הטיסה שלי מהארץ ללטביה יצאה בשעה מאד נוחה: הגעתי אל טרמינל 1 של נתב"ג בשעות הבוקר כדי לעלות על טיסת וויז-אייר (Wizz Air), שיצאה בשעה 11:00. כצפוי מהטיסות המוזלות של וויז-אייר, לא קיבלתי ארוחת בוקר מסודרת בטיסה, אלא התארגנתי עם אוכל מהבית.
שדה התעופה של רִיגָה (Rīga), בירת לטביה, לא היה גדול במיוחד. יצאתי ממנו די בזריזות ונסעתי אל העיר עם אוטובוס מיוחד, היוצא מהחנייה של שדה התעופה. האוטובוס התברר כחלופה יעילה וזולה במיוחד (שילמתי רק 2 אירו) בהשוואה למוניות המקומיות. ירדתי מהאוטובוס סמוך לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיר והמשכתי ברגל אל עבר המלון שלי. בחרתי לי את מלון האנזה (Hanza), הממוקם דרומית לעיר העתיקה של ריגה ולשוק המרכזי. נכון, לא הייתי במרכז העיר, אך המחיר היה טוב והמרחק מהמרכז היה הגיוני. החיסרון בשכונה בה נמצא המלון: אין כמעט מה לעשות כאן ; לא זכורים לי בתי קפה או מסעדות בסביבה ונראה כי הרחובות פה די שוממים בחשיכה. למזלי, הגעתי בתקופה בה השמש שוקעת מאוחר מאוד.
קצת על ריגה
ריגה יוסדה בשנת 1201 לגדות נהר הדָּאוּגָבָה (Daugava, נקרא גם נהר דווינה) והייתה עיר מסחר חשובה עבור הגרמנים. במאות השנים שעברו מאז היווסדה, ריגה נכבשה על ידי אימפריות זרות ביניהן שבדיה, גרמניה ורוסיה. עם פירוק ברית המועצות והפיכתה של לטביה למדינה עצמאית, ריגה הפכה לעיר הבירה של המדינה החדשה. כיום היא העיר הגדולה ביותר בשלוש המדינות הבלטיות (לטביה, אסטוניה וליטא).
בריגה הייתה קהילה יהודית משמעותית: כשבעה אחוזים מתושבי העיר היו יהודים. קהילה זו נעלמה כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה. בריגה נמצא מוזיאון קטן, המספר את סיפורם של יהודי העיר ושל היהודים הגרמנים שגורשו לכאן בזמן המלחמה. כמו כן אפשר לבקר בשרידי בית הכנסת הכוראלי, שהועלה באש בזמן שמתפללים רבים היו בתוכו.
היכרות ראשונה עם ריגה
אחרי התארגנות במלון, יצאתי לסיבוב ראשון בעיר לקראת השעה שש בערב. לא תכננתי מסלול מוגדר ליום הראשון, אלא פשוט הלכתי צפונה לכיוון העיר העתיקה. בדרך חלפתי ליד המוזיאון היהודי של ריגה. השער היה סגור בשעה מאוחרת זו, אך החלטתי לנסות לבקר כאן לפני שאעזוב את העיר.
עם הכניסה אל העיר העתיקה הבחנתי מיד באחד מהמבנים הבולטים בה - כנסיית פטר הקדוש (Sv. Pētera baznīca) בעלת מגדל השעון הגבוה עם פסל התרנגול בראשו. גם הכנסייה הייתה סגורה בשעה זו, ולכן עקפתי אותה והמשכתי לסייר ברחובות העיר העתיקה. נראה שריגה היא עיר תיירותית מאד: הרחובות והכיכרות הראשיים של העיר העתיקה המו במבקרים והמסעדות ובתי הקפה היו כמעט מלאים לחלוטין.
 |
| המגדל של כנסיית פטר הקדוש |
מונומנט החירות
בגבול הצפוני-מזרחי של העיר העתיקה נמצא פארק, המפריד אותה משאר העיר. כאן גם נמצא אחד ממוקדי המשיכה התיירותיים של ריגה - מונומנט החירות (Brīvības piemineklis). המונומנט הוצב כאן בשנת 1935 והוא נבנה לזכרם של החללים ממלחמת העצמאות הלטבית (1918-1920). בתחתית המונומנט, שגובהו כ-42 מטרים, נמצאים פסלים וגילופים באבן גיר, אך מרבית התיירים באים הנה כדי לראות את אלת החירות, הניצבת בראש הפסל. היא מחזיקה בידיה שלושה כוכבים, המסמלים את שלושת המחוזות הראשיים של לטביה.
בתקופה הסובייטית היו תכניות להרוס את המונומנט, אך בסופו של דבר הוא שרד את הסובייטים והפך לאחד מסמליה של לטביה המודרנית.
לאחר שהקפתי את המונומנט וחזרתי לכיוון העיר העתיקה, ראיתי קהל גדול של אנשים רוקדים. מופע הרחוב הזה, בשילוב עם מונומנט החירות ברקע, היה פתיחה מצוינת לטיול הזה.
 |
| מונומנט החירות |
 |
| הפסל בראש המונומנט |
 |
| לטבים רוקדים |
בית החתולים
חזרתי אל העיר העתיקה ומצאתי בה מבנה מפורסם נוסף, שאפשר לבקר בכל שעות היממה - "בית החתולים" (Kaķu nams) הסמוך לגילדה הגדולה. האגדה המקומית מספרת על סוחר שהסתכסך עם הגילדה ולכן הציב על הבניין שלו שני פסלי חתולים, כשישבנם מופנה אל עבר בית הגילדה. כשהסכסוך הסתיים, שני פסלי החתולים סובבו על צירם כך שפניהם פונים אל הגילדה. בין אם מדובר בסיפור אמיתי או שלא, החתולים הפכו את הבניין לאחת מהאטרקציות של ריגה ואף לאחד מסמלי העיר. בכל חנות תיירות אפשר למצוא היום העתקים של פסלי החתולים ואת תמונתם על מגנטים, ספלים וכל מה שלא תרצו.
 |
| בית החתולים |
לאחר הביקור בבית החתולים המשכתי להסתובב בעיר, בלי מטרה מוגדרת .ישבתי לאכול ארוחה באחת מהמסעדות שבמרכז העיר ועוד הספקתי לעבור בחנות שוקולד של חברת לאימה (Laima), לא רחוק ממונומנט החירות. גם בשעה עשר בלילה עדיין היה אור בחוץ, ולכן הרגשתי בטוח גם ברחובות הצדדיים של העיר. חזרתי אל המלון בהליכה דרך איזור השוק, שלא היה פעיל כבר. נרדמתי יחסית מוקדם ; ריגה בהחלט השאירה לי טעם של עוד.
 |
| העמוד של חברת "לאימה" עם מונומנט החירות ברקע |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה