דגל פינלנד

לרגל יום העצמאות ה-98 של פינלנד (לשעבר: הדוכסות הגדולה של פינלנד) מהאימפריה הרוסית:

הצלב הדרומי בדגלים

דגל אוסטרליה

יוון, יום 5: דלפי

16.11.2014

אל דלפי

השכמנו מוקדם בבוקר כדי להתכונן ליום הסיור המודרך בדלפי. זכינו לצפות מחלון חדר המלון בהר ליקאביטוס ובכיכר סינטגמה מתעוררים, אכלנו בזריזות את ארוחת הבוקר ולבסוף ירדנו אל הלובי כדי להמתין לאיסוף לסיור. מכאן יצאנו עם קבוצה של חברת Key Tours לסיור יום בדלפי, הנמצאת צפונית-מערבית לאתונה, סמוך לים הקורניתי. המדריכה שלנו להיום הייתה מריה, והיא מאד אהבה לדבר. מריה אמנם הייתה מלאה בידע על ההיסטוריה היוונית ועל המקומות בהם ביקרנו, אך הטון המונוטוני שלה מעט חיבל בהנאה.

הנסיעה לדלפי ארכה כשעתיים וחצי, כולל עצירה לכמה דקות עבור קפיטריה, חנות מזכרות ושירותים... משהו די רגיל בסיורים מהסוג הזה.

מבט מהמלון

דלפי

מזג האוויר היום המשיך להיות ערפילי - בעיקר כשהגענו אל דֶּלְפִי (Δελφοί, Delphi - במקור ביוונית, נהגה "דֶּלְפוֹי"). דלפי הייתה ידועה ביוון העתיקה כלב העולם: לפי סיפורי המיתולוגיה היוונית, זאוס שחרר שני נשרים בקצוות העולם, והם נפגשו מעל דלפי. באתר אף נמצא שחזור של האבן המסמלת את מקום המפגש של הנשרים. כמו כן, דלפי הייתה מקום המקדש לאל אפולו, וכאן מוקם האוֹרַאקֵל של דלפי - מקום מושבה של כוהנת, שזכתה בתואר "פִּיתְיָה". נבואותיה של הפיתיה היו ידועות בכל רחבי יוון ואף מחוצה לה. העולים לרגל אל האוראקל שילמו מס והקריבו קורבן על מנת לזכות לתשובות מן הפיתיה. הכוהנת עצמה ישבה על כסא בעל שלוש רגליים מעל סדק באדמה ; האדים שעלו מן הסדק כנראה הכניסו אותה למצב של טראנס ו"העניקו" לה את כוחות הניבוי. נבואותיה של הפיתיה היו מעורפלות, וכהן ממקדש אפולו פירש אותן כראות עיניו עבור העולים לרגל. האוראקל של דלפי ירד מגדולתו עם הכיבוש הרומי, והפיתיה האחרונה סולקה ממנו במאה הרביעית לספירה עם התנצרות האימפריה.

החפירות באתר האריכאולוגי של דלפי העתיקה החלו בסוף המאה ה-19. במהלך הסיור הלכנו ב"דרך הקדושה", חלפנו ליד בית האוצר האתונאי המשוחזר עד שהגענו אל שרידיו של מקדש אפולו. אל האצטדיון, שאירח בעבר את המשחקים הפיתיים, לא יכולנו להיכנס - אלא רק הבטנו בו מבחוץ. 

בית האוצר האתונאי

מה שנשאר ממקדש אפולו

עמוד יוני בדלפי

מוזיאון דלפי

מהאתר הארכיאולוגי נסענו בנסיעה קצרה אל המוזיאון הארכיאולוגי של דלפי (Αρχαιολογικό Μουσείο Δελφών). המוזיאון הוקם בשנת 1903, וחודש לאחרונה בשנת 2003. הוא כולל 14 חדרי תצוגה גדולים עם ממצאים מהאתר הארכיאולוגי שבו ביקרנו. המוצגים המפורסמים ביותר במוזיאון הם פסל האבן של הספינקס מנַאקְסוֹס, ופסל הברונזה של הרָכָּב מדלפי. פסל הברונזה פוסל בשנת 474 לפנה"ס, והתגלה מחדש בשנת 1896. הוא מציג נהג מרכבה בגודל אמיתי, עם פיסול לרמת הפרטים הקטנים ביותר. כמו כן נמצאת במוזיאון אבן האוֹמְפָאלוֹס - זו שמייצגת את מרכז העולם.

מריה ליוותה אותנו בכל חדרי המוזיאון והסבירה על המוצגים החשובים. בסופו של הסיור קיבלנו זמן פנוי להסתובב במוזיאון, לפני שהמשכנו אל היעד הבא.

הספינקס מנאקסוס

הרכב מדלפי

פניו של הרכב מדלפי

ארוחה ונוף

מהמוזיאון המשכנו אל ארוחת צהריים במסעדה מקומית. בסיום הארוחה יצאנו אל מרפסת התצפית של המסעדה כדי לצפות בנוף של הים הקורניתי, המפריד בין רוב יוון היבשתית לחצי האי פֶּלוֹפּוֹנֶס. היה מעט קשה להבחין בים המרוחק, בעיקר בגלל העננים, וקרני השמש שהגיעו מולנו.

אמא במרפסת התצפית

אראכובה

היעד האחרון לסיור היה העיירה אַרָאכוֹבָה (Arachova, Αράχωβα). זוהי עיירה תיירותית קטנה, היושבת סמוך לצוק תלול. עצרנו כאן לזמן קצר, אפילו קצר מדי לטעמנו, כדי שנוכל להתרשם מהנוף של העיירה ולבקר בחנויות המזכרות הפרושות לאורך הרחוב הראשי שלה.
לאחר שבקושי הספקנו להתרשם מאראכובה הקטנה, עלינו בחזרה אל רכב הסיור, וכעת ציפתה לנו נסיעה של שעתיים וחצי אל אתונה. מריה הסבירה לנו ולתיירים האחרים כי מחר צפויות הפגנות במרכז עיר הבירה בשעות אחר הצהריים, וכי חלק מתחנות הרכבת התחתית יסגרו - ובכלל מומלץ להתרחק מאזור כיכר סינטגמה. הבנתי שעלי לשנות את התוכניות שלנו בנוגע לדרך החזרה אל נמל התעופה מחר.
אל אתונה שבנו בשעות הערב.

באראכובה

תצפית על מרכז העיירה אראכובה

יוון, יום 4: קלמבקה

15.11.2014

בוקר ערפילי

התעוררנו הבוקר למזג אוויר לא-מושלם לטיול: קלמבקה וסלעי מטאורה היו מכוסים בערפל כבד. לפני טיול הבוקר שלנו, הספקנו לאכול ארוחת בוקר במלון ובדקנו בקבלה האם אפשר לבצע צ'ק אאוט מאוחר מהחדר. נענינו בחיוב, הודות לעונת השפל בתיירות - וקיבלנו אישור לעזוב את החדר בארבע.

מהמלון אספו אותנו לטיול במטאורה וסביבתה. היינו בקבוצה קטנה של ארבעה אנשים, והמדריך לקח אותנו תחילה אל הכפר הסמוך לקלמבקה - קַסְטְרַאקִי (Kastraki, Καστρακί). עצרנו לכמה דקות בכפר כדי להשקיף על מטאורה מזווית שונה ולראות בית תפילה עתיק.

בוקר בקסטראקי

מגאלו-מטאורו

במסגרת הסיור ביקרנו בשני מנזרים. הראשון היה המנזר הגדול ביותר במטאורה: מֶגַאלוֹ-מֶטֶאוֹרוֹ (Μεγάλο Μετέωρο), שהוקם כבר במאה ה-14. כמו במנזר בו ביקרנו אמש, גם היום היינו צריכים לטפס מדרגות רבות עד שהגענו אל הכניסה למנזר. מגאלו-מטאורו מכיל בתוכו מספר מוזיאונים קטנים בנוגע למנזר עצמו ולהיסטוריה של מנזרי מטאורה. בנוסף, הוא מכיל תצוגה של גולגולות הנזירים, שחיו כאן בעבר. מורבידי משהו.
ממגאלו מטאורו יכולנו גם להשקיף על מנזרים נוספים, שבהם לא ביקרנו - רוֹסַאנו ו-וָארְלָאם. כשחזרנו אל חניית הרכבים כדי להמשיך אל עבר המנזר הבא, הופתענו לפגוש את הכלבה החומה, שליוותה אותנו אתמול בעת ההליכה ביער. נראה כאילו היא מחפשת תיירים נוספים ללוות.

במנזר מגאלו-מטאורו

מגאלו מטאורו

בדרך אל המנזר הבא המדריך שלנו עצר את הרכב בשתי נקודות תצפית המשקיפות על מטאורה. בחלקן יכולנו להתקדם אל ממש אל הסלעים, הבולטים מן הכביש, ולעמוד עליהם בזמן התצלום. אמא לא ממש אהבה את הרעיון של עמידה על הסלעים, אבל הם היו יציבים מספיק. לבסוף היא אפילו הצטרפה אלי לאחת מהתמונות.

עם אמא ומטאורה

מטאורה ואני

מנזר סן סטפנו

המנזר השני בו ביקרנו במסגרת הסיור היה מנזר סַן סְטֶפַנוֹ. המנזר הוקם במאה ה-16 סמוך למנזר השילוש הקדוש (בו ביקרנו אתמול). במהלך הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השניה, הנאצים השתלטו על המנזר ושדדו את אוצרותיו. לאחר המלחמה הגיעו נזירות יווניות אל המנזר, שיקמו אותו והפכו אותו למקום מושבן. כמו בשני המנזרים הקודמים שביקרנו, גם כאן אמא הייתה צריכה ללבוש חצאית בעת הביקור המנזר.

במנזר סן סטפנו

בהמשך הסיור עצרנו בעוד כמה נקודות תצפית סביב מטאורה. בדרך לאחת מהן חלפנו ליד מטיילים שטיפסו בחבלים על אחד מהסלעים - גם זו אחת מהפעילויות המוצעות לתיירים במטאורה.
המדריך לקח אותנו למקום בו ניתן לראות שרידים של התיישבות הנזירים הראשונים באיזור. אלה למעשה כוכים טבעיים בתוך סלעי מטאורה, אליהם נכנסו אנשים שהחליטו לפרוש מחברת בני האדם האחרים. הם טיפסו לתוך הכוכים הקטנים וחיו בהם, ותושבי הכפרים הסמוכים דאגו למחייתם. כיום מה שנשאר במקום הוא שרידים של בניה על הכוכים, כמה חבלים קרועים וסולמות רעועים.

מבט על קסטראקי

כוכים ישנים בסלע, אליהם פרשו המתבודדים

בחזרה לקלמבקה ולאתונה

הסיור הסתיים בצהריים, והמדריך החזיר אותנו אל קלמבקה. מכיוון ויכולנו לנצל את החדר במלון עד שעה מאוחרת, יצאנו תחילה לסיבוב אחרון בעיר. אכלנו ארוחת צהריים באותה המסעדה בה סעדנו אמש, ואחר כך אני החלטתי שאני רוצה לבקר בכנסיה העתיקה של קלמבקה.
זה לא היה פשוט להגיע אל הכנסיה: ציפו לנו המון מדרגות בדרך אליה, ואמא הייתה די מותשת. את גרם המדרגות האחרון היא סורבה לעלות, ואני המשכתי לבדי אל הכנסיה ולתצפית אחרונה על קלמבקה והסלעים האימתניים.
לקראת השעה ארבע עזבנו את החדר והלכנו אל תחנת הרכבת של קלמבקה. כאן ציפתה לנו נסיעה של כחמש שעות עד אתונה. הגענו אל אתונה לקראת השעה עשר בלילה, ומיהרנו אל המלון שלנו. הפעם קיבלנו חדר שונה - עם נוף אל כיכר סינטגמה וגבעת ליקאביטוס. היינו צריכים להירדם מהר, כי למחרת ציפה לנו סיור של יום מלא אל דלפי.

הכנסיה בקלמבקה

תצפית על קלמבקה

הרכבת בקלמבקה

הבלוג חוגג שנתיים!

תודה!

שנתיים לבלוג: דגלי המדינות בהן ביקרתי

קשה לי קצת להאמין, אבל היום לפני שנתיים פתחתי את בלוג הטיולים שלי. מאז הבלוג הספיק לקבל אלפי ביקורים, שרובם מישראל - כמובן, אבל גם מעוד 55 מדינות נוספות (כשהמצטרפת החדשה לרשימה היא זימבבואה). בשנה האחרונה מספר העוקבים בפייסבוק בערך הכפיל את עצמו, שזה די נחמד לבלוג פרטי, שאני כותב בזמני הפנוי. כאן זה גם המקום להודות לעוקבים החדשים והוותיקים. תודה רבה!

מבחינת הכתיבה - הבלוג הגיע ל-242 פוסטים ב"בלוגר", כולל הפוסט הזה. בשעה טובה סיימתי השנה את תהליך הכתיבה האיטי על המסע בדרום אמריקה, שארך הרבה יותר מהמסע עצמו. למעשה, בכך סיימתי לכתוב על הטיולים הגדולים שלי. כעת מצפה לי כתיבה על הטיולים הקצרים יותר ; אבל אני לא ממהר לשום מקום - אחרת לא יישאר לי על מה לכתוב.

ומבחינת הטיולים עצמם: בשנה החולפת טיילתי בשלוש מדינות נוספות: יוון (בנובמבר 2014), פינלנד ואסטוניה (ביוני 2015) ומניין המדינות שלי הגיע ל-25. השבוע כבר הספקתי לקבוע את היעד הבא שלי ; החלטתי שבשנת 2016 אכיר סוף סוף את אפריקה, ואני מתכנן לבקר בינואר את דרום-אפריקה, זימבבואה ואולי מדינה או שתיים נוספות. המזרח הרחוק ואמריקה הצפונית יחכו לשנים הבאות.

המדינות מהן נרשמו ביקורים בבלוג מאז פתיחתו

יוון, יום 3: קלמבקה

14.11.2014

נסיעה צפונה

התארגנו מוקדם במלון והפקדנו את המזוודות שלנו בשמירת חפצים במלון. לקחנו איתנו רק תיקי גב קטנים ליומיים הקרובים ויצאנו עם הרכבת התחתית אל עבר תחנת לַרִיסָה (Larissa, Λαρίσης). מתחנה זו יוצאות רכבות למרכז וצפון יוון.

את כרטיסי הרכבת ליעד הבא שלנו כבר הזמנתי מראש מהארץ. אין הרבה רכבות ישירות לקלמבקה, והעדפתי שלא להאריך את המסע על ידי החלפת רכבות באמצע הדרך. עלינו על הרכבת של חברת TrainOSE (או ביוונית: ΤραινΟΣΕ) וציפתה לנו נסיעה של כחמש שעות לכיוון צפון-מערב. המרחק עצמו לא היה גדול, אבל הרכבת היוונית נסעה באיטיות די מעצבנת. במהלך מרבית הדרך הנוף בחוץ לא היה מי-יודע-מה-מרשים. עברנו הרבה תחנות קטנות יותר וקטנות פחות, ובשלב מסוים אף הצלחתי להירדם.

בדרך לקלמבקה

קלמבקה

הרכבת אמנם הייתה איטית, אבל לפחות עמדה בזמנים. אחר הצהריים הגענו אל העיירה הקטנה קַלַמְבַּקָה (את שמה ניתן לכתוב Kalambaka או בלי ה-m. ביוונית: Καλαμπάκα). זוהי עיירה במחוז תֶּסַלְיָה של יוון ; היא הייתה יכולה להיות סתם תחנת מעבר אלמלא האטרקציה התיירותית, השולטת בקו הרקיע שלה. פשוט אי אפשר לפספס את מֶטֶאוֹרָה (Meteora, Μετέωρα) - המנזרים התלויים הבנויים על סלעי הענק שמעל קלמבקה. 

עוד לפני שהרכבת עצרה, נדהמנו מהיופי של מטאורה - אבל ראשית, היינו צריכים להגיע אל המלון שלנו. הליכה קצרה ברחוב הראשי של קלמבקה הביאה אותנו למלון Kosta Famissi, מלון די מיושן ופשוט, בו קיבלנו יחס נפלא מעובדת הקבלה. לאחר קבלת החדרים היא התקשרה לחברת הטיולים דרכה קבענו סיור למחר בבוקר וביררה לאלו מנזרים מתוך הששה יקחו אותנו. היא הציעה להזמין לנו מונית אל אחד מהמנזרים האחרים של מטאורה, וסיפקה לנו מפה עם שביל חזרה מהמנזר אל העיירה. 

ההצעה שלה התאימה לנו מאד ; בעונת הסתיו לא מתקיימים במטאורה סיורי ערב מאורגנים, ואנחנו מאד רצינו לנצל את אחר הצהריים הפנוי שלנו כאן.

הנוף מחלון החדר שלנו בקלמבקה

מטאורה: מנזר השילוש הקדוש

הצוקים של מטאורה נוצרו במהלך מיליוני שנים עקב שקיעה של סחף מתחת לפניו של ים-קדמון. הסחף ששקע, התגבש עם השנים לאבן גיר ויצר את סלעי הענק הללו.
בימי הביניים החלו נזירים מתבודדים להתיישב במערות ונקיקי סלע בתור הצוקים של מטאורה. במאה ה-14 הקימה קבוצה של נזירים מהר אתוס את המנזר הראשון, והגדול ביותר במטאורה - מֶגַאלוֹ-מֶטֶאוֹרוֹ. בשיאה של התקופה הנזירית במטאורה פעלו בה 24 מנזרים. כיום רק שישה מתוכם נשארו פעילים, ומרבית הנזירים עברו אל האוטונומיה המבודדת של הר אַתוֹס. שניים מהמנזרים עברו הסבה וכיום מאכלסות אותם נזירות בלבד.
בעבר הגישה למנזרים הייתה באמצעות טיפוס בחבלים או דרך מעליות-פרימטיביות בצורת קופסאות הקשורות לחבלים. כך גם תיקשרו הנזירים עם אוכלוסיית קלמבקה, שהעבירה אליהם תרומות מזון. כיום סלול כביש המחבר בין המנזרים לסביבתם, וכן נחצבו מדרגות בסלע המובילות אל המנזרים. מטאורה ומנזריה מוכרזים מאז שנת 1989 כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
נהג מונית הסיע אותנו עד שביל הגישה לאחד ממנזריה של מטאורה - מנזר השילוש הקדוש ("אַייָאס טְרִיאַדַאס", Μονή Αγίας Τριάδος). זהו אחד מהמנזרים הקרובים יותר לקלמבקה, וניתן לראותו מהעיירה עצמה. כמו כל המנזרים במטאורה, גם הוא התרוקן כמעט לגמרי מנזירים - ובשנים האחרונות לא גרו בו מעל לשני נזירים. בשנת 1981 המנזר הופיע בסרט "לעינייך בלבד" מסדרת ג'יימס בונד.
הגישה למנזר השילוש הקדוש אינה פשוטה - משביל הגישה טיפסנו במדרגות חצובות בסלע עד לכניסה למנזר. כאן היינו צריכים לשלם את דמי הביקור (זהים לכל המנזרים) ואמא הייתה צריכה ללבוש חצאית סביב מכנסיה. המנזר עצמו היה נחמד ושלו, אבל מרשים הרבה יותר היה הנוף הנשקף ממנו: הצוקים התלולים של מטאורה - שכאילו צומחים מתוך האדמה, המנזרים הנוספים שתלויים על הסלעים, והעיירה קלמבקה שנפרשת מתחת לסלעי הענק.

מנזר השילוש הקדוש

הדרך אל המנזר חצובה בסלע

מנזרי מטאורה

בחזרה אל העיירה

הייתה לנו אפשרות לנסות לתפוס מונית ביציאה מן המנזר, אך אני שכנעתי את אמא לרדת אל העיירה בשביל המוביל דרך היער. ליד הכניסה לשביל עמדה כלבה קטנה וחומה, שהחליטה ללוות אותנו במהלך הירידה. היא עצרה בכל מקטע דרך וחיכתה שנגיע אליה. הייתה לנו תחושה כאילו היא שמרה עלינו בזמן הצעידה ביער.
השביל עצמו היה די פשוט להליכה (לפחות אם שואלים אותי) ועם הירידה בו, יכולנו לראות את סלעי מטאורה מקיפים אותנו ואת פסגותיהם הולכות ומתרחקות. לאחר שעה קלה הגענו אל שוליה של קלמבקה והסתובבנו כדי להביט בדרך הארוכה אותה ירדנו.
מצאנו בעיירה מקום נחמד לאכול בו את ארוחת הצהריים. השמש כבר כמעט שקעה, ואנחנו חזרנו אל המלון.

הולכים ביער

סלעי מטאורה מעל קלמבקה

אמא עם הכלבה החומה, שליוותה אותנו ביער

ערב בקלמבקה 

בערב יצאנו לאחת מהמסעדות של קלמבקה. אין הרבה מה לעשות בעיירה עצמה - לא מבחינת מקומות בילוי ולא מבחינת אטקרציות תיירותיות. ישבנו במסעדת Archontariki ונהננו מארוחת הערב שלנו. 

ארוחת ערב בארכונטאריקי

יוון, יום 2: אתונה

13.11.2014

מכיכר סינטגמה מערבה

התעוררנו מוקדם בבוקר היום השני שלנו באתונה, וירדנו ראשונים לארוחת הבוקר של מלון אמליה. אמנם אתרי התיירות לא נפתחו מוקדם, אבל תכננתי לנו הליכה ארוכה עד האתר של קרמיקוס.

מסלול הטיול תוכנן להשלים את שאר האתרים הכלולים בכרטיס הכניסה האקרופוליס. הכרטיס תקף לשלושה ימים, ולכן החלטנו לנצל אותו כבר היום, לפני שנעזוב את אתונה. אתרי העתיקות שבכרטיס פזורים במרחק הליכה ברחבי אתונה, ואליהם החלטנו להוסיף מקומות נוספים ברחבי העיר.
זהו מסלול הטיול שלנו ביום השני:

מסלול היום השני: (1) = כיכר סינטגמה ; (2) = קרמיקוס ; (3) = האגורה העתיקה ; (4) = האגורה הרומית ; (5) = מקדש זאוס האולימפי ; (6) = האצטדיון הפאנאתנאי ; (7) = הגנים הלאומים, זאפיון ; (8) = מוזיאון בנאקי

את היום פתחנו בקפיצה נוספת לכיכר סינטגמה, כדי לראות את חילופי משמר האבזונים לאור היום. במהלך הלילה ירד גשם, ועל הגדר שמול קבר החייל האלמוני התיישבו יונים, שניסו לייבש את כנפיהן הרטובות. 

לאחר שצפינו בחילופי המשמר, עקפנו את כיכר סינטגמה לכיוון מערב, והמשכנו ברחוב אֶרְמוּ (Ermou) החוצה את שכונת מוֹנַאסְטִירַאקִי. ציפתה לנו הליכה די ארוכה עד האתר ההא - קרמיקוס. בדרך סטינו מעט מרחוב ארמו כדי לראות מנזר עתיק ואת בתי הכנסת של אתונה.

הוולי, בניין הפרלמנט היווני

חילופי משמר בבוקר

נעלי הפונפון של האבזונים

בית הכנסת

קרמיקוס

שבנו לרחוב ארמו והמשכנו עוד מעט מערבה עד הכניסה לאתר קֶרַמִיקוֹס (Kerameikos, Κεραμεικός). זהו בית קברות עתיק, שנוסד בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס. בתוך האתר ראינו שחזורים של מצבות מפוארות (המקוריות הועברו למוזיאונים). המרשים מכולם היה השור של מצבת דיוניסיוס מקוֹלִיטוֹס. סיירנו ברחוב הקברים הקצר של קרמיקוס, ואחריו נכנסנו אל המוזיאון הקטן של האתר, המציג חלק מהמצבות המקוריות של הקברים.

קרמיקוס

מצבות משוחזרות בקרמיקוס

אמא עם מצבת דיוניסיוס מקוליטוס

האגורות

מקרמיקוס התקדמנו אל כיוון האקרופוליס, כשהיעד הבא שלנו היה האַגוֹרָה העתיקה (Ancient Agora) של יוון. גם הכניסה לאגורה, כמו לקרמיקוס, הייתה כלולה בכרטיס הכניסה של האקרופוליס. בעבר האגורה הייתה מרכז החיים התוסס של אתונה - כאן היה מקומו של השוק, הוקמו מקדשים וגם כמה מבני מגורים. בית המועצה, בתי המשפט והאסיפה הכללית שכנו אף הם באגורה העתיקה.

האתר התיירותי באגורה העתיקה הוא גדול, ונעזרנו במפה שקיבלנו בכניסה, כדי להספיק לראות את כל העתיקות. תחילה הלכנו ליד פסלי הטְּרִיטוֹנִים (בני דמותו של טריטון, בנו של פוסידון אל הים, המוצג בדרך כלל כבן-ים) ומשם התקדמנו אל המקדש לאל הֶפַייְסְטוֹס - או "הֶפַסְטִיוֹן" (Hephaisteion, Ναός Ηφαίστου, נקרא גם תֶּסִיוֹן). ההפסטיון היה המבנה המרשים ביותר באגורה העתיקה: הוא בעל מראה דומה לפרתנון, אך הוא קטן יותר ושמור במצב הרבה יותר טוב מאחיו הגדול שעל האקרופוליס.
את הביקור באגורה העתיקה קינחנו בכניסה למוזיאון של האתר, השוכן במבנה המשוחזר של הסְטוֹאָה של אַטַאלוֹס (Stoa of Attalos). הסטואה שוחזרה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, והיא נראית מודרנית לגמרי, בייחוד אם משווים אותה להריסות שמסביבה.

ההפסטיון

עם אמא באגורה העתיקה

המשכנו אל האגורה הרומית, המודרנית והקטנה יותר מהאגורה העתיקה. למרבה הצער, מרבית האגורה הזאת הייתה בשיפוצים כשביקרנו בה - כולל גולת הכותרת שלה - מגדל הרוחות. המגדל היה מכוסה כמעט כולו בפיגומים, ולא יכולנו להתבונן בעיטורי-רוחות-השמיים המקיפים אותו. 

באגורה הרומית הקטנה

מקדש זאוס האולימפי

מן האגורה הרומית הלכנו דרך שכונת פלאקה אל האתר הבא שלנו. תחילה הגענו אל שער אַדְרִיאַנוּס (Arch of Hadrian, Αψίδα του Αδριανού). זהו שער שנבנה בסביבות שנת 131 לפנה"ס והוקדש לביקורו של הקיסר הרומי אדריאנוס באתונה. אחד מהרחובות הראשיים של אתונה המודרנית חולף ליד השער. ניתן לבקר במקום במהלך כל שעות היממה.

ליד שער אדריאנוס נמצא מקדש זאוס האולימפי (Temple of Olympian Zeus, Ναός του Ολυμπίου Διός) - האתר האחרון שביקרנו במסגרת כרטיס האקרופוליס. כשמקדש זה היה שלם, הוא עלה בגודלו על הפרתנון והיה המקדש הגדול ביותר ביוון כולה. בדומה לשער אדריאנוס הסמוך, בנייתו של המקדש הסתיימה סמוך לביקורו של הקיסר אדריאנוס בעיר. המקדש הכיל 104 עמודים קורניתיים מפוארים, בהתאם לסגנון הבנייה של אותה התקופה. כיום עומדים רק 15 מעמודים אלו במקום, אך הם עדיין מרשימים מאד.

שער אדריאנוס

מקדש זאוס האולימפי

אמא מחזיקה את המקדש. וברקע - האקרופוליס

האצטדיון הפאנאתנאי

הלכנו עוד קצת לכיוון מערב, לכיוון האצטדיון הפַּאנַאתֵנַאִי (Panathenaic Stadium, Παναθηναϊκό στάδιο - נקרא גם קַלִימַרְמַרוֹ). זהו אצטדיון שַיִש, שנבנה בסוף המאה ה-19 על חורבותיהם של אצטדיונים עתיקים מהמאה הרביעית לפנה"ס, והמאה השנייה לספירה. האצטדיון הנוכחי נבנה עבור המשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני, שהתקיימו באתונה בשנת 1896. גם במשחקים האולימפיים של שנת 2004 בוצע בו שימוש לחלק מתחרויות וכנקודת הסיום של ריצת המרתון.

בזמן ביקורנו באצטדיון נערך בו שיעור ספורט לתלמידי בית ספר מקומי. הקפנו את הצורה החצי-אליפטית של קלימרמרו, ואני אף טיפסתי עד אחרונת שורות-מושבי-השיש כדי לצפות  באקרופוליס המרוחקת. 

בזמן הקפת האצטדיון, נתקלנו לפתע במנהרה שיוצאת מתחת לאצטדיון. לא היה שום שילוט, ואמא ואני תהינו אם כדאי להיכנס לתוכה. כשבחרנו להיכנס אל המנהרה, היא הובילה אותנו למקום נפלא: מוזיאון קטנטן של ההיסטוריה האולימפית המודרנית ; לא היה מאושר ממני. היו כאן כרזות מכל האולימפידות מאז 1896 וגם הלפידים של כל אחת ואחת מהן. 

האצטדיון הפאנאתנאי

כרזות ולפידים במוזיאון האולימפי

כרזת האולימפיאדה בברלין 1936, שאורחה בחסות גרמניה הנאצית

המוזיאון האולימפי

מבט עליון על האצטדיון

הגנים הלאומיים

בשלב הזה כבר היינו רעבים, רעבים מאד. החלטנו לחזור אל עבר שכונת מונאסטיראקי כדי למצוא משהו לאכול. בדרך חצינו את הגנים הלאומיים (National Garden, Εθνικός Κήπος), שהוקמו בתור "הגנים המלכותיים" על ידי המלכה אמליה. הגנים הם הריאה הירוקה הגדולה במרכז אתונה, והם כוללים בריכות דגים, גן חיות קטן ומוזיאון בוטני. חצינו את הגנים די במהירות, וחלפנו ליד מבנה מודרני בשם זַאפִּיוֹן. הזאפיון נבנה במאה ה-19 וכיום הוא משמש כמרכז כנסים. 

מכאן המשכנו בחזרה אל תוך העיר העתיקה, עד שמצאנו מזללה-תיירותית, שנוכל להשביע בה את תאבוננו. לאחר ארוחת הצהריים המאוחרת, שבנו למלון למנוחה קצרה.

הזאפיון

 מוזיאון בנאקי

בערב יצאנו אל אחד מהמוזיאונים המפורסמים של אתונה - מוזיאון בֶּנַאקִי (Benaki Museum). ניסינו להגיע אליו דרך מעבר נוסף בגנים הלאומיים, אך בדיוק באותו רגע סגרו את הכניסה לגנים, כשאיש, שנראה מעט-משוגע, הכריח את כולם לצאת. מסתבר שהגנים נסגרו לקראת הפגנה שתוככנה להיערך למחרת בעיר. מכיוון והגנים ממוקמים מסביב לבניין הפרלנמט, הם נסגרים לפני הפגנות גדולות. 

עקפנו את הגנים והגענו אל המוזיאון, הנמצא בפינתם הצפונית-מזרחית. הכניסה אל המוזיאון הייתה חופשית היום, כמו בכל יום חמישי. האוסף במוזיאון בנאקי מגוון מאד ומכיל פריטים מ-5000 שנים של היסטוריה יוונית. כל קומה במוזיאון מציגה פריטים מתקופה שונה: ככל שעולים למעלה, כך מתקדמים ברצף הזמן. המוזיאון היה עמוס בתצוגות ולכן בחרנו להתמקד באלו שהוצגו במדריך הכתוב שהבאנו איתנו.

לאחר הביקור במוזיאון, סיימנו את היום בקפיצה נוספת לשכונת פלאקה לפני החזרה למלון. מחר צפויה לנו השכמה מוקדמת ואחריה נסיעה ארוכה צפונה.

כדים עתיקים במוזיאון בנאקי