01.02.2013
קווי נאסקה
למרות שנרדמתי אתמול יחסית מאוחר, קמתי הבוקר בשעה מוקדמת והייתי רענן מתמיד. אולי זו הייתה ההתרגשות לקראת מה שציפה לי היום: טיסה מעל קווי נאסקה. קבעו לי את האיסוף מהאכסניה לשעה תשע בבוקר, אך כבר בשעה שבע וחצי הגיע אחד מעובדי האכסניה לשאול אם אני מעוניין להקדים את הטיסה שלי. עניתי בחיוב, והוא המליץ לי גם לוותר על ארוחת הבוקר לפני הטיסה המטלטלת. זו אכן הייתה המלצה טובה.
נסיעה קצרה הביאה אותי אל שדה התעופה של נאסקה, הקרוי על שמה של החוקרת הגרמניה מַרִיָה רֵייכֶה (Maria Reiche). רייכה הייתה מחלוצות המיפוי של קווי נאסקה. לפי התיאוריה שלה, אותם ציורים וקווי ענק הפרושים במישור נאסקה, נוצרו כלוח שנה עצום. קיימות עוד תיאוריות רבות המנסות להסביר את הסיבה ליצירת קווי נאסקה, חלקן קושרות גם מעורבות של תרבויות-חוץ-ארציות ביצירת הקויים.
המתנתי זמן רב בשדה התעופה הקטנטן. כשהגיע תורי לעלות על הטיסה, גיליתי כי שלושת התיירים הנוספים שאיתי במטוס הם צרפתים. חשבתי לרגע שאין דרך גרועה יותר מלמות בהתרקסות מטוס, ועוד עם צרפתים בתוכו. הטייס וטייס המשנה הציגו את עצמם בפנינו והטיסה החלה. בכל טיסה כאן, ארבעת המבקרים יושבים בשני זוגות, זה אחר זה. הטייס מדריך את הנוסעים באוזניות במהלך הטיסה, ומטה את המטוס לצדדים השונים כדי שכל הנוסעים יוכלו לחזות בקווים.
 |
| מטוס בשדה התעופה "מריה רייכה" בנאסקה |
 |
| במטוס |
הטיסה נמשכה כחצי שעה והייתה פשוט עוצרת נשימה (למרות תחושת הבחילה שנגרמה לי עקב הטיית המטוס שוב ושוב). תחילה עברנו את "הלוויתן" (Ballena) ואחריו המשכנו לכל מיני צורות גיאומטריות עצומות שנחקקו על מישור נאסקה. הבא בתור היה "האסטרונאוט", שדמותו נחקקה על גבעה קטנה. הציור הגדול הזה זכה לשמו הודות לראשו, שמזכיר קסדה של אסטרונאוט. נדהמתי לגלות עד כמה הציורים והקווים שעל הקרקע הם ברורים ומרשימים.
 |
| "האסטרונאוט" |
זנבו של איור "הקוף" (Mono) הוא מסולסל, וממנו נלקחה ההשראה לעיצוב הלוגו המודרני של משרד התיירות הפרואני (האות P מסולסלת באופן דומה). מ"הקוף" הטיסה המשיכה אל "הכלב", "הקונדור" ו"העכביש" היפהפה. משם הגענו אל "יונק הדבש" - אולי אחת מהצורות המפורסמות ביותר בקווי נאסקה. לקינוח - צפיתי גם בציפור הנקראת "Alcatraz", ובצורות "העץ" (Arbol), "הידיים" (Manos) ו"התוכי" (Papagallo). ללא ספק, הטיסה כאן הייתה אחת מהחוויות המיוחדות ביותר של המסע הזה וסוג של הגשמת חלום ישן.
חזרתי לעיר עם מדריך מקומי, ודרכו כבר קבעתי את הסיור שלי לאחר הצהריים בבית הקברות של צ'אוצ'יה.
 |
| "יונק הדבש" |
 |
| "העכביש"! |
 |
| עמדת תצפית ליד הכביש הפאן-אמריקאי. מימין: "הידיים", משמאל: "העץ" |
צ'אוצ'יה
לאחר שנת צהריים ועדכון המשפחה על פרטי הטיסה בנאסקה, המתנתי באכסניה לקראת האיסוף לסיור השני של היום. לצערי, אף אחד לא הגיע לאסוף אותי בשעה שנקבעה - שלוש וחצי. בשעה ארבע ורבע התייאשתי ויצאתי עצבני ברגל אל עבר המשרד של סוכנות הנסיעות במרכז העיר. שם הם טענו שממש "כרגע" יצא מישהו לכיוון האכסניה שלי כדי לאסוף אותי משם. כן, בטח.
בסוף הסיור יצא עם נהג מונית מקומי וללא הדרכה באנגלית ; אלינו הצטרפה תיירת נוספת מברצלונה. נסיעה של כ-30 ק"מ מהעיר הביאה אותנו אל בית הקברות צַ'אוּצִ'יָה (Chauchilla). עיר המתים הזו הוקמה באלף הראשון לספירה, והתגלתה מחדש בשנת 1920. הודות למזג האוויר היבש של נאסקה, המומיות השתמרו במצב מצוין עד היום. באתר נמצאים כתריסר קברים פתוחים, עם שלדים של מומיות רבות (תינוקות ובוגרים). עברתי בין קברי הנקרופוליס ונדהמתי לראות פה ושם עצמות אדם זרוקות בצד השביל.
לאחר הביקור בעיר המתים, נכנסתי למוזיאון קטן, שהיה סמוך לכניסה הראשית אל המקום.
 |
| מומיות בעיר המתים |
 |
| צ'אוצ'יה |
סדנת קרמיקה
לקינוח היום הזה, נהג המונית עצר לנו למספר דקות בסדנת קרמיקה מקומית. בעל הסדנה הסביר לנו על האמנות המקומית ועל אופן הכנת וצביעת כלי החרס. המוצרים בחנות הסדנה היו יפהפיים, אך לא קניתי שום פריט בגלל החשש שיישבר עד תום הטיול. במקום זאת, התיידדתי עם הכלב של בעל הסדנה והתפעלתי מהפסלים האירוטיים בסגנון תרבויות הפרה-אינקה.
כך למעשה מיציתי את כל מה שיש לעשות בנאסקה ביום אחד: טיסה מעל הקווים, ביקור בצ'אוצ'יה ואפילו סדנת קרמיקה. בערב יצאתי למסעדה מקומית לארוחה אחרונה בעיירה המדברית הקטנטנה. מחר אעזוב את נאסקה ואצא לכיוון עיר הבירה של פרו - לימה.
 |
| בסדנת הקרמיקה |
 |
| פסל תמים לכאורה, שמקבל משמעות אחרת בעת משיכתו למעלה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה