יום 109: אי הקנגורו

10.04.2010

קנגורו בהפתעה

היום השני באי הקנגורו הוכיח לי עד כמה קרוב אפשר להגיע לחיות הבר. הגשם הגיע בבוקר והעיר את חברי הקבוצה שישנו מחוץ לבקתה. אחריו ניסינו לקושש ענפי אקליפטוס שנותרו יבשים, כדי שנוכל להתחמם מול המדורה. המשימה לא הייתה פשוטה, בגלל הגשם שהרטיב את העצים והאדמה. ענפי העץ עצמם ספוגים בשמן האקליפטוס ובדרך כלל בוערים בקלות - אך כשהם רטובים, זה כמובן פוגע באש. התחלתי לחפש ענפים יבשים מתחת לעצים שמסביב לבקתה ; לפתע מבין העצים זינק קנגורו קטן וברח ממני. לא חשבתי שהם ינסו להתקרב עד כדי כך אל הבקתה שלנו... ושמחתי שלפחות אין פה כלבי דינגו.

כשקיווי התעורר הוא הכין לנו ארוחת בוקר מצוינת, ואחרי זמן ארוך של התארגנות - עזבנו את הבקתה ויצאנו לדרך.

זריחה באי הקנגורו, מבט מהבקתה

אריות ים

התחנה הראשונה היום הייתה חוף נוסף באי - חוף בֵּייל (Bale beach), שלא היה מיוחד במינו. ממנו נסענו אל חוף כלבי הים (Seal beach) כדי שנוכל לצפות באריות ים מקרוב. כאן קיבלתי את הפיצוי על אריות הים, שנעלמו לי בסיור של חצי האי אוטאגו בניו זילנד: המוני אריות ים גדולים וקטנים שכבו על החוף בקבוצות. כשירדנו ממסלול ההליכה המסודר אל החוף, היינו במרחק של כ-10-20 מטרים מהם, ולא התקרבנו יותר. לא מומלץ להתקרב אל אריות הים ובמיוחד לא לעמוד ביניהם לבין הים ; הרי אף אחד לא רוצה לעמוד בדרכו של אריה ים זכר עצבני.

אריות הים על החוף

ממערות קלי היל אל החוף

קיווי לקח אותנו אל מערת קֶלִי הִיל (Kelly Hill) - מערת נטיפים נחמדה... רק שהמדריך המקומי היה משעמם ומרח את הסיור למשך יותר משעה. האטרקציה העיקרית של המערה הייתה הנטיף שדומה לרגל של בלרינה.

רגל הבלרינה במערת קלי היל

מכאן קיווי הציב בפנינו שתי אפשרויות: או להמשיך אל החוף ברכב או לצאת לטרק של תשעה קילומטרים ממערות הנטיפים אל החוף. הבנים וקיווי בחרו באופציה הקלה, בעוד אני ושלוש הבנות יצאנו לטרק למפרץ הֵנְסוֹן: Hanson Bay Hike. המחצית הראשונה של הטרק הייתה די משעממת, אך בהמשכו ראינו חיות בר רבות: את הקנגורו היחודי לאי וגם וולבי אנדמי בשם וולבי-תמר (Tammar Wallaby). בדרך גם מצאתי גולגולת קטנה של וולבי-תמר, אבל בסוף החלטתי להשאיר אותה באי כדי למנוע הסתבכויות מיותרות ביציאה מאוסטרליה (אני לא יודע אם מותר להוציא דבר כזה מתוך שמורת טבע). את הבנים פגשנו לקראת ההגעה למפרץ הנסון ; הם ויתרו על הצלילה והשנרקול במים, בגלל הקור העז.

קנגורו בטרק אל מפרץ הנסון

פלינדרס צ'ייס

סמוך לפארק הלאומי פלינדרס צ'ייס ביקרנו במקלט לקואלות. הקואלות הובאו לאי בעשרות השנים האחרונות בניסיון להגן עליהן מהסכנות שבאוסטרליה היבשתית. היום מסתובבים לידם גם הרבה וולבי-תמר. אמנם כבר ראיתי קואלות באי מגנטיק, אבל תמיד כיף לראות את בעלי החיים המפונקים הללו שוב בטבע.

מקלט הקואלות וכל השמורה היו בסכנה גדולה בשנת 2007 - בתחילת דצמבר פרצה שריפה, שנמשכה יותר משבוע וכילתה 20% משטח האי כולו, כשמרבית הנזק היה בפלינדרס צ'ייס. יותר מ-80% מעצי הפארק נשרפו, וקיווי סיפר שברגעי השיא האש התקדמה במהירות של מעל 60 קמ"ש. שנה וחצי אחר כך, השמורה בקושי השתקמה ולא ממש נכנסנו לעומקה. הספיק לנו מבט עגום על מה שנשאר מפלינדרס צ'ייס.

וולבי תמר. קשה לצלם את הזריזים האלה

לילה שני באי

הלילה ישנו בבקתה סמוכה לפארק הלאומי - מקום שנראה כמו צימר מפנק, עם מקלחות נקיות, שירותים ומתקן מאבן למדורה (הפעם לא היינו צריכים לקושש ענפי אקליפטוס). קיווי הכין לנו סטייקים ושיפודים נהדרים, ולקינוח קיבלנו פודינג שוקולד שחומם מעל המדורה. היה כיף להירדם על בטן מלאה בסיור מחוץ לעיר.

קיווי מכין את ארוחת הערב