19.01.17
היום השני שלי בקפריסין מחולק לשני פוסטים: הביקור בניקוסיה הטורקית (לפקושה) ובניקוסיה הקפריסאית:
נסיעה לניקוסיה
היום התעוררתי כמו שתמיד קורה לי בטיולים - מוקדם מדי. אכלתי את ארוחת הבוקר הנחמדה שהציע המלון וחזרתי אל החדר שלי למקלחת ולהתארגנות לקראת היציאה אל ניקוסיה. האוטובוס מלימסול אל ניקוסיה יוצא מהתחנה המרכזית של לימסול, אוסף נוסעים בעוד מספר תחנות בעיר ואז נוסע ישירות אל עיר הבירה. תחנת האיסוף שלי הייתה התחנה האחרונה בלימסול, וכך מצאתי את עצמי ממתין כמעט שעה לאוטובוס. ממש התייבשתי משעמום בתחנה וכבר חששתי שאגיע מאוחר מדי אל יעדי.
רק אחרי השעה עשר וחצי הגעתי אל התחנה המרכזית בניקוסיה. זוהי תחנה מרכזית ישנה הממוקמת ממש מחוץ לאחת מהכניסות לעיר העתיקה.
ניקוסיה
נִיקוֹסִיָה (Nicosia, או ביוונית - Λευκωσία, לֶפְקוֹסִיָה) היא בירתה המחולקת של קפריסין ומהווה בעצם כעיר הבירה לרפובליקת קפריסין ולצפון קפריסין (שם היא מכונה "לֶפְקוֹשָׁה"). כמו האי כולו, גם ניקוסיה עברה מיד ליד בין כובשים רבים במהלך ההיסטוריה: במאה ה-12 היא נכבשה על ידי האנגלים ואחר כך הוכפפה לשלטונה של ממלכת ירושלים. בסוף המאה ה-15 היא הפכה למושבה של הרפובליקה של ונציה. הוונציאנים בנו חומות וביצורים סביב העיר העתיקה ; חומות אלו קיימות עד היום ותוחמות את ניקוסיה בצורה דמויות מעגל עם 11 ביצורים ("בזיליונים"). פחות ממאה שנים אחר כך, ניקוסיה נכבשה על ידי העות'מנים והם החזיקו בה עד הכיבוש הבריטי בשנת 1878. בשנת 1960 ניקוסיה הפכה להיות בירתה של קפריסין העצמאית, אך די במהרה - כבר בשנת 1974 חולקה לשניים בעקבות הפלישה הטורקית אל האי. אזור החיץ בין קפריסין לצפון קפריסין מנוהל עד היום ע"י כוחות או"ם.
בשנת 2008 עקב התחממות ביחסים בין שני חלקי האי, נפתח מעבר גבול ברחוב לֶדְרַס (Ledras). מיהרתי להגיע אל הרחוב הזה כדי לחצות מוקדם-יחסית את הגבול אל קפריסין הטורקית. החציה עברה בקלות ותוך דקות ספורות כבר נכנסתי אל צפון קפריסין. לשמחתי, עם הכניסה ללפקושה קיבלתי מפה של חציה הצפוני של העיר עם פירוט של כל המקומות החשובים לבקר בהם. חציית הגבול הביאה אותי לאזור השוק - ה"בזאר" המקומי, שכלל הרבה מסעדות וחנויות מזכרות לתיירים.
 |
| רחוב לדרס בצד הקפריסאי |
מסגד סלימייה / קתדרלת סופיה הקדושה
אחד משני אתרי החובה של לפקושה הוא מסגד סֶלִימִייֶה (Selimiye Mosque), שמאחוריו היסטוריה מעניינת במיוחד. המסגד נבנה בעצם כקתדרלה במהלך המאות ה-13 וה-14 ושימש כמקום הכתרתם של מלכי קפריסין הצלבנית. בשנות הכיבוש העות'מני, הקתדרלה הנוצרית הוסבה למסגד מוסלמי: כל המאפיינים והקישוטים הנוצרים הוסרו מהמבנה וכתוספת נבנו שני מִינֶרַטִים (צריחים) כדי לתת לקתדרלה-לשעבר חזות אסלאמית. למרות כל זאת, צורתו המקורית של המסגד מרמזת עד היום על עברו כקתדרלה. מעל המסגד מונפים כיום דגל טורקיה ודגל צפון קפריסין.
המסגד פתוח 24 שעות ביממה, ושמחתי לגלות שהגעתי בשעה שאינה שעת תפילה. כצפוי התבקשתי בכניסה לחלוץ את הנעליים לפני שדרכתי על שטיח-הבורדו המרפד את רצפת המסגד. הייתי ממש לבד פה. בקצה המסגד הבחנתי בכתובת الله ("אללה") על הקיר ובעוד כל מיני קליגרפיות יפהפיות בערבית, שאותן כבר לא ממש הצלחתי לקרוא. המסגד כולו צבוע בלבן עם עיטורים בצבעי ירוק כהה וזהב, בהתאם לצבעים המקובלים באסלאם.
מחוץ למסגד נמצא מבנה בשם בֶּדֶסְטֶן (Bedesten). בעבר פעלה כאן כנסיית ניקולס הקדוש, ובעת הכיבוש העות'מני הבניין עבר הסבה והפך להיות שוק בדים מקורה (מה שנתן לו את שמו המודרני). כיום ניתן לבקר בבדסטן בתשלום כדי לראות את המבנה מבפנים. כמה פעמים ביום מתקיים פה מופע של ריקודים סוּפִים, ואני מניח שאז הכניסה למקום עולה מעט יותר. ויתרתי על ביקור בבדסטן והמשכתי אל היעד הבא שלי בלפקושה.
 |
| בתוך מסגד סלימייה |
 |
| אחד מצריחי המסגד, עם דגלי טורקיה וקפריסין הטורקית |
החאן הגדול
במרחק הליכה קצרצר ממסגד סלימייה, נמצא "אתר החובה" השני של לפקושה - החאן הגדול (Büyük Han). החאן נבנה ב-1572 על ידי העות'מנים, לאחר שהם כבשו את ניקוסיה מידי הוונציאנים. הוא שימש כתחנת עצירה בטוחה לשיירות סוחרים. כשלוש מאות שנה לאחר בנייתו, הבריטים הסבו את החאן הגדול לבית סוהר ובתפקיד זה הוא שימש עד תחילת המאה ה-20. במהלך המאה האחרונה החאן הגדול שימש בין היתר כבית הארחה וכמקלט לפליטים. הוא עבר שיפוץ בשנות ה-90 וכיום הוא משמש כמוקד תיירותי עם מסעדות וגלריות אמנות.
קצת הופתעתי לגלות את החאן הגדול הומה באנשים ; בתמונות שראיתי לפני הביקור הוא נראה די שומם. המוני תיירים ישבו בבתי הקפה בקומת הקרקע, היו מבקרים רבים בגלריות העליונות ואף ראיתי כמה סטודנטיות שבחרו בחאן כאתר להצטלם בו לפני סיום התואר. עליתי לקומה העליונה כדי לבקר בחלק מהגלריות ולצפות בחאן ובבית התפילה שבמרכזו.
 |
| בחאן הגדול |
 |
| הקומה העליונה בחאן הגדול |
כיכר אטאטורק והעמוד הוונציאני
מחוץ לחאן הגדול כבר הבחנתי בקלות בהזנחה ובלכלוך של רחובות לפקושה. פתחתי את המפה שקיבלתי וכיוונתי את עצמי דרך רחובות צדדיים אל כיכר אטאטורק. עברתי ליד חנויות ישנות המוכרות פריטי וינטג' וליד אתר קבורה מוסלמי קטן עם שלושה קברים בפינת רחוב.
שער קירנה היה הנקודה הצפונית ביותר שלי בטיול הקצר בצפון קפריסין. מכאן המשכתי חזרה לכיוון הגבול, אך לפני כן חיכו לי עוד שני אתרים שרציתי לראות. האתר הראשון היה שכונת סַאמַנְבַּחְצֶ'ה (Samanbahçe). המראה של שכונה זו שונה לגמרי מרחובותיה האחרים של ניקוסיה הטורקית. זוהי שכונה שהחלה כפרויקט דיור-חברתי מיוחד בסוף המאה ה-19 במטרה לפתור מצוקת דיור בעיר העתיקה של ניקוסיה. רחובותיה הצרים של סאמנבחצ'ה צבועים בלבן ומטופחים מאד בהשוואה לשאר העיר העתיקה. הסתובבתי כמה דקות בשכונה הלבנה, מוקסם מהניקיון הפתאומי שמצאתי. כמה שסאמנבחצ'ה יפה - כך היא גם זעירה: מהר מאד גם מצאתי את עצמי בחזרה ברחובות המכוערים של לפקושה.
 |
| רחוב בשכונת סאמנבחצ'ה |
 |
| נשים מקומיות בסאמנבחצ'ה |
מסגד אראפ-אחמט
בהמשך דרכי דרומה, עצרתי באתר האחרון שלי בניקוסיה הטורקית - מסגד אַרַאפּ-אַחְמֶט (Arap Ahmet Camii). המסגד נבנה בסוף המאה ה-16 ונקרא על שמו של אחד ממפקדי הצבא העות'מני באותה התקופה. הוא הרבה פחות בולט ומפורסם ממסגד סלימייה, אך בהחלט שווה ביקור. אמנם חלצתי נעליים ונכנסתי אל תוך המסגד, אך בדיוק התנהלה בו תפילה ולא רציתי להפריע. בחצר המסגד יש בית קברות הכולל מצבות עם קליגרפיה מרשימה בערבית. פריט נוסף ומפתיע שמצאתי בחצר המסגד היה שולחן פינג-פונג... ועדיין לא ברור לי מה הוא עשה שם.
מכאן חזרתי אל אזור השוק ואל מעבר הגבול המוביל אל רחוב לדרס בקפריסין "היוונית". חציתי את הגבול לקראת המשך הביקור בחלקה הדרומי של ניקוסיה.
 |
| מצבות בחצר מסגד אראפ אחמט |
 |
| מסגד אראפ אחמט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה