07.04.2010
אולורו בזריחה
היום נפתח בהשכמה מאד מוקדמת - בחושך - במטרה להספיק לראות את אולורו בזריחה. שרה הציעה לקחת את הקבוצה לאותה הנקודה בה ראינו אותו בשקיעה, ובכך להימנע מפגישה עם מאות התיירים הנוספים, שנסעו לנקודה המרוחקת יותר. בשעת זריחה הסלע הענק מקבל גוונים נוספים ; בכך השלמתי את הצפייה בכל פלטת הצבעים של אולורו.
 |
| אולורו בזריחה |
סביב אולורו
מנקודת התצפית שרה הסיעה אותנו לחניון הסמוך לאולורו, כדי שנוכל לצאת למסלול המקיף את הסלע. לשמחתה - ואני חייב לציין שגם לשמחתי, הטיפוס על אולורו בוטל היום בגלל הגשם שהתחיל לרדת. כן, גם באמצע המדבר האוסטרלי הגשם הצליח לתפוס אותי. מהחניון יצאתי לסיבוב הארוך של תשעת הקילומטרים סביב אולורו ; בטעות הקשבתי לשרה ויצאתי לסיור המקיף עם כפכפי האצבע שלי... זה לא היה הכי נוח, אבל כך לפחות לא הייתי צריך לחלוץ נעליים בשלוליות הבוציות שנוצרו סביב הסלע. בשלב מסוים הגשם נפסק וזכיתי לראות את המים גולשים מצדדיו של אולורו: מחזה שלא רואים כאן כל יום. המסלול כלל הרבה אתרים קדושים לאבוריג'ינים - שאותם, כמו את מאלה פוטה מאתמול, לא יכולתי לצלם.
 |
| מי גשם זולגים מאולורו |
 |
| מתחיל להתבהר... |
חוות הגמלים
הגיעה העת לעזוב את שמורת אולורו-קאטה ג'וטה ולהתחיל בנסיעה הארוכה בחזרה אל אליס ספרינגס. לאחר הפסקה לארוחת צהריים עצרנו בחוות גמלים מקומית. הגמלים הובאו לאוסטרליה במהלך המאה ה-19 עם הניסיונות ליישב את המדבר העצום שבמרכזה. עם הזמן הם התחילו להתרבות באופן בלתי נשלט, ננטשו על ידי בעליהם והפכו לפראיים. אוכלוסיית גמלי הפרא של אוסטרליה מוערכת כיום בכמה מאות אלפים וגורמת נזק עצום לסביבה (וגם מסכנת נהגים בכבישים המדבריים). לכן האוסטרלים החליטו לצמצם את כמות הגמלים, כשאחת מהדרכים היא הריגת הגמלים וייצוא בשרם למאכל בערב הסעודית.
כך לראשונה רכבתי על גמל דווקא באוסטרליה. קצת מוזר בהתחשב בכך שלא חסרות לי אפשרויות רכיבה על גמל בישראל.
 |
| עם דוד על הגמל |
חוות הגמלים הכילה בנוסף כמה כלובים של חיות אוסטרליות יותר-מקוריות מהגמלים. סוף סוף הייתה לי הזדמנות להתקרב לדינגו (קשור ברצועה) וללטף אותו. הוא גם נראה רגוע ולא רעב, כמו הדינגו שפגשתי באי פרייז'ר.
 |
| אני ודינגו |
ערב אחרון באליס
בערב יצאתי עם שאר חברי הקבוצה לפאב/מסעדה של The Rock באליס ספרינגס. שרה גם הצטרפה אלינו, ושם יכולתי להודות לה על טיול חלומי ועשיר בידע.
כשחזרתי לאכסניה, הצטרפה אלי חבורת בנות מהסיור אל ההליכה הארוכה ממרכז העיר. מסתבר שאליס היא לא המקום הכי בטוח ללכת בו לבד בלילה, או לפחות כך הן טענו.
סיור "המרכז האדום" היה סיום נהדר לשהות שלי בטריטוריה הצפונית, ואולי השיא הגדול של הטיול באוסטרליה. עכשיו, אחרי שראיתי את האתרים שעליהם חלמתי מילדות, אני יכול להמשיך ולחקור מקומות פחות מפורסמים של היבשת העצומה הזאת.
סיור "המרכז האדום" היה סיום נהדר לשהות שלי בטריטוריה הצפונית, ואולי השיא הגדול של הטיול באוסטרליה. עכשיו, אחרי שראיתי את האתרים שעליהם חלמתי מילדות, אני יכול להמשיך ולחקור מקומות פחות מפורסמים של היבשת העצומה הזאת.
 |
| עם שרה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה