קפריסין (5): לימסול וחזרה הביתה

22.01.17

בוקר בלימסול

כפי שאני נוהג לעשות בטיולים אחרים, גם בטיול הזה לא תכננתי כלום ליום האחרון. רק במהלך הטיול עצמו הבנתי שארצה להכיר יותר את לימסול ביום האחרון שלי באי. למעשה, ישנתי בפאתי לימסול בארבעת הלילות האחרונים ואף הגעתי אל מרכז העיר מספר פעמים, אך טרם יצא לי ממש לטייל בה.

נסעתי מהמלון עם קו 30 אל מרכז לימסול וטיילתי מעט באיזור הנמל הנחמד שלה. מכיוון וזה היה יום א' במדינה נוצרית, הרבה מקומות כלל לא נפתחו (כמו לשכת התיירות המקומית) ; אז פשוט פתחתי את מדריך הטיולים שלי והלכתי אל האתרים החשובים במרכז העיר.

נמל לימסול

מבצר לימסול

תחילה הגעתי אל המבצר. אמנם כבר ראיתי אותו בערב הראשון שלי בעיר, אך כעת יכולתי גם לבקר בתוכו.
מבצר לימסול (Limassol castle, אך אני מעדיף לתרגם את שמו ל"מבצר" ולא ל"טירה") הוא אולי המבנה הבולט מאתריה העתיקים של העיר. המבצר המקורי נבנה כאן כבר בשלהי המאה ה-12, אך המבצר הנוכחי הוא מהמאה ה-16, בתקופה בה שלטו העות'מנים באיזור.
הביקור במבצר הזה הרשים אותי הרבה יותר מהמבצרים האחרים בהם ביקרתי בקפריסין עד כה (פאפוס וקולוסי). בתוך המבצר יושב כיום מוזיאון העוסק בקפריסין בתקופת ימי הביניים, וכך לא ראיתי כאן רק קירות חשופים או גרמי מדרגות - אלא הרבה מעבר לכך. כמו בטירת קולוסי, גם כאן יש ציורי קדושים נוצריים שהושחתו על ידי העות'מנים. ראיתי כאן הרבה ממצאים, שהובאו למוזיאון מכנסיות עתיקות על מנת לשמרם, שריונות של אבירים, תצוגת כלי נשק ועוד. לבסוף עליתי לתצפית על העיר מגג המבצר ויכולתי להבחין מקרוב במסגד הגדול של לימסול.

מבצר לימסול

בתוך המבצר

 סיבוב אחרון בעיר

לאחר הביקור במבצר, הלכתי להציץ במסגד הגדול של לימסול ואחריו המשכתי אל כנסיית איה נאפה. בתוך הכנסייה הייתה מיסה של יום ראשון ולא יכולתי ממש לבקר בתוכה. המשכתי גם למבט חטוף בבית עיריית לימסול ואז חזרתי לאיזור הטיילת שלאורך קו החוף. הלכתי על המזחים היוצאים אל עומק הים כדי שאוכל לצלם את קו הרקיע של העיר. 

לפני עזיבת העיר הספקתי לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית - Zanzibar, ואחר כך תפסתי את האוטובוס חזרה אל המלון שלי.

כנסיית איה נאפה

בית עיריית לימסול

תמונה אחרונה מלימסול לפני החזרה הביתה

בחזרה לארץ

זה היה די זריז: חמישה ימים של טיול ומתוכם רק פחות מארבעה נטו בקפריסין. יצאתי עם האוטובוס הישיר אל שדה התעופה, הסמוך ללרנקה. לא הופתעתי לגלות שיש עיכוב בטיסת אל-על ולשמוע המוני ישראלים רועשים בטרמינל. הטיסה לארץ הייתה קצרצרה - תוך פחות משעה נחתתי בנתב"ג. 

זו אמנם הייתה חופשה קצרה ומרוכזת, אך כששבתי לעבודה למחרת הרגשתי כאילו הייתי בחופש ארוך של שבועיים.

קפריסין (4): מרכז קפריסין

21.01.17

אל המובלעת הבריטית

הבוקר יצאתי לטיול מאורגן, שקבעתי מראש עוד לפני הטיסה לקפריסין. הסיור היה של חברת Explore Cyprus, ונקרא "Love Cyprus". הצטרפתי אליו בגלל הקושי בהגעה לאתרים הכלולים בו בתחבורה ציבורית. הטיול יצא עם רוב התיירים מפאפוס, ואותי אספו במונית עם עוד תיירים נוספים מרחבי לימסול. עם המונית הגענו לאתר קוּרִיוֹן (Kourion) כדי להתאחד עם האוטובוס של שאר הקבוצה ועם המדריכה אֶווָה. 

אתר קוריון נמצא בתוך שטחה של אַקְרוֹטִירִי (Akrotiri) אחת משתי הטריטוריות הבריטיות בקפריסין. לא היו מחסומי גבול בולטים בין אקרוטירי לקפריסין, אלא פשוט המשכנו עם המונית אל תוך הטריטוריה הבריטית. קוריון העתיקה הייתה בשיאה מרכז פוליטי, תרבותי ודתי. היא נוסדה במאה ה-12 לפנה"ס והגיעה לשיאה בתקופה התלמית ובתקופה הרומית. במאה הרביעית לספירה קוריון נחרבה עקב שתי רעידות אדמה עזות. כיום יש כאן אתר ארכאולוגי ותירותי חשוב.
במסגרת הביקור שלי פה, אווה לקחה את הקבוצה לבית יוּסְטוֹלְיוּס, בו ניתן לראות פסיפסים מרשימים ומרחצאות עתיקים. משם הלכנו לראות את התאטרון הרומי המשופץ, בעל האקוסטיקה הנפלאה והנוף היפהפה אל הים. האתר של קוריון ממשיך לעוד כמה הריסות של מבנים עתיקים, אך לא הגעתי אליהם במסגרת הסיור.

התאטרון הרומי בקוריון

פסיפס בבית יוסטוליוס

טירת קולוסי

נסיעה קצרה מקוריון הביאה את הקבוצה ב"חזרה" אל אדמת קפריסין ואל התחנה השנייה של היום - טירת קוֹלוֹסִי (Kolosi). הטירה המקורית נבנתה כאן על ידי אבירי מסדר ירושלים במאה ה-13, אך הטירה הקיימת כיום נבנתה במאה ה-15. נכנסתי לטירה דרך גשר מתרומם ועליתי ברגל במדרגות האבן הלולייניות אל קומת הגג כדי לצפות על סביבת הטירה. בקומת הקרקע נמצא ציור/פסיפס נוצרי על הקיר, אך פניהם של הקדושים הושחתו בעת הכיבוש המוסלמי של האי בתקופה העות'מנית.
מזג האוויר היום היה קודר בהשוואה לימים הקרובים ; כשיצאתי מהטירה כבר התחיל לרדת גשם. נכנסתי עם הקבוצה לקיוסק מקומי, שם קיבלנו מאפים מהמדריכה וקנינו מיץ תפוזים שנסחט במקום בידיה של גברת קפריסאית חביבה.

טירת קולוסי

בקרוב תהיו מיץ

לבריאות!

הטיול כלל גם ארוחת צהריים, אבל כדי להגיע אליה היינו צריכים לעבור נסיעה ארוכה אל הכפר אַפְּש‏ׁוּ (ِApsiou, Αψιού - נשמע כאילו מישהו מתעטש...). הכפר הקטנטן ממוקם כעשרה קילומטרים צפונית ללימסול, למרגלות ההרים שבמרכז קפריסין. אין הרבה מה לעשות כאן, זהו לא כפר תיירותי במיוחד ; למעשה - ארוחת הצהריים בטברנה המקומית הייתה הסיבה היחידה שהסיור הגיע הנה.
לפני הסיור אווה הסבירה שבכל בית קפריסאי, המכבד אל עצמו, נטועים בחצר עץ לימון ועץ תפוז. ואכן - יכולתי להבחין בעצים רבים כאלה בחצרות בתי הכפר. האוכל בטברנה היה נחמד, אבל לא יותר מדי התלהבתי ממנו: קצת קוסקוס, קצת שורש מקומי ברוטב עגבניות ועוד דברים שהעדפתי לא לגעת בהם.

עץ לימון באפשו

אומודוס

התחנה האחרונה של הסיור הייתה בכפר אוֹמוֹדוֹס (Omodos, 'Ομοδος). זהו כפר גדול-יחסית, הנחשב לנקודת תיירות פופולרית בהרי טרודוס. אווה לקחה כאן את הקבוצה לטעימות של ממתקים מקומיים, תוך כוונה שנקנה בחנות אליה הגענו. אחרי הביקור בחנות קיבלנו זמן פנוי לשוטט בכפר: קניתי מעט מתוקים עבור המשפחה, התעלמתי לחלוטין מחנויות התחרה וביקרתי במנזר הקטן של הכפר. כמו בהרבה כנסיות ומנזרים בעולם, גם כאן יש פריט "קדוש" שנותן הילה מיוחדת למקום: טוענים כי בצלב הגדול של הכנסיה משובצת פיסת עץ מהצלב המקורי עליו נצלב ישו. כן, בטח.
הכיכר המרכזית של אומודוס הייתה מלאה בחתולים, שהובאו לכאן כדי להילחם בבעיית הנחשים. אני אמנם אלרגי לחתולים, אבל אף פעם לא מסרב לתצלום איתם (כל עוד הם שומרים מרחק).
נפרדתי מאומודוס ושבתי אל לימסול באוטובוס ובמונית. בערב לא עשיתי משהו מיוחד או שונה משני הערבים הקודמים שלי פה: סעדתי במסעדת צ'סטרס שמול המלון והלכתי לישון מאושר ומותש.

בסמטאות אומודוס

פיסת עץ מ"הצלב המקורי" (בחלון שבמרכז הצלב)

סמטה באומודוס

בכיכר המרכזית של הכפר

קפריסין (3): פאפוס

20.01.17

נסיעה לפאפוס

אחרי שנת לילה מצוינת, העברתי את הבוקר בעצלתיים: התקלחתי, ראיתי קצת טלוויזיה (איזה מזל שהיה להם ערוץ 10 מישראל כאן) וירדתי לאכול את ארוחת הבוקר. כשיצאתי סוף סוף מהמלון, המתנתי ארוכות לקו 30 המקומי, הנוסע לאורך הטיילת הארוכה של לימסול. ירדתי בקצת הטיילת, לא רחוק מהמצודה וחיפשתי את תחנת האוטובוס הבינעירוני, שנוסע לפאפוס. אמנם התחנה לא הייתה מסומנת היטב, אבל כשראיתי מקבץ אנשים ממתינים, הבנתי שאני במקום הנכון. קצת פטפטתי עם התיירים, שהמתינו עמי לאוטובוס ; ביניהם היה זוג בריטי מקסים, בני יותר מ-80. הבעל סיפר לי שהפעם האחרונה בה הוא היה בקפריסין הייתה כאשר הוא היה מוצב כאן בתור חייל - לפני יותר מ-50 שנה. לצערו, עקב גילו הוא לא קיבל אישור לשכור רכב בקפריסין ולכן מטייל כאן עם אשתו בתחבורה ציבורית.

האוטובוס הבינעירוני הגיע בזמן, ויצאתי אל עבר העיר הגדולה במערב קפריסין - פַּאפוֹס (Paphos, ביוונית: Πάφος). אחד מהחופים הסמוכים לפאפוס נחשב במיתולוגיה היוונית כמקום הולדתה של האלה אפרודיטה ואף ניתן לראות בו את "סלע אפרודיטה". איזור פאפוס יוּשב כבר בעת העתיקה ושכנו כאן שתי ערים: פאפוס העתיקה (שנקראה גם "קְטִימָה", Ktima) ופאפוס החדשה (קָאטוֹ, Kato). שתי הערים אוחדו במהלך השנים לעיר אחת.

קאטו פאפוס

הנסיעה לפאפוס עברה די מהר. תחנת האוטובוסים הבינעירוניים של פאפוס היא קטנטנה ועלובה, אך הצוות שם שמח לעזור לי ולכל התיירים האחרים להגיע ליעדינו בעיר. מכאן נסעתי עם אוטובוס מקומי אל נמל פאפוס, בו נמצאת תחנת אוטובוסים מרכזית חדשה הרבה יותר. נראה שכל סביבת הנמל עברה שיפוצים לאחרונה, הודות לכך שפאפוס נבחרה להיות בירת התרבות האירופית לשנת 2017. 

מהתחנה החדשה כיוונתי את עצמי בזריזות אל אחד מאתריה החשובים של העיר, שזכה גם להכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו: קאטו פאפוס. התחלתי את הסיור העצמאי שלי בעתיקות הארמון השליט הרומי - "בית תֶּזֶאוּס" ובווילה הקטנה "בית אַיוֹן", הסמוכה לו. זה אמנם היה אמצע החורף, אך נהניתי מיום מעונן חלקית ומשמש שהאירה את העמודים העתיקים של קאטו על רקע הים התיכון.

בבית תזאוס

המשכתי אל "בית דיוניסוס"- אתר מקוּרֶה בו נמצאים פסיפסים מרשימים עם דוגמאות גאומטריות, בעלי חיים שונים וסצנות מחיי היום יום. מעל הפסיפסים עוברות פלטפורמות עץ מהן ניתן להשקיף על היצירות המפוארות הללו. בגבולו הצפוני של קאטו פאפוס נמצא מגדלור (אין אליו גישה) ; ממנו הלכתי אל האודיאון הרומי הקטן, שאף שוחזר בשנים האחרונות ומשמש לקונצרטים תחת כיפת השמיים.

פסיפס בבית דיוניסוס

המגדלור והאודיאון

בסופו של הביקור שלי בקאטו הגעתי אל טירה עתיקה בשם סַרַנְדָה קוֹלוֹנֶס (Saranda Kolones), שנבנתה על ידי הלוסיגננים - כובשים צלבנים, ששלטו בפאפוס בימי הביניים. הטירה אמנם נהרסה ברעידת אדמה בשנת 1222, אך שתי קשתות אבן כן הצליחו לשרוד כאן.

סרנדה קולונס

הנמל והמבצר

לאחר הביקור בקאטו הלכתי אל המבצר, היושב ממש על קו הים. הכניסה למבצר אינה כלולה בכרטיס הכניסה לקאטו, אך זה לא כל כך משנה: מחירי הכניסה לאתרים בקפריסין הם זולים עד זולים מאד. המבצר נבנה על ידי הלוסיגננים ועבר שינויים בתקופה העות'מנית. אין הרבה מה לראות בתוכו, אך הנוף הנשקף ממנו, הוא יפהפה ושווה את דמי הכניסה.

בשעת אחר-צהריים זו הרעב כבר תקף אותי והתיישבתי באחת מהמסעדות, שנמל פאפוס מציע. אכלתי את ארוחת הצהריים שלי עם נוף לים התיכון. לאחר שהטענתי את עצמי באנרגיה, הייתי מוכן לאתרהּ הגדול הנוסף של פאפוס.

המבצר 

ארוחת צהריים בפאפוס

 קברי המלכים

מהנמל לקחתי אוטובוס מקומי (קו 615, מגיע כל עשר דקות) אל קברי המלכים (Tombs of The Kings). השם של האתר מטעה - אמנם יש כאן מתחמי קבורה מרשימים, אך הם לא שייכים למלכים - אלא לאנשים מקומיים חשובים. זוהי למעשה עיר מתים - נקרופוליס, המורכבת משמונה מתחמי קבורה תת-קרקעיים מהתקופה של 300 לפנה"ס עד בערך 300 לספירה. המתחמים הנחשבים למפוארים ביותר כאן הם מס' 3, 4 ו-8, אך אני ביקרתי גם בחלק מהמתחמים הפחות מתוירים. 

טיילתי פה כמעט לבדי, עם עוד תיירים ספורים באתר. מתחם מספר 3 היה המפואר ביותר מבין אלו שביקרתי כאן: במרכזו רחבה המוקפת בעמודים בסגנון דורי ומסביבם נמצאים כוכי הקבורה. אפשר ממש לרדת למטה אל תוך חלק מהקברים ולהציץ לתוך הכוכים, שכבר ריקים מעצמות. 

בין ההריסות והקברים, שמחתי לגלות כאן פריחה של מין הרקפת המקומי: Cyclamen cyprium. מצאתי את עצמי מטפס על חלק מהאבנים באתר רק כדי שאוכל לצלם את הרקפות האהובות עלי כל כך.

בקברי המלכים

בקבר מס' 3

רקפות באתר קברי המלכים

עוד רקפות :)

הקטקומבה של סולומוני

עם היציאה מאתר קברי המלכים מיד תפסתי את האוטובוס החוזר לנמל, אך בחרתי לרדת תחנה אחת לפני הנמל עצמו. נכנסתי אל אתר קטן בשם "הקטקומבה של סוֹלוֹמוֹנִי הקדושה" (Catacomb of Agia Solomini). הקטקומבה פתוחה מהזריחה עד השקיעה ומעליה צומח עץ, שנחשב לעץ קדוש. האתר קרוי על שמה של סולומוני, יהודיה ששבעת ילדיה עונו לנגד עיניה. הביקור שלי כאן היה קצרצר ואחר כך המשכתי ברגל עד הנמל.

הכניסה לקטקומבה והעץ הקדוש

בקטקומבה

בחזרה ללימסול

כשסיימתי את הביקור שלי בפאפוס הייתי צריך לחזור באותם שלושה אוטובוסים אל המלון שלי. תחילת נסעתי לתחנה הבינעירונית של פאפוס ומשם שבתי אל מרכז לימסול וטיילתי קצת לאורך הים. לא הספקתי לראות הרבה מלימסול בחשכה והחלטתי להקדיש לאיזור הנמל כאן את היום האחרון של הטיול שלי. מאוחר יותר לקחתי את קו האוטובוס המקומי, שנוסע לאורך החוף, עד ששבתי אל המלון לארוחת הערב.

קפריסין (2ב): ניקוסיה הקפריסאית

חלקו השני של יום הביקור בניקוסיה:

בחזרה אל קפריסין

עם חציית הגבול בין קפריסין הטורקית לקפריסין, שבתי לרחוב לדרס בו התחלתי את היום. כעת לא מיהרתי לשום מקום והתפניתי לאכול ארוחת צהריים ולקנות כמה מזכרות "חובה" בדמות דגל קפריסין ומגנטים.

סמוך לרחוב לדרס נמצא מוזיאון לֶווֶנְטִיס (Leventis Museum), המוקדש להיסטוריה של ניקוסיה. מכיוון והכניסה אליו היא ללא תשלום, החלטתי לתת לו צ'אנס ונכנסתי פנימה. הביקור שלי כאן היה קצר ; מהר מאד הבנתי שאני לא כל כך מתרשם מהמוזיאון ויצאתי בחזרה אל הרחוב.

במוזיאון לוונטיס. טיפה השתעממתי.

אל שער פמגוסטה

רחובות ניקוסיה הדרומית יפים יותר מזו של לפקושה הצפונית, אך הם עדיין לא מופת הניקיון. ממוזיאון לוונטיס המשכתי ברגל לעוד כמה נקודות חשובות בעיר, כשבין לבין אני נתקל ביצירות אמנות שצוירו ברחובות. הגעתי אל כנסיית טְרִיפִּיוֹטִיס (Tripiotis Church) וממנה הלכתי עד מסגד עוֹמַר (Omar Mosque) בעל הצריח הדק והגבוה. לא נכנסתי לביקור במסגד ובכנסיה, למרות שבמסגד זה ניתן לטפס בתוך הצריח ולצפות בניקוסיה מלמעלה. חלפתי ליד ארמון הארכיבישוף והמשכתי לכיוון מזרח עד שהגעתי בחזרה אל ביצורי העיר העתיקה ואל אחד מהשערים בחומותיה של ניקוסיה: שער פַמַגוּסְטָה (Famagusta Gate).

שער פמגוסטה נמצא בצד המזרחי של חומות ניקוסיה. הוא נבנה במקור על ידי הוונציאנים, שוקם בתקופה העות'מנית ובמהלך המאה ה-20 שימש לבריטים כמחסן. רק בשנת 1981 השער עבר שיקום נוסף והוסב למרכז תרבותי. כיום מוצגות בו תצוגות אמנות מתחלפות.

אמנות רחוב בניקוסיה

מסגד עומר

שער פמגוסטה

מונומנט העצמאות וחומות העיר

משער פמגוסטה, המשכתי בדרכי דרומה לאורך החומות הוונציאניות. באיזור זה של החומה יכולתי ממש להבחין ברוחבה ואולי להבין במעט את המלאכה העצומה, שהשקיעו הוונציאנים בבנייתה. 

הליכה קצרצרה מהשער הביאה אותי אל מונומנט העצמאות של קפריסין (Eleftheria Monument), שהוצב על אחד מביצורי החומות הוונציאניות - ביצור פּוֹדוֹקַטְרוֹ (Podocatro). המונומנט הוקם בשנת 1973 לציון שחרורם של אסירי מחתרת אֶאוֹקָה (EOKA) מהכלא הבריטי. מחתרת זו פעלה בשנות השליטה הבריטית בקפריסין ; מטרתה הייתה לשחרר את האי מהכתר הבריטי ולהביא לאיחודו עם יוון. בקפריסין אנשי מחתרת אאוקה נחשבים עד היום כגיבורים אך בבריטניה ובטורקיה ארגון אאוקה הוגדר כארגון טרור. מסיבה זו מונומנט העצמאות נחשב כאתר שנוי במחלוקת. 

המונומנט עצמו מציג פסלים של לוחמי מחתרת משחררים מהכלא אזרחים קפריסאים-יוונים. כשביקרתי כאן, חזית המונומנט אמנם הייתה נקייה - אך כשהקפתי אותו גיליתי כי צידו האחורי הרבה יותר מוזנח.

חלק מהחומות הוונציאניות של ניקוסיה

מונומנט העצמאות לזכר מחתרת אאוקה

בית העירייה

המסלול שבחרתי לאורך החומה הביא אותי לחלקה הדרומי ביותר של העיר העתיקה. הגעתי אל ביצור נוסף - ביצור דֶ'אַווִילָה (D'Avilla Bastion) - בו נמצא בית עיריית ניקוסיה הקפריסאית. בית העירייה בנוי בסגנון יווני קלאסי, ונראה פחות מרשים במציאות מאשר בתמונות (אולי בגלל השיפוצים שנערכו בסביבתו).
בנקודה זו למעשה "סגרתי מעגל" והגעתי לנקודת ההתחלה של הטיול שלי בניקוסיה: חלקו הדרומי של רחוב לדרס. חזרתי מעט לרחוב הראשי לסיור מזכרות זריז ואחרון, לפני ששבתי לכיוון תחנת האוטובוסים המרכזית של העיר.

בית עיריית ניקוסיה

מוזיאון קפריסין וחזרה ללימסול

היה לי מספיק זמן פנוי לפני החזרה אל לימסול והחלטתי לנצל אותו באתר נוסף, הנמצא מחוץ לחומות העיר העתיקה. הגעתי אל מוזיאון קפריסין (Cyprus Museum) הסמוך לביצור טריפולי. זהו המוזיאון הארכאולוגי הגדול ביותר בקפריסין והוא מציג ממצאים מתקופות שונות בהיסטוריה של האי: מהתקופה הנאוליתית עד סוף השלטון הרומי. כצפוי ממוזיאון מהעת העתיקה, היו כאן המוני כדי חרס מעוטרים ופסלים רבים.

כשסיימתי את הביקור במוזיאון שבתי אל תחנת האוטובוס הקטנה. כאן תפסתי את האוטובוס הבינעירוני של השעה חמש בחזרה אל המלון שלי בפאתי לימסול. בערב יצאתי למסעדה נחמדה מול המלון: לא היו לי כל כך הרבה ברירות מבחינת ארוחת הערב, אבל לשמחתי המסעדה היחידה שהייתה פתוחה - Chester's - הגישה המבורגרים מעולים.

במוזיאון קפריסין