש ילדים רעבים באפריקה, שהיו מתים לאכול את הקינואה המגעילה שלה.
במהלך הארוחה סופי שיתפה אותי על מה שעבר עליה בקיטו, בירת אקוודור. מסתבר שהכניסו לה סם מטשטש באיזה פאב, ושדדו לה את המצלמה. אמרתי לה שיש לה מזל גדול שזה הדבר היחיד ששדדו או עשו לה תחת השפעת סם מטשטש... ורשמתי לעצמי בראש לזכור לקבל משקאות סגורים בלבד בהמשך הטיול. לא נשאר לי עוד זמן רב בדרום אמריקה, ולא מתחשק לי שהזמן הזה ייהרס. מה שלא ידעתי, זה שתחילת היום הבא באיי גלפגוס, הולכת להיות די סיוטית עבורי...

איגורנה ימית בטיילת צ'רלס דרווין של פוורטו איורה

שוק הדגים הקטנטן, עם אקסטרה חיות