29.01.2013
כפרים קטנים
התעוררתי בבוקר עם כאב בטן איום: ישבתי חצי שעה בשירותים והתפתלתי מכאבים. עם הזמן התמלאתי זיעה קרה ופספסתי את ארוחת הבוקר של המלון. בשלב כלשהו חשבתי שהמדריך יעזוב בלעדיי אל קניון קולקה, אך לבסוף הגיע הסוף לסבל - והספקתי להצטרף אל הקבוצה. אני לא יודע מה מהדברים שאכלתי, גרם לי לכאבים הללו, אך התוצאה הסופית הייתה שכל האנרגיה שלי התרוקנה כבר בבוקר.
האוטובוס הוביל את הקבוצה מצ'יבאי אל עבר קניון קוֹלְקָה (Cañon del Colca). בדרך עברנו בשלושה כפרים קטנים: יַאנְקֶה (Yanque), אַצ'וֹמָה (Achoma) ומַאכָּה (Maca). הכפרים הללו נראו עוד יותר מתפוררים ועלובים מהעיירה צ'יבאי. האוכלוסיה בשלושתם היא אוכלוסיה עניה מאד, שמתפרנסת בעיקר מהתיירות הלא-מפותחת של האיזור. מדריך הטיול, ויקטור הוגו, ביקש מאיתנו לא להצטלם ביחד הנשים המקומיות שמחזיקות עופות דורסים. הסיבה לכך הייתה למנוע מהן ללכוד עופות בר נוספים לצרכי תיירות.
 |
| ביקשו לא להצטלם איתן, אז צילמתי אחת מאחור |
 |
| כנסיה באחד משלושת הכפרים |
איפה הקונדורים?
האוטובוס המשיך בדרכו אל קניון קולקה: חצינו את הכפר פִּינְצ'וֹיוֹ (Pinchollo) ועברנו דרך מנהרה באורך 400 מטרים, החצובה בצלע ההר.
קניון קולקה מגיע בשיאו לעומק של מעל 4000 מטרים - פי שתיים מהגראנד קניון המפורסם של ארצות הברית. הגעתי כאן אל נקודת התצפית בשם Cruz del Condor, בה ציפיתי לראות קונדורים. מזג האוויר הקר והערפילי לא היה אופטימלי לדאיית הקונדורים ; וכך ראיתי כאן רק קונדור יחיד (וגם הוא בדקה הראשונה של התצפית, מתוך שעה של המתנה). אמנם ראיתי ציפורים מקומיות רבות אחרות, אך נראה שהקונדורים לא רצו להראות את עצמם בנזג אויר שכזה.
עם הרגשת אכזבה מסוימת, שבתי עם האוטובוס בחזרה לצ'יבאי.
 |
| הקונדור היחיד שראיתי בקניון קולקה |
 |
| בתצפית על קניון קולקה |
 |
| ציפור (אני באמת לא יודע מאיזה מין) בקניון קולקה |
בחזרה אל צ'יבאי וארקיפה
עצרנו לארוחת צהריים באותה מסעדה-סתמית, בה אכלנו גם אתמול. הייתי מוכרח לטעום קצת מאחת החיות המקומיות, אז לקחתי לצלחת שלי חתיכה קטנה של שרקן (Cuy). לא אכלתי את כל פיסת השרקן, אלא רק טעמתי חלק ממנה - והיא לא הייתה מלהיבה במיוחד. ללא קשר לשרקן המגעיל, לא יכולתי לאכול כאן: הבטן שלי הייתה עדיין בפוסט-טראומה מהכאבים הנוראיים של הבוקר.
 |
| ובתפריט היום: שרקן! |
 |
| לפני היציאה מצ'יבאי לארקיפה |
הנסיעה מצ'יבאי אל ארקיפה עברה כמעט ללא תחנות עצירה. הגעתי בחזרה אל האכסניה שלי, עייף, רעב ומלוכלך. לאחר המקלחת, יצאתי לחפש אוכל בעיר. כשעיניי נתקלו במסעדה טורקית עם תפריט בו המילים "Humus" ו-"Falafel", הפכתי לאדם הכי מאושר בעיר. הזמנתי לאפה קטנה עם חומוס ופלאפל במסעדה הנחמדה ; בסיום הארוחה סימנתי לעצמי בראש את מיקומה של המסעדה, כדי שאדע למצוא אותה גם מחר.
שבתי אל האכסניה מותש ונרדמתי עוד לפני השעה עשר. יומו השני של טיול קניון קולקה היה יותר מתיש ופחות מוצלח מהיום הראשון. מחר מצפה לי יום שלם בארקיפה, ואני מתכנן לראות מקומות רבים במרכז העיר. הייתי זקוק לשנת לילה ארוכה וטובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה