23.10.2017
היום השני של הכנס
אני לא מתכוון לכתוב פה יותר מדי על הכנס בו השתתפתי; בכל זאת - זהו בלוג טיולים. אבל בקצרה - זה היה כנס של ארגון בשם IFCC (קיצור עבור: International Federation of Clinical Chemistry), שעסק במעבדה רפואית. במסגרת הכנס נערכו בכל שעה מספר הרצאות מקבילות ויכולתי לבחור לאילו אני רוצה ללכת. בנוסף נערכה תצוגת מכשור מעבדה ושם יכולתי להתעדכן במכשירים החדשים ולאסוף לתיק שלי עטים ושטויות אחרות, שחולקו בדוכנים השונים.
ההרצאות היום לא היו ברמה כמו הרצאת הפתיחה של אמש. חלקן היו סבירות וחלקן היו משעממות באופן קיצוני. שיא היום היה דווקא בתצוגה - התנסיתי לראשונה במציאות מדומה (VR) בדוכן של חברת Roche.
שבתי למלון שלי קצת אחרי השעה ארבע. ג'יימס, שיצא להסתובב בין חנויות ספרים בדרבן, חזר מעט אחריי. בערב יצאנו ביחד עם שניים מחבריו המקומיים למסעדה איטלקית בשם
Spiga. זו המסעדה האיטלקית היחידה בדרבן בה הבעלים הוא איטלקי אמיתי. הספגטי בולונז שלי היה מצוין והמחיר שלו היה זול באופן מדהים: כ-20 ש"ח למנה, שממש מילאה אותי. כריסטו, בנו של סוטיריס (המדריך שלנו לטיול של לסותו לפני יומיים), הסיע אותנו בחזרה אל המלון.
 |
| בתצוגה |
24.10.2017
ההפתעה של הטיול
את בוקר היום השלישי בכנס החלטתי לפתוח דווקא בהרצאה שלא קשורה ממש לתחום העיסוק שלי. הלכתי להרצאה של שני מרצים מאמריקה הלטינית, שעסקה בעיקר בנגיף הזיקה. מהר מאד גיליתי שההרצאה הולכת להיות איומה כי המרצה מקובה לא ממש דיבר אנגלית אלא פשוט ניסה לקרוא אותה מהשקופיות. בזמן שהשתעממתי בהרצאה, קיבלתי לפתע הודעת "בוקר טוב!" מעדי, חברה מתקופת הצבא. עדי ואני חזרנו לשירות כעתודאים באותו היום, שירתנו את מרבית השירות ביחד במעבדה הצבאית ואף השתחררנו מהצבא באותו היום (כ"ט בנובמבר 2009, אבל מי סופר...). בשנים האחרונות עדי עבדה ועובדת במעבדות באפריק ; לאחרונה שמעתי שהיא נמצאת באנגולה, אך לא היינו כל כך בקשר בשנתיים האחרונות. עניתי לעדי ולקח לי כמה שניות להבין שעליי לסובב את הראש ולראות אותה יושבת בכניסה לאולם...
אספתי בזריזות את החפצים שלי ועברתי לשבת ליד עדי. ישבנו עוד קצת בהרצאה אבל מהר מאד יצאנו משם כדי שנוכל לדבר ולהתעדכן. מסתבר שהיא נשלחה לכנס דרך בית החולים הישראלי בו היא עובדת באנגולה. את שאר היום העברנו ביחד בכנס ובתצוגה.
 |
| עם עדי בכנס |
 |
| מתנסה במציאות מדומה |
קפיצה קטנה לאוקינוס
יצאתי מהכנס בשעה ארבע כדי שאספיק לפגוש את ג'יימס וניסע ביחד אל האוקינוס ההודי. מזג האוויר היה קריר ולא התאים לשחייה במים, אז רק טבלתי את כפות הרגליים. המשכנו לקניית מזכרות בטיילת. את הדרך אל החוף ובחזרה אל המלון עשינו רק עם אוּבּר. אפילו המרחק הקצר הזה הוא מסוכן מספיק מכדי להסתובב לבד בדרבן.
 |
| אני והאוקינוס ההודי |
 |
| טבילה קצרצרה |
 |
| עם ג'יימס |
ערב אחרון בדרבן
בערב נפגשנו עם עדי לארוחת ערב במסעדת Market. זה היה היום היחיד שלה בכנס, ומחר היא כבר תטוס חזרה לאנגולה - כך שזו הייתה ההזדמנות היחידה שלנו לארוחה משותפת. המסעדה עצמה הייתה יקרה במונחים דרום אפריקאים: לקחתי את מנת הבשר (הנפלאה) היקרה בתפריט, שתיתי כוס יין ואכלתי קצת מהקינוח. לדעתי לא שילמתי מעל 70 ש"ח.
בדרך חזרה להילטון, ליווינו את עדי למלון שלה. הפגישה איתה הייתה בהחלט ההפתעה הנעימה ביותר של הטיול הזה. בעבר תכננו לטייל ביחד בניו זילנד ואוסטרליה - וזה לא יצא לפועל. והנה, נפגשנו באפריקה בלי שום תכנון מוקדם.
 |
| עם עדי וג'יימס במסעדה |
25.10.2017
סיום הכנס
יצאתי הבוקר מוקדם מהמלון כדי להגיע להרצאת הבוקר של הכנס. ארוחת הבוקר שהובטחה לא הייתה יותר מכיבוד קל ועלוב בתוספת של הרצאה משעממת. ערכתי סיבוב אחרון בתצוגה וסיימתי את נוכחותי בכנס בהרצאה טובה יחסית על סמני סרטן. לא יכולתי להישאר לטקס הנעילה מכיוון וכבר הייתי צריך לעזוב את המלון.
אל יוהנסבורג
נסענו אל שדה התעופה ע"ש המלך שַׁאקָה. הצ'ק-אין שלנו היה זריז להפליא, ונשארה לנו שעה של המתנה עד העליה אל המטוס. הצלחתי לישון במהלך הטיסה הקצרה, אבל עם הנחיתה התעוררתי עם כאבי ראש ושיניים איומים. ממש הרגשתי כאילו הלסת שלי זזה: לא נעים. הכאבים לא חלפו גם דקות ארוכות אחרי הנחיתה ופחדתי שעוד מעט אתעלף. לשמחתי ג'יימס היה לידי, במידה ומשהו כזה היה קורה. רק לפני שהגענו אל ביתו של ג'יימס הרגשתי שחרור של לחץ אוויר בתוך הראש והכאבים נעלמו תוך כמה שניות.
הנחיתה הכואבת הזו די התישה אותי והוציאה לי את התאבון. בחרתי שלא להתלוות לג'יימס לארוחת הערב שלו עם אחותו. נשארתי בבית שלו בשכונת פַּארְקְהוּרְסְט (Parkhurst) והעברתי את הערב במיטה ובאריזת המזוודה לקראת חלקו השני של הטיול הזה. הלילה לנתי בחדר האורחים של ג'יימס, עם מיטה גדולה ומפנקת הרבה יותר מזו שבמלון.
 |
| בדרך ליוהנסבורג |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה