יום 2: ניו יורק - מנהטן התחתית

16.09.16

אל דרום מנהטן

את היום השני של הטיול תכננתי עבור חלקה הדרומי של מנהטן - או: "מנהטן התחתית" (Lower Manhattan) . אבא ואני עדיין לא התגברנו לגמרי על הג'ט לג ומצאנו את עצמנו ערים בשעה מוקדמת מאד. אחרי שהעברנו את זמן הזריחה בעצלתיים בחדר ואכלנו את ארוחת הבוקר, היינו מוכנים לצאת לביקור באיזור מרכז הסחר העולמי. קבעתי לנו מראש כרטיסים לשעת הפתיחה של המוזיאון, המוקדש מתקפת הטרור ה-11 בספטמבר, כדי שנימנע מעמידה בתורים ארוכים בהמשך היום. 

כבר כשיצאנו מתחנת הרכבת התחתית, הסמוכה למרכז הסחר העולמי, הסתחררנו מגובהם של גורדי השחקים כאן. מהר מאד מצאנו את הכניסה למוזיאון, את אנדרטת הזיכרון ואת מגדל One World החדש והנוצץ שניצב מעליהם.

גורדי שחקים בדרום מנהטן

מוזיאון ה-11 בספטמבר

התור למוזיאון לא היה ארוך ורק היינו צריכים להמתין מספר דקות עד פתיחתו. בהתאם לרגישות הביטחונית של המקום, התיקים שלנו עברו שיקוף לפני שנכנסנו לאתר. המוזיאון נחנך ב-2014 ועד פתיחתו היה לידו אתר הנצחה זמני. הוא מוקדש בעיקר לאירועי ה-11 בספטמבר 2001, אותו יום נורא ששינה את אמריקה ואת העולם כולו: שני מטוסים רוסקו בזה אחר זה אל תוך מגדלי התאומים בניו יורק והביאו לקריסתם, מטוס נוסף רוסק על הפנטגון ומטוס רביעי הופל בפנסילבניה (היעד המקורי שלו היה הקפיטול, אך נוסעי המטוס הצליחו למנוע זאת ולרסק אותו בשדה פתוח). המוזיאון מסקר גם את הפיגוע במרכז הסחר בעולמי בשנת 1993, שמעט נשכח בצילם של פיגועי הענק מ-2001. 

מבנה המוזיאון ממוקם היכן, שהיו בעבר בסיסי מגדלי התאומים. התצוגה פה כוללת חלקים מההריסות - כמו את האנטנה שעמדה זקופה בראשו של אחד מהמגדלים, עמוד ברזל תומך שהפך לאתר הנצחה לכוחות החילוץ ואת יסודות הבניינים עצמם. בנוסף, יש כאן תצוגה מקיפה מאד על השתלשלות האירועים ב-11/9: מוצג סיקור תקשורתי של האירועים דקה-אחר-דקה בליווי המוני ממצאים, ששרדו את ההרס הנורא. באופן אישי, בכל פעם כשאני רואה את סיקור חדשות ישן על הפיגועים הללו, זה נראה לי כלקוח ממציאות אחרת. ב-11 בספטמבר 2001 לא יכולתי לצפות בטלוויזיה כלל, כי הייתי אי שם בטירונות בבסיס זיקים. סמארטפונים לא היו אז, וכל מה שיכולתי לעשות זה להמתין לעיתון של למחרת-בבוקר או לעדכונים מהמפקדים.

יסודות אחד ממגדלי התאומים

עמוד ההנצחה להרוגים מכוחות החילוץ

אנדרטת הזיכרון

מחוץ למוזיאון נמצאת אנדרטה לפיגועי ה-11 בספטמבר. זוהי רחבה גדולה גדולה בה נטועים מאות עצים, ובה משובצות שתי בריכות - היכן שעמדו בעבר המגדלים. בדפנות הבריכות זורמים מפלים מלאכותיים, כשהמים הנופלים בהם זורמים לתוך בור-ריבועי במרכזה של כל בריכה. שפות הבריכות מעוטרות בלוחות ארד הנושאים את שמות כל חללי האירועים של 2001 ו-1993. השמות בלוחות אינם מסודרים באופן רנדומלי אלא לפי הקירבה האישית בין הקורבנות - כלומר, לפי המקום בו נהרגו ולפי יחסים בין-אישיים שהיו ביניהם (עמיתים לעבודה, קרובי משפחה וכד').

ורד על לוח באתר ההנצחה

אחת משתי הבריכות באתר ההנצחה

 מגדל One World

התכוונו להמשיך דרומה אל עבר האתרים הנוספים של היום וראשית הגענו אל לאנדרטה קטנה ברחוב לזכר הכבאים וכוחות החילוץ שנספו גם הם באסון התאומים.
הבטנו לרגע על מגדל One World - או "מרכז הסחר העולמי החדש" והחלטנו להגיע לתצפית בו במקום לחזור לכאן ביום אחר. המגדל נפתח למבקרים לאחרונה וכולל בתוכו שתי קומות תצפית למבקרים. גובהו של המגדל הוא 1776 רגל (כשנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית) - או 541 מטרים ; בכך הוא המגדל הגבוה ביותר בארצות הברית כולה (לפחות נכון לכתיבת שורות אלו).

התור לכניסה למבקרים התחיל כבר מחוץ למגדל, אבל התקדם יחסית מהר. לאחר רכישת הכרטיסים עלינו במעלית המהירה אל קומת התצפית, ראינו סרטון קצר והמשכנו להסתובב בקומה בעלת הנוף הפנורמי. יכולנו לראות מכאן את כל מנהטן נפרסת מתחתינו, וגם את ניו ג'רזי השכנה.

מגדל Onw World

ממש מתחת ל-One World

תצפית מגורד השחקים One World לכיוון צפון - מגדל האמפייר סטייט בולט בנוף

אוכל וכנסייה

כשסיימנו את הביקור במגדל, הלכנו לאכול ארוחת צהריים באיזו מזללה מקומית, שגבתה מחיר לפי משקל האוכל. אני חייב להודות שאבא נהנה מהאוכל הרבה יותר ממני.
אחר כך נכנסנו לביקור קצר בכנסיית השילוש הקדוש (Trinity Church) שעל צומת הרחובות ברודווי ו-וול סטריט. הכנסייה הנאו-גותית נבנתה בשנת 1846 והייתה אז למבנה הגבוה ביותר בניו-יורק. בשנת 1976 ביקרה כאן המלכה אליזבת' ; כיום לוח מתכת בכניסה אל הכנסייה מנציח את הביקור ההוא. 

פה עמדה אליזבת'

הרובע הפיננסי

המשכנו אל אחד מהרחובות המפורסמים ביותר בניו יורק ולב הרובע הפיננסי של מנהטן - וול סטריט (Wall Street). כאן יושבת הבורסה לניירות ערך של ניו יורק. עברנו ליד הפֶדֶרַל הול (Federal Hall), בו יושב היום מוזיאון בנושא התקופה הפוסט-קולוניאלית בניו יורק. בחזיתו של הפדרל הול ניצב פסלו של נשיא ארצות הברית הראשון, ג'ורג' וושינגטון.
בוול סטריט נמצא גם מגדל טראמפ (The Trump Building) - אותו טראמפ שחודשיים אחר כך נבחר לנשיא הבא של ארצות הברית.
מכאן הלכנו לחפש את השור המפורסם של וול סטריט (Charging Bull). למעשה, השור לא ממש נמצא בוול סטריט עצמו, אלא ברחוב אחר ברובע הפיננסי של מנהטן. השור פוסל ע"י האמן ארתורו די-מודיקה והוצב כאן בשנת 1987 כפסל זמני. עקב הפופולריות הגדולה שלו, השור זכה למיקום קבע ברובע הפיננסי. תיירים עומדים בתורות משני צידי השור כדי להצטלם עמו או מקדימה, ליד הקרניים, או מאחורה, כשהם כורעים על המדרכה ואוחזים באשכי השור. 

הבורסה לניירות ערך

אבא והשור

 מוזיאון האינדיאנים

בדרכנו אל קצהה הדרומי של מהטן חלפנו ליד המוזיאון הלאומי לאינדיאנים בארה"ב (National Museum of The American Indian). לא תכננתי לבקר במוזיאון, אבל אבא רצה להציץ בתוכו - אז קפצנו לביקור זריז. ראינו כאן תצוגות רבות המציגות את אורח חייהם של האינדיאנים באמריקה הצפונית ; אבא חיפש במיוחד לראות חץ וקשת, אז מצאתי עבורו תצוגה של כלי נשק אינדיאנים...
המוזיאון כאן הוא סניף של מוזיאוני הסמית'סוניאן של וושינגטון, ולכן הכניסה אליו הייתה חינמית.

חזית המוזיאון

באטרי פארק

ממש מאחורי המוזיאון חיכה לנו פארק באטרי (Battey Park) הקרוי ע"ש סוללת התותחים שניצבה כאן בעבר. בפארק נמצאות כמה אנדרטות וגם מבנה עתיק בשם טירת קלינטון (Clinton Castle) - מצודה, שמטרתה הייתה הגנה על העיר. אנדרטה מפורסמת בפארק היא הסְפֵירָה (The Sphere): זהו פסל של גלובוס מתכתי, שהוצב בעבר בכיכר שבין מגדלי התאומים. הפסל חולץ מהריסות מרכז הסחר העולמי לאחר פיגועי ספטמבר 2011 והוצב מחדש בפארק באטרי, כשלידו בוערת אש תמיד לזכר קורבנות הפיגועים. הפסל לא שוקם לאחר הפיגועים ונשמר בצורתו הפגומה. קיימת תכנית להעבירו למגדל One World החדש, אך בינתיים הוא ממשיך להיות מוצג בפארק.
בגבול הפארק ראינו תצוגת רחוב זמנית של גלובוסים גדולים. יצאנו לכמה דקות מהפארק כדי להביט בגלובוסים. כל גלובוס נצבע בצורה שונה ; אני אהבתי את זה שבו כל מדינה נצבעה לפי הדגל שלה. מנקודה זו מחוץ לפארק קיבלנו גם נקודת תצפית מדהימה על מגדל One World בו ביקרנו מוקדם יותר היום.
אנדרטה חשובה נוספת בפארק היא אנדרטה לזכר ההרוגים במלחמת קוריאה.

אבא ופסל הספירה

מבט על מגדל One World מפארק באטרי

עם אחד מהגלובוסים

 הפלגה לסטייטן איילנד

גבולו הדרומי של פארק באטרי הוא גם חלקה הדרומי ביותר של מנהטן. סמוך לפארק יוצאות מעבורות ליעדים סמוכים, כשהמפורסמת מכולן היא המעבורת הכתומה לסְטֵייטֵן אַייְלֶנְד (Staten Island). אפשר לצאת מכאן גם לסיורים בפסל החירות ובאליס איילנד, אך מעבורות וסיורים אלו הן בתשלום. לי הומלץ לעלות רק על המעבורת החינמית השטה בין מנהטן לסטייטן איילנד ולראות את פסל החירות כחלק מהשייט. השייט פה אפשר לנו גם לנוח מעט ; אמנם היום לא הלכנו הרבה, אך הרגליים של אבא כאבו מההליכה הארוכה-מדי של אתמול.
שטנו אל סטייטן איילנד ומכאן יכולתי להשקיף מרחוק על פסל החירות (וטוב שיש אופציית "זום" במצלמה...). עם ההגעה לאי, הסתובבנו מיד והלכנו לתפוס את המעבורת חזרה למנהטן.
פסל החירות (Statue of Liberty) הוא אולי הפסל המזוהה ביותר עם ניו יורק וארצות הברית כולה. הוא ניתן במתנה לארצות הברית ע"י ממשלת צרפת ב-1886 והורכב על אי החירות. האי הקטן הוא מעין-מובלעת של מדינת ניו יורק בתוך המים הטריטוריאלים של מדינת ניו ג'רזי.
כששבנו למנהטן ערכנו קצת קניות בשוק איכרים קטן ברציף המעבורת ועוד קצת קניות בסופרמרקט הקרוב לדירה שלנו. החלטנו לקצר את היום הזה ולא לצאת יותר בערב. חזרנו לדירה באיסט ווילג' די מותשים.

המעבורת בדרום מנהטן

בדרך חזרה: המעבורת בכיוון ההפוך ופסל החירות

יום 1 (חלק ב'): ניו יורק - יוניון סקוור

15.09.16 - חלק שני

סיבוב רגלי בשכונה

אז נכון שבתחילת היום הזה הלכנו המון, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי (ולאבא) להיכנע לג'ט לג ולהירדם מוקדם. בערב יצאנו מהדירה שלנו לטיול רגלי קצר בסביבה שלנו. אמנם רשמית היינו בשכונת East Village אבל רוב הסיבוב היה באיזור יוּנְיוֹן סְקֵוור (Union Square) הנחלק ע"י כמה שכונות. ההליכה לקחה אותנו דרך שכונת גְרָאמֶרְסִי (Gramercy), כשאנחנו חולפים ליד פארקים קטנים ושקטים. 

מדיסון סקוור פארק

לאט לאט הגענו אל מֶדִיסוֹן סקוור פארק (Madison Square Park) הנמצא בצומת השדרה החמישית ורחוב 23. גם רחוב ברודווי האלכסוני חוצה את הצומת וכך היא מקבלת צורה ייחודית. הפארק היה עמוס Cאנשים לבושים בצבע לבן - בגלל איזה אירוע שלא ממש הבנו את מהותו.
כאן, בפינתו הדרום-מערבית של הפארק, יכולנו להתפעל מבניין פְלֵאטאַיירוֹן (Flatiron) האייקוני. פלאטאיירון נבנה כבר ב-1902 והוא אחד מגורדי השחקים הראשונים שנבנו בניו יורק. צורתו המשולשת הקנתה לו מעמד של כבוד בעיר ; בשנת 1979 הוא הוכר כאתר היסטורי-לאומי בארה"ב.

בניין פלאטאיירון

לא יכולתי שלא להכנס לחנות הלגו הסמוכה לפארק מדיסון סקוור. אמנם תכננתי לבקר בחנות המפורסמת של לגו במרכז רוקפלר, אך כעת הייתה לידי חנות קרובה וזמינה. הרגשתי כמו ילד בחנות של... ובכן, בחנות של לגו. אני חושב שאם לא הייתי מטייל עם אבא שלי, אז הייתי נשאר פה עוד הרבה זמן.
המוצרים היו מפתים מאד, אך המחירים הגבוהים - וגודלם של המודלים - מנעו ממני לרכוש משהו. את קירות החנות עיטר דרקון לגו ענק, שבוודאי הורכב בעבודת פרך. הייתה כאן גם תצוגה של אנשי-לגו ענקיים (שבעצמם היו מורכבים מאלפי קוביות לגו), לבושים בכל מיני סגנונות ישנים. אני בעיקר נהנתי לראות את הדגמים ממלחמת הכוכבים וממשפחת סימפסון. אלו היו דגמים יפהפיים ומורכבים לבנייה, אבל אני לא באמת חושב שהיה לי איפה לשים דגם שכזה אצלי בדירה.

בחנות לגו

דרקון הלגו

יוניון סקוור

ממדיסון סקוור פארק התחלנו את הדרך חזרה אל הדירה. הלכנו במורד רחוב ברודווי עד שהגענו אל התחנה הבאה - כיכר יוניון (Union Square). עוד לפני הטיסה סופר לי שהכיכר מלאה באנשים - איך לומר - "מוזרים". לכן לא ממש הופתעתי לראות פה נזירים בודהיסטים, אנשים עם כל מיני לבושים ביזארים והפגנות משעשעות. עם כל ההמולה והאנשים המוזרים ביוניון סקוור, הפסל של ג'ורג' וושינגטון שנמצא כאן, הופך לאטרקציה סוג ב'.

כמו במדיסון סקוור פארק, גם כאן הרחובות שסביב הכיכר מלאים בחנויות. אנחנו בחרנו להכנס לחנות הממתקים Dylan's Candy Bar. כבר עם הכניסה עטף אותנו ריח מתוק חזק. החנות הצבעונית מוכרת מאד סוגי שוקולדים עם שילובים מעניינים: פרט לתוספות הקלאסיות של אגוזים או שקדים, מצאתי כאן שוקולד עם שבבי בייקון ושוקולד בטעם פיצה. בביקור הראשון שלי בחנות החלטתי להימנע מקניה גדולה, והעדפתי לשוב לכאן אחרי שנחזור מהטיול לקנדה ולוושינגטון.
היינו כבר מותשים לגמרי וניסינו לדחות כמה שיותר את שעת השינה שלנו כדי להתגבר על הג'ט לג. עם השקיעה חזרנו אל החדר שלנו שעל השדרה ה-1 אחרי יום ראשון נפלא במנהטן. נרדמתי יחסית מוקדם - בסביבות תשע, מה שהבטיח שגם למחרת בבוקר אתעורר מוקדם מדי.

אבא בחנות הממתקים של דילן

יום רגיל ביוניון סקוור

ביוניון סקוור

יום 1 (חלק א'): ניו יורק - סנטרל פארק

15.09.16

בוקר ראשון בניו יורק

או שבעצם לא ממש בוקר... התעוררתי בשתיים בלילה בגלל הג'ט הלג. הצלחתי להירדם עוד קצת עד שהתעוררתי ביחד עם אבא בסביבות השעה ארבע. ביום הראשון של הטיול בניו יורק תכננתי להגיע אל הסֶנְטְרָל פַּארְק (Central Park) העצום שבלב מנהטן. ראשית, היינו צריכים להמתין עד זריחת השמש ועד פתיחת הסופרמרקט הסמוך אלינו של רשת טריידר ג'ו (Trader Joe). 

מכיוון ולא מיהרנו אל הפארק, ירדנו תחילה אל הרכבת התחתית כדי לרכוש כרטיסי נסיעה. קנינו כרטיס נטען שישמש את שנינו: בכל כניסה אל התחתית העברנו אותו פעמיים. מכאן הלכנו אל סניף הטריידר ג'ו שברחוב ה-14 והמתנו מעט עד שנפתח. קנינו קצת אוכל ומים לימים הקרובים וחזרנו אל החדר כדי לאכול את ארוחת הבוקר. כשסוף סוף היינו מוכנים, התחלנו את הטיול האמיתי שלנו בעיר.

כיכר קולומבוס

נסענו עם הרכבת התחתית עד כיכר קולומבוס, בצומת של הרחוב ה-59 והשדרה השמינית. תחנת "הבית" שלנו שירתה אך ורק את הקו האפור (L), הנוסע במנהטן לרוחבו של רחוב מס' 14. לכן למרבית היעדים שלנו בטיול היינו צריכים להחליף לקו נוסף של התחתית. אמנם כבר נסעתי בהרבה רכבות תחתיות בעבר, אבל לזו של ניו יורק יש את האופי המאוד ייחודי שלה. רוב התחנות לא נקיות והאוויר בתוכן לא הכי-נעים-לנשימה. ועדיין - יש לרכבת התחתית פה קסם מיוחד, כנראה הודות לגודלה של העיר ולאופי הקוסמופליטי שלה.

כיכר קולומובוס נמצאת בפינתו הדרום מערבית של הסנטרל פארק. כבר עם היציאה אל הרחוב נדהמנו מגובהם של גורדי השחקים שסביב הכיכר. הכיכר נבנתה בתחילת המאה ה-20 ונקראת ע"ש כריסטופר קולומבוס, מגדולי מגלי הארצות (וזה שקיבל לא בצדק את הקרדיט על גילוי אמריקה). במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה, שנבנתה בסוף המאה ה-19 לציון 400 שנה למסעותיו של קולומבוס: בראשה עומד פסל של קולומבוס ובצידי העמוד מגולפות שלוש ספינותיו.
סמוך לכיכר נמצא פסל מתכתי של גלובוס. הפסל הזה הוא חלק ממתחם מלון טראמפ הבינלאומי, הניצב מעליו. לאחר ביקור קצר בכיכר וליד הגלובוס, הגענו אל הכניסה הדרום-מערבית של סנטרל פארק "שער הסוחרים" - כאן נמצאת האנדרטה לספינה USS Maine. האנדרטה מעוטרת בפסל מוזהב גדול והיא מקדשת לחייליה של הספינה, שנהרגו בפיצוץ בשנת 1898 לא רחוק מהאוונה, קובה.

הגלובוס מתחת למלון טראמפ

העמוד במרכז כיכר קולומבוס

סנטרל פארק

נכנסנו אל הפארק העצום - הריאה הירוקה שבלב מנהטן. הסנטרל פארק תחום במזרח ע"י השדרה החמישית ובמערב ע"י השדרה השמינית (כ-800 מטרים רוחבו) ומשתרע בין הרחוב ה-59 בדרום    הרחוב ה-110 בצפון (כ-4 ק"מ אורכו). הוא עוצב ותוכנן כדי שיראה כמו שטח טבעי ; שולבו בו אגמים מלאכותיים, מסלולי הליכה ועשרות פסלים. המסלול שתכננתי לפארק כלל ביקור בנקודות הציון המפורסמות ביותר בו וברחובות התוחמים אותו. הצטיידתי מראש במפה מפורטת של הפארק ; מפות כאלה ניתן לרכוש גם בדוכני המידע לתיירים, הפזורים ברחבי הפארק.
נכנסנו אל הסנטרל פארק והלכנו לכיוון האגם הדרום-מזרחי שלו, שידוע בתור The Pond. סמוך לאגם זה נפתח בעונת בחורף משטח החלקה על הקרח (The Wollman Rink). איזור המשטח היה כרגע תחת נקיונות והכנות לקראת עונת החורף הבאה. חצינו את גשר גֶּפְּּּּסְטוֹו (Gapstow Bridge) בזמן שאבא שלי תהה בקול אם יש דגים באגם.

אבא עם כרכרה בסנטרל פארק

מונומנט שרמן

הליכה לא ארוכה מהגשר הביאה אותנו אל מונומנט שֶׁרְמַן, שנבנה לזכרו של הגנרל האמריקאי וויליאם טקומסה שרמן (William Tecumseh Sherman) ונמצא בפינה הדרום-מזרחית של הסנטרל פארק. שרמן היה מהגנרלים הבולטים שלחמו עבור הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית ומונה למפקד צבא ארה"ב לאחר המלחמה. המונומנט הוצב כאן בשנת 1903 בכיכר בשם גְּרַאנְד אַרְמִי פְּלַאזָה (Grand Army Plaza).

מונומנט שרמן

בית הכנסת עמנו-אל

ממונומנט שרמן הלכנו צפונה לאורך השדרה החמישית, כשאנחנו פוסחים על ביקור בגן החיות של הסנטרל פארק.
בפינת הרחוב ה-65 והשדרה החמישית ניצב בית הכנסת הרפורמי עמנו-אל (Congregation Emanu-El of New York). בית הכנסת המקורי של הקהילה הוקם בשנת 1845, אך עבר למבנה הנוכחי בשנת 1929. זהו בית הכנסת הגדול בעולם. עצרנו מחוץ לבית הכנסת רק כדי לצלם אותו ; לא כל כך התחשק לנו להתעכב ולהכנס לביקור ארוך בתוכו.

בית הכנסת עמנו-אל

הפסל של באלטו

לאחר עוד הליכה קצרה בשדרה החמישית פנינו בחזרה אל תוך הפארק, כשהיעד הבא היה הפסל של הכלב בַּאלְטוֹ (Balto). באלטו היה כלב האסקי סיבירי, שסייע בשנת 1925 בהעברת חיסון למחלת הדיפטריה לעיר נוֹם שבאלסקה. הוא הוביל את קבוצת הכלבים של גונאר קאסן הנורבגי, הציל את חייו של קאסן ואיתר את הדרך לנום בזמן סופת שלגים עזה.
כמה חודשים אחרי המאורע כבר הוצב פסלו של באלטו בסנטרל פארק בניו יורק. כיום זהו אחד מהפסלים האהובים ביותר בפארק.

הפסל של באלטו

שדרת הסופרים   

המשכנו אל עבר שדרה מפורסמת התוך הפארק - "המוֹל" (The Mall). בצידי השדרה נמצאים פסלים רבים של סופרים ומשוררים ולכן היא גם ידועה כ"המסלול הספרותי". עצרנו כאן למנוחה על הספסלים הארוכים התוחמים את השדרה. היה כיף לנוח, לספוג את האווירה של המקום ולהנות משלישיית אמנים, שביצעו שירים אמריקאיים ישנים ומוכרים.
בקצהה של השדרה ראינו את מזרקת בת'סדה, אך לעת עתה עקפנו אותה והמשכנו אל היעד הבא בפארק.

מבט על מזרקת בת'סדה מקצה המול

אנדרסן ואליס

הגענו אל קוֹנְסֶרְבַטוֹרִי ווֹטֶר (באמת שאין לי דרך טובה לתרגם את זה... Conservatory Water), אגם מלאכותי בצידו המזרחי של הפארק. האגם עצמו יפהפה ואפשר לשכור לידו שַׁלָט להשטת סירות צעצעוע ממונעות. מסביב לאגם אפשר למצוא כמה פסלים מקסימים. אחד מהפסלים הללו הוא פסלו של הנס כריסטיאן אנדרסן, הסופר הדני הידוע. אנדרסן המפוסל מחזיק ספר פתוח עם אחת מאגדות הילדים אותן כתב: "הברווזון המכוער" וליד רגליו עומד ברווזון קטן.
לא רחוק ממנו נמצא הפסל של אליס בארץ הפלאות, המציג את הדמויות מתוך הספר. מותר לטפס על הפסל הזה ואכן תיירים רבים המתינו בתור כדי שיוכלו להצטלם עם אליס, הכובען או על אחת מהפטריות.

הפסל של הנס כריסטיאן אנדרסן

אני עם אליס וחברים אחרים

מזרקת בת'סדה

חזרנו אל מזרקת בֶּתֶ'סְדָה (Bethesda) - המזרקה המפורסמת ביותר בסנטרל פארק. המזרקה הוקמה עוד באמצע המאה ה-19 ובמרכזה ניצב פסל גדול של מלאכית. זוהי אחת הנקודות המרכזיות של של הפארק והמוני מבקרים היו כאן ביחד איתנו. סמוך למזרקה נמצאת אחת מהתחנות בהן ניתן לשכור נהג ומרכבת סוסים לטיול רומנטי בפארק.
המזרקה ניצבת סמוך לאחד מהאגמים הגדולים של הפארק (שפשוט נקרא - The Lake). כאן ניתן לשכור סירות משוטים לשייט באגם.

אבא ומזרקת בת'סדה

האגם וגשר הקשת

על האגם נמצא הגשר הכי מפורסם ומצולם בסנטרל פארק - "גשר הקשת" (Bow Bridge). הגשר, שאורכו 26 מטרים, נבנה באמצע המאה ה-19. היום הוא נחשב לאחת מהנקודות הרומנטיות ביותר בפארק.
עלינו על הגשר כדי להביט על סירות המשוטים באגם ועל המוני צבי המים החיים בו. אחר כך הגענו לנקודה בה ניתן לצפות על הגשר הקטן והיפהפה.

על גשר הקשת

האגם והגשר 

שדות התות

אתר פופולרי נוסף בפארק הוא המונומנט לחבר להקת הביטלס, ג'ון לנון. לנון נרצח ב-1980 בפתח בניין דקוטה, הסמוך לסנטרל פארק. מספר שנים אחר כך נחנכה כאן אנדרטה לזכרו הנקראת "Strawberry Fields". במרכז האנדרטה הפשוטה נמצא מעגל פסיפס סביב המילה "Imagine", כשיר הסולו המפורסם ביותר של לנון.
כשהגענו לאנדרטה ישב שם אמן רחוב, שביצע באופן לא הכי מוצלח שירים של הביטלס לפי בקשת הקהל. עצרנו כאן לכמה דקות כדי להקשיב לו. יחד איתנו היו עוד המוני תיירים וגם איזה צוות צילום מוזר ממדינה סקנדינבית כלשהי (ההשערה שלי - דנמרק). לא הבנתי אם האנשים בצוות הצילום רק שיחקו אותה מטומטמים או שהם באמת היו סתומים ; הם ביקשו שוב ושוב מהזמר לבצע שירים שאינם של הביטלס...
יצאנו מהפארק אל השדרה השמינית, שם נמצא בניין דקוטה. לא יכולנו לראות הרבה מהבניין בגלל עבודות שיפוצים.

"שדות התות"

טירת בלוודיר

שבנו אל לבו של הפארק, כשהיעד הבא שלנו הוא טירת בֶּלְווֶדִיר (Belvedere Castle). הטירה נבנתה במחצית השנייה של המאה ה-19 בתור מה שמוגדר כ"מבנה שטות" - כלומר מבנה חסר-ייעוד פרט לקישוט הפארק. בחלוף השנים היא דווקא כן זכתה למספר שימושים כמו תחנת תצפית למכבי אש ותחנת חיזוי מזג-אוויר. כיום הטירה משופצת ומשמשת כמרכז מבקרים בסנטרל פארק וכנקודת תצפית.
ממש מתחת לטירה נמצא "אגם הצבים", ואכן - ראינו המוני צבים מנצלים את היום החמים ו"משתזפים" על גבי הסלעים, המקיפים את האגם הקטן. מעבר לאגם יכולנו להבחין בשטח הפתוח הגדול ביותר בפארק - המדשאה הגדולה.

טירת בלוודר

צבים נהנים מהשמש

 מחט קליאופטרה

הייתי מוכרח לראות את מחט קליאופטרה (Cleopatra's Needle) . בטיול הראשון שלי בחו"ל, ראיתי את המחטים המוצבות בפריז ובלונדון ולכן ידעתי שאני חייב לבקר גם במחט של ניו יורק. ה"מחט" היא למעשה אובליסק מצרי, שהוענק במתנה על ידי שלטונות מצרים בסוף המאה ה-19 לממשלת ארצות הברית. האובליסק, שגובהו 21.6 מ' ומשקלו מעל 190 טונות, מוצב בפארק מאחורי מוזיאון המטרופוליטן.

