יום 26: סלטה - עמק יומאוואקה

28.12.2012

אל חוחוי

היום התחיל מאד מוקדם: התעוררתי בסביבות שש בבוקר, הכנתי לעצמי אוכל להמשך היום ואיתרתי את יואקים באכסניה. לא הגישו לנו ארוחת בוקר, למרות שהבטיחו, כך שאילתרנו משהו קטן לאכול והיינו מוכנים לצאת לטיול. היעד היום היה מסלטה צפונה אל מדינת חוּחוּי (Jujuy), שגובלת בבוליביה. גם למדינת סלטה יש גבול עם בוליביה, אך מעבר הגבול הראשי נמצא בתחומה של חוחוי.
הדרך שבה נסענו היום נחשבת לאתר מורשת עולמית ונקראת "עמק יוּמַאווָאקָה" (Quebrada de Humahuaca). המדריכה שלנו בסיור הייתה אֶוָה, בעלת אופי מאד תזזיתי וקופצני. מיד עם התחלת הסיור היא דאגה שרכב הסיור יעצור ליד מכולת בה נוכל לקנות עלי קוקה. לעיסת העלים אמורה להקל על תסמיניה של מחלת הגבהים המפורסמת של דרום אמריקה, והיום תיכננו להגיע לגובה של כ-3000 מטרים. אני בחרתי שלא לקנות את העלים בשלב זה.

אוה מדגימה לנוסעים איך צריך ללעוס קוקה

ההר בעל שבעת הצבעים

את הנסיעה הארוכה מסלטה לחוחוי הקדשנו בעיקר לשינה. בין לבין השמעתי ליואקים כמה שירים מהאוסף השבדי שלי בנגן המוזיקה. הוא מאד התרשם מכך שהכרתי אמנים שבדים, שהוא אפילו לא שמע עליהם. 

התחנה הראשונה להיום הייתה העיירה פוּרְמַאמַרְקָה (Purmamarca), שמקור שמה בשפה האַיימַרָה המקומית הוא "עיר מדבר". העיירה נמצאת בגובה של 2089 מטרים מעל פני הים והאטרקציה התיירותית שלה היא צפייה בהר בעל שבעת הצבעים (Cerro de los Siete Colores). זהו הר, שכשמו - מעוטר בשבעה צבעים של משקעים, שנוצרו עקב היסטוריה גיאולוגית מסובכת. לא טרחתי באמת לספור את הגוונים של ההר, אלא הייתי עסוק בהתרשמות מיופיו. מרכז העיירה היה מלא חנויות מזכרות לתיירים, אך אני בינתיים התאפקתי עם הקניות שלי.

ההר בעל שבעת הצבעים

על רקע פורמרמארקה

 טילקרה

היעד הבא היה טִילְקַרָה (Tilcara) - או בשמה המלא - "סן פרנסיסקו דֶה טילקרה". היא נמצאת בהמשך הדרך לעיירה יומאוואקה, וגבוהה בכ-400 מטרים יותר מפורמאמרקה: 2465 מטרים מעל פני הים. האתר התיירותי המרכזי של טילקרה הוא הריסות מהתקופה שלפני האינקה הנקראות "המבצר של טילקרה", או פּוּקַארָה בשפה המקומית (Pucará de Tilcara). המבצר כולל כמה חדרים מתקופת הפרה-אינקה, שמסביבם פזורים קקטוסים עצומים. השילוב של הנוף המדברי עם הקקטוסים וההריסות היה מהפנט. לאחר הסיור באתר, עצרנו ליד גן הקקטוסים וצפינו בזוג למות מזדווגות. זו הייתה רק חווית הלמה הראשונה שלי להיום.

קקטוס על רקע הנוף המדברי של טילקרה

למה סטייל

חוג הגדי

בהמשך הדרך ליומאוואקה עצרנו לכמה דקות בחוג הגדי, שכאן נקרא Tropico de Capricon. זהו אחד מקווי הרוחב החשובים בעולם, ומקבילו הדרומי  של חוג הסרטן הצפוני. הוא מסמל את המקום הדרומי ביותר בו יכולה להתרחש זֶנִית - מצב בו קרני השמש מאונכות לכדור הארץ. באופן כללי, האקלים שבין חוג הגדי לחוג הסרטן נחשב לאקלים טרופי, למרות שבגובה של 3000 מטרים כמו כאן, אקלים טרופי לא ממש יכול להתפתח. 

כאן הצטלמתי ליד אובליסק המציין את קו הגדי והמשכתי עם הקבוצה אל עבר יומאוואקה

בחוג הגדי

והיום בתפריט: למה

התחנה הצפונית והגבוהה ביותר היום הייתה יומאוואקה (Humahuaca) - בגובה של 3012 מטרים מעל פני הים, אבל לא נראה שהגובה הזה הפריע לי. תווי הפנים של התושבים המקומים השתנו ככל שהצפנו, והפכו ליותר ויותר "אינדיאנים" - או אם להיות יותר פוליטקלי-קורקט - "קֶצ'וּאָה" (Quechua people). זוהי קבוצה אתנית של כ-11 מיליון איש, הכוללת מספר רב של תת-קבוצות, ואנשיה מפוזרים בצפון ארגנטינה, בוליביה, פרו, אקוודור וקולומביה. רבים מהם עדיין  לובשים לבוש מסורתי - כשהנשים ידועות בקרב המטיילים בתור "צ'וֹלוֹת". 

רוב המבנים בעיירה בנויים מאבן מקומית ובכך משתלבים יפה בצבע הסביבה. הטיול שלנו פה כלל ארוחה במסעדה מקומית עם תפריט די מצומצם. בחרתי לאכול בשר למה ברוטב יין לבן. ליואקים היו קצת רגשות אשמה אחרי שהוא אכל את הלמה. 

בסיום הארוחה הסתובבנו בעיירה עם מדריך מקומי: היא הייתה די משעממת, ושמחתי שלא בחרתי להגיע לכאן באופן עצמאי. ממש אין לי מושג איך הייתי מעביר כאן לילה. 

רחוב ביומאוואקה

חזרה דרך סן סלבדור דה חוחוי

מכאן התחלנו את הדרך חזרה לסלטה, כמובן עם כמה עצירות. עצרנו בצד הכביש כדי לצלם עוד הר עם גוונים רבים של חול ומינרלים, ולקינוח עצרנו לחצי שעה במרכז בירת מדינת חוחוי, הנקראת סַן סַלְבַדוֹר (San Salvador de Jujuy). הכיכר המרכזית של סן סלבדור הייתה די משעממת, ורק ישבנו בבית קפה לכמה דקות, בהמתנה עד שנחזור לסלטה.
שבנו אל סלטה בשמונה וחצי בערב, לאחר יום עמוס באתרים במדינת חוחוי. יואקים ניסה עוד לגרור אותי למועדון במרכז העיר, אך לצערנו גילינו שהמקום סגור. סיימנו את היום באכילת פיצה בכיכר המרכזית של סלטה.

עוד הר רב-צבעים