26.12.2012
שעמום אחרון בטוקומן
הבוקר עוד ניסיתי למצוא שוב סיור מטוקומן להריסות קילמס, אך במוקד המידע לתיירים של העיר לא הצליחו ממש לסייע לי. סוכנויות הנסיעות המקומיות היו סגורות מוקדם בבוקר, אז החלטתי שנמאס לי מסן מיגל דה טוקומן ורכשתי לי כרטיס נסיעה אל העיר סַלְטָה (Salta). עוד לפני הנסיעה קבעתי לי אכסניה במיקום מרכזי בסלטה - אחת שקיבלה ציונים גבוהים בביקורות של אתר הוסטלוורלד.
הגעתי אל התחנה המרכזית של טוקומן כדי לגלות, שהאוטובוס מתעכב בכ-50 דקות. לאחר ש"התייבשתי" עוד קצת בתחנה, עליתי סוף סוף אל האוטובוס לסלטה. הנסיעה לא הייתה ארוכה (בקנה מידה ארגנטינאי) - רק 4 שעות וקצת, והנופים התייפו במהירות: הגעתי אל עיר מקסימה שיושבת בין הרים ירוקים.
היכרות עם סלטה
נסעתי אל האכסניה שלי כאן - Sol Huasi במונית מהתחנה המרכזית של סלטה ; כבר עם ההגעה גיליתי שהעובד בקבלה, מטיאס, מדבר עברית. הוא סיפר לי שהוא חי בישראל לתקופה קצרה - ויחסית לזמן הקצר הוא למד עברית טובה מאד. ההוסטל עצמו היה מדהים ונתן תחושת "מטיילים" טובה: אנשים ממש תיקשרו כאן אחד עם השני ולא ישבו כל אחד עם עצמו. פגשתי כאן בין היתר את בנחמין, רופא יהודי-ארגנטינאי שביקר בארץ במסגרת "תגלית" ואת ג'ניה, שעלתה לישראל מרוסיה וכיום גרה בגרמניה (ולה גם מכרתי את אחרוני הפזו הצ'יליאנים שעוד נותרו לי).
בערב הכרתי את פאבלו, סלטאי במקור - שבא לביקור מאיטליה, שם הוא לומד. הוא ערך לי סיור ערב באתריה המרכזיים של העיר: הכיכר המרכזית (כיכר ה-9 ביולי), כנסיית סן פרנסיסקו ומנזר הכרמליטיות. סלטה הייתה יפהפייה בלילה, ונתנה לי תחושה בטוחה מאד: במרכז העיר עמד שוטר בכל פינת רחוב ומצלמות עירוניות היו כמעט בכל מקום. פאבלו הסביר לי שזה בוצע לאור דרישה של התושבים לביטחון ברחובות. חבל שלא יישמו את זה גם בבואנוס איירס.
כשחזרתי אל האכסניה, הלכתי לישון בידיעה שלא ישעמם לי כאן בסלטה. היא נראתה לי מעניינת כבר מההיכרות הקצרה איתה היום.
27.12.2012
סלטה
הבוקר התעוררתי עם מצב רוח מצוין בסלטה היפה. יצאתי לסיבוב בוקר קצר בעיר וקניתי גלויה למשלוח לארץ. זו הייתה הגלויה החמישית ששלחתי להורים מהמסע הזה, ועליה הופיעה תמונה של ההר בעל שבעת הצבעים - אותו אני מתכוון לראות בסיור שהזמנתי למחר.כששבתי אל האכסניה חיכתה לי הודעה משמחת בטלפון הנייד: בת דודתי ילדה אתמול בלוס אנג'לס את בנה הבכור, והיא כעת מתאוששת בבית החולים. זכיתי גם לתמונה ראשונית של הקטנטן.
בינתיים התיישב לידי באכסניה מטייל שבדי - שמו היה יוֹאַקִים. דיברנו קצת והמשכנו לטייל ביחד בעיר. יצאנו לראות שוב את הכנסיות והמנזר שפאבלו הראה לי בלילה. כנסיית סן פרנסיסקו פשוט יפהפייה באור יום: צבעי הבורדו והחרדל שלה הופכים אותה, לפי דעתי, למבנה היפה ביותר בסלטה.
 |
| כנסיית סן פרנסיסקו |
 |
| המנזר |
רכבל סן ברנרדו
לאחר מנוחת צהריים באכסניה, התעוררתי כולי עקוץ. יואקים אמר לי שהוא חושד שיש במיטות חרקי-מיטה ; מיהרנו לדווח למטיאס, כדי שיבדוק זאת ויטפל בזה בהתאם.לקראת הערב יצאנו אל הר סַן בֶּרְנַרְדוֹ, המשקיף על סלטה: הגענו רגלית אל הרכבל העולה אל ההר (Teleférico San Bernardo): התצפית על העיר לקראת השקיעה הייתה מדהימה. סלטה בנויה באופן מאד מסודר של "רשת" ריבועים, ולכן קל מאד להתמצא בה.
כששבתי אל האכסניה בערב, גיליתי ששריטת החוטמן ממפלי איגווסו החלימה כמעט לגמרי. גם סיימתי את האנטיביוטיקה, שרשם לי הרופא שם. כנראה שאשרוד עוד יום ואזכה להגיע מחר למחוז חוחוי.
 |
| הטלפריקו על רקע סלטה |
 |
| עם יואקים ברכבל |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה