24.01.2013
אל העיר האבודה של האינקה
השכמתי כבר בארבע וחצי(!) לפנות בוקר כדי לתפוס את האוטובוס הראשון שייצא מאגווס קליינטס. הספקתי לאכול ארוחת בוקר במלון המזעזע שלי והחלטתי לקחת איתי רק את תיק הצד הקטנטן ואת מנשא בקבוק המים, שקניתי אתמול בשוק של אגווס קליינטס. הרגשתי שאין צורך שאביא עמי את תיק הגב, וזו אכן הייתה החלטה נבונה ; השארתי אותו בשמירת החפצים של המלון.
תפסתי את האוטובוס הראשון שיצא אל עבר העתיקות. מזג האוויר היה קריר, אך לפי התחזית ציפה לי המשך יום נעים. הגעתי בסביבות השעה שש אל התור, שעמד מחוץ לשערי הכניסה של מאצ'ו פיצ'ו. ההמתנה לא הייתה ארוכה, ואחריה נכנסתי סוף סוף אל העיר האבודה של האינקה.
נדהמתי מיופיו של המקום, בעיקר כשהוא כמעט ריק מתיירים: המבנים העתיקים וההרים שמסביבם טבלו בתוך ערפל מסתורי. במהלך ההליכה אל עבר ווַאיְנָה פִּיצ'וּ (Huayna Picchu) הפעלתי את נגן המוזיקה שלי בריפיט על השיר "Hoy" של גלוריה אסטפן. הקליפ של שיר זה צולם במאצ'ו פיצ'ו ובעמק הקדוש (וחוץ מזה, זהו השיר הכי אהוב עלי משנת 2003 ומהעשור הקודם בכלל).
 |
| בדרכי אל וואינה פיצ'ו |
הטיפוס על וואינה פיצ'ו
משמעות השם "וואינה פיצ'ו" בשפת הקצ'ואה הוא (בערך): "פסגה צעירה". ההר מתנשא לגובה של כ-2700 מטרים, וגבוה בכמה מאות מטרים מההרים עליהם בנויה מאצ'ו פיצ'ו. בפסגת ההר בנו האינקה מקדש, בו ישב הכהן הגדול שלהם. כיום הכניסה אל ההר מוגבלת ל-400 מטיילים ביום. המטיילים יכולים להיכנס אל ההר בשני סבבים: הראשון מוקדם בבוקר, והשני לקראת שעות הצהריים.
אני נרשמתי לשעת הכניסה המוקדמת אל ההר - 7:00, והייתי הראשון שהגיע אל שער הכניסה. מזג האוויר התחיל להתחמם, כך שהורדתי את המעיל והמתנתי עד לפתיחת השער. בינתיים התחילו להתאסף מטיילים נוספים מאחוריי. דקה אחרי השעה שבע, הייתי המטייל הראשון שנכנס אל ההר. בעת הכניסה הייתי צריך לרשום את עצמי בספר המבקרים. כך בודקים מי נכנס ומי יצא באותו היום, וכי אף מטייל לא נשאר בטעות על ההר.
ההליכה הראשונית הייתה די פשוטה ויחסית מישורית. אחריה התחיל הטיפוס האמיתי והקשה, במהלכו הייתי חייב לעצור כל כמה צעדים ולקחת נשימות עמוקות. כמה מטיילים זריזים עקפו אותי במהלך הטיפוס אל הפסגה. צמחיית הג'ונגל והערפל של הבוקר הקשו על איתור פסגת ההר, אך לאחר טיפוס מפרך - מצאתי את עצמי למעלה. פסגתו של וואינה פיצ'ו היא למעשה ערימה של סלעים עצומים, השוכבים זה על זה. מבעד לערפל הצלחתי לראות למטה את מאצ'ו פיצ'ו ואת נהר האורובמבה.
 |
| מאצ'ו פיצ'ו מבעד לערפל |
 |
| על הפסגה! |
 |
| עוד הוכחה... |
נחתי על הפסגה למשך דקות ארוכות. בכל זאת... עבדתי די קשה כדי להגיע אליה. במהלך הירידה האיטית הצלחתי להנות מהנופים וממבני האינקה שעל ההר. הערפל התפוגג, והנופים שנפרשו מתחתיי הפכו למרשימים עוד יותר. מכאן היה ברור לי בהחלט מדוע מאצ'ו פיצ'ו נחשבת לאתר המפורסם ביותר של היבשת. האינקה בנו את העיר בצורתו של קונדור האנדים, מהעופות הדורסים הגדולים של דרום אמריקה. מהתצפית בוואינה פיצ'ו יכולתי להבחין בצורת הציפור, אני חושב...
 |
| בדרך למטה: מאצ'ו פיצ'ו, בעלת צורה של קונדור אנדים |
 |
| וקצת זום |
מאצ'ו פיצ'ו
לאחר שסיימתי לרדת מההר, יצאתי ממאצ'ו פיצ'ו אל הכניסה הראשית של האתר. המתנתי כאן לסיור המודרך שנקבע לי בשעה 11:00, ובינתיים קניתי ארוחת בוקר בקפיטריה היקרה של האתר. לקראת המועד שנקבע, מצאתי את המדריך שלי - ושמחתי לגלות שהסיור יערך באנגלית בלבד ולא יהיה דו-שפתי.
מַאצ'וּ פִּיצ'וּ (Machu Picchu) - משמעות שמה היא "הפסגה העתיקה" בשפת הקצ'ואה. העיר האבודה הזאת נבנתה על ידי אימפריית האינקה, אך לא התגלתה על ידי הכובשים הספרדיים. במהלך מאות השנים היא ננטשה, כוסתה בצמחיית ג'ונגל עבותה וקיומה לא היה ידוע לעולם המערבי. פרסומה במערב נזקף לזכותו של הארכיאולוג היירם בינגהאם השלישי, שטען לגילויה מחדש בשנת 1911. אמנם קיומה של אותה עיר אבודה היה ידוע לתושבים המקומיים, וכנראה גם לכמה מבקרים מערביים בודדים - אך הקרדיט ניתן לבינגהאם בגלל הפרסום הגדול שהוא הביא למקום. בשנת 2007 מאצ'ו פיצ'ו נבחרה לאחד משבעת פלאי תבל החדשים.
הסיור המודרך החל בעליה אל עבר טרסה, המשקיפה על הנוף הפנורמי של מאצ'ו פיצ'ו. מזג האוויר המשיך להיטיב עמי היום, וכאן צילמתי את "תמונת הגלויה" המפורסמת של מאצ'ו פיצו.
 |
| מאצ'ו פיצ'ו עם וואינה פיצ'ו במרכז |
המדריך הוליך את הקבוצה דרך הכניסה הראשית של האינקה. זוהי גם נקודת הסיום (או ההתחלה) של "דרך האינקה" המפורסמת. מטיילים שבוחרים ללכת את דרך האינקה כיום, נכנסים מנקודה זו אל העיר. מכאן המשכנו אל מקדש השמש ואל שעון השמש המפורסם (שנשבר ע"י מנוף בעת צילום פרסומת לבירה). נדהמתי מהשילוב היפהפה של האינקה בין המבנים לטבע. קשה לתאר במילים את העוצמה של המקום הנפלא הזה.
בסיום הסיור המקיף, המדריך נפרד מהקבוצה והיה לי זמן חופשי להסתובב בעיר האבודה. כשהגיע זמני להיפרד ממאצ'ו פיצ'ו, דאגתי להחתים את הדרכון שלי בחותמת המיוחדת של האתר הארכיאולוגי. עזבתי את מאצ'ו פיצ'ו בסיפוק מהול בעצב. הביקור כאן היה אחד משיאיו של הטיול שלי.
 |
| מקדש השמש |
 |
| תצפית על נהר האורובמבה |
 |
| צ'ינצ'ילות במאצ'ו פיצ'ו |
בחזרה אל קוסקו
עוד לפני החזרה לאגווס קליינטס, הספקתי לפגוש קבוצת מטיילים ישראלים ביציאה ממאצ'ו פיצ'ו. בעיקר התפעלתי מכך שחלק מהבנות בקבוצה יצאו לטיול שכזה בגילן: הן היו מבוגרות יותר מסבתא שלי. הלוואי ולי תהיה אפשרות לראות את העולם בגיל 85.
הגעתי בחזרה לאגווס קליינטס, לקחתי את תיק הגב שלי מהמלון המצחין והלכתי לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית. עברתי שוב בשוק המקומי, קניתי עוד כמה מזכרות והלכתי להמתין לרכבת שלי.
החזרה לקוסקו בוצעה במסלול ההפוך מזה שבו הגעתי: רכבת מאגווס קליינטס אל אויאנטייטמבו, שם הייתי צריך לאתר בחשכה את השם שלי על השלט המתאים. עליתי על האוטובוס שחיכה לי, והרגשתי שמחלת הגבהים שוב תוקפת אותי. בניגוד לפעם הקודמת - הפעם זה לא היה התקף רציני של מחלת הגבהים, והצלחתי להגיע בחזרה אל קוסקו ואל האכסניה שלי.
באכסניית קילומבו קיבלתי את אותו החדר. התמוטטתי על המיטה שלי - מנסה לעכל את היום הנפלא הזה ואת העובדה שמצפה לי סיור נוסף למחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה