28.05.17
הפארק הלאומי גאויה
את היום השלישי שלי בלטביה הקדשתי לביקור בפארק הלאומי גָּאוּיָה (Gaujas nacionālais parks). גאויה נמצא צפונית מזרחית לריגה, מרחק של כשעה נסיעה, והוא הפארק הלאומי הגדול בלטביה.
בתוך הפארק הלאומי נמצאות מספר עיירות קטנות, כשהמתוירת מכולן היא סִיגