ימים 1-2: טיסות מתל אביב לאוקלנד

יומן מסע

יומן המסע שלי לניו זילנד ואוסטרליה נכתב בזמן ואחרי הטיול שלי שם. היומן בבלוג הוא גירסה משופרת שהתאמתי עם תוספות או השמטות ליומן המקורי: לא כל דבר אישי שמופיע ביומן הכתוב, צריך להופיע גם פה ; מצד שני - מידע על המדינות וטיפים למטיילים יקבלו בו תפקיד גדול יותר. 

וכמובן שיהיו תמונות. והרבה.

23.12.2009

היום יצאתי אל הטיול הגדול שלי, זה שמוגדר לרוב כטיול "אחרי הצבא", רק שאצלי זה קורה בגיל 26. התכנון המקורי בארץ היה לטוס לניו זילנד עם שני ישראלים - אקרא להם כאן בבלוג בשמות הבדויים נינה וגלעד ; משם תכננתי להיפגש באוסטרליה עם אליאן (גם שם בדוי) - חברה של בת דודתי, שנוחתת יום לפניי בסידני. לבסוף אקנח בכמה ימי מנוחה בתאילנד. 

דווקא ביום הראשון יצאתי מהארץ בתחושה די חמצמצה: הייתי לחוץ מאד מטיול בסדר גודל כזה וגם לא הייתי בטוח שאסתדר עם השותפים שלי בניו-זילנד. לצערי, תכניות מוקדמות לטיול עם שני חברים מהצבא לא יצאו אל הפועל ומצאתי את נינה וגלעד דרך חבר מהעבודה של אבא. כבר עם ההכרות עמם לפני הטיול, הבנתי שאורח החיים שלהם שונה משלי: אף פעם לא הייתי אדם של חיי לילה, מסיבות ואלכוהול או אחד שאוהב לדבר על החיים הפרטיים שלי לפני כולם (טוב, חלק מזה השתנה... בכל זאת, פתחתי בלוג). אבל כבר היו לי כרטיסי טיסה איתם, והעדפתי שתהיה לי "נחיתה רכה" בניו זילנד. הרי תמיד אפשר לפרק את החבילה באמצע הטיול ולהסתדר.

ההורים שלי הסיעו אותי אל נתב"ג. כשהגעתי התברר לי שנינה וגלעד לא חיכו לי וכבר עמדו בתור לצ'ק-אין. נורא נחמד מצידם. כמובן שזה לא ממש הקל את תחושות הבטן המוקדמות שלי. כשסיימתי את הצ'ק-אין שלי, הצטרפתי אליהם בטרמינל.

הטיסה הראשונה שלנו הייתה טיסת אל-על להונג קונג. מסלול הטיסה של אל-על הוא מסובך בגלל היחסים ה"חמים" שלנו עם המדינות השכנות: המטוס היה צריך לעקוף את עירק ואירן מצפון, וטס מעל רוסיה וסין כדי להגיע להונג קונג. הטיסה המתישה ארכה כ-11 שעות, ולמרות כל מתיחות הגפיים וההליכות במטוס סבלתי מנמלול בידיים ורגליים נפוחות בסוף הטיסה. 

24.12.2009

נמל התעופה של הונג קונג הוא מעט מוזר וקשה להתמצאות. היו לנו 5 שעות להעביר בו עד טיסת הקישור לניו זילנד. נינה וגלעד מיהרו לחפש לעצמם אוכל אסייתי, בעוד שאני איבדתי את התיאבון בגלל מצב הרוח. 

וזה מה שהם אכלו

חמש השעות עברו עם הרבה נסיונות שינה כושלים וגלישה באינטרנט החינמי של נמל התעופה. בסופן עלינו על הטיסה הבאה בחברת Air New Zealand. השירות בחברת התעופה הניו-זילנדית היה ללא ספק הרבה יותר טוב מזה שבאל-על. גם הטיסה השנייה ארכה כ-11 שעות, אבל הייתה פחות נעימה מבחינת הזמנים ומצב הרוח. נינה כבר התחילה לדבר (יותר נכון, לקדוח) על כל התוכניות שלה לטיול, כשגלעד מסכים עם כל מילה - וכל זה אפילו בלי להתייעץ איתי.
לקראת הנחיתה הם כבר קלטו שמצב הרוח שלי הוא לא-מי-יודע-מה, אבל אני לא רציתי לדבר על זה במטוס. העדפתי לשוחח שיחה נורמלית כשננחת בשדה התעופה של אוקלנד, ולהגיע להחלטה אם אני ממשיך לטייל איתם או לא.

מלטה / היום הרביעי: רבט ופאולה

מאד רציתי לבקר באחת באטרקציות המיוחדות של מלטה - ההיפוג'אום. ופה התחילה הבעיה: את הכרטיסים צריך להזמין אונליין באתר של Heritage Malta ועדיף כחודשיים מראש. זה יתרון גדול למי שיודע את תאריך הנסיעה שלו, אבל שיטת ה"דילים" הזולים מנעה מאיתנו להזמין כרטיסים מראש. הסיבה למחסור בכרטיסים היא שכמות המבקרים בהיפוג'אום מוגבלת לכ-60 איש ביום על מנת לשמור על איזון של הגזים במתחם התת קרקעי העמוק.

באתר האינטרנט מוכרים את רוב הכרטיסים, ומשאירים כמה כרטיסים עודפים למי שמקדים להגיע בבוקר יום  הביקור למוזיאון הארכיאולוגיה בוולטה. אז השכם בבוקר יצאנו באוטבוס מסליאמה אל התחנה המרכזית בכניסה לוולטה. נכנסנו שוב אל העיר העתיקה וגילינו שאנחנו לא הראשונים שהגיעו לחפש כרטיסים. עד פתיחת המוזיאון בשעה 9:00, התור עוד התארך והבנו שלא יהיו כרטיסים לכולם.

עם פתיחת המוזיאון כולם הסתדרו בתור. כשהגיע תורנו, סילבי ואני שילמנו על הכרטיסים (הלא-זולים) לאתר ואז המוכר פנה אל האנשים שמאחורינו והודיע שנשאר רק כרטיס בודד. הם הסתכלו עלינו במבט רצחני. חייכנו והלכנו משם.

רבט

הכרטיסים להיפוג'אום נקבעו לשעת צהריים, ולכן החלטנו לנסוע לרַבַּט (Rabat) כדי לבקר בקטקומבות שפסחנו עליהן אמש. נסענו באוטובוס מהתחנה המרכזית של ולטה אל "העיר הגדולה" הסמוכה למְדינה. הקטקומבות של פול הקדוש היו בשימוש החל מהתקופה הרומית. מטעמי היגיינה הוחלט בעיר מדינה שלא לקבור את המתים בתוך העיר (וגם כי אין בה בעצם מקום). בהמשך נבנתה העיר רבט מסביב לקטקומבות, והיא תפקדה כ"עיר המתים" של מדינה.

הקטקומבות אפלות אבל נקיות. לא מוצאים בהם שלדים פזורים, אלא רק כוכי קבורה עתיקים. בגלל האפלה, קשה לצלם בהן ומומלץ לעבור לחשיפה ארוכה.

בתוך הקטקומבות של פול הקדוש

ההיפוג'אום

חזרנו מרבט אל ולטה, ומשם נסענו אל פאולה הסמוכה - בה נמצא ההיפוג'אום של חַאל-סַפְלֵייְנִי (The Hypogeum of Ħal Saflieni). הוא נקרא היפוג'אום בגלל החיבור של שתי מילים היווניות: "מתחת" + "אדמה" והוא המקדש היחיד בעולם מהתקופה הפרה-היסטורית שממוקם מתחת לאדמה. הוא התגלה במקרה בתחילת המאה ה-20, בעת שיפוצים בבית פרטי בעיירה פָּאוֹלָה (Paola).
היום ההיפוג'אום מתפקד כאתר תיירותי פופולרי. במהלך הביקור ירדנו עד קומת מינוס 2 של ההיפוג'אום כדי לצפות בחציבה המרהיבה באבן. הקומה מכילה חדרים גדולים שכל קירותיים ועיטוריהם חצובים בסלע. המקום שימש כמקום פולחני וכבית קברות: עם פתיחתו במאה ה-20 נמצאו בו שרידים של אלפי מתים. בחדר המרכזי שבו התגלה הפסלון הקטנטן של הגברת הישנה, שמוצג כיום במוזיאון לארכיאולוגיה בוולטה.

הכניסה הצנועה להיפוג'אום. אסור לצלם בתוכו

מקדשי טרשיין

מההיפוג'אום הלכנו ברגל אל העיירה הסמוכה, טַרְשֵׁיין (Tarxien) בה נמצאים מקדשי טרשיין הפרה-היסטוריים. האתר היה בחלקו בשיפוצים ולכן פחות התלהבנו ממנו. אפשר לראות בתוכו עיטורים של חיות שנחצבו בסלע ואת פסל האישה השמנה, שרק חלקו התחתון שרד.

פסל האישה השמנה במקדשי טרשיין (חירבה מס' 3)

סוף

את אחר הצהריים העברנו בטיילת של סליאמה, בהמתנה לפני הטיסה בלילה.
מלטה הייתה חמה ומדהימה. יש הרבה מה לראות בה, ואני חושב שהגענו להספק יפה בארבעה ימים: ביקרנו בערים החשובות, ראינו את המקדשים המגלתיים הגדולים ואפילו הספקנו לטבול בים הפנימי.
נפרדנו ממנה לאחר השקיעה.

מבט מסליאמה אל הערים הסמוכות

מלטה / היום השלישי: החוף הדרומי ומדינה

בבוקר יצאנו עם אוטובוס "דילוגים" במסלול מעגלי אל חופו הדרומי של האי מלטה. האוטובוס לקח אותנו תחילה למיני סיור ב"שלוש הערים" שנמצאות סמוך לוולטה: בירגו (Birgu), סנגלאה (Senglea) וקוספיקואה (Cospicua). הערים מפורסמות מאד בביצורים שמסביבן ואנחנו הסתפקנו במידע שהועבר לנו באוזניות של האוטובוס. לא תכננו מראש לבקר בהן והמשכנו הלאה ליעד הראשון ליום זה.

מרסשלוק

הכפר מרסשלוק (Marsaxlokk) מתואר בצורה קלישאתית לתיירים כ"כפר דייגים ציורי" - וזה בדיוק מה שהוא. הכפר מפורסם בשוק הדגים שלו, שפתוח בימי א' בלבד, ובנמל היפהפה שלו. השוק מלא בדגים ובחיות ים נוספות שעוררו בי בחילה: אני פשוט לא מסוגל לסבול ריח של דגים או רכיכות שונות. כשממשיכים לאורך השוק הוא כבר הופך לשוק חנויות ומזכרות. 

הנמל של מרשסלוק עמוס בסירות מסוגים רבים. הנפוצה מכולן היא סירת הלוּזוּ (Luzzu), סירת עץ שצבועה בצבעים עזים של כחול - אדום - צהוב -לבן. צבעי הסירות ביחד עם הטורקיז של מי הים התיכון והצבעים הבהירים של בתי הכפר יוצרים את אחד המראות היפים של מלטה.

מרסשלוק

המערה הכחולה

ממרסשלוק נסענו אל המערה הכחולה (Blue Grotto) המפורסמת של מלטה. המערה ממוקמת גם היא בחוף הדרומי, וניתן להגיע אליה בסירה מהנמל שבו עוצר האוטובוס. לא תכננו להישאר כאן זמן רב, ומיהרנו לרכוש כרטיסים לסירות שלוקחות תיירים אל המערה. אחרי העמסת התיירים על הסירה, הגענו מהר מאד אל המערה עצמה והשייט הלוך וחזור נמשך בערך כ-20 דקות. מומלץ לבקר במערה הכחולה בשעות הבוקר ובימים בהם אין עננים, שמסתירים את קרני השמש. לא מדובר כאן במערה קלסטרופובית כמו באי קפרי באיטליה, אלא במערה פתוחה ומוארת מאד. גווני הכחול שנוצרים בה עם שבירת קרני השמש, הם פשוט מהפנטים.

בנוסף אפשר להבחין בזמן השייט באי הקטן פִילְפְלָה (Filfla), המרוחק כ-5 ק"מ מחופי מלטה. האי אינו מיושב ומשמש מקלט לציפורים מקומיות. 

המערה הכחולה

חג'ר אים ומניידרה

גם היום לא ויתרנו על ארכיאולוגיה ועצרנו לביקור בשני מבנים מגליתיים בחוף הדרומי.הראשון היה חַגַ'ר אִים (Ħaġar Qim)  והשני מְנַייְדְרָה (Mnajdra) - שניהם בני מעל 5000 שנה. כצפוי מאתרים מגליתיים, הם בנויים מאבנים עצומות, שלא ממש ברור כיצד ומדוע הוזזו ע"י חברות פרה-היסטוריות. הם ממוקמים כ-500 מטרים זה מזה ומוגנים ע"י יריעות לבנות כדי למנוע פגיעה בהם. הרגשתי שהיריעות מסתירות את כל היופי של האתרים הארכיאולוגים, אבל עדיף שהם ישתמרו מאשר יהרסו בגלל גשם ונתזי מים מהים. נו, לפחות היה צל.

אני במניידרה (חירבה מס' 2)

מדינה

מחג'ר אים שבנו עם האוטבוס לסליאמה. מכיוון שהיה לנו אחר-צהריים פנוי, ניצלנו אותו לביקור בעיר הבירה הקודמת של מלטה - מְדִינִה (Mdina). למרבה הפלא, מצאנו לראשונה אוטובוס ממוזג! האוטבוסים במלטה הם ברובם אוטובוסים משומרים היטב משנות ה-60, אבל חסר בהם מיזוג. איכשהו, קרה לנו נס ומצאנו אוטובוס ממוזג בחום הים תיכוני של מלטה - ועוד לנסיעה יחסית ארוכה. 

מדינה הקטנטנה מוקפת בחומה ונמצאת ליד העיר הגדולה יותר רבט (Rabat) - כמו שמה הקודם של העיר ויקטוריה באי גוזו. מסתבר שלמלטזים לא היה אכפת לתת לשתי ערים שם זהה, כל עוד הן יושבות על איים נפרדים בארכיפלג.
כיום יש במדינה כ-300 תושבים, כנסיות ומוזיאונים, והיא מכונה בצדק "העיר השקטה". רק לתושבי העיר מותר להכניס את רכבם אל המתחם הקטנטן, ובשעות אחה"צ משתרר בה שקט מדהים. מאפיין נוסף מאד בולט במדינה הוא הניקיון שלה: הרחובות העתיקים מצוחצחים ומסודרים, בניגוד ללכלוך ברחובות הבירה הנוכחית, ולטה. השקט והניקיון רק מעצימים את חווית הטיול בסמטאות שנבנו בימי הביניים, ובהם פזורים פסלים, שלטי רחוב ישנים, תותחים, שערים עם ידיות מרהיבות וגם באר. ללא ספק זו העיר היפה ביותר במלטה.

מדינה

מלטה / היום השני: האי גוזו

היום השני הוקדש לאי הבינוני מבין שלושת אייה של מלטה - גוזו (Gozo). אם בחלקים מסוימים של האי מלטה יש תחושה של ימי הביניים, אז נראה שגוזו כולו עוד תקוע באותה התקופה. אוטובוס אסף אותנו מהמלון בסליאמה ונסענו במשך כשעה, עם הרבה נקודות איסוף נוספות, אל עבר הנקודה הצפונית של האי מלטה - ממנה יוצאות המעבורות לגוזו. איתנו במעבורת היו כל המועמדות הצעירות לתואר מלכת היופי של מלטה. כל אחת מהן ענדה סרט עם העיר ממנה באה. סילבי ואני לא הפגנו "פטריוטיות" רבה עבור סליאמה, והחלטנו שדווקא מיס-סליאמה הייתה המכוערת מכולן. 

השייט חלף ליד האי הקטנטן קומינו (Comino). האי עצמו בקושי מאוכלס בתושבי קבע, ומשמש בעיקר מקום נופש למקומיים. הספקנו להבחין באחד המבנים היחידים באי - מגדל סנט מארי.
המעבורת הגיעה אל עיירת החוף מְגָ'ר - במלטזית זה נכתב עם האות G ונקודה מעליה (Mġarr) ומשם עלינו על אוטובוס Hop-on-hop-off שעוצר במספר תחנות באי גוזו. 

מגדל סנט מארי באי קומינו

גְ'גַנְטִיָה

התחנה הראשונה שלנו באי גוזו הייתה האתר הארכיאולוגי ג'גנטיה (Ġgantija). מתחם המקדש הזה הוא לא-מי-יודע-מה מפורסם, אבל מדובר באחד מהמקדשים העתיקים ביותר שהשתמרו בעולם. ג'גנטיה  - "הענקית" - הייתה שם עוד הרבה לפני הפירמידות במצרים: משערים שהאתר נבנה בסביבות שנת 3600 לפנה"ס.לא ברור מי היו האנשים שבנו את ג'גנטיה או למי הם סגדו, אבל המקום מספיק מכובד ונכנס ביחד עם אתרים נוספים במלטה לרשימת אתרי המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו. מרחוק ג'גנטיה נראית כיום כמו הר אבנים. צריך להיכנס לתוכה כדי לראות שהמקום תוכנן בקפידה עם חללים בתוכו. 

ג'גנטיה (או: חירבה מספר 1)

באותה התחנה של ג'גנטיה הלכנו לראות טחנת קמח עתיקה, שכבר יצאה מכלל שימוש ומתפקדת כיום כמוזיאון. משם עלינו על האוטובוס הבא אל התחנה הבאה בסיבוב: מערת קליפסו. בתחנה זו האוטובוס מחכה לנוסעים מאחר ואין הרבה לעשות שם: מערת קליפסו הייתה סגורה ורק עלינו אל נקודת תצפית סתמית על מפרץ רמלה. כן, Ramla.

כפר האמנים

התחנה השלישית להיום הייתה בכפר האמנים (Ta' Dbiegi Craft Village) בתוך הכפר עַרְבּ (Gharb). מדובר במתחם מודרני ונקי, שבו נמכרות יצירות מקוריות של אמנים מגוזו... וגם כמה מזכרות רגילות לתיירים. עברנו בין החנויות ולבסוף בחרנו לקנות בסדנה של חרש מתכת - Inkwina: המחירים לא נמוכים, אבל הרשינו לעצמנו לקנות יצירות מעשה ידיו של ג'ון - זה בהחלט עדיף מאשר מחזיק מפתחות שיוצר בסין. את הזמן שנותר לנו עד הגעת האוטובוס ניצלתי כדי להחליף את המכנס לבגד ים, לקראת התחנה הבאה.

כפר האמנים טא דבייגי

הים הפנימי והחלון התכול

נסיעה קצרה הביאה אותנו אל אטרקציות טבע מהבודדות במלטה - בעצם, זוג אטרקציות סמוכות: הים הפנימי והחלון התכול. הים הפנימי הוא אגם קטן שנוצר מקריסה של מערה טבעית אל תוך תהום. היום אפשר לשחות בו וגם לשוט בחלקים העמוקים יותר. הוא עדיין מחובר לים התיכון באמצעות תעלה תת-קרקעית צרה. סמוך אליו - על קו החוף, נמצא החלון התכול (Azure Window): נקרה שנוצרה בסלע לאחר אלפי שנים של התנפצות גלי הים. החלון עצמו לא נראה ממש יציב, אבל זה לא מפריע למקומיים ותיירים לטפס עליו. לי זה נראה כמו משהו יותר מדי בטיחותי.

המקום כולו שימש לפני מספר שנים כרקע ל"חתונה" מפורסמת: זהו האתר בו צולמה סצינת החתונה של חאל דרוגו ודיאנריז טארגריאן (חאליסי) בסדרה "משחקי הכס".

אחרי שטבלנו במי הים הפנימי והצטלמנו כשהחלון התכול מאחורינו, זכינו לראות את האוטובוס בורח לנו. בלית ברירה נאלצנו להמתין בתחנה זו עוד ארבעים דקות. למרבה המזל הים הפנימי מוקף במסעדות ומזללות, אז ניצלנו את הזמן כדי להחליף את בגדי הים ולהתקרר עם גלידה.

החלון התכול

ויקטוריה

התחנה האחרונה באי גוזו הייתה העיר ויקטוריה (Victoria), שנקראה ע"ש המלכה הבריטית. היא העיר הגדולה בגוזו, ועדיין נקראת לפעמים בשמה הקודם - רבט (Rabat), שמשמעותו "עיר גדולה". עלינו אל המצודה של ויקטוריה, שנמצאת בנקודה הגבוהה ביותר באי. ממנה אפשר להשקיף על כל האי, כשהמבנה הבולט ביותר בו הוא הכנסייה המפלצתית בעיירה שֵאוּקִיָה (Xewkija). כנסיית הרוֹטוּנְדָה הזו נבנתה כדי להתחרות בכנסיה גדולה שנבנתה על האי מלטה. היא כל כך עצומה עד שהיא יכולה להכיל בתוכה כמות אנשים גדולה יותר מאוכלוסיית העיירה שבה היא נמצאת.

הכנסיה בשאוקייה

ישנם מספר מוזיאונים בתוך המצודה: המוזיאון לטבע, מוזיאון הקתדרלה, מוזיאון הפולקלור והמוזיאון לארכיאולוגיה. גם בלי ביקור במוזיאונים, המצודה של ויקטוריה היא מספיק עמוסה בנקודות תצפית, תותחים, רחובות צרים וגם אפשרות צילום נחמדה בתוך סד כליאה. השתדלתי להיראות מספיק סובל ; הזיעה הייתה שם כבר מקודם.

מויקטוריה חזרנו אל מג'ר והפלגנו חזרה אל האי מלטה.

מלטה / היום הראשון - וַלֶּטָּה

ביקרתי במלטה בספטמבר 2011, ביחד עם חברה טובה מתקופת הצבא - סילביה. את הזמנת הטיול ביצענו בשיטת ה"דילים", שכוללים טיסה ומלון. אני לא יודע אם זה השתנה מאז, אבל באותו הזמן לא היה אפשרי להזמין טיסה ישירה למלטה שלא דרך הדילים. אם היינו רוצים להזמין טיסה ומלון בנפרד, היינו צריכים לטוס למלטה בטיסת קישור יקרה דרך איטליה. הזמנו את הדיל הזול ביותר שהצלחנו למצוא, מכיוון שרמת המלון לא ממש עניינה אותנו.

סְלִיאֶמָה

נחתנו במלטה בבוקר. הנחיתה במלטה מתבצעת בשדה התעופה הקטנטן של המדינה. מפתיע שעם כל הבניה הצפופה על האי הראשי, עוד נשאר בו מקום להקמת שדה תעופה במהלך המאה ה-20. משם אספו את הקבוצה הישראלית והנציג פיזר אותנו בין המלונות - תהליך די ארוך. המלון שלנו מוקם בעיר סליאמה (Sliema) הסמוכה לבירה ולטה. אם את הבניה העתיקה בוולטה אפשר להשוות ליפו, אז סליאמה והערים שמסביבה הן תל-אביב: העיר הגדולה יותר ומרכז הבילויים עם טיילת יפה לחוף הים התיכון.
הנציג המקומי קצת עיכב אותנו במלון וניסה למכור לתיירים את חבילות התיירות באי. החלטנו להקשיב לו, אבל לא מיהרנו לקחת את כל הטיולים המוצעים, ובטח שלא חיפשנו את הקזינו. ויתרנו על הטיול שהוצע ליום הראשון ונרשמנו לשני אוטובוסים תיירותיים בשיטת Hop-on-hop-off ליומיים הבאים.

לא מיהרנו לבצע היכרות עם סליאמה ביום הראשון, אלא חיפשנו איך להגיע כמה שיותר מוקדם אל ולטה. כשמגיעים אל המזח של סליאמה הפונה אל עבר ולטה, קל מאד למצוא סירות לחציית הנמל אל העיר העתיקה.

מבט על סליאמה בעת השייט לוולטה.

וַלֶּטָּה

המרחק בין הערים סליאמה ווולטה אינו גדול, ותוך מספר דקות הסירות מגיעות למרגלות העיר ולטה. למה "מרגלות"? - כי ולטה בנויה לגובה. היא אמנם קטנה מאד - בערך בגודל של שכונה בעיר בישראל - אבל אפשר בקלות להעביר בה יום שלם בהליכה, טיפוס וירידה במדרגות האינסופיות שלה. החום והלחות לא הרתיעו אותנו. פתחנו מפה וניווטנו את עצמנו דרך רחובות העיר העתיקה, אל הכניסה הראשית שלה. משם תכננו להתחיל את הסיור בעיר. מול השער הראשי של ולטה נמצאת מזרקת טריטון, המוקפת בתחנת אוטובוסים. לצערנו, המזרקה לא פעלה בזמן שביקרנו, וכל האיזור היה תחת שיפוצים.

המעבר דרך השער הראשי בחומה מוביל אל הרחוב הראשי של ולטה - רחוב הרפובליקה (Ir-Repubblika). הרחוב עמוס בחנויות לתיירים, מוזיאונים, מסעדות וגם כמה בניינים רשמיים.

רחוב הרפובליקה, ולטה

המשכנו ברחובות הראשיים המרשימים של ולטה והגענו אל קתדרלת יוחנן הקדוש (St. John's Co-Cathedral). הקתדרלה נבנתה על ידי מסדר אבירי מלטה בסוף המאה ה-16. החזות החיצונית הצבאית-משהו שלה לא רומזת לגבי הפאר שמסתתר בתוכה והיא נחשבת לאחת מהקתדרלות הבארוק היפות באירופה. נשארנו בה מספיק זמן כדי להתרשם מהקפלות המפוארות שלה וגם - לא נעים להודות - לעמוד מול המאווררים הענקיים שהוצבו בה. זה היה יום חם מאד, והמלטזים משום מה לא מצטיינים בתפעול מזגנים.

בתוך קתדרלת יוחנן הקדוש

לאחר הקתדרלה יצאנו אל עבר כיכר הרפובליקה וכיכר הארמון - שתיהן ממוקמות לאורך רחוב הרפובליקה. בכיכר הרפובליקה ראינו את הפסל הלבן בדמות המלכה ויקטוריה, סמוך לספריה הלאומית של מלטה. כיכר הארמון הגדולה יותר ובה בעיקר רבצנו לנוח מהחום המעיק.

הלכנו דרך הרחובות התלולים והצדדיים של ולטה אל החומות החיצוניות של העיר, במטרה להקיף אותה מסביב ולהגיע אל מבצר אלמו הקדוש ומוזיאון המלחמה. הרחובות המרוחקים ממרכז העיר נראו מאד מלוכלכים ומוזנחים, בחלקם אפילו הייתה אשפה ברחובות. הרבה נהגי כרכרות ניסו לשכנע אותנו לעלות לנסיעה, אבל אנחנו החלטנו להשתמש ברגליים. כשהגענו אל המבצר, הוא כבר היה סגור למבקרים. זה מה שקורה כשמתחילים את היום מאוחר.

ירידה לצורך עליה

המסלול ההיקפי הביא אותנו אל פעמון המצור ואל גני ברקה התחתונים שנמצאים סמוך אליו. הפעמון נבנה לזכר המצור על מלטה בתקופת מלחמת העולם השניה. בוולטה יש גנים תאומים בשם בַּרָקָה (Barrakka). מהגנים התחתונים המשכנו לאורך החומה אל הגנים העליונים, שבהם מוצגים תותחים המכוונים אל עבר הנמל. זו הייתה נקודת סיום מקסימה לסיור בוולטה. עצרנו לאכול גלידה באחד הרחובות הראשיים, קנינו קצת מזכרות ויצאנו לחפש את המזח ממנו יוצאות הסירות בחזרה אל סליאמה.

הנוף מגני ברקה העליונים

בדרך חזרה השמש כבר התחילה לשקוע. זכינו לראות את קו החוף של ולטה ואת הכיפה העצומה של הכנסייה הכרמליטית נצבעים בפלטה יפהפיה של צבעי-חול. שבנו אל סליאמה מותשים, רעבים ועם רגליים כואבות מהתלילות של ולטה. במלון הבנו עד כמה מערכות המיזוג במלטה הן לא יעילות, כשרק זרזיף של אוויר קר הואיל בטובו לצאת מפתח האוורור.

ולטה לקראת שקיעה

מלטה: מידע כללי

מיקום

מדינת האיים הקטנה הזאת יושבת במרכז הים התיכון, דרומית לסיציליה וצפונית לחוף הלובי. הארכיפלג כולל שלושה איים מרכזיים: מלטה (Malta) הגדול, גוזו (Gozo) הקטן וקומינו (Comino) הקטנטן והכמעט ריק מתושבים. עיר הבירה הנוכחית של מלטה היא ולטה (Valletta).

היסטוריה

פרט לעובדה שהיא משתתפת באירוויזיון, לא הרבה יודעים על ההיסטוריה הארוכה של מלטה. הודות למיקומה האסטרטגי הטוב, במרכז הים התיכון, היא הפכה למקום מועדף לכיבושים על ידי אימפריות רבות - בערך כמו ירושלים. ב-7000 השנים האחרונות לערך, מלטה עברה ידיים רבות: תושבים בתקופה הפרה-היסטורית, הפיניקים, קרתגו, רומא, האימפריה הביזנטית, הנורמנים, אבירי מסדר ההוספיטלרים, צרפת הנפוליאונית והבריטיים. בשנת 1964 קיבלה מלטה עצמאות מהכתר הבריטי. מאז הספיקה מלטה להפוך לרפובליקה החברה בחבר העמים הבריטי ולחברה באיחוד האירופי.

הדגל

בדגל שנבחר למדינה החדשה שובץ צלב ג'ורג', שהעניק מלך בריטניה לעם המלטזי לאות גילוי אומץ לב בעת המצור על מלטה בזמן מלחמת העולם השניה. צבעי הדגל: אדום ולבן, הושפעו כנראה מדגל מוקדם של מסדר אבירי מלטה. אגדה טוענת שהצבעים ניתנו למלטה על ידי רוג'ר ה-I מסיציליה, שהגיע אליה עם סיום הכיבוש הנורמני.

תרבות

כל אותם כיבושים שהזכרתי, השאירו את חותמם על מלטה ותושביה. בעקבות הכיבושים הנוצריים, מרבית תושבי מלטה הם קתולים - ובמדינה נמצא אחד מריכוזי הכנסיות הגבוהים בעולם. הכיבוש הבריטי הביא עימו את השפה האנגלית, שהופכת את התיירות באי לנוחה מאד. אלא שלמלטה שפה רשמית נוספת: מלטזית, שהיא תוצר כלאיים מוזר בין מזרח למערב. זוהי שפה שֵמית שנכתבת באותיות לועזיות ונשמעת כמו שילוב של איטלקית וערבית. חילופי התרבויות השפיעו גם רבות על הבניה במלטה, וניתן לראות בה סגנונות בניה רבים ומגוונים.

כיום (2013) חיים במלטה כ-410,000 תושבים. האוכלוסיה אמנם קטנטנה בהשוואה למדינות אירופה ושאר העולם, אך גודלה של המדינה מציב את מלטה בעשיריה הראשונה של רשימת המדינות הצפופות בעולם. גודלה של המדינה והצפיפות בה הביאו לבנייה דחוסה, שהזכירה לי מאד ערי נמל עתיקות בישראל. הגודל מהווה יתרון לתיירים, שעם תכנון מוקדם יכולים להספיק לראות את כל האתרים החשובים במלטה בתוך 4-5 ימים.

יריית פתיחה

חיידק הטיולים

שלום,

אני נמרוד.

כשראיתי לראשונה את מודעות "חיידק הטיולים" בחנות לציוד-מטיילים, לא האמנתי שאדבק בו. מעולם לא הייתי מה"טיילים" וה"מטרקים". למעשה, תמיד חששתי לצאת לטיול גדול בעולם, אבל אותו טיול ארוך של אחרי צבא בניו-זילנד ובאוסטרליה שינה את זה. 

התרופה ל"חיידק" הזה היא מאד יקרה: עוד טיולים. ואין דבר מהנה יותר עבורי מאשר להיזכר ולדבר (הרבה) על חוויות מטיולי בעולם... ובעצם לתכנן כמה טיולים נוספים.

לכן החלטתי לפתוח את הבלוג הזה, ולרכז בו את חוויותי המפורטות. עד לפתיחת הבלוג, ביקרתי ב-19 מדינות (כולל ישראל עצמה): צרפת, בריטניה, איטליה, ותיקן, שוויץ, שבדיה, ניו-זילנד, אוסטרליה, ספרד, מלטה, ירדן, צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל, בוליביה, פרו ואקוודור.

אז נראה לי שכדאי להתחיל. השאלה היא רק: "באיזה טיול לבחור?"