אני והמחט

(מבט על) מוזיאון גוגנהיים

עקפנו את מוזיאון המטרופוליטן, שבו תכננתי לבקר מאוחר יותר במהלך הטיול, ושבנו אל השדרה החמישית. הלכנו מעט לאורכה עד שהגענו אל מוזיאון גּוּגֶנֶהַיים (Guggenheim Museum). לא תכננתי לבקר במוזיאון הזה: מראש סיכמתי עם אבא שלא נבקר במהלך הטיול במוזיאונים של אמנות מודרנית.
ישבנו כמה דקות מחוץ למוזיאון רק כדי להביט בארכיטקטורה המיוחדת שלו. המעגלים הלבנים שוברים את המבנה המאוד "קובייתי" של הבניינים הסמוכים. היה לנו ברור מאד מדוע זהו אחד מהמבנים המפורסמים של ניו יורק. אני מניח שאם אחזור בעתיד לניו יורק ביום חורפי קר, אחזור הנה כדי לבקר במוזיאון.

מוזיאון גוגנהיים

המאגר של ג'קי

התחנה האחרונה בסיור הרגלי שלנו בסנטרל פארק הייתה מאגר המים ע"ש ג'קי קנדי-אונאסיס (Jacqueline Kennedy Onassis Reservoir). זהו גוף המים הגדול ביותר בסנטרל פארק ובמנהטן כולה. המאגר הוקם כאן כדי לספק מים לתושבי מנהטן, אך כיום הוא משמש בעיקר כאטרקצייה תיירותית.
ראינו מקומיים רצים במסלול ההליכה, המקיף את המאגר. אנחנו הקפנו אותו באיטיות עד שיצאנו מן הפארק בחלקו המערבי - שוב אל השדרה השמינית. גם לאבא וגם לי כבר כאבו הרגליים, למרות שהיום עדיין לא היה קרוב לסיומו. החלטנו לחזור אל החדר שלנו כדי לנוח ולתכנן מה נעשה בערב.
המשך היום - בפוסט הבא.

מאגר המים, תצפית אל עבר השדרה השמינית

הצלב הנורדי בדגלים

אמריקה: טיסה לניו יורק

14.09.16

טיסה

טסתי לניו יורק עם אבא בטיסת אל-על, שיצאה לקראת הצהריים מנתב"ג. ציפתה לנו טיסה של כ-12 שעות עד ארצות הברית. זו הייתה הטיסה הארוכה ביותר של אבא עד כה, אבל אני כבר הכרתי את התחושה הלא-הכי-נעימה של טיסות ארוכות מדי. אבא לא הרגיש כך כך טוב לפני הטיסה, אז דאגתי לקנות לו בשדה התעופה כרית לצוואר ; הקנייה הזו התבררה כרעיון מצוין.

להפתעתי, הטיסה עברה די בקלילות. צפינו בסרטים, קראתי קצת בספר שהבאתי איתי ואף הצלחנו לנמנם מעט. נחתנו בשדה התעופה ע"ש ג'ון קנדי (JFK), אחד משלושת נמלי התעופה הבינלאומיים המשרתים את ניו יורק סיטי וסביבתה. לקח לנו זמן ארוך לצאת מנמל התעופה ; תחילה הזמנו שאטל אל העיר, שעוצר במספר תחנות. כשהבנתי, שהשאטל יעכב אותנו רבות, שלפתי את הטלפון והזמנתי הסעה דרך אפליקציית אוּבֶּר.

אל התפוח הגדול

נהג האוּבּר שלנו לא היה הנהג הכי זהיר שנתקלתי בו... ודי היה מפחיד להיות איתו ברכב. באמצע הנסיעה מנמל התעופה אל מרכז ניו יורק סיטי התחיל לרדת מבול ובמקביל נתקענו בפקקים המובילים אל מנהטן. . בדרך זכינו לראות חלק מקו הרקיע המפואר של ניו יורק. כשהתקרבנו אל מנהטן מכיוון ברוקלין, גורדי השחקים של העיר נראו כמו חומה אדירה: בניין האמפייר סטייט המפורסם בלט מבין כולם. לקח לנו כמעט שעה וחצי להגיע אל הדירה שלנו בעיר, אך לבסוף ירדנו כמתוכנן - בצומת של השדרה הראשונה עם רחוב מס' 14.

קבלת המפתח לדירת ה-Airbnb שלנו לא עברה באופן חלק. פנה אלי איש קשר מטעם בעל הדירה ואמר שהוא השאיר את המפתח במכולת סמוכה לבניין. כשאיתרנו את הדירה, היינו צריכים להעלות ברגל את המזוודות לקומה הרביעית בגרם מדרגות תלול וצר. כמובן שאני לא רוצה רק להתלונן על הכל ; הדירה עצמה הייתה בדיוק כפי שהציגו אותה התמונות: קטנה, אך הכילה בדיוק כל מה שתואר באתר. ג'ייסון, בעל הדירה, היה נחמד ווידא שאכן הגענו אל הדירה וכי קיבלנו אותה נקייה. היתרונות של הדירה הזו היו המיקום המרכזי והמחיר. מחירים של מלונות בניו יורק, בעיקר במנהטן, הם גבוהים מאד (ועוד לא כוללים מס נוסף, שאינו מופיע במחיר באתרים). שילמנו כאן כ-700 ש"ח ללילה על דירה בשכונת איסט וילג' (East Village). החסרון הגדול של הדירה היה גם היתרון שלה - המיקום המרכזי: הצומת של השדרה הראשונה והרחוב ה-14 הוא צומת רועש למדי ; בגלל קרבתו לבית חולים, שמענו בכל לילה סירנות של אמבלונסים וצפירות של מכוניות.

אחרי שהתארגנו בדירה הקטנה של ג'ייסון יצאנו לסיבוב לילי קצר בעיר. טיילנו מעט בשדרה הראשונה ובעיקר חיפשנו מקום לקנות בו מעט מצרכים לחדר. מצאנו מכולת מקומית, שהתבררה כיקרה מאד (במיוחד כשמשווים אותה לסופרמרקט בו קנינו מצרכים בימים הבאים). כששבנו אל הדירה, היינו כבר מותשים. התקלחנו בזריזות ונרדמנו מוקדם מאד. 

הוסף כיתוב

קצת על ניו יורק

מדינת נְיוּ יוֹרְק (New York) הייתה היעד המרכזי שלנו בטיול לאמריקה. היא ממוקמת בצפון מזרח ארצות הברית והייתה אחת מ-13 המושבות המקוריות, שהקימו את האיחוד. לכל מדינה בארה"ב יש כינוי ; ניו יורק ידועה גם כ"מדינת האימפריה" (Empire State). בירת המדינה אינה ניו יורק סיטי, אלא העיר אוֹלְבַּנִי (Albany) הממוקמת במרכז המדינה. גם במדינות נוספות בארה"ב נהוג כי עיר הבירה היא עיר הנמצאת במרכז המדינה ולאו דווקא העיר הגדולה ביותר בה.

ניו יורק סיטי (New York City) היא העיר הגדולה במדינת ניו יורק ולמעשה - בארצות הברית כולה. היא ידועה גם בכינוי "התפוח הגדול" - The Big Apple. את העיר מרכיבים חמישה רובעים, כשהמפורסם והמתויר ביותר הוא מַנְהֶטֶן (Manhattan). ארבעת הרובעים הנוספים הם: ברוקלין, סטייטן איילנד, קווינס והברונקס.

כמו דגלים רבים של מדינות בארה"ב, גם דגל מדינת ניו יורק לא זכה בעיצוב מתוחכם. הדגל הוא כחול ומציג עליו את סמל המדינה: אלת החירות ואלת הצדק, ובינהן מגן המראה את נהר ההדסון. מעל המגן נמצא עיטם-לבן-ראש, המשמש כסמל אמריקאי. מתחת למגן מופיע מוטו המדינה "Excelsior", שמשמעותו "גבוה יותר". 

דגל מדינת ניו יורק

הטיול לאמריקה - הכנות

לקראת הטיול באמריקה

אם זה היה תלוי בי, לא הייתי בוחר לטוס לארצות הברית אחרי הטיול הארוך באפריקה. מצד אחד, העדפתי טיולון קצר וזול-יחסית באירופה על פני עוד טיול יקר. מצד שני, אבא שלי מעולם לא ביקר בארה"ב ולאמא לא כל כך התחשק לטוס לשם. כך החלטתי לתת לאמריקה צ'אנס ולטוס לשם עם אבא לתקופה של כשבועיים.

הדבר הראשון, שהייתי צריך, היה להוציא ויזת כניסה לארצות הברית. אבא כבר הוציא ויזה כזו לפני שנתיים ואילו אני הייתי צריך לגשת שוב  אל שגרירות שבתל-אביב. למה "שוב?" - כי בקשת הויזה הראשונה שלי נדחתה אי שם בשנת 2009, כשהייתי לקראת השחרור מהצבא ותכננתי לקפוץ לארה"ב בדרך לניו זילנד. מאד חששתי לאבד שוב סכום של כמה מאות שקלים ולכן ניגשתי הפעם ניגשתי עם צילומי משכורות, מכתב מהבוס ומכתב מהנהלת חשבונות בחברה בה אני עובד. בשגרירות אפילו לא הסתכלו על המסמכים שהבאתי ומיד אישרו לי את הויזה...

בחודשים הבאים כבר הזמנתי לאבא ולי טיסה ישירה לניו יורק עם אל-על, דירה לשמונה לילות במנהטן דרך אתר AirBNB, סיור בעברית לחמישה ימים וכרטיסים למחזות בברודווי. בסופו של דבר הטיול כולו כלל 11 ימים מלאים באמריקה ועוד שניים של טיסות.

בחודשים שחלפו מאז הזמנת כרטיסי הטיסה ועד הטיול, קיבלתי הרבה טיפים מהמשפחה, חברים ועמיתים לעבודה שכבר ביקרו בניו יורק בעבר. זה גם המקום להודות לכולם על אותם טיפים, שבעזרתם תכננתי היטב את הטיול וחסכתי המון כסף. רבים מהטיפים הללו יופיעו בפוסטים הקרובים שלי.

מסלול הטיול שלנו, עם נקודות הלינה

(ממש) קצת על ארצות הברית

במהלך הטיול ביקרנו בשתי מדינות - ארצות הברית וקנדה.

ארצות הברית (United States of America) היא האימפריה הגדולה בעולם המודרני. היא החלה את דרכה כהתיישבות בריטית של 13 מושבות בחופה המזרחי של אמריקה הצפונית. במשך כ-150 שנה טיפס מספר המתיישבים בשלוש עשרה המושבות מאלפים בודדים עד לכ-2.5 מיליון איש. ככל שחלף הזמן המתיישבים הרגישו מנותקים יותר ויותר מהשלטון הבריטי, המפקח עליהם, דבר שהביא למלחמת העצמאות האמריקאית ולהכרזת העצמאות ב-4 ליולי 1776. 

מהמאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 נוספו לארצות הברית עוד ועוד מדינות, והאיחוד הלך והתפשט לכיוון מערב. המדינות האחרונות להצטרף באופן רשמי כמדינות לאיחוד היו אלסקה והוואי (בשנת 1959) - מה שהביא את מספר המדינות ל-50. מחוז קולומביה, המחוז הפדרלי בו יושבת בירת ארצות הברית - וושינגטון, אינו נחשב באופן רשמי כמדינה אלא רק כמחוז. בנוסף - לארצות הברית יש חמש טריטוריות מאוכלסות בים הקריבי ובאוקיאנוס השקט ; מדי פעם עולה דרישה להכריז על טריטוריות אלו כמדינות שוות באיחוד. הבולטת מבין טריטוריות אלו היא פורטו ריקו, שרק האוכלוסיה בה כבר גדולה מ-20 מדינות שכן נמצאות באיחוד.

דגל ארצות הברית מציג 13 פסים אופקיים בצבעי אדום ולבן. הפסים מייצגים את שלוש-עשרה המושבות, שהקימו את האיחוד הראשוני. בפינתו העליונה השמאלית של הדגל מופיע מלבן כחול בו משובצים כוכבים לבנים, כמספר המדינות הנוכחי באיחוד. לכל אחת מהמדינות והטריטוריות יש דגל משלה.

דגל ארה"ב

חלקו האמריקאי של הטיול כלל ביקור ב-6 מדינות ; כל אותן שש מדינות בהן עברנו היו חלק מ-13 המושבות הראשונות, שהקימו הבריטים. המדינה המרכזית בה שהינו הייתה מדינת ניו יורק, אך גם עצרנו וטיילנו בניו ג'רזי, פנסילבניה, מרילנד, וירג'יניה ודלאוור. ביקרנו גם במחוז קולומביה בו יושבת בירת ארצות הברית כולה - וושינגטון. 

וטיפה על קנדה

קנדה (Canada) יושבת לצפונה של ארצות הברית והיא גדולה ממנה. למעשה, קנדה היא המדינה השניה בגודלה בעולם אחרי רוסיה. 

בסוף המאה ב-18, המושבות הבריטיות הצפוניות החליטו לשמור על נאמנות לאימפריה הבריטית ולא הצטרפו למרד של שלוש עשרה המושבות. בשנת 1867 זכו אותן מושבות צפוניות לעצמאות מהאימפריה הבריטית והקימו את מדינת קנדה. קנדה החליטה להישאר תחת הכתר הבריטי: עד היום אליזבת' מלכת אנגליה היא גם ראש המדינה הרשמית בקנדה. 

בדומה לארצות הברית, גם קנדה התפשטה לכיוון מערב וסיפחה אליה בעוד ועוד שטחים. קנדה המודרנית מחולקת ל-10 פרובינציות ועוד 3 טריטוריות מיוחדות. אנחנו ביקרנו במהלך הטיול רק בדרום-פרובינציית אוֹנְטַרְיוֹ, בה יושבת העיר טורונטו. 

דגל קנדה מציג שני פסים אנכיים אדומים, התוחמים ריבוע לבן. במרכז הריבוע הלבן יושב עלה של עץ אֶדֶר (או: מֵייפֶּל), המשמש סמל קנדי מאז אמצע המאה ה-19. הדגל הונף לראשונה בשנת 1965 והחליף את "נס קנדה האדום", שעדיין הציג את הדגל הבריטי (בדומה לדגלי אוסטרליה וניו זילנד של הנוכחיים).

דגל קנדה

אל היבשת השישית

טיול ראשון לארצות הברית

איכשהו הצלחתי לפספס עד עכשיו את ארצות הברית. לפני השחרור מהצבא (2009) פניתי לבקש ויזה בשגרירות ארה"ב וקיבלתי דחייה מהירה. לא ממש עניין אותם, שכבר הייתי עם תואר אקדמאי ונסיון במקצוע ; פשוט נשלחתי הביתה בחזרה עם הדרכון. אני מוכרח להודות שמאז ירד לי החשק לבקר בארה"ב וניתבתי את מסלולי הטיולים שלי ליעדים אחרים.

השנה הוצאתי בהצלחה את הויזה לארצות הברית, ובשבוע הקרוב אטוס לשם לראשונה. לא אטייל שם לבד, אלא אבא שלי יצטרף אלי לטיול של שבועיים, שבסיסו בניו יורק. במסגרת הטיול אנו צפויים לקפוץ לביקור חטוף גם במפלי ניאגרה, בקנדה ובוושינגטון.

כל זה אומר שאעלם מכתיבת הבלוג לתקופה קצרה. לאחרונה הספקתי לסדר את התוויות של הבלוג ואת הדפים המציגים את טיולי העבר. לצערי, כל ההכנות לטיול הקרוב באו בשילוב עם תקופה ממש לחוצה בעבודה, ולכן לא הספקתי לפרסם פוסטים ראשונים על הטיול ללונדון. אני מניח שאגיע גם לזה מתישהו בעתיד.

נמרוד.

ארצות הברית. בקרוב...

שלוש שנים לבלוג!

יום הולדת :-)

היום לפני שלוש שנים פתחתי את הבלוג שלי.

מאז יום השנה הקודם של הבלוג יצאתי לחו"ל רק פעם אחת, אך לטיול ארוך-יחסית של שבועיים וחצי. מסלול הטיול כלל ארבע מדינות: דרום אפריקה, זימבבואה, בוצואנה וזמביה (ובכך הגעתי למספר של 33 מדינות וטריטוריות בסה"כ). 

סיימתי לכתוב כאן על הטיול הקצר שלי ביוון, להעלות את הטיול האחרון באפריקה ולהכניס "פינת דגלים" חדשה. הוספתי גם דף קצר בו אני מספר על עצמי ולאחרונה גם פרסמתי "מבחן" של יעדים לביקור (עד עכשיו מילאו אותו מעל 2800 איש). הבלוג הגיע ל-179 עוקבים בפייסבוק ואף זכה לביקורים של 86 מדינות מרחבי העולם.

בימים אלו אני מתכונן לקראת הטיול הראשון שלי בארצות הברית וקנדה. אחריו כנראה שאתמקד בטיולים קצרים ביעדי "חובה" באירופה.

33 היעדים שלי

מבחן היעדים הגדול

פרסמתי השבוע באתר listchallenges רשימה של כל 325 היעדים של "ארגון מטיילי המאה". הרשימה כולה מפורטת גם פה בבלוג: "רשימת כל המדינות". 

תוך כדי מעבר בדפי הרשימה, כל אחד יכול לסמן את היעדים בהם הוא ביקר ולקבל תוצאה מספרית בסוף המבחן. אני בינתיים עומד על 33 מדינות, מספר שהעניק לי רק שלושה כוכבים במבחן, שהרכבתי בעצמי. טיפה מביך.

נכון לכתיבת שורות אלו, כבר מעל 170 איש שיחקו במבחן היעדים הגדול.

לינק למבחן

מבחן היעדים הגדול!