26.01.16
טירת התקווה הטובה
מזג האוויר בקייפטאון שב להיות מעונן-חלקית והבנתי, שאאלץ לחכות עם ההעפלה אל הר השולחן. התעוררתי בעצלתיים, אכלתי את ארוחת הבוקר בדירתו של קרישנה ויצאתי אל יום סיור עצמאי בעיר. לעומת יוהנסבורג, על קייפטאון לא מהלכים יותר מדי סיפורי אימה, והיא נחשבת יחסית-בטוחה לטיול רגלי (לפחות בשכונות הטובות ובאור יום).
התחנה הראשונה שלי להיום הייתה טירת התקווה הטובה (Castle of Good Hope, או בשמה ההולנדי המקורי - Kasteel de Goede Hoop). הטירה, בעלת הצורה המחומשת, נבנתה במחצית השנייה של המאה ה-17 על ידי "חברת הודו המזרחית ההולנדית" והיא המבנה הקולוניאלי העתיק ביותר בדרום אפריקה. בהמשך היא עברה לידיהם של הבריטים, ואחר כך לידיה של דרום אפריקה העצמאית. הטירה שמשה שנים רבות כמבצר צבאי, אך בשנים האחרונות היא משמשת בעיקר כאתר היסטורי וכמקום מושבו של מוזיאון צבאי קטן.
טירת התקווה הטובה הייתה בשיפוצים בעת ביקורי בה. אולי זו הסיבה לכך שהרגשתי שהביקור כאן היה מעט סתמי. רגעי השיא שלי פה היו צפייה בחילופי המשמר של החיילים ובהדגמה של הפעלת תותח קטן. עבור הירי בתותח הגיע מישהו מארגון בשם "אגודת משמרי-התותחים הישנים של דרום אפריקה" (או משהו כזה...). הוא כמובן לא ירה כדור ברזל אמיתי עם התותח, אלא רק חתיכת בד עבור ההדגמה.
 |
| בתוך טירת התקווה הטובה |
 |
| חילופי משמר בטירת התקווה הטובה |
ביתן העבדים
מטירת התקווה הטובה הלכתי ברחובות קייפטאון אל עבר גני החברה. בדרך עברתי ליד בית עיריית קייפטאון וליד בנייני ממשל נוספים. סמוך לגנים הבחנתי במוזיאון ביתן העבדים של איזיקו (Iziko Slave Lodge). בעבר עמד כאן שוק סחר של עבדים שחורים. בבניין המודרני פועל כיום מוזיאון בנושא העבדות בדרום אפריקה והעבדות בעולם בכלל. המוזיאון אמנם קטן אבל הביקור הקצר בו היה מרתק ; בהחלט הפתעה יחסית למקום אליו לא תכננתי להגיע.
גני החברה
הכניסה הצפונית לגני החֶברה (Company's Gardens) קרובה מאד לביתן העבדים. כמו טירת התקווה הטובה, גם הגנים הוקמו על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית, והם נקראים על שמה. בתוך גני החברה מוצבים הרבה פסלים ואנדרטאות, ובנוסף אפשר למצוא גינת ירק ותבלינים והמוני סנאים. הסנאים הובאו לכאן על ידי בריטים, שרצו להרגיש "כמו בבית" באפריקה.
חציתי את הגנים תוך שאני עובר בין האתרים החשובים בהם, כולל פסלו של רוֹדס - המוצב במרכזם. כשסיימתי את הסיור כאן, הבטתי בהר השולחן והבנתי שבאמת לא אזכה להגיע אליו היום: "מפת השולחן" העננית עדיין עטפה את פסגתו.
 |
| גני החברה עם הר השולחן ברקע |
 |
| סנאי בגני החברה |
קייפטאון היהודית
עקפתי את גני החברה והגעתי אל המוזיאון היהודי של דרום אפריקה. בכניסה אל המתחם היהודי, המכיל גם מסעדה ובתי כנסת, הייתי חייב לעבור ביקורת ביטחונית בסגנון הכי ישראלי שיש - כולל שיקוף של התיק שלי במכונה ושאלת "יש לך נשק?".
השעה כבר הייתה שעת צהריים ואני הייתי רעב. המסעדה של המתחם היהודי נראתה לי כמקום מצוין לאכול בו. הזמנתי את מנת החומוס עם הפלאפל (שהייתה מצוינת) והמשכתי את הטיול שלי כאן.
ביקרתי במוזיאון היהודי, המציג בית כנסת לדוגמא - וממנו נכנסתי אל תצוגות על חיי היהודים בדרום אפריקה, חיי היהודים בליטא (ממנה היגרו המוני יהודים לדרום אפריקה) ותצוגה על חייה ופעילותה הפוליטית של הֶלֶן סוּזְמַן. סוזמן היהודיה הלבנה הייתה מהמתנגדות הגדולות למשטר האפרטהייד, וחברת הפרלמנט היחידה שעשתה זאת במהלך שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. דרום אפריקה של אחרי תקופת האפרטהייד זוכרת אותה היטב, ושדרה מרכזית בעיר נקראה על שמה.
בסיום הביקור קפצתי למספר דקות אל בית הכנסת הפעיל של המתחם היהודי.
 |
| ארוחת הצהריים במתחם היהודי |
 |
| בית הכנסת הפעיל |
כיכר גרינמרקט
רחובות קייפטאון הובילו אותי אל כיכר גְּרִינְמַרְקֶט (Greenmarket Square). הכיכר ההומה משמשת מקום מושבו של שוק מזכרות אפריקאיות זולות. לא התכוונתי לקנות כלום היום, אבל נהנתי להסתובב בשוק עצמו. המוכרים כמובן ניסו להתמקח איתי על מחירי המזכרות, ולכל אחד הייתי צריך לומר ש"כרגע-אני-רק-מסתכל". רוב המזכרות כאן מכוערות להפליא ; בעיקר הוקסמתי מדוכני המסכות האפריקאיות: אותן מסכות הן יקרות מאוד, יחסית לשאר המזכרות הפשוטות ; חלקן נראות כמו יצירות אמנות. המוכרים משקרים כמובן ומספרים שהמסכות נוצרו בכל מיני מדינות ביבשת, אבל ברור שמדובר במזכרות לתיירים, שיוצרו בהשראת שבטים אפריקאיים. למרות יופיין של המסכות, לא התכוונתי לקנות אחת כזו. אין לי מושג איך הייתי סוחב אחת שכזו לארץ או אם בכלל הייתי תולה אותה בבית.
בכל מקרה, הבטחתי לעצמי שאעבור פה שוב בימים הקרובים כדי לקנות מזכרות ומתנות.
 |
| מבוך הדוכנים של כיכר גרינמרקט |
בו-קאפ הצבעונית
שכונת בּוֹ-קָאפּ (Bo-Kaap) נמצאת למרגלותיה של גבעת סִיגְנַל (Signal Hill), בצידה של הגבעה הפונה למרכז קייפטאון. השכונה היא רב-תרבותית מבחינת אוכלוסייתה, כשהקבוצה הבולטת ביותר היא המלזים ; בעבר בו-קאפ אף נודעה בתור "הרובע המלזי". השכונה מפורסמת בבתיה הצבעוניים מאד. ברחוב המרכזי והתיירותי ביותר שלה, כל בית צבוע בצבע שונה.
הלכתי במעלה הרחוב, צילמתי קצת הבתים המרהיבים וחזרתי אל כיכר גרינמרקט. עוד חשבתי לצעוד חזרה עד הבית של קריס, אבל כבר הייתי מותש... אז תפסתי אובּר בחזרה הביתה.
 |
| הרחוב המרכזי של בו-קאפ |
 |
| תושבת בו-קאפ |
 |
| בבו-קאפ |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה