15.01.2013
להתראות לה פאז!
השינה שלי בלילה האחרון לא הייתה רצופה, כמו שתמיד קורה לי לפני נסיעות. בבוקר ארגנתי את התרמיל והתיק שלי, וירדתי אל חדרה של רו כדי להיפרד ממנה. היא ביקשה שאגיע לומר שלום, גם אם זה במחיר הנורא של להעיר אותה בבוקר. נפרדנו בחיבוק והיא שבה לשנתה ; הספקנו רבות בשבועיים של טיול משותף: סלטה, טופיזה, מדבר המלח ולבסוף גם את לה פאז.
המתנתי בלובי של מלון "מחסטיק", שמח להיפרד מפקידי הקבלה האיומים שלו. קצת לפני השעה שבע הגיעה נציגה של חברת האוטובוסים כדי לאסוף אותי אל הנסיעה לעיירה קוֹפַּקַבַּנָה (Copacabana, ללא קשר לחוף הברזילאי המפורסם). ציפתה לי נסיעה קצרה הבוקר, ולכן לא היו שירותים באוטובוס. מצד שני, נדהמתי לגלות שיש בו ווי-פיי פעיל(!)... בכל נסיעותי במדינות המפותחות יותר של היבשת (ארגנטינה וצ'ילה) לא היה לי אינטרנט באוטובוסים, אז איך זה דווקא קורה בבולוביה הנחשלת?!
בזמן ההמתנה בלה פאז לאיסוף שאר הנוסעים, הספקתי לפטפט עם משפחה וחברים בסקייפ ו-ווטסאפ. עם תחילת הנסיעה הנופים העירוניים של לה פאז התחלפו בנופי טבע וכפרים קטנים ולאט-לאט איבדתי את החיבור לאינטרנט.
 |
| מתקרב לאגם טיטיקקה |
אגם טיטיקקה
לאחר כשעתיים הגענו אל איזור אגם טִיטִיקָקָה (Titicaca), האגם הגבוה ביותר בעולם בו יכולות לשוט אניות. האגם נמצא בגובה של כ-3800 מטרים מעל פני הים ומחולק בין בוליביה ופרו. צבע המים של האגם היה כחול כהה ומהפנט. נופיו הזכירו לי את האגמים היפהפיים של ניו זילנד.
נסענו עד ההגעה לעיירה סַן פַּאבְּלוֹ דֶה טִיקִינָה (San Pablo de Tiquina), בה הורידו את כל הנוסעים מהאוטובוס לקראת חציית חלק קצר של האגם. הייתי צריך לשלם עבור המעבורת הזולה, שהביאה אותי אל העיירה סן פֶּדְרוֹ דה טיקינה (San Pedro de Tiquina). האוטובוס עצמו עבר על מעבורת מיוחדת לכלי רכב, שלא נראתה מי-יודע-מה יציבה. קיוויתי שהוא לא יתהפך וייקח עמו את התרמיל שלי אל קרקעית האגם. לשמחתי, האוטובוס חצה בהצלחה את האגם, והנהג אסף את הנוסעים אל המשך הנסיעה לקופקבנה. כאן הנופים היו עוד הרבה יותר מרשימים מאשר בתחילת הנסיעה... לפחות עד שהגיעו הערפל והגשם ומנעו ממני לראות מה קורה מחוץ לאוטובוס.
 |
| פסל מודרני בסן פדרו דה טיקינה |
 |
| מנופי האגם |
חיפוש מלון...
כשהגעתי אל קופקבנה, עדיין ירד גשם. הסתובבתי עם התיקים שלי והמטריה כדי לחפש אכסניה. רוב המקומות היו מלאים, או שלא היה בהם חדר למבקר יחיד. בסוף מצאתי מקום באכסניית "ה-6 באוגוסט", שילמתי על החדר, נכנסתי אליו ואז קיבלתי את השוק: המיטה שקעה לגמרי כשנחתי עליה. ביקור קטן בשירותים המשותפים גרם לי לרצות לברוח מהמקום: הם היו משולבים בחלל קטן מדי עם המקלחת והריח שנדף מהם לא היה מזמין. החלטתי שאני יכול לשלם טיפה יותר מ-40 בוליביאן ללילה, ביקשתי החזר לכסף שלי (וקיבלתי) והלכתי לחפש לי חדר במלונות של העיירה.
הליכה נוספת ברחובותיה התלולים של קופקבנה, הביאה אותי אל מלון "Paraiso", בו שילמתי 70 בוליביאן ללילה, כמובן עם שירותים ומקלחת פרטיים (ונקיים) ואינטרנט-מקרטע. החדר כאן היה אף יותר טוב מזה שבמלון בו שהיתי בלה פאז.
 |
| בהחלט יותר טוב מאכסניה |
קופקבנה
יצאתי אל העיירה כדי לערוך איתה היכרות אמיתית ראשונה ולחפש מקום לאכול בו. בדרך מצאתי גם את סוכנויות הנסיעות שהציעו טיולים באיים שבאגם. בחרתי למחר את הטיול לאי השמש, ולאחר שהבנתי שזהו שיאו של הביקור בקופקבנה, החלטתי שאשאר כאן לשני לילות בלבד ואמשיך אל פונו בפרו.
אחר הצהריים ביקרתי בבזיליקה הנחמדה של העיירה, ובהמשך עליתי לעמדת תצפית על האיזור. ויתרתי על הרעיון של טיפוס לפסגת ההר הסמוך, שכן הרגשתי שאני לא ממש נושם בקלות. לאחר ארוחת הערב באחת ממסעדות התיירים, שבתי אל המלון שלי לשינה מול הסימפסונים בדיבוב לספרדית.
 |
| הכנסיה הראשית של קופקבנה |
 |
| לטפס או לא לטפס? |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה