פורטוגל: האי סאו מיגל - הצד המזרחי

15.05.18

החלק השני של סאו מיגל

היום טיילתי עם חברת Amazing Tours לצידו המזרחי של האי סאו מיגל, האי הגדול ביותר של האזוריים. הסיור הזה למעשה השלים לי את הסיור של אתמול ובכך ראיתי את כל הנקודות החשובות והתצפיות המעניינות של האי. לשמחתי, קרלוס שוב היה המדריך שלי - מה שאומר שציפה לי יום טוב. 

יצאנו מפונטה דלגדה וחצינו את האי בזריזות מחופו הדרומי אל חופו הצפוני. שם נסענו מזרחה אל התצפית הראשונה של הבוקר - תצפית סַנְטָה אִירִיָה (Miradouro de Santa Iria), הצופה על חלקו הצפוני של סאו מיגל.

 

תצפית ראשונה ליום הסיור השני

מפעל התה

העצירה הבאה הייתה במפעל ושדות התה של חברת גוֹחֵאַנָה (Gorreana). מגדלים כאן תה מאז 1883 והם מתגאים בכך שהם המקום היחיד באירופה בו אפשר לגדל תה (אבל לי קשה להתעלם מכך שהאיים הם לא באמת גיאוגרפית באירופה, אלא רק שייכים לפורטוגל. הם למעשה טריטוריה אטלנטית). סיירנו כאן בתוך המפעל שבו מתבצעת הפקת התה מהעלים ואחר כך אריזתו בחבילות או בתיונים. חנות המפעל כאן היא המקום הכי טוב לקנות בו את התה מהאיים האזוריים. בסוף הביקור יצאנו גם אל שדות התה שבחוץ. 

בשדות התה

שדות התה

המפעל

פארק "הקדרה"

מחוות התה קרלוס הסיע אותנו אל פארק דּוֹס קַלְדֶרוֹיִיס, או: "פארק הקדרה" (Parque dos Caldeirões) - פנינת טבע יפהפייה בחופו הצפוני של סאו מיגל. בפארק יש מפלים, קניונים וגם הרבה אפשרויות לקמפינג ופעילויות אקסטרים. לפנינו עוד היה יום ארוך אז לא נשארנו כאן לזמן רב.

בפארק הקדרה

הכי הכי צפון-מזרח

הנסיעה הביאה אותנו לעיירה הכי צפונית-מזרחית של האי, שקיבלה את שמה בזכות מיקומה הגיאוגרפי: נוֹרְדֶסְטֶה (Nordeste). עצרנו שם רק לכמה דקות כי אין הרבה מה לעשות בה ; היא פשוט הייתה בדרך אל התצפיות הבאות של המסלול. מנורדסטה הגענו אל נקודת התצפית הסמוכה: "תצפית האוניות" (Miradouro da Vista dos Barcos). מכאן יכולנו לראות את המגדלור שנמצא בתחתית הצוק.

בנורדסטה

המגדלור בקצהו הצפוני-מזרחי של האי

התצפית הבאה בה עצרנו היא "תצפית נקודת השקט" (Miradouro da Ponta do Sossego) בה נמצא גם גן נחמד המשתלב באופן יפה עם הנופים של התצפית. כאן אפשר לראות את הצוקים הירוקים של סאו מיגל נשפכים לתוך האוקיאנוס האטלנטי. מנקודה זו נכנסנו אל פנים האי, כשאנחנו עוצרים בדרך בעוד נקודת תצפית קצרה (Miradouro do Pico Longo). קרלוס הסביר לנו בזמן הנסיעה שהמקומיים מנצלים גם את מורדות הגבעות לגידולים חקלאיים ואכן יכולתי להבחין בבתים בהם החצרות יורדות בשיפוע חד למטה על מדרון ההר.

נוף מתצפית נקודת השקט

נוף מתצפית פיקו לונגו

גידולים וחצרות במורד הגבעה

העיירה התרמית

הגענו על העיירה פוּרְנַס (Furnas), שהיא מוקד של פעילות וולקנית בסאו מיגל. המקום הזכיר לי באופן מסוים את העיר רוטורואה שבניו זילנד: אפשר להריח פה במשך כל שעות היום את הגופרית, שיוצאת מהמוקדים התרמיים. זו חוויה תיירותית נחמדה, אבל אני לא יודע אם הייתי רוצה לגור במקום שכזה. קרלוס לקח אותנו לחלק של העיירה בו ממש אפשר לראות את העשן הגופריתי יוצא מתוך האדמה. אחרי הסיור התרמי בעיר עצרנו לארוחת צהריים באחת מהמסעדות המקומיות.

פעילות תרמית בתוך פורנס

מריחים את הגופרית בכל מקום

חלקו השני של היום נמשך בעיירה פורנס: הלכנו למעיינות התרמיים של דונה בייז'ה (Poça da Dona Beija) - אחד מהמעיינות התרמיים הפתוחים לציבור, בתשלום כמובן. יש כאן מספר בריכות חמות בטמפרטורות שונות. הייתה לנו כשעה של מנוחה בבריכות התרמיות, שבהחלט הגיעה בזמן טוב באמצע היום.

הבריכות החמות בפורנס

מהביקור בבריכות הגענו עד חופיו של אגם פורנס (Lagoa das Furnas). חופו הצפוני של האגם אינו מיועד לרחצה בגלל הפעילות התרמית והמינרלים הרבים שבתוכו. צפינו פה במוקדים רבים של פעילות תרמית לחוף האגם. סמוך לחוף ראיתי עמדת מכירה למיץ אננס ומיהרתי לפנק את עצמי בכוס מיץ סחוט, הרי התחייבתי בפני עצמי לצרוך אננס בכל יום שלי באיים האזוריים.

הפארק התרמי ליד האגם

האזור הזה לא מיועד לרחצה אבל לברווזים לא אכפת

מיץ אננס ב-אננס!

וילה פרנקה והכנסייה המדורגת

עזבנו את פורנס ונסענו אל נקודת תצפית נוספת (Miradouro do Lombo dos Milhos) ואחריה חזרנו לחופו הדרומי של סאו מיגל והגענו אל העיירה וִילָה פְרַנְקָה דּוֹ קַמְפּוֹ (Vila Franca do Campo). לסיום הגענו לתצפית על וילה פרנקה מהכנסייה המדורגת Ermida de Nossa Senhora da Paz, הבנויה על מדרון ההר. הנסיעה מווילה פרנקה בחזרה אל פונטה דלגדה לא הייתה ארוכה למדי ושם גם הסתיים הסיור הקסום השני באי סאו מיגל. 

ביומיים האחרונים הקפתי את סאו מיגל מכל צדדיו, אך עדיין לא סיימתי את כל הפעילויות האפשרויות כאן. זוהי הסיבה שהייתי צריך לישון מוקדם ולתפוס אוטובוס בבוקר בחזרה אל וילה פרנקה דו קמפו.

מבט על וילה פרנקה דו קמפו והאיון שלחופיה

הכנסייה המדורגת

פורטוגל: מוזיאון הפאדו בליסבון

22.08.21

מוזיאון הפאדו

זה היה הבוקר האחרון של הביקור השני שלי בליסבון וכבר לא ידעתי מה לעשות. בצהריים הייתי צריך לפנות את החדר שלי במלון ובינתיים חיפשתי פעילות קצרה, שתמלא לי את הבוקר. יצאתי מהמלון שלי אל מרכז העיר כדי לאכול ארוחת קטנה ומשם החלטתי ללכת ברגל אל מרגלות רובע אלפמה, לביקור במוזיאון שעברתי לידו אמש.

מוזיאון הפַאדוֹ (Museu do Fado) נפתח בשנת 1998 והוא מוקדש למוזיקת הפאדו שהתפתחה בפורטוגל. כשנכנסתי אל המבנה הוורוד הצנוע מהמאה ה-19 בו יושב המוזיאון, קניתי את כרטיס הכניסה וקיבלתי מכשיר אינטראקטיבי בו יכולתי להקשיב להסברים הקשורים לתצוגות ולשמוע דוגמאות נבחרות ממוזיקת פאדו. המוזיאון סוקר את ההיסטוריה של התפתחות הפאדו בפורטוגל, קושר אותה סביב אירועים היסטוריים במדינה מציג את האבולוציה של הגיטרה הפורטוגלית. 

אני, שהגעתי עם ידע אפסי על הפאדו, ערכתי כאן סיור קצר יחסית ובהחלט יצאתי מסוקרן להקשיב ליותר פאדו בעתיד. הבטחתי לעצמי שבביקור הבא בפורטוגל אנסה לחוות את הפאדו גם בהופעה חיה ; אין ממש בעיה למצוא הופעות כאלו עבור תיירים בערים הגדולות. אנשים בעלי רקע מוזיקלי בוודאי ייהנו הרבה יותר ממני במוזיאון שכזה. אני ממליץ לשלב את הביקור פה כחלק מסיור ברובע אלפמה, בו הוא שוכן.

מהמוזיאון הלכתי ברגל אל תחנת סנטה אפולוניה של קו המטרו הכחול. כאן בעצם נפרדתי מליסבון לטיול זה, כשהפעם אני מבטיח לעצמי לשוב אליה.

מוזיאון הפאדו

תקליטים ישנים במוזיאון

גיטרות במוזיאון

ברובע אלפמה. הגיע הזמן לחזור הביתה.

פורטוגל: האי סאו מיגל - הצד המערבי

14.05.18

הרים ואגמים

עוד לפני שהגעתי לאיים האזורים, קבעתי סיורים עם חברה מקומית, רק שלא ידעתי את סדר הסיורים. היום בבוקר אספו אותי מהאכסניה שלי ונודע לי שהסיור יוצא לכיוון המערבי של האי סאו מיגל. שמו הרשמי של הסיור הוא "שבע הערים ואגם פוגו". החברה שאליה הצטרפתי הייתה Amazing Tours, והשם שלה בהחלט מוצדק. קרלוס, המדריך שלי להיום, היה אחד ממדריכי סיורי-היום הטובים ביותר שפגשתי.

סאו מיגל אינו אי גדול במיוחד ולכן הנסיעות בין תחנה לתחנה במהלך הסיור לא היו ארוכות במיוחד. יצאנו מפונטה דלגדה, הנמצאת בצידו הדרומי של האי ונסענו עד נקודת התצפית הראשונה של הסיור - פִּיקוֹ דּוֹ קַרְווַאוֹ (Pico do Carvão). כאן יכולתי להשקיף אל עבר חלקו הצפוני של האי. מזג האוויר הבוקר לא היה בהיר במיוחד, אבל שום דבר לא הצליח להרוס את כל הירוק שהקיף אותי. 

התצפית מפיקו דה קרוואו

התחנה הבאה הייתה לא רחוקה - האגם הקנרי (Lagoa do Canário), שקיבל את שמו כי היגרו לכאן בעבר מתיישבים מהאיים הקנריים של ספרד. מכאן יצאתי עם הקבוצה להליכה קצרה אל נקודת תצפית נוספת (Miradouro da Boca do Inferno). מהתצפית יכולתי להבחין בארבעה אגמים: שניים מתוכם היו האגמים הכחול והירוק (Lagoa Azul הצפוני ו-Lagoa Verde הדרומי). ביום בהיר אפשר ממש לראות את הבדל הצבע במים של אני האגמים, אך במזג האוויר המעונן של היום היה קשה להבחין בכך. שני האגמים האחרים היו אגם סַנְטִיאַגוֹ (Lagoa de Santiago) והאגם הקטנטן רַאסָה (Lagoa Rasa) ששוכבים בתוך לועות של הרי געש רדומים. כשחזרתי מנקודת התצפית המדריך הוליך את הקבוצה לראות גם את האגם הקנרי שלידו חנינו. 

בדרך אל נקודת התצפית

במרכז- האגם הכחול. בתחתית משמאל - אגם סנטיאגו

האגם הקנרי

העצירה הבאה הייתה בתצפית המלך (Miradouro da Vista do Rei), שהיא אחת מהתצפיות היפות באי, ממנה אפשר לצלם תמונות מרהיבות של האגמים הכחול והירוק. לא עצרנו בדיוק בנקודת התצפית, כי היא הייתה בשיפוצים בעת הביקור שלי - אלא כמה מאות מטרים ממנה. הנוף היה פשוט נפלא: ראיתי את שני האגמים הגדולים המופרדים באמצעות פיסת גשר צרה ואת "שבע הערים" (Sete Cidades) לידן.

בתצפית המלך

האגם הכחול והאגם הירוק. ביום בהיר יותר אפשר לראות את ההבדל בצבע.

התצפיות על האגמים עוד לא נגמרו. לפני שהגענו ל"שבע הערים" עצרנו בעוד תצפית נוספת על אגם סנטיאגו (Miradouro da Lagoa de Santiago). זוהי תצפית קטנה ויפה בצד הדרך ובהחלט שווה לעצור בה לכמה דקות.

בתצפית על אגם סנטיאגו

מכאן קרלוס הסיע את הקבוצה במורד ההרים עד הגשר, שעובר בין שני האגמים הכחול והירוק, ומשם אל "שבע הערים", שהיא בעצם עיירה קטנטנה ואין פה בכלל שבע ערים (אלא שבעה מכתשים וולקנים). ראיתי את כנסיית סַאוֹ נִיקוֹלַאוֹ (Igreja de São Nicolau), היושבת בקצהו של מסדרון עצים מקסים. הצצתי גם לתוך הכנסייה אבל לא ראיתי בה משהו מיוחד ; היא הרבה יותר מעניינת מבחוץ. סֶטֶה סִידַדֶס היא מקום מקסים, אבל אין הרבה מה לעשות בה כעיירה. עד לא מזמן אפילו לא היו כאן אפשרויות לינה, ואני גם לא רואה ממש סיבה להישאר וללון בה ללילה. 

הכנסייה ב"שבע הערים", סטה סידדס

התצפית הבאה הייתה בקצהו הצפוני-מערבי של האי: Miradouro da Ponta do Escalvado. כאן קרלוס סיפר לנו את סיפורו של האי סַבְּרִינָה (Sabrina). האי סברינה נוצר בפברואר 1811 עקב פעילות געשית ממושכת מול החופים של סאו מיגל. מעט לאחר יצירתו, קפטן ג'יימס טילארד מהצי הבריטי הצליח לעלות על האי והכריז כי הוא שייך לבריטניה. זו הייתה יכולה להיות עוד טריטוריה מעניינת לרשימה שלי, אך האי נשחק וכבר באוקטובר 1811 כוסה בחזרה על ידי הים ובכך נסגר המשבר הפוליטי שהחל בין פורטוגל לבריטניה. 

בתצפית Ponta do Escalvado

מבנה הספא שניתן לראות מהתצפית

מטעי האננס

מקצהו המערבי של סאו מיגל נסענו חזרה עד לאיזור פונטה דלגדה כדי לראות את מטעי האננס (Plantação Ananases A Arruda). שם הראו לקבוצה את כל השלבים בגידול האננס באיים האזורים. בסוף הסיור הקצר ביקרנו בחנות בה מגוון מוצרים מאננס: החל מהפרי עצמו ועד ריבות וליקרים ואפילו חרדל בטעם אננס. כיום האננס מהאזורים נשלח רק לפורטוגל עקב ביקוש גדול בה והייצוא למדינות אחרות הפסיק.

קרלוס המדריך מסביר על מטעי האננס

בתוך חממות האננס

אחד שהבשיל לפני הזמן

לגואה

ממטעי האננס קרלוס הסיע את הקבוצה לעיירה לַגוֹאָה (Lagoa) בה אכלנו את ארוחת הצהריים במסעדה מקומית. התיאבון שלי לאננס סהחלט נפתח אחרי הביקור במטע והייתי חייב להזמין חתיכת אננס לקינוח. לאחר הארוחה היה לקבוצה זמן קצר בלגואה כדי להתרשם מהנמל הקטן שלה ונופי הצוקים ברקע. הביקור כאן כלל גם סיור מהיר במפעל קרמיקה מקומי (Cerâmica Vieira) עם הסברים על כל שלבי הייצור של מוצרי הקרמיקה ומעבר מתבקש בחנות המזכרות.

בנמל של לגואה

הנוף מנמל לגואה

במפעל הקרמיקה

אגם פוגו

בשלב הזה של היום השמיים כבר התבהרו וזו הייתה השעה המתאימה להמשיך לעוד נקודת תצפית - הפעם במרכזו של האי. התצפית הייתה על אגם פוֹגוֹ - "אגם האש" (Miradouro da Lagoa do Fogo). המעוניינים יכולים לרדת כאן אל חופי האגם, אבל במסגרת הסיור לא היה זמן לזה.

בתצפית על אגם פוגו

אגם פוגו

ריביירה גרנדה

התצפית הבאה בה עצרנו הייתה תצפית בלה ויסטה, בה אפשר להשקיף על חלקו הצפוני של סאו מיגל. מכאן רכב הסיור נסע אל החוף הצפוני והעיירה רִיבֵּיירָה גְּרַנְדֶה (Ribeira Grande), בה היה זמן פנוי להסתובב ולקנות מוצרים מקומיים. מרכז העיירה הוא נחמד ובמרכזו עובר נחל בעל שם זהה לשם העיירה.

שוקולד בריביירה גרנדה

לסיום הסיור קרלוס לקח את הקבוצה לראות אתרים של פעילות תרמית בסאו מיגל. ראינו מתקני בישול תת-קרקעיים, בריכות תרמיות וספא מקומי. היום לא עצרנו בספא עצמו, אך פעילות דומה ציפתה לי בסיור של מחר.

לקראת הערב שבתי אל פונטה דלגדה, מרוצה במיוחד מהסיור בסאו מיגל. את היום הזה קינחתי בגלידה (בטעם אננס כמובן) במרכז העיר, שבתי לאכסניה שלי ונרדמתי יחסית מוקדם.

מתקן לבישול תת קרקעי

שמונה שנים לבלוג

שמונה שנים וזה עדיין ממשיך

בשנה שעברה לא ציינתי את הבלוגולדת של הבלוג. לא הייתי במצב רוח לעשות את זה בגלל מגפת הקורונה שהתפרצה. שנה נוספת עברה, ולא נראה שהמגפה הזאת הולכת להיעלם בשנים הקרובות. מאז תחילת המגפה הצלחתי לצאת מהארץ מספר פעמים, למרות כל הבלגן שמסביב. יצאתי שוב ושוב להולנד - שם אני עובר לגור בעוד פחות משבועיים (כמובן שצריך להתחנן לגברת קורונה שלא תהרוס לי את התוכניות עד אז...) וטסתי ממש לאחרונה לליסבון כדי לסיים תהליך התאזרחות בפורטוגל. זה אומר שבעצם כבר כמעט שלוש שנים שלא ביקרתי במדינה או טריטוריה חדשה, והספירה שלי עדיין עומדת על 49.

אני חייב להודות שקצת קשה לי לראות ולשמוע על נסיעות לחופשות לחו"ל בזמן מגפה. כשאני טס להולנד יש לי איפה להישאר במידה ואקבל תוצאה חיובית לקורונה ; כשהייתי בפורטוגל לא ישנתי בלילות טוב בגלל המחשבה על הסיכוי הקטן שאדבק שם ואשאר תקוע בלי יכולת לחזור ארצה לתקופה ארוכה. נכון, ניצלתי את הנסיעות הנ"ל גם לטיולים, אבל כנראה שאם אלה לא היו נסיעות חיוניות, לא הייתי בכלל יוצא לחו"ל.
אני בהחלט מבין את הצורך של אנשים לטוס, לנקות את הראש ולנסות לחזור לחיים נורמליים ; אך מניסיוני האישי אני מוכרח להודות שלטוס עכשיו זה ממש לא כיף ולא כזה מומלץ. הבידודים בישראל לא הופכים את זה ליותר נחמד: ישבתי בבית מעל 40 ימי בידוד במצטבר בשנה האחרונה. 

אני מאחל לכולנו שהמצב ישתפר בקרוב. תזכרו - טיולים זה כיף וטוב לנשמה, אבל גם צריך לדעת להפחית אותם כשהמצב בעולם הוא רע ולהחליפם בפעולות אחרות שיעודדו את הנפש.

בריאות פיזית ונפשית טובה לכולם והלוואי ונוכל לחזור לטייל בלי חששות בקרוב.

נמרוד

אוגוסט 2021.

שמונה שנים ועדיין 49 יעדים

פורטוגל: טיסה לסאו מיגל באיים האזוריים

13.05.18

שליש הדרך לבוסטון

הלילה של אתמול התארך עד הבוקר. לא יכולתי להירדם כמו שצריך אחרי הניצחון של נטע באירוויזיון ועדיין הייתי צריך לתפוס טיסת בוקר מליסבון. אני חושב שבגלל כל האדרנלין מהזכייה ישנתי בערך שלוש שעות. אחרי התארגנות זריזה, מקלחת וארוחת בוקר באכסניה, יצאתי אל עבר שדה התעופה של ליסבון. עליתי כאן למעשה על טיסה לבוסטון, כשתחנת הביניים היא באיים האזורים (Açores) - בערך בשליש הדרך לארה"ב.
המטוס נחת באי הגדול ביותר של קבוצת האיים האזורים - סאוֹ מִיגֶל (São Miguel) בו התכוונתי לשהות בימים הקרובים. כבר עם הנחיתה יכולתי להבחין בבתים וחוות לא רחוקים מהצוק הירוק, שיורד אל הים. ההתנהלות בשדה התעופה של העיר פּוֹנְטָה דֶּלְגַדָה (Ponta Delgada) הייתה מהירה במיוחד. מצאתי מונית מחוץ לשדה התעופה ותוך זמן קצר הגעתי לפתח האכסניה שלי לימים הקרובים - The Nook Hostel. כאן היה לי חדר פרטי, עם מקלחת משותפת עם החדר הסמוך (שלא היה מאוכלס).

עלייה למטוס לפונטה דלגדה (או לבוסטון)

פונטה דלגדה

היישוב הראשון במה שהפך להיות פונטה דלגדה הוקם באמצע המאה ה-15 על ידי דייגים פורטוגלים, שגילו את האיים. היישוב גדל וקיבל מעמד של עיר ממלך פורטוגל, ז'ואאו השלישי באמצע המאה ה-16. הנמל של פונטה דלגדה סייע רבות בהפיכתה ליישוב משגשג במאות הבאות. כיום היא העיר הגדולה ביותר באי סאו מיגל ובאיים האזוריים כולם. 

שארית היום הוקדשה להיכרות עם פונטה דלגדה. טיול באזורים אמנם כולל בעיקר טבע פראי, תצפיות מרהיבות, מטעי אננס, עיירות קטנות וצפייה בלויתנים - אך כל אלה יחכו לימים הבאים שלי באי. לאחר מנוחה קצרה באכסניה, יצאתי להסתובב לאורך הנמל של פונטה דלגדה והאתרים המרכזים שלה. ביקרתי בשערי העיר (Portas da Cidade de Ponta Delgada), ראיתי את הכנסיות והגעתי גם אל המבצר שהוקם כאן במאה ה-16 (Fuerte de San Blas). 

לאורך הנמל יש הרבה מסעדות גדולות וקטנות וכמעט בכולן אפשר למצוא אננס משולב באחת המנות - לרוב בקינוח, אך הוא יכול גם להיות חלק מהמנה העיקרית. היום הזמנתי לקינוח עוגת אננס נפלאה והחלטתי להפוך את האננס למרכיב קבוע בתזונה שלי בזמן הביקור כאן. היום הראשון שלי באיים האזורים בהחלט עורר בי טעם לעוד.

הנמל בפונטה דלגדה

שערי העיר

מגדל השעון של אחת מהכנסיות

מבצר סן בלאס

דגל האיים האזורים

עוגת אננס