פורטוגל (3): רובע בלן ועוד קצת מליסבון

08.05.2018

אל רובע בלן

מכיוון ולא הספקתי לראות הרבה מליסבון ביומיים הראשונים של הטיול, הגיע הזמן שאטייל בה מעט. קבעתי עם ליאון מחוץ לאכסניה שלי ומכאן הלכנו ברגל עד תחנת Cais do Sodré, בה נגמר הקו הירוק של המטרו ומתחילים קווי רכבת הנוסעים לכיוון מערב. עוד לפני הכניסה לתחנת הרכבת נתקלנו במיצג-סביבתי: שמה של העיר בפורטוגזית מורכב מפחי זבל ממוחזרים. אולי זה מייצג מחזור ואולי זה פשוט מייצג את העיר כ"פח".

עיר פח?

מנזר ז'רונימוש

נסענו עם הרכבת עד תחנת רובע בֶּלֶן (Belém - "בית לחם" בפורטוגזית) ומכאן הלכנו ברגל לאתרים החשובים ברובע. חלפנו בתוך גן על-שם אפונסו דה אלבוקרקי וראינו את ארמון בלן, עליו מוצבים שומרים ובו נמצא מוזיאון בנושא נשיאות הרפובליקה של פורטוגל. המוזיאון לא עניין אותנו והמשכנו עד המנזר המפורסם של הרובע - מנזר זֶ'רוֹנִימוֹשׁ (Mosteiro dos Jerónimos). המנזר העצום והלבן נבנה בשלבים ארוכים החל מסוף המאה ה-15 והיה אחד מהמבנים העתיקים ששרדו את רעידת האדמה הגדולה, שהחריבה את ליסבון בשנת 1755. כיום הוא משמש כמקום תפילה וכאתר תיירות פופולרי. למעשה, הוא כל כך פופולרי עד שבשעה מוקדמת בבוקר כבר נמתח תור של מעל 100 מטרים לכניסה אליו. החלטנו להעריך את יופיו של המנזר מבחוץ והמשכנו אל האתר הבא.

מנזר ז'רונימוש ויותר מדי תיירים

אנדרטת התגליות

הפורטוגלים היו ידועים בתחילת העת החדשה כעם של מגלי ארצות. הם כבשו חלק גדול מדרום אמריקה (ברזיל של היום), החזיקו מושבות באפריקה וגם הגיעו אל המזרח הרחוק. לזכר אותם מגלי ארצות, הוקמה בבלן אנדרטה זמנית בשנת 1940 והיא שודרגה למבנה קבוע בשנת 1960 - זוהי אנדרטת התגליות (Padrão dos Descobrimentos). בין הדמויות הניצבות בראש האנדרטה נמצא ואסקו דה גאמה, מגלה הארצות הפורטוגלי הידוע ביותר. קברו של דה גאמה נמצא במנזר ז'רונימוש הסמוך.

האנדרטה הייתה מוקפת באנשים שהתפעלו מיופיה, אך רבים מהם ויתרו על האפשרות לעליה לקומת התצפית. ניצלנו את העובדה שלא היה כאן תור ושילמנו עבור הביקור בתוך המונומנט. מהתצפית יכולנו להתפעל מיופיו של רובע בלן וראינו את רצפת הפסיפס בצורת שושנת הרוחות שלמרגלות האנדרטה. יכולנו לראות בבירור את גדתו השניה של נהר הטז'ו ואת גשר ה-25 באפריל האדום המחבר בין הגדות. בהחלט בחרנו ביום יפהפה לביקור פה.

חלק מאנדרטת התגליות

תצפית על מנזר ז'רונימוש ממרומי האנדרטה

פסיפס שושנת הרוחות למרגלות האנדרטה

מגדל בלן

מערבית לאנדרטת התגליות נמצא אחד המבנים המפורסמים של ליסבון - מגדל בלן (Torre de Belém). המגדל נבנה על גדת נהר הטז'ו בתחילת המאה ה-16 לציון מסעותיו ותגליותיו של ואסקו דה גאמה. הוא שימש מאז בנייתו כשער כניסה יפהפה לליסבון, כחלק ממערך ביצורי העיר, כבית סוהר וכנקודת מכס. היום הוא מתפקד כאחד מאתרי התיירות הפופולרים של ליסבון ובהתאם - תור של מבקרים ממתין לכניסה אליו.
אנחנו כלל לא תכננו להיכנס אל מגדל בלן ולכן לא היינו צריכים להמתין בתור הארוך. התרשמנו מיופיו של המגדל ומהארכיטקטורה המנואלית המאפיינת אותו והתחלנו לחזור אל עבר תחנת הרכבת (עם עצירה לגלידה כמובן, זה היה יום חם מאד).

מגדל בלן

עם ליאון והמגדל

היורו-וילג' בכיכר המסחר

מבלן שבנו עם הרכבת אל מרכז ליסבון והמשכנו בהליכה אל כיכר המסחר (Praça do Comércio), אחת מהכיכרות המפורסמות של ליסבון. ביום רגיל זוהי כיכר פתוחה לתיירים, אך תקופת האירוויזיון אינה מוגדרת כ"יום רגיל". הכיכר הפכה למשכנו הרשמי של היורו-וילג' (Euro-Village) והכניסה אליה הייתה מותנית בבידוק ביטחוני. קיוויתי לקנות כאן כמה מזכרות אירוויזיון אך לצערי המתחם היה די שומם וחנות המזכרות אפילו לא נפתחה. לא היה לי הרבה מה לעשות פה.

פרט לכל מתחם האירוויזיון הזמני, במרכז הכיכר ניצב פסלו של המלך ז'וזה הראשון, ששלט בפורטוגל בשנים שלאחר רעידת האדמה הגדולה. מסופר כי המלך פיתח קלסטרופוביה עקב אותה רעידת אדמה וחי את שארית חייו באוהלים מלכותיים במקום בארמון.

השיעמום בכיכר והחום הכבד הכריעו אותי וביקשתי מליאון להתפצל. קבענו להיפגש בערב בעת שידור חצי הגמר הראשון של האירוויזיון.
עוד לפני שחזרתי אל החדר שלי, הספקתי לקפוץ לביקור זריז בחלקה של הכיכר היורד אל נהר הטז'ו. כאן ניצבים שני עמודים ("מזח העמודים" או - Cais das Colunas) שהיוו את אחת מהכניסות העתיקות אל ליסבון. היום זה בעיקר אתר תיירותי. בדרך אל האכסניה יצאתי מכיכר המסחר דרך שער רחוב אוגוסטה (Arco da Rua Augusta) - שער ניצחון לבן ומרשים, שבנייתו הסתיימה בשנת 1863 והוא מוקדש לשיקומה של ליסבון מרעידת האדמה הגדולה. בשנים האחרונות ניתן לבקר בתוך המבנה העצום של השער ולצפות על כיכר המסחר מלמעלה.

ביורו-וילג'

מזח העמודים

מנזר כרמו

כשחזרתי אל החדר שלי, הייתי חייב להחליף בגדים להיות כמה דקות במזגן. החלטתי לצאת אל עבר אחת מהמעליות של ליסבון כדי להגיע לנקודת תצפית נוספת. הזמנתי לי מוניות אובר אל האכסניה, אבל שתיהן פשוט הבריזו ונעלמו לי (ועוד הייתי צריך לשלם קנס לאובר). בדיעבד, הבנתי רק למחרת שיכולתי ללכת את המרחק הזה עד המעלית. בזבזתי הרבה זמן בהמתנה לאובר, ולכן החלטתי לוותר על המעלית וללכת ברגל אל אחד מהאתרים הקרובים לאכסניה: מנזר כַּרְמוֹ (Convento da Ordem do Carmo). 

המנזר העתיק נבנה כאן עוד במאה ה-14 ובשיאו הייתה בו ספריה של מעל 5000 כתבים. המנזר כמעט ונחרב כולו ברעידת האדמה הגדולה ולאחריה הנזירים נאלצו לנטוש אותו. הוא מעולם לא שוקם לחלוטין, למרות שכן בוצעו בו שיחזורים מסוימים. כיום ניתן להתרשם מהקשתות הגותיות ששרדו את רעידת האדמה - אך הכנסיה העתיקה שישבה כאן היא עדיין חסרת גג. בנוסף יושב כאן מוזיאון ארכיאולוגי (Museu Arqueológico do Carmo), שהכניסה אליו כלולה במחיר הכניסה למנזר. 

מעלית סנטה ז'וסטה - מבט מאחורי מנזר כרמו

בתוך המנזר

חצי הגמר הראשון של האירוויזיון

שבתי שוב אל האכסניה למקלחת ולבשתי את החולצה שלי עם הלוגו של "I'm Not Your Toy". נסעתי אל עבר הארנה ונכנסתי לתוכה דרך מרכז התקשורת (ותודה לאקרדיטציה). כך יכולתי להפקיד את התיק של בשמירת החפצים ולא הייתי צריך להמתין את התורים הארוכים בכניסה.
את ליאון פגשתי בתוך האולם. היום היה המופע היחיד אליו רכשתי כרטיסים באיזור העמידה. האווירה פה הייתה מחשמלת: המוני מעריצים עם דגלי המדינות שלהם וישראלים שהגיעו עם בובות-תרנגול כדי לעודד את נטע ברזילי. נטע הופיעה כשיר מספר שבע והקהל פשוט שאג איתה את כל השיר. השיר השני שהביא לתגובה כזו מהקהל, אם לא לתגובה חזקה יותר, היה השיר הקפריסאי. אמנם השיר של אֶלֶנִי לא מגיע לרמה של "טוי", אבל ההופעה שלה הייתה מדויקת ומקצועית מאוד. בשלב הזה ממש התחלתי לחשוש שהאירוויזיון הבא יגיע לניקוסיה.

I'm Not Your Toy

עם ליאון ותרנגולי הצעצוע

עם סיום ההופעות מיהרתי אל מרכז התקשורת כדי לשמוע שם את ההכרזה על העולות לגמר. הגעתי בזמן לפגוש שם את ליאון וצעקנו באושר כשנטע העלתה את ישראל לגמר (לאחר האירוויזיון התברר כי היא ניצחה את חצי הגמר בזכות השופטים אך הפסידה לקפריסין בהצבעת הקהל - להפך ממה שקרה בגמר). רצנו מהר אל מסיבת העיתונאים של המנצחים. בדרך כלל אני רגיל לראות את מסיבות העיתונאים הללו בשעה מאוחרת בבית, אך הפעם זכיתי לראות זאת כחמישה מטרים ממני. כשהייתי שם עוד לא ממש הצלחתי לעכל שאני באמת לוקח חלק בדבר המדהים הזה.

כל מנצחי חצי הגמר עלו אל הבמה ונטע ביניהם. ליאון אף זכה לשאול אותה שאלה כנציג התקשורת הישראלית. לאחר שנגמרה כל ההמולה התקשורתית חזרתי אל מרכז העיר בשאטל מיוחד לבעלי האקרדיטציה, שנסע מכאן ועד כיכר המסחר. הגעתי ברגל לאכסניה שלי, מרוצה מאד וסחוט מעייפות. זה בהחלט היה יום אירוויזיוני מוצלח בליסבון. 

תרנגול הצעצוע שלי תוקף את נטע

נטע מוגרלת לחצי השני של גמר האירוויזיון

פורטוגל (2): קצת מליסבון וטעימת אירוויזיון ראשונה

07.05.2018

בוקר ראשון בליסבון

למרות שהייתי מאד עייף אתמול, לא ישנתי טוב והתעוררתי מוקדם. אולי זה היה הרעש במסדרון או שאולי זו הייתה ההתרגשות מהאירוויזיון המתקרב. את השעות המוקדמות ניצלתי למקלחת ולארוחת בוקר באכסניה ואז יצאתי לחקור מעט את השכונה.

בבוקר זה הספקתי לבקר באחת מהתצפיות המפורסמות של ליסבון - מעלית סַנְטָה ז'וּסְטָה (Elevador de Santa Justa), שנקראת גם מעלית כַּרְמוֹ (Carmo). המעלית האנכית נבנתה בסוף המאה ה-19 ונפתחה לשימוש ב-1902. היא פתוחה משעות הבוקר המוקדמות (ואילו גם השעות המומלצות לביקור בה, במידה ורוצים להימנע מתורים) ועולה ממפלס הרחוב אל קומה, המחברת אותה אל מנזר כרמו. אני המשכתי לעלות מקומה זו ברגל אל התצפית. מכאן יכולתי להביט מלמעלה על שכונת באישה הסמוכה, ראיתי את כיכר רוסיו, את שער אוגוסטה ואת המנזר. גבוה מעלי התנשא המבצר בשכונת אַלְפַמָה. לאחר כמה דקות של תצפית שלווה ירדתי למטה והלכתי אל עבר כיכר רוסיו.

מעלית סנטה ז'וסטה

תצפית מהמעלית אל עבר שער אוגוסטה ושפך נהר הטז'ו

רצפת כיכר רוֹסְיוֹ (Praça do Rossio) הרחבה משובצת בצבעי שחור ולבן בצורת גלים, מוטיב שחוזר בכמה מקומות בליסבון. בכיכר עצמה אפשר למצוא מזרקה ופסל גדול של שליט ברזיל הראשון - דון פדרו הרביעי (שעל שמו למעשה נקראת הכיכר באופן רשמי). הכיכר המרשימה קושטה בחלקה במודעות לקראת האירוויזיון. ישבתי כאן לכמה דקות כדי להתרשם מהכיכר בשעת בוקר מוקדמת ושקטה-יחסית.
לא יכולתי להתעכב כאן לזמן רב. הייתי צריך לחזור אל האכסניה שלי ולהתארגן ליציאה אל מתחם האירוויזיון. כשעברתי בחזרה ליד מעלית סנטה ז'וסטה כבר התחיל להיווצר תור מכובד של אנשים בכניסה.

כיכר רוסיו, מבט ממעלית סנטה ז'וסטה. במרכזה: פסל דון פדרו ה-IV ניצב במרומי עמוד.

כיכר רוסיו

קומת התצפית של מעלית סנטה ז'וסטה - מבט מכיכר רוסיו

יורו-ווירג'ין

כשליאון התעורר, קבענו בתחנת המטרו הסמוכה למקום מגוריו בעיר. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי בתחבורה הציבורית של ליסבון ; קניתי כרטיס נטען, כדי שזה יוכל לשמש אותי במטרו, אוטובוסים, רכבות ומעליות בעיר. לאחר הפגישה עם ליאון נסענו ביחד אל התחנה הסמוכה לאולם בו נערך האירוויזיון - Altice Arena. המסלול הזה יהפוך בימים הקרובים למסלול הקבוע שלי: מהאכסניה אל האולם ובחזרה.

עבורי זו הייתה חווית האירוויזיון הראשונה, או כמו שליאון החליט לקרוא לזה - Euro-Virgin. לשמחתי הרבה זכיתי השנה באקרדיטציה של מעריצים, שנתנה לי גישה למתחמים מסוימים במרכז התקשורת וכניסה חופשית לחלק מהחזרות של התחרות. ללא קשר לאקרדיטציה, כבר קניתי מראש כרטיסים לכל חזרות השופטים ולמופעים עצמם. המופע היחיד אליו לא השגתי כניסה הוא מופע הגמר, אך אותו אראה כבר במרכז המעריצים. לליאון הייתה אקרדיטציה של תקשורת וכך יכולנו להיכנס ביחד לחלק גדול מאותם מהמתחמים.

כל כניסה לארנה או למתחמי האקרדיטציה כללה שיקוף של התיק, זריקת בקבוקי מים ומישוש גופני מאוד (אבל מאוד!) פולשני. עם הכניסה הראשונה שלי כבר התחלתי להתרגש: כל שלטי האירוויזיון מסביב, תקשורת בינלאומית בכל מקום וגם כמה פרצופים מוכרים.

האקרדיטציה כבר עלי!

מתחם ישיבות העיתונאים

הרכבל של ליסבון

החלטנו שניכנס לחזרת התלבושות שתיערך אחר הצהריים, אך עד אז היה לנו מעט זמן פנוי. לא רחוק מהאולם נמצאות שתי תחנות הרכבל של ליסבון (Telecabine Lisboa). עלינו על הרכבל לנסיעה של הלוך-חזור בין שתי התחנות הללו. מלמעלה יכולנו להתרשם מהמבנה דמוי החללית של האולם ומגשר ואסקו דה-גאמה (Ponte Vasco da Gama) העצום בגודלו, המחבר בין רובע פַּּארְקֶה דָס נַסוֹאֶס (Parque das Nações) של ליסבון לערים הנמצאות מעבר לשפך נהר הטֶז'וּ (Tejo). אורכו של הגשר מעל 11 ק"מ והוא השני באורכו באירופה כולה ; הוא עד כדי כך ארוך, שלא יכולתי אפילו לראות היכן הוא מסתיים.

ברכבל

חלק קטן מגשר ואסקו דה-גאמה

האולם בו נערך האירוויזון - אלטיס ארנה

 חזרה ראשונה

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה של איזור האקרדיטציה והבטחנו לעצמנו שלא נחזור לאכול שם שוב (אוכל נורא). בשעה שתיים נפתחה חזרת התלבושות וכך זכיתי להיכנס לראשונה בחיי לאולם בו נערכת תחרות האירוויזיון. האולם אמנם היה כמעט ריק מאדם והבמה הייתה רחוקה מאיתנו - אך על המסכים יכולנו לראות כיצד יצטלמו המופעים בטלוויזיה.
זו הייתה חוויה ראשונה מצוינת, אבל מעט התאכזבנו מהחזרה הראשונה של נטע. נראה שהרבה מההופעות האחרות הצטלמו הרבה יותר טוב ממנה - במיוחד זו של קפריסין, שטיפסה מרגע לרגע בטבלאות ההימורים. לאחר השיר האחרון יצאנו מהאולם ולא נשארנו לכל החלק ה"אומנותי".

אני, ה-Green Room והבמה

חזרת שופטים בערב

מכאן ליאון ואני התפצלנו. היה לי כרטיס לחזרת השופטים של הערב והחלטתי לנצל אותו, למרות שראיתי כבר את כל ההופעות אחר הצהריים.
הספקתי לחזור לאכסניה שלי, להתקלח, להתארגן לפני שיצאתי אל עבר האולם. ושוב - בדיקות קפדניות מאד ותהליך ארוך של כניסה למתחם. נטע ברזילי הופיעה הערב בשיר מספר שבע ואני החלטתי שאני נשאר עד ההופעה שלה ואז מסתלק מהמקום (היו לי כרטיסים גם למופע בשידור חי של מחר, כך שלא רציתי להעמיס על עצמי). הספקתי לברוח מהאולם אחרי ההופעה המעולה של נטע ממש ברגעים בהם האסטונית התחילה לצווח את האופרה הקיטשית שלה.
זה היה יום אירוויזיוני נפלא, אבל הוא גם בא על חשבון הטיול בעיר. מחר הגיע הזמן לראות טיפה יותר מליסבון: קבעתי עם ליאון ביקור משותף ברובע בלן.

כניסה לאלטיס ארנה

בתוך הארנה, מחכה לתחילת חזרת השופטים

פורטוגל (1): הקדמה וטיסה לליסבון

06.05.2018

אז למה בכלל פורטוגל?

אני חייב להודות שעד קיץ 2017 בכלל לא חשבתי על פורטוגל כיעד עתידי. זו הייתה טעות גדולה.

הסיבה שבגללה החלטתי לטוס לפורטוגל הייתה הרצון לראות במו עיניי את תחרות האירוויזיון. לכן, כבר באוגוסט 2017 הזמנתי את כרטיסי הטיסה לליסבון. כן, באוגוסט - הרבה לפני העונה של "הכוכב הבא" ועוד הרבה לפני ההיסטריה סביב נטע ברזילי ויצירת המופת Toy. למעשה, כשהזמנתי את הטיסה עדיין לא היה ברור אם תאגיד השידור "כאן" בכלל יורשה לייצג את ישראל בתחרות.

הזמנתי את הטיסה שלי מתחילת שבוע האירוויזיון ועד חמישה ימים אחרי גמר התחרות. ההתלבטות המקורית הייתה אם להוסיף לטיול בליסבון כמה ימים בשאר המדינה, נופש באיי מדיירה, נופש באיים האזורים או קפיצה למדינת כף ורדה. לבסוף ההכרעה נפלה משיקולי נוף וטבע על האי סאו מיגל שבאיים האזורים.

את הטיסות הזמנתי דרך סנדור (אל-על) לליסבון ועם Azores Airlines מליסבון לאיים האזורים. לראשונה מזה שנים רבות החלטתי ללון באכסניות ולא במלונות, בעיקר משיקולי תקציב. לשמחתי, החלטה זו התבררה כמעולה וההוסטלים שישנתי בהם היו נפלאים.

הסיבה לטיסה: אירוויזיון 2018

טיסה לפורטוגל

הגעתי לנתב"ג אחר הצהריים כדי לתפוס את הטיסה לליסבון, בירת פורטוגל (Lisbon, או בפורטוגזית - Lisboa). הטיסה עצמה עברה מצוין, אבל התורים שחיכו לי ביציאה משדה התעופה קצת ביאסו אותי. ציפיתי מהפורטוגלים שייערכו לכמות התיירים הנכבדת לקראת האירוויזיון, אך במקום זאת נתקעתי בתור ענק בביקורת הדרכונים. לפני שהגיע תגבור, היו מעל מאה איש על עמדה אחת. חשבתי שהמזוודה כבר תחכה לי, כשאצא מביקורת הדרכונים, אך גם כאן הייתי צריך להמתין זמן ארוך. אחר כך עוד ציפו לי המתנות לא קצרות ברכישת כרטיס הסים המקומי של חברת Vodafone ועמידה בתור למונית, שתיקח אותי אל העיר.

מכיוון ונחתתי בשעת לילה, העדפתי להגיע לאכסניה שלי במונית ולא ברכבת התחתית. ליאון, חבר יקר שהגיע שבוע לפני לעיר, הגיע אל ההוסטל שלי והמתין לי שם. ההוסטל עצמו היה יפהפה, למרות שבערב הראשון שלי כאן לא הספקתי לראות ממנו הרבה: ה-Living Lounge Hostel ממוקם בשכונת בַּאִישָׁה (Baixa) במרכז ליסבון, סמוך מאד ליציאה מתחנת הרכבת התחתית (תחנת Baixa-Chiado). הוא נחשב (ובצדק) לאחד מההוסטלים הטובים בפורטוגל כולה. החיסרון היחיד בו הוא חוסר במעלית, למי שזה חשוב לו ; אני הייתי צריך לטפס ארבע קומות כדי להגיע אל החדר שלי.

בדרך לליסבון

מודעות לקראת האירוויזיון ביציאה משדה התעופה הומברטה דלגאדו

ערב ראשון בליסבון

ליאון הציע שנצא, אז יצאנו. הוא כבר הספיק למצוא פה פאב קטן ונחמד, שאני אפילו לא זוכר את שמו. תפסנו אוּבֵּר מכיכר רוסיו עד הפאב. ישבנו שם לזמן קצר עם זוג בירות, ואחר כך המשכנו ברגל בחזרה אל מרכז העיר. לא הצלחתי לראות יותר מדי מהעיר בחשכה והייתי די מותש מהטיסה. מה שכן הספקתי להבין מליסבון בשעות הראשונות שלי בה, זה שמדובר בעיר שתדרוש מהרגליים שלי הרבה טיפוס בימים הקרובים.
נפרדתי מליאון במרכז העיר ושבתי אל האכסניה שלי, עייף אך במקביל מאד נרגש לקראת האירוויזיון הראשון שלי.