28.01.2013
ויקטור הוגו
לקראת השעה שמונה בבוקר נשמע צלצול בפעמון הדלת של אכסניית מרלונס האוס. כמתוכנן, אספו אותי אל טיול של יומיים מארקיפה אל צ'יבאי וקניון קולקה. המדריך של הטיול נשא את שמו של הסופר הצרפתי ויקטור הוגו (כשם פרטי!). מכיוון והייתי היחיד בקבוצה שלא דבר ספרדית, קיבלתי מויקטור הוגו הסברים אישיים באנגלית.
עוד לפני שעזבנו את ארקיפה, ויקטור הוגו ביקש מהנהג לעצור את הרכב ליד חנות בה נוכל לקנות עלי קוקה. שאלתי אותו מהו הגובה המירבי אליו נגיע במהלך היום ; לאחר שקיבלתי את התשובה - 4910 מ' - העדפתי לבלוע כדור נגד מחלת הגבהים (אבל זה היה מאוחר מדי כדי למנוע את השפעות הגובה הרב).
 |
| הר הגעש אל מיסטי ליד ארקיפה |
ויקוניות בטבע
עזבנו את ארקיפה והתחלנו במסע בנוף המדברי הסובב אותה. המשך הדרך לקחה אותי יותר ויותר לגובה. הנופים הפכו למעט-ירוקים יותר והתחלתי לראות ויקוניות מחוץ לחלון האוטובוס. ויקטור הוגו הסביר שציידי ויקוניות שנתפסים, יכולים להישלח לעד עשר שנים בכלא הפרואני. עם זאת - למקומיים מותר לתפוס את הוויקוניות פעם בשנה כדי לבדוק את מצב בריאותן ולגזוז מהן את הצמר הכה יקר שלהן. כבר מהמפגש הראשון שלי עם ויקוניות בפוקארה, ידעתי עד כמה יקרים הם המוצרים מצמר הוויקוניה הרך. עצרנו כאן לכמה דקות בצד הכביש כדי להתרשם מהוויקוניות היפהפיות.
 |
| ויקוניות לפניך! |
 |
| ויקוניות בטבע |
שלג! בערך...
הטיפוס לגובה נמשך, ולבסוף הגענו אל הנקודה הגבוהה ביותר בדרך לצ'יבאי - 4910 מטרים מעל פני הים. עצרנו למספר דקות להתפעל מהנוף, אבל אני התלהבתי יותר מפתיתי השלג הזעירים שנחתו לי על הפליז. הפעם הקודמת בה זכיתי לראות שלג נופל הייתה אי שם בזמן קורס הקצינים שלי לפני שש שנים - וכמו אז, גם הפעם השלג לא נערם. מזג האוויר הקפוא כאן, בשילוב עם הגובה העז והרגישות שלי לגבהים - היו שילוב מושלם לתחילתו של כאב ראש. לשמחתי, מכאן היינו צפויים רק לרדת בגובה.
 |
| נו, גם זה משהו |
צ'יבאי והמעיינות החמים
הנסיעה המשיכה על עבר צִ'יבָאי (Chivay), עיירה קטנה בעמק קוֹלְקָה (Colca), הנמצאת בגובה של כ-3600 מטרים מעל פני הים. עם ההגעה לכאן, שילמתי לויקטור הוגו על כרטיס הכניסה שלי לקניון קולקה למחר והלכתי עם הקבוצה למסעדה מקומית ודי מאכזבת. כשסיימנו את ארוחת הצהרים, נסענו אל המלון שלנו בצ'יבאי: אמנם המלון נראה מוזנח מבחוץ, אך קיבלתי כאן חדר נקי עם מקלחת חמה. כאב הראש עוד נמשך, ואני הייתי ממוטט לחלוטין. עוד חשבתי לוותר על היציאה אל המעיינות החמים של צ'יבאי, אך לבסוף הכרחתי את עצמי לקום מן המיטה, בידיעה שרחצה במעיין התרמי תעשה לי רק טוב.
 |
| צ'יבאי |
האוטובוס הביא אותנו אל מעיינות La Calera. המים התרמיים הנובעים מהאדמה, הם לוהטים ומלאים במינרלים. כדי למנוע כוויות, מוהלים אותם במים קרים. נכנסתי כאן לתוך בריכה פנימית ונחתי בה למשך כחצי שעה. כאב הראש נעלם לגמרי, ואני הרגשתי כמו חדש.
 |
| אחרי הטבילה במעיין. לא הגיע הזמן להסתפר? |
עם החזרה למלון, התקלחתי ויצאתי אל מרכז העיירה. הרחוב הראשי של העיירה מעוטר בפסלים מודרנים, המציגים דמויות מסורתיות. הפסלים היפים היו מאוד מנוגדים לבנייניה המתפוררים של צ'יבאי. מצאתי פה גם מספרה נחמדה וזולה: הספרית סיפרה אותי באיטיות חיננית וביקשה ארבעה סולים פרואנים על עבודה של חצי שעה. השארתי לה שבעה סולים, וזו עדיין הייתה התספורת הזולה ביותר ששילמתי עליה בשנים האחרונות (בערך עשרה שקלים).
 |
| פסל ברחוב הראשי של צ'יבאי |
 |
| אחרי התספורת |
הצ'ולה המלקה
היום הנפלא הזה טרם הסתיים: בערב יצאתי עם חלק מהקבוצה להופעת פולקלור. ההופעה כללה להקה מקומית וצמד רקדנים. בשלב כלשהו במהלך ההופעה, הסיטואציה הפכה למעט ביזארית כשהצ'ולה הצעירה והרקדן השני השכיבו זה את זו על הרצפה בתורות והלקו אחת את השני בחבל. לא ממש ציפיתי לראות מופע סאדו-מאזו בכיכובה של צ'ולה מקומית... אבל נו, זה כנראה חלק מהריקוד המסורתי שלהם. אחרי שהם סיימו להלקות זה את זו, הם עברו להלקות (בעדינות) חלק מהאורחים, שהתנדבו לשכב על הרצפה.
בסוף המופע והארוחה (המעולה), הרקדנים הקימו את כל האורחים ורקדו איתנו בין השולחנות. זה היה סיום נהדר ליום הנפלא הזה בצ'יבאי.
 |
| מופע הפולקלור |
 |
| הצ'ולה מלקה אורח |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה