יום 50: קוסקו

21.01.2013

בוקינג וסידורים

את הבוקר הקדשתי לסידורים וקביעת סיורים לימים הקרובים. אל האכסניה הגיע נציג של חברת הנסיעות, שעובדת ביחד עם צוות האכסניה. דרכו קבעתי לי הרבה טיולים: את סיור העיר להיום, טיול בעמק הקדוש למחר, טיול של יומיים לגולת הכותרת של מחוז קוסקו: מאצ'ו פיצ'ו, ולקינוח - עוד סיור קצר של חצי-יום במאראס מוראי. עם כל צפיפות הטיולים שלי כאן, החלטתי להאריך את השהות שלי בקוסקו ובקילומבו ביום נוסף. כל הטיולים כאן עלו לי בסביבות 800 ש"ח, וזה עוד לא כלל את כרטיס הכניסה לכל אתרי העמק הקדוש.

לקראת הצהרים נכנסתי למסעדה כדי להספיק לאכול לפני "סיור העיר". כשיצאתי מהמסעדה גיליתי שמזג האוויר היפהפה החליט להתהפך, ונראה כאילו סערה מתקרבת אל העיר. שבתי אל האכסניה כדי להמתין לאיסוף אל הסיור, ובינתיים החל לרדת מבול בחוץ.

קוריקאנצ'ה

האיסוף בוצע תחת גשם סוער. דאגתי מראש ללבוש מעיל גשם ולקחת איתי את המטריה, שקניתי עוד בפוורטו איגווסו. הסיור נקרא "סיור העיר", אך הוא כולל אתרים רבים שנמצאים בסביבת קוסקו, מחוץ לעיר עצמה.

האתר הראשון להיום היה דווקא בתחומי העיר - מקדש הקשת בענן, או קוֹרִיקַאנְצָ'ה בשפת האינקה (Qorikancha). כאן ניתן לראות את מבני האינקה העתיקים, ששימשו כבסיס למבנים הקולוניאלים, שבנו הספרדים. המדריך הסביר לקבוצה על חוזק הקירות שבנו האינקה: הם תכננו את הקירות עם שקעים בצורת טרפז, שתרמו לעמידות המבנים בפני רעידות אדמה. ברעשי אדמה שפגעו בקוסקו במאות השנים האחרונות, המבנים הקולוניאלים-ספרדיים נפגעו מאוד, ואילו מבני האינקה העתיקים כמעט ולא ניזוקו.

צפיפות התיירים במתחם הסגור של קוריקאנצ'ה הייתה איומה, אולי בגלל הגשם. שמחתי לצאת מכאן אל עבר היעד הבא של הסיור.

מתחם קוריקאנצ'ה מבחוץ: בניית אינקה למטה, ומעליה - מבנה קולוניאלי

החלונות האטומים, שמייצבים את קירות מקדש האינקה

סאקסייוואמאן

באתר הבא הייתי צריך לקנות כרטיס כניסה יקר יותר - את ה-Boleto Turistico, שמעניק כניסה לאתרים רבים בעמק הקדוש ובסביבת קוסקו. לצערי, כרטיס הסטודנט שלי לא היה רלבנטי כאן, שכן הם מוכרים כרטיס במחיר המופחת רק לסטודנטים עד גיל 28.

סַאקְסַייווָאמָאן (Saksaywaman, יש דרכים רבות לכתוב את שמו, משמעות השם היא "בז מרוצה" בשפת הקצ'ואה), היה פשוט ענק. הוא היה אף גדול יותר בעבר, אך הספרדים פירקו חלקים רבים ממנו כדי לבנות את קוסקו המודרנית. האבנים המרכיבות את סאקסייוואמאן הן עצומות, ונראות כאילו הומסו אחת לתוך השנייה: בערך כמו הקירות שראיתי אתמול, רק בסדר גודל ענק.

ההנאה מהאתר המרשים הזה קצת נפגעה בגלל המבול, שטרם פסק. בכל זאת שלפתי את המצלמה שלי מספר פעמים, בנסיונות מהירים לצלם כמה תמונות.

סאקסייוואמאן בגשם

פוקה פוקארה וטאמבומאצ'אי

בתחנה הבאה כמעט אף אחד לא יצא מהאוטובוס. פּוּקָה פּוּקַארָה (Puka Pukara) שימשה בעבר כתחנת ממסר של הודעות אל סאקסייוואמאן. יצאתי כאן רק לצלם תמונות בודדות בגשם הסוער, ושבתי בזריזות אל האוטובוס.

האתר הבא היה כבר יותר מעניין, וכשהגענו אליו, הגשם החל להחלש. בטַאמְבּוֹמַאצָ'אי (Tambomachay) יש מעיין חשוב, שלפי מסורת האינקה - הוא מעיין נעורים. המדריך המליץ לנו שלא לשתות ממי המעיין, אלא אם ממש מתחשק למישהו לזכות בכמה אמבות. 

טאמבומאצ'אי

קנקו

התחנה האחרונה של הטיול הייתה בקֶנְקוֹ (Q'enqo), שמשמעות שמו היא "זיג-זג" בשפת האינקה. המדריך הסביר שהמקום שימש את האינקה לתצפיות אסטרונומיות ומטאורולוגיות. ניצב כאן סלע בולט, ולידו מערה קטנה. בעת הביקור כאן, הגשם פסק כמעט לחלוטין, ויכולתי להנות ממבט פנורמי על קוסקו  בזמן שקיעה.

בדרך חזרה לעיר, האוטובוס עצר בשוק מקומי. לא קניתי הרבה דברים - די הייתי "שבע" משוק המכשפות של לה פאז. עם החשכה שבתי אל קוסקו ואל אכסניית קילומבו. למרות הגשם החזק שליווה אותי כל אחר הצהריים, הייתי מאד מרוצה מהסיור. אני לא חושב שהייתי מצליח לבקר בכל כך הרבה אתרים בטיול עצמאי.

קנקו

מעל קוסקו בזמן שקיעה

יום 49: קוסקו

20.01.2013

דגל הקשת בענן

לאחר השכמה מוקדמת מדי, ניצלתי את היום הזה להיכרות עם העיר קוסקו ותכנון הימים הבאים. יצאתי מהאכסניה אל עבר פלאסה דה ארמאס וגיליתי שמזג האוויר לא היה יכול להיות טוב יותר. הכיכר המרכזית הגדולה של קוסקו, הייתה גם היפה ביותר בה ביקרתי בדרום אמריקה. במרכזה נמצאת מזרקה יפה, ולידה שני דגלים: דגל פרו ודגל קוסקו. דגלה של קוסקו דומה מאד לדגל הגאווה, אך מכיל פס שביעי - בצבע תכלת. 

בכיכר נמצאת הקתדרלה הראשית של העיר, שנבנתה על ידי הספרדים מאבנים, שנלקחו ממבני האינקה. מטרתם של הספרדים הייתה להעלים כל זכר לשליטת האינקה באיזור קוסקו. 

פלאסה דה ארמאס של קוסקו

דגלי פרו וקוסקו

האבן בעלת תריסר הצלעות

לא רחוק מהכיכר המרכזית נמצא רחוב בו קיימת אבן מפורסמת. זהו מעשה סלע ענק, שמשמש כחלקו של קיר, והוא מפורסם בכך שיש לו 12 צלעות בחלקו הגלוי לעין (ספרתי). כל אבני הבניין בקיר נראות כאילו הן הומסו אחת לתוך השניה ליצירת התאמה מושלמת. האבן המפורסמת היא כיום אטרקציה קטנה לתיירים, שבאים להצטלם לידה. כשהגעתי, עמדה מול האבן שוטרת, שכל תפקידה היה לומר לתיירים לא לגעת באבן.

עם האבן ו-12 הפאות שלה

הקתדרלה

אחר הצהריים פגשתי תייר ספרדי בשם אנריקה. לאחר ארוחת צהריים במסעדה, שהומלצה לי על ידי צוות האכסניה, הלכנו לבקר בקתדרלה שבכיכר המרכזית. קיבלתי מאנריקה הסברים לגבי אופן הבניה של העיר ; מסתבר שהכיכר הראשית של קוסקו בנויה באופן מאוד דומה לכיכר הראשית של העיר טרוחיו בספרד, ממנה הגיעו הכובשים הספרדיים של בירת האינקה. היה נחמד לקבל הסבר מפורט מהארכיטקט הספרדי, אבל נפרדנו לאחר שהוא רצה לטפס עד האתר של סאסקייוואמאן. אני ויתרתי על ההצעה המפתה והלכתי קצת לנוח באכסניה.

לומו סלטדו

את המשך היום העברתי בחיפוש סוכנויות נסיעות בעיר, כדי לקבוע טיולים בסביבות קוסקו. לבסוף הבנתי, כי המחירים אינם שונים מאלו שמציעים בסוכנות שבאכסניה.
ארוחת הערב באחת מהמסעדות ליד הכיכר הראשית הייתה מצוינת: אכלתי מנת לומו סלטדו (Lomo Saltado) עם רצועות אלפקה מדהימות. שבתי סחוט אל האכסניה, והשעה הייתה רק שמונה בערב. איכשהו הצלחתי להרים את עצמי אל המקלחת ונרדמתי קצת אחרי תשע.

לומו סלטדו (עם אלפקה)

יום 48: מפונו לקוסקו

19.01.2013

אינקה אקספרס

לאחר השכמה מוקדמת עזבתי את אכסניית Bothy ועליתי על מונית אל עבר התחנה המרכזית של פונו. ליד טרמינל האוטובוסים המתינה לי סילביה הפוזלת, שמכרה לי שלשום את כרטיס הנסיעה מפונו לקוסקו. היא הובילה אותי בתוך התחנה: תחילה לרישום ואחר כך בעמדת תשלום מס יציאה מהעיר (מס מקובל לפני נסיעות בין-עירוניות ארוכות בפרו). לבסוף נפרדתי ממנה לשלום והגעתי אל האוטובוס של חברת אינקה אקספרס (Inka Express). האוטובוס המפואר היה מוכן עבור 50 איש, אך בפועל היינו בו רק כעשרה. דיילות הגישו לנו תה במהלך הסיור, ומדריך הסביר לנו על התחנות הצפויות להיום.

פוקארה

לאחר שיצאנו מפונו וחלפנו ליד העיר הסמוכה לה, הגענו אל התחנה הראשונה של הטיול - פּוּקַארָה (Pucara, משמעות השם היא "מבצר" בשפת הקצ'ואה). העיירה הקטנה ממוקמת בגובה של 3879 מטרים מעל פני הים, וכאן ביקרנו במוזיאון קטן המציג פריטים מתקופת האינקה. גולת הכותרת של המוזיאון הייתה תצוגה של מומיות משומרות, אך אני התעניינתי יותר במה שהיה בחצר האחורית: עדר ויקוניות. הוויקוניה היא קרובת משפחה של האלפקה והלמה, אך בניגוד לאחיותיה היא עדיין ברובה חיית בר. את הויקוניות אסור להרוג לצרכי מאכל, שכן הן בסכנת הכחדה. כאן מכרו מוצרים מצמרן הרך  והנדיר של הוויקוניות היפהפיות, והמחירים היו גבוהים בהתאם. 

ויקוניות חמודות

הסתובבתי קצת מחוץ למוזיאון, ברחובותיה העניים של פוקארה. הגעתי אל שוק מקומי קטן וקניתי מילדה פסל של שור בסגנון המקומי. הפסל היה די מכוער ולא האמנתי שהוא ישרוד את שארית המסע בתרמיל שלי, אך הרגשתי שזהו המקום הנכון ביותר לקנות אותו: מילדה בשוק ולא במקום ממוסחר-יחסית בעיר גדולה.

שוורים של פוקארה על גג המוזיאון

הרים וארוחה

תחנת העצירה הבאה הייתה לָה רַאיָה (La Raya), הנקודה הגבוהה ביותר של המסע היום - 4318 מטרים מעל פני הים. מקום זה הוא גם נקודת הגבול בין המחוזות של פונו וקוסקו. הנוף סביב האוטובוס השתנה להררי ומושלג. יצאתי כאן למספר דקות רק כדי לצלם תמונות של האיזור. שמחתי מאד לשוב אל תוך האוטובוס החמים ולקבל כוס תה מהדיילות... בכל זאת, אני לא מסתדר עם גבהים וקור.

נוף בלה ראיה

חצי שעה נוספת של נסיעה הביאה אותי אל סִיקוּאַנִי (Sicuani) לארוחת צהריים במסעדה מקומית. האוכל היה בסגנון בופה עם הגשה עצמית, והוא היה מעולה. פיטמתי את עצמי בבשר פרה, אלפקה, תפוחי אדמה, אורז, סלט - ולקינוח: בננות עם סירופ שוקולד.

ראקצ'י

התחנה הכי יפה היום הייתה עצירה באתר האינקה בשם רַאקְצִ'י (Raqch'i), בו נמצא המקדש של וִירַאקוּצָ'ה (Viracocha) - האל הראשי של האינקה. שאריות המקדש מוגנים כיום מפני הגשם באמצעות רעפים מודרנים, שהותקנו מעליהם. אלו מבני קירות מאורכים וצרים, והרווחים ביניהם מעניקים להם צורות של האותיות I ו-H ענקיות. התפלאתי שלא שמעתי עד עתה על המקום הזה: ציפיתי שמבנה כל כך חשוב ועתיק יזכה לפרסום גדול יותר. כנראה שאתרי האינקה החשובים והגדולים יותר באיזור קוסקו והעמק הקדוש גונבים את כל תשומת הלב שראקצ'י ראויה לה.
מסביב למקדש קיימים בתים רבים של בכירי הנהגת האינקה, והאתר כולו ממוקם בין שדות ירוקים, בהם היו צ'ולות, פרות וכבשים. חלק מאותן הכבשים אף נכנסו לתוך האתר ו"ליוו" את הקבוצה...

מקדש ויראקוצ'ה בראקצ'י

צ'ולה בשדות בראקצ'י

הכנסיה המוזהבת

מכאן הנופים הפכו עוד יותר ירוקים: מחלון האוטובוס הבחנתי במספר אגמים ובעוד הריסות מתקופת האינקה. אמנם רק נכנסתי לפרו לפני ימים בודדים, אך כבר ברור לי שהיא המדינה היפה ביותר בה ביקרתי עד כה במסע הזה.
האוטובוס של אינקה אקספרס עצר בכפר קטן עם שם ארוך - אַנְדַאווָאילִייָאס (Andahuaylillas). הכפר מוקף בהרים ירוקים שמתנשאים מעליו ובמרכזו נמצאת הכנסיה המפורסמת שלו. פנים הכנסיה מצופה כמעט כולו בזהב ; היא נבנתה במאה ה-16 ומשלבת בתוכה מוטיבים נוצרים ביחד עם מסורות מקומיות. לצערי, היה אסור לצלם בתוך הכנסיה המרהיבה הזו.

אז אם אסור לצלם בכנסיה, הנה האוטובוס!

קוסקו

לקראת הערב הגעתי אל התחנה הסופית של היום: קוּסְקוֹ (Cusco או Cuzco) האוטובוס הוריד את הנוסעים יחסית רחוק ממרכז העיר, ואני לקחתי מונית אל האכסניה שהזמנתי לשבוע הקרוב: הוסטל קילומבו (Kilombo Hostel). האכסניה היא בבעלות ניר הישראלי, והיא הייתה האכסניה הטובה ביותר בה שהיתי במהלך הטיול כולו. הרחבה הפנימית של קילומבו מוקפת בקומה, בה ממוקמים החדרים לאורחים. רמת החדרים עצמם אינה מביישת מלונות: הם נקיים במיוחד, המקלחות מרווחות והמיטות רחבות ונוחות. בנוסף לכל זה, הגעתי לקילומבו בעונת שפל לתיירות, וכך לנתי לבדי בחדר של ארבעה אנשים. ללא ספק, ההגעה לקילומבו הייתה כמו הדובדבן על הקצפת ביום הנהדר הזה.
יצאתי לאכול בכיכר הראשית של העיר, וזכיתי לראותה בינתיים רק בחשכה. אני כבר מצפה לשבוע המלא שלי כאן ומקווה שהוא יהיה לא פחות מושלם מהיום.

קילומבו. נקי ומושלם.