הולנד: יום בדלפט

15.09.18

מטילבורח לדלפט

את היום השני של הביקור שלי הקדשנו לעיר דֶּלְפְט (Delft). אִיווָר תכנן לנו יום טיול בעיר הקסומה, שנחשבת לגירסה קטנה ורגועה של אמסטרדם.

דלפט נוסדה במאה ה-12 והיא יושבת בין שתיים מהערים הגדולות בהולנד - רוטרדם והאג. כיום חיים בדלפט המודרנית כ-100,000 איש בלבד ובעבר מספר זה היה קטן בהרבה. למרות גודלה הקטן-יחסית, דלפט היא אחת מהערים החשובות בהיסטוריה של הולנד והיא לקחה חלק חשוב בתקופת "תור הזהב" של ממלכת ארצות השפלה. מאז 1584 נקברים בקתדרלה החדשה של דלפט כל מלכי הולנד וצאצאיהם, כאן חי ופעל הצייר הנודע וֶרְמִיר ("נערה עם עגיל פנינה"), בעיר פעלה תעשייה נרחבת של פורצלן ("הכחול של דלפט") ופה הומצא המיקרוסקופ ונולד מדע המיקרוביולוגיה.

נסענו במשך קצת יותר משעה מביתו של איוור בטילבורח לכיוון צפון. כשנסענו מעל הנהר הרחב, הוֹלַנְדְס דִּיפ (Hollands Diep), איוור הודיע לי שבאופן רשמי חצינו את הגבול בין שתי פרובינציות: עברנו מצפון-ברבנט לדרום-הולנד (Zuid Holland). לקראת סוף הנסיעה עקפנו את רוטרדם והמשכנו צפון-מערבה אל דלפט.

הדלפט בלו האחרון

תעשיית הפורצלן הצבוע בכחול של העיר דלפט (דלפט בְּלוּ, Delft Blauw) החלה את צעדיה הראשונים במאה ה-16, ולמעשה חיקתה את תעשיית הפורצלן של סין. תקופת השיא של התעשייה הייתה בין 1640 ל-1740 ובמהלכה פעלו בעיר הקטנה מספר מפעלים לייצור אריחים, כלי בית וחפצי נוי מהפורצלן המבוקש. עם כניסתם של מוצרים זולים יותר לשוק, תעשיית הדלפט-בלו החלה לדעוך והמפעלים נסגרו בזה אחר זה. מהמפעלים הללו שרד רק מפעל אחד - Royal Delft, שנמצא היום - בתוספת מוזיאון - דרומית למרכז העיר העתיקה.

המפעל גאה מאוד בכך שהוא מפעל הדלפט בלו האחרון, והמוזיאון שבו מציג סקירה אינטראקטיבית על ההיסטוריה של ייצור הפורצלן בדלפט. אני חייב להודות שלא הגעתי עם ציפיות רבות למוזיאון הזה, והופתעתי ממנו לטובה. אמנם האמנות של כחול על-גבי לבן אינה סגנון שאני אוהב, אך אי אפשר שלא להעריך את העיטורים הידניים שמתבצעים כאן. באחת מהתצוגות יכולתי לראות את הצלחות המיוחדות לכבוד המשפחה המלכותית של הולנד. בחדרים אחרים מוצגות צלחות לכבוד אירועים היסטוריים חשובים, פעמונים לחג המולד ויצירות אמנות המורכבות מאריחים.

חנות המזכרות של המפעל היא לא פחות מרשימה מהמוזיאון. למעוניינים, אפשר לבקר רק בחנות ללא תשלום למוזיאון. המחירים פה גבוהים במיוחד, בעיקר כשמדובר בפורצלן שנצבע באופן ידני. היו כאן פריטים שהחזקתי בכף ידי, שעלו קרוב למאה יורו, אך אפשר למצוא ספלים ותחתיות במחיר סביר, יחסית...

עם רכב מעוטר בסגנון דלפט בלו

"נערה עם עגיל פנינה" בסגנון דלפט בלו

צלחת לכבוד החתונה המלכותית של המלך הנוכחי, וילם-אלכסנדר, ואשתו - מקסימה.

בתוך מפעל הפורצלן

הכיכר המרכזית

אחרי הביקור במוזיאון נסענו אל מרכז העיר ואיוור החנה את הרכב בחניון כדי שנוכל להסתובב בה רגלית. דלפט בנויה על רשת תעלות ממי נהר הסכיי (Schie), ואת חלקן כבר יכולתי לראות כשהלכנו אל עבר הכיכר המרכזית של העיר העתיקה. דלפט היא עיר תיירותית במיוחד, ויכולתי לראות זאת היטב היום: הרחובות היו עמוסים בתיירים זרים ומקומיים, המוני בתי קפה גדולים וקטנים המו באנשים ובכיכרות ניגנו תיבות הנגינה הקיטשיות של ההולנדים (וכמובן שאיוור דאג שאצטלם עם אחת שכזו).
הגענו אל הכיכר המרכזית של העיר, בה יושבים שני מבנים חשובים: הכנסייה החדשה ובית עיריית דלפט (ٍStadhuis). ישבנו כאן באחת מרשתות המזון האהובות על איוור (ובצדק) - Bagels and Beans. הבייגל שלי עם העוף והאבוקדו היה פשוט מושלם(!) ואחר כך נשארנו לקינוח קטן. מכאן הלכנו אל מרכז המידע לתיירים, שנמצא באחד מהרחובות הסמוכים לכיכר, קיבלנו מפה של דלפט והמלצה על השייט בתעלות.

עם תיבת נגינה הולנדית - "אורגן רחוב"

בית עיריית דלפט

קינוחים בבייגל אנד בינס

שייט בתעלות דלפט

הגענו אל אחת מהתעלות הרחבות של דלפט, בהן אפשר לשוט בספינות תיירים רחבות-יחסית. השייט יוצא בכל שעה עגולה ובמהלכו קיבלנו סקירה מקיפה על ההיסטוריה של דלפט ועל מבנים חשובים בה, שעל חלקם לא ידעתי כלל לפני הביקור כאן. את מסלול השייט, שאורך כ-50 דקות, אפשר לעשות מהר יותר ברגל - אבל הוא בהחלט היה שווה את המחיר.

עם איוור בשייט

תעלה בדלפט - מבט מהסירה

בית הכנסת של דלפט

כשסיימנו את השייט, עצרנו לבקר בכמה נקודות מעניינות שראינו דרך הסירה (היה קשה קצת לצלם דרך חלונות הזכוכית). קודם כל הלכנו אל בית הכנסת של דלפט, שנבנה בשנת 1862 (כתובת: Koornmarkt 12). מהקהילה היהודית של דלפט, שהייתה קטנה מלכתחילה, לא נשאר אף יהודי אחרי מלחמת העולם השנייה. רק 12 יהודים חזרו אל העיר לאחר המלחמה, אך עקב גודלה הקטן של הקהילה הם מכרו את בית הכנסת לעיריית דלפט ; בית הכנסת חזר לידי הקהילה היהודית ב-1996 ומאז הוא משמש באופן נדיר לטקסים שונים וכמרכז תרבות יהודית. רוב הזמן הוא פשוט סגור.

בית הכנסת של דלפט

ביתו של ון-לוונהוק 

מבית הכנסת הלכנו אל בית היושב לצד אחת מהתעלות המרכזיות של דלפט כדי לראות את מקום מגוריו של אנטוני ון-לווהנוק (Antonie van Leeuwenhoek), ממציא המיקרוסקופ. למרבה הצער, פרט ללוח מתכת צנוע ליד המבנה, אין שום זכר לאדם הראשון שצפה בחיידקים. במבנה פועלת היום מאפיה וגם בתוכה אין שום זכר לוון-לוונהוק.
לפני הביקור בכנסיות של דלפט, איוור רצה שנעצור לבירה באחד מבתי הקפה השלווים מול התעלות. בית הקפה היה ממש מול המוזיאון הקטן ביותר בדלפט: גלריית Uit de Kunst, המציגה תצוגות מתחלפות. כשהיינו שם ה"גלריה" שגודלה כגודל תא טלפון הציגה משהו שנראה כמו גוש צואה בסגנון הדלפט בלו.
מכאן המשכנו לצפייה בחזית המרשימה של בית המשפחה, שהייתה אחראית בעבר על מדידת גובה המים בתעלות. ניצלנו את אחד מהגשרים הקטנים של העיר כדי לצלם תמונה מאוד "הולנדית", להגדרתו של איוור: אני ליד זוג אופניים, תעלה, עצים והמגדל הנטוי של הכנסייה ברקע.

ביתו של ון-לוונהוק

המוזיאון הקטן ביותר בדלפט

תמונה שדי מסכמת את הולנד

הכנסייה הישנה

הכנסייה הישנה של דלפט (Oude Kerk) נבנתה באמצע המאה ה-13 ומאז הקמתה עברה שדרוגים רבים. בעת בניית מגדל הכנסייה, בסביבות אמצע המאה ה-14, גילו הבנאים שיסודות המגדל אינם יציבים מספיק וכי המגדל מתחיל לנטות על צידו. כדי ל"תקן" את הנטייה הזאת, לפחות מבחינה אופטית, בוצעו כמה שינויים בעת בניית חלקו האחרון של המגדל. כיום המגדל נוטה כשני מטרים מבסיסו, אך עובר באופן קבוע תחזוקה כדי לוודא שלא יקרוס.
נכנסנו לביקור בכנסייה הישנה (הביקור בתשלום והכרטיס כולל גם כניסה לכנסייה החדשה ; אפשר לקנות כרטיס משולב לטיפוס במגדל של הכנסייה החדשה). זוהי כנסייה פרוטסטנטית, כמו מרבית הכנסיות באיזור זה של הולנד, ולכן היא אינה מעוטרת במיוחד בחללה הפנימי. בעבר היה קיים מנהג לקבור אנשים בתוך הכנסיות ועדיין ניתן למצוא כאן קברים רבים של אישים ידועים מדלפט. מצאנו את קברו של אנטוני ון-לוונהוק ואת קברו הקטן של הצייר ורמיר. ליד קבר ורמיר יש עותקים של שניים מציוריו המפורסמים. הקבר שלו קטן מאוד, וזאת מכיוון ומשפחתו לא יכלה לשלם מספיק כסף לקבר בשכיבה ונאלצה לקבור אותו בעמידה.

המגדל הנטוי של הכנסייה הישנה

בתוך הכנסייה הישנה

קברו של יוהאנס ורמיר

הכנסייה החדשה

מהכנסייה הישנה הלכנו אל בחזרה אל הכיכר המרכזית הכנסייה החדשה (Nieuwe Kerk) - מרחק הליכה של דקות ספורות. בנייתה הושלמה ב-1496 והיא נחשבת לאחת מהכנסיות המפורסמות בהולנד. כאן נקבר וילם השתקן, נסיך אורנז', שנחשב לאבי הרפובליקה ההולנדית וסייע רבות בהכרזת עצמאותה מהספרדים. וילם נרצח ב-1584 בדלפט ונקבר בתוך מאוזולאום תת-קרקעי בכנסייה החדשה. מאז נקברים כאן כל מלכי ומלכות הולנד וקרוביהם מדרגה ראשונה.
לפני הביקור בכנסייה עצמה, עלינו למגדל - טיפוס ספירלי של כ-270 מדרגות. איוור הרגיש מעט קלסטרופובי באמצע הטיפוס ובחר לחכות לי למטה. המשכתי בזריזות עד הקומה העליונה של המגדל. דלפט נפרסה מתחתיי ביום בהיר ויפהפה. יכולתי לראות את הכיכר המרכזית ההומה במבקרים, את גגותיה ותעלותיה של העיר הקטנה וממרחק - ראיתי גורדי שחקים (כנראה רוטרדם או האג). הנוף היה מופלא, אבל לא יכולתי לתת לאיוור לחכות זמן רב למטה.
אחרי שירדתי את הירידה הארוכה, נכנסנו לביקור בכנסייה עצמה. גם זאת כנסייה פרוטסטנטית, כלומר יחסית-חסרת עיטורים בחלקה הפנימי. אי אפשר לבקר בתוך הקריפטה המלכותית ; הכניסה לקברים נפתחת רק בעת קבורתו של בן משפחת המלוכה. בתוך הכנסייה יש מידע רב על שושלת אורנז'-נסאו ועל בניה ובנותיה הקבורים כאן. במרכז אי אפשר לפספס מונומנט בולט לווילם השתקן, שהוצב כאן כבר בשנת 1621 ; תצוגה אינטראקטיבית מסייעת לקבל הסברים על חלקיו הרבים של המונומנט המסובך.

מגדל הכנסייה החדשה

מבט על דלפט ועל הכנסייה הישנה

סלפי בראש המגדל

השער המזרחי

לאחר שהקדשתי כמה דקות לקניית מזכרות, הלכנו אל גבולה של העיר העתיקה - אל עבר השער המזרחי של דלפט (Oostpoort). זהו השער האחרון ששרד משעריה של דלפט: האחרים נהרסו במהלך המאה ה-19. יצאנו מהעיר העתיקה לכמה דקות כדי להתרשם מצריחיו המחודדים של השער.

השער המזרחי

ולקינוח - מסעדה פורטוגזית

לראת הערב נפגשנו עם זוג חברים של איוור, הגרים ממש במרכז דלפט. המגורים כאן נשמעים לי מעט מוזרים: זו עיר עמוסה בתיירים ואני אישית הייתי חושש להחנות את הרכב שלי ממש על שפת התעלות. מסתבר שבכל שנה העירייה דואגת להוציא כ-200 זוגות אופניים שמוצאים את דרכם אל תוך התעלות.
תחילה ישבנו בכיכר המרכזית לבירה ואחר-כך עברנו למסעדה פורטוגזית באחד מן הרחובות הצדדיים. האוכל היה מעולה וזה היה סיום מצוין ליום קסום בדלפט. זכינו במזג אוויר מושלם, ראינו המון ואכלנו טוב ; יש עוד המון לראות בדלפט, לא ביקרנו למשל - במרכז ורמיר המציג עותקים של ציוריו המפורסמים. לדעתי עדיף לראות את היצירות המקוריות, שרובן יושבות במוזיאון בהאג. זה אולי יקרה בביקור הבא שלי בהולנד.

עוד תמונה מאוד הולנדית

איוור ואני במסעדה