מכיוון ולא הספקתי לראות הרבה מליסבון ביומיים הראשונים של הטיול, הגיע הזמן שאטייל בה מעט. קבעתי עם ליאון מחוץ לאכסניה שלי ומכאן הלכנו ברגל עד תחנת Cais do Sodré, בה נגמר הקו הירוק של המטרו ומתחילים קווי רכבת הנוסעים לכיוון מערב. עוד לפני הכניסה לתחנת הרכבת נתקלנו במיצג-סביבתי: שמה של העיר בפורטוגזית מורכב מפחי זבל ממוחזרים. אולי זה מייצג מחזור ואולי זה פשוט מייצג את העיר כ"פח".
נסענו עם הרכבת עד תחנת רובע בֶּלֶן (Belém - "בית לחם" בפורטוגזית) ומכאן הלכנו ברגל לאתרים החשובים ברובע. חלפנו בתוך גן על-שם אפונסו דה אלבוקרקי וראינו את ארמון בלן, עליו מוצבים שומרים ובו נמצא מוזיאון בנושא נשיאות הרפובליקה של פורטוגל. המוזיאון לא עניין אותנו והמשכנו עד המנזר המפורסם של הרובע - מנזר זֶ'רוֹנִימוֹשׁ (
Mosteiro dos Jerónimos). המנזר העצום והלבן נבנה בשלבים ארוכים החל מסוף המאה ה-15 והיה אחד מהמבנים העתיקים ששרדו את רעידת האדמה הגדולה, שהחריבה את ליסבון בשנת 1755. כיום הוא משמש כמקום תפילה וכאתר תיירות פופולרי. למעשה, הוא כל כך פופולרי עד שבשעה מוקדמת בבוקר כבר נמתח תור של מעל 100 מטרים לכניסה אליו. החלטנו להעריך את יופיו של המנזר מבחוץ והמשכנו אל האתר הבא.
 |
| מנזר ז'רונימוש ויותר מדי תיירים |
אנדרטת התגליות
הפורטוגלים היו ידועים בתחילת העת החדשה כעם של מגלי ארצות. הם כבשו חלק גדול מדרום אמריקה (ברזיל של היום), החזיקו מושבות באפריקה וגם הגיעו אל המזרח הרחוק. לזכר אותם מגלי ארצות, הוקמה בבלן אנדרטה זמנית בשנת 1940 והיא שודרגה למבנה קבוע בשנת 1960 - זוהי אנדרטת התגליות (
Padrão dos Descobrimentos). בין הדמויות הניצבות בראש האנדרטה נמצא ואסקו דה גאמה, מגלה הארצות הפורטוגלי הידוע ביותר. קברו של דה גאמה נמצא במנזר ז'רונימוש הסמוך.
מערבית לאנדרטת התגליות נמצא אחד המבנים המפורסמים של ליסבון - מגדל בלן (
Torre de Belém). המגדל נבנה על גדת נהר הטז'ו בתחילת המאה ה-16 לציון מסעותיו ותגליותיו של ואסקו דה גאמה. הוא שימש מאז בנייתו כשער כניסה יפהפה לליסבון, כחלק ממערך ביצורי העיר, כבית סוהר וכנקודת מכס. היום הוא מתפקד כאחד מאתרי התיירות הפופולרים של ליסבון ובהתאם - תור של מבקרים ממתין לכניסה אליו.
אנחנו כלל לא תכננו להיכנס אל מגדל בלן ולכן לא היינו צריכים להמתין בתור הארוך. התרשמנו מיופיו של המגדל ומהארכיטקטורה המנואלית המאפיינת אותו והתחלנו לחזור אל עבר תחנת הרכבת (עם עצירה לגלידה כמובן, זה היה יום חם מאד).
 |
| מגדל בלן |
 |
| עם ליאון והמגדל |
היורו-וילג' בכיכר המסחר
מבלן שבנו עם הרכבת אל מרכז ליסבון והמשכנו בהליכה אל כיכר המסחר (Praça do Comércio), אחת מהכיכרות המפורסמות של ליסבון. ביום רגיל זוהי כיכר פתוחה לתיירים, אך תקופת האירוויזיון אינה מוגדרת כ"יום רגיל". הכיכר הפכה למשכנו הרשמי של היורו-וילג' (Euro-Village) והכניסה אליה הייתה מותנית בבידוק ביטחוני. קיוויתי לקנות כאן כמה מזכרות אירוויזיון אך לצערי המתחם היה די שומם וחנות המזכרות אפילו לא נפתחה. לא היה לי הרבה מה לעשות פה.
פרט לכל מתחם האירוויזיון הזמני, במרכז הכיכר ניצב פסלו של המלך ז'וזה הראשון, ששלט בפורטוגל בשנים שלאחר רעידת האדמה הגדולה. מסופר כי המלך פיתח קלסטרופוביה עקב אותה רעידת אדמה וחי את שארית חייו באוהלים מלכותיים במקום בארמון.
השיעמום בכיכר והחום הכבד הכריעו אותי וביקשתי מליאון להתפצל. קבענו להיפגש בערב בעת שידור חצי הגמר הראשון של האירוויזיון.
עוד לפני שחזרתי אל החדר שלי, הספקתי לקפוץ לביקור זריז בחלקה של הכיכר היורד אל נהר הטז'ו. כאן ניצבים שני עמודים ("מזח העמודים" או - Cais das Colunas) שהיוו את אחת מהכניסות העתיקות אל ליסבון. היום זה בעיקר אתר תיירותי. בדרך אל האכסניה יצאתי מכיכר המסחר דרך שער רחוב אוגוסטה (Arco da Rua Augusta) - שער ניצחון לבן ומרשים, שבנייתו הסתיימה בשנת 1863 והוא מוקדש לשיקומה של ליסבון מרעידת האדמה הגדולה. בשנים האחרונות ניתן לבקר בתוך המבנה העצום של השער ולצפות על כיכר המסחר מלמעלה.
 |
| ביורו-וילג' |
 |
| מזח העמודים |
מנזר כרמו
כשחזרתי אל החדר שלי, הייתי חייב להחליף בגדים להיות כמה דקות במזגן. החלטתי לצאת אל עבר אחת מהמעליות של ליסבון כדי להגיע לנקודת תצפית נוספת. הזמנתי לי מוניות אובר אל האכסניה, אבל שתיהן פשוט הבריזו ונעלמו לי (ועוד הייתי צריך לשלם קנס לאובר). בדיעבד, הבנתי רק למחרת שיכולתי ללכת את המרחק הזה עד המעלית. בזבזתי הרבה זמן בהמתנה לאובר, ולכן החלטתי לוותר על המעלית וללכת ברגל אל אחד מהאתרים הקרובים לאכסניה: מנזר כַּרְמוֹ (Convento da Ordem do Carmo).
המנזר העתיק נבנה כאן עוד במאה ה-14 ובשיאו הייתה בו ספריה של מעל 5000 כתבים. המנזר כמעט ונחרב כולו ברעידת האדמה הגדולה ולאחריה הנזירים נאלצו לנטוש אותו. הוא מעולם לא שוקם לחלוטין, למרות שכן בוצעו בו שיחזורים מסוימים. כיום ניתן להתרשם מהקשתות הגותיות ששרדו את רעידת האדמה - אך הכנסיה העתיקה שישבה כאן היא עדיין חסרת גג. בנוסף יושב כאן מוזיאון ארכיאולוגי (
Museu Arqueológico do Carmo), שהכניסה אליו כלולה במחיר הכניסה למנזר.
 |
| מעלית סנטה ז'וסטה - מבט מאחורי מנזר כרמו |
 |
| בתוך המנזר |
חצי הגמר הראשון של האירוויזיון
שבתי שוב אל האכסניה למקלחת ולבשתי את החולצה שלי עם הלוגו של "I'm Not Your Toy". נסעתי אל עבר הארנה ונכנסתי לתוכה דרך מרכז התקשורת (ותודה לאקרדיטציה). כך יכולתי להפקיד את התיק של בשמירת החפצים ולא הייתי צריך להמתין את התורים הארוכים בכניסה.
את ליאון פגשתי בתוך האולם. היום היה המופע היחיד אליו רכשתי כרטיסים באיזור העמידה. האווירה פה הייתה מחשמלת: המוני מעריצים עם דגלי המדינות שלהם וישראלים שהגיעו עם בובות-תרנגול כדי לעודד את נטע ברזילי. נטע הופיעה כשיר מספר שבע והקהל פשוט שאג איתה את כל השיר. השיר השני שהביא לתגובה כזו מהקהל, אם לא לתגובה חזקה יותר, היה השיר הקפריסאי. אמנם השיר של אֶלֶנִי לא מגיע לרמה של "טוי", אבל ההופעה שלה הייתה מדויקת ומקצועית מאוד. בשלב הזה ממש התחלתי לחשוש שהאירוויזיון הבא יגיע לניקוסיה.
 |
| I'm Not Your Toy |
 |
| עם ליאון ותרנגולי הצעצוע |
עם סיום ההופעות מיהרתי אל מרכז התקשורת כדי לשמוע שם את ההכרזה על העולות לגמר. הגעתי בזמן לפגוש שם את ליאון וצעקנו באושר כשנטע העלתה את ישראל לגמר (לאחר האירוויזיון התברר כי היא ניצחה את חצי הגמר בזכות השופטים אך הפסידה לקפריסין בהצבעת הקהל - להפך ממה שקרה בגמר). רצנו מהר אל מסיבת העיתונאים של המנצחים. בדרך כלל אני רגיל לראות את מסיבות העיתונאים הללו בשעה מאוחרת בבית, אך הפעם זכיתי לראות זאת כחמישה מטרים ממני. כשהייתי שם עוד לא ממש הצלחתי לעכל שאני באמת לוקח חלק בדבר המדהים הזה.
כל מנצחי חצי הגמר עלו אל הבמה ונטע ביניהם. ליאון אף זכה לשאול אותה שאלה כנציג התקשורת הישראלית. לאחר שנגמרה כל ההמולה התקשורתית חזרתי אל מרכז העיר בשאטל מיוחד לבעלי האקרדיטציה, שנסע מכאן ועד כיכר המסחר. הגעתי ברגל לאכסניה שלי, מרוצה מאד וסחוט מעייפות. זה בהחלט היה יום אירוויזיוני מוצלח בליסבון.
 |
| תרנגול הצעצוע שלי תוקף את נטע |
 |
| נטע מוגרלת לחצי השני של גמר האירוויזיון |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה