09.02.2013
אל צ'יקלאיו
בבוקר עזבתי את וואנצ'אקו, ושכחתי מאחוריי באכסניה את שרשרת הקונדור, שרכשתי בבוליביה. חלקתי מונית עם תייר אמריקאי, וביחד נסענו אל טרמינל האוטובוסים העמוס של טרוחיו. נסעתי עם אוטובוס של חברת Emtrafesa, שלא גירדה אפילו את הסטנדרטים שהתרגלתי אליהם באולטורסה. הנסיעה אל צִ'יקְלַאיוֹ (Chiclayo) ארכה כארבע שעות, בעיקר בגלל תחנות עצירה רבות בדרך. רק אחר הצהריים הגעתי אל תחנת האוטובוס של צ'יקלאיו, מורעב מהרגיל.
סידורים בצ'יקלאיו
הלכתי ברגל אל המלון שלי בצ'יקלאיו -
Hostal Amigos. המחיר אמנם היה יקר ממה שהתרגלתי אליו בפרו, אך החדר כלל מקלחת ושירותים פרטיים. אני מניח שמכיוון וצ'יקלאיו אינה עיר תיירותית למדי, מבחר המלונות וההוסטלים פה הוא מצומצם מהרגיל.
מיד ביררתי אפשרויות טיול בעיר ונרשמתי למחר לסיור של הלורד מסיפאן - אולי האטרקציה הגדולה היחידה באיזור. הרעב שלי התגבר והתחלתי לחפש מקומות לאכול בהם ארוחת צהריים מאוחרת. המסעדה הצמודה למלון הייתה ברמה די ירודה, ולכן המשכתי אל עבר הכיכר הראשית של העיר, ומצאתי שם את מסעדת/מזללת Kango. לאחר ששבעתי ממנת לומו סלטדו, שבתי אל המלון כדי לנסות לתכנן את הימים הבאים שלי בפרו.
לא ידעתי אם להמשיך אל עיירות החוף מַנְקוֹרָה או טוּמְבֵּס כתחנות ביניים בדרך לאקוודור. אני חייב להגיע אל אקוודור יומיים לפני הטיסה שלי לגלפגוס, כדי לוודא שקיבלתי את כל הכרטיסים לסיור שלי שם. במלון שלי לא קיבלתי עזרה משמעותית, ולכן הלכתי אל סוכנות התיירים הרשמית של פרו - iPeru ואל כמה סוכנויות אוטובוסים. בסוף כל הסיבובים בעיר, גיליתי שאין אוטובוסים שעוצרים במנקורה בדרך אל גוואיאקיל. בלית ברירה החלטתי להזמין כרטיס ישירות מכאן אל גוואיאקיל באקוודור.
השיטוטים שלי בצ'יקלאיו לא ממש גרמו לי להתרשם מהעיר. היא נראית די סתמית, בהשוואה לערים אחרות בהן ביקרתי בפרו.
10.02.2013
טוקומה
ביום השני שלי בצ'יקלאיו יצאתי ביחד עם קבוצת מטיילים עם חברת Moche Tours לטיול בעקבות הלורד מסיפאן. אין הרבה אתרים מרשימים מסביב לצ'יקלאיו, ולכן אפשר להספיק לראות את כולם ביום אחד של סיור מאורגן. האתר הראשון להיום כלל ביקור בפירמידות של תרבויות סִיקַאן ולַמְבָּייֶקֶה באיזור הנקרא טוּקוּמֶה (Túcume). חואן, המדריך של הקבוצה, סיפר לנו על המלך המקומי נַאילָאפּ והתעקש שכל אחד יצטלם (מספר פעמים!) עם פסלון מוזהב שלו. מרבית הפירמידות בטוקומה הן במצב איום: הגשמים שחקו אותן באופן ניכר. בניגוד לוואקות של תרבות המוצ'ה באיזור טרוחיו, הפירמידות בטוקומה הן ריקות מתוכן ; אין חדרים או אמנות בחלקן הפנימי, אלא רק זבל שנועד לתמוך בפירמידה כמילוי. מזג האוויר החם והלח היום לא הקל על הטיפוס לנקודת התצפית, אך כשהגעתי אליה יכולתי להביט בנוף פנורמי של מספר פירמידות מתפוררות.
 |
| אחת מהפירמידות בטוקומה |
 |
| עם הפסלון של נאילאפ, כשהפירמידות השחוקות מאחוריי |
מוזיאון הלורד של סיפאן
מכאן נסענו לארוחת צהריים בעיירה למבּייקה (Lambayeque), שבה נמצא גם המוזיאון המפורסם ביותר בפרו. מוזיאון הקברים המלכותיים של סִיפָּאן (Museo tumbas reales de Sipan) נחשב למוזיאון הטוב ביותר בפרו ולאחד מהטובים בעולם. אני לא ממש יכול להשוות אותו למוזיאונים גדולים אחרים בעולם, אך הוא בהחלט היה המוזיאון הטוב ביותר בו ביקרתי בדרום אמריקה. הוא מעוצב בצורת פירמידה אדומה עם עיטורי זהב, וזה גם בערך כל מה שמותר לצלם בו. הכניסה למוזיאון עם מצלמות או כמעט כל ציוד אחר - אסורה בהחלט.
התצוגות הראשונות של המוזיאון מראות את תרבות המוצ'ה, ואחריהן מגיעה גולת הכותרת של המוזיאון: הממצאים שהוצאו מקברו של שליט מקומי, שזכה בתקופה המודרנית לכינוי "הלורד מסיפאן". הלורד התגלה רק בשנת 1987 בחפירות בוואקה רַחָאדָה (Huaca Rajada). ביחד איתו היו קבורים כמה מהמלווים שלו וכמויות עצומות של תכשיטים וזהב. האוצרות נשלחו לתהליך ניקוי ארוך בגרמניה, שבסופו הוחזרו אל המוזיאון החדיש בפרו. המוזיאון גם מציג את מה שנשאר מגופתו של הלורד מסיפאן. חואן הדריך את הקבוצה כמעט שעתיים בתוך המוזיאון, וליווה אותנו בהסברים מפורטים ומקיפים. ללא ספק, הוא היה עשיר בידע - וגם אהב לדבר הרבה.
 |
| מוזיאון הלורד של סיפאן |
הקבר של הלורד
התחנה האחרונה של היום הייתה ליד העיירה סיפאן - ביקרנו בוואקה רחאדה, בה היה קבור הלורד. כאן יכולתי להציץ ממש לתוך הקבר הפתוח. כמובן שכל הגופות והזהב הוצאו מהקבר והועברו למוזיאון, אך באתר דאגו להמחיש למבקרים בעזרת שחזור פשוט, כיצד הונחו בו הגופות המעוטרות בתכשיטים.
מזג האוויר כבר החל להתקרר, ועם השקיעה שבתי מותש אל צ'יקלאיו.
 |
| כך בערך נמצא הלורד של סיפאן |
 |
| ליד וואקה רחאדה |
11.02.2013
פרידה מפרו
היום האחרון שלי בצ'יקלאיו היה גם יומי האחרון בפרו בכלל. העברתי את הבוקר בעיקר במלון ובסביבתו, כשהדבר המשמעותי ביותר שעשיתי היה שליחת גלויה אחרונה מפרו הביתה. בצהריים יצאתי לאכול את הלומו סלטדו האחרון שלי בפרו (מבלי לדעת שהוא יהיה גם האחרון לטיול כולו...) והמשכתי לקניית מים וחטיפים לקראת הנסיעה של הלילה. הייתי מוכרח לסיים את הסולים הפרואנים האחרונים שלי, מכיוון והמטבע הרשמי של המדינה הבאה שלי, אקוודור, הוא דולר אמריקאי.
אחר הצהריים יצאתי ברגל מהמלון אל תחנת האוטובוס של CIVA. בתחילת הנסיעה לגוואיאקיל עוד נהנתי מאוטובוס ריק יחסית, אך כשעברנו באזור העיירה פִּיוּרָה, הוא התמלא במקומיים רעשנים. מתישהו הצלחתי להירדם באוטובוס, וכך נפרדתי מהמדינה, שבה הכי נהנתי בדרום אמריקה.
 |
| מוכן לעזוב את פרו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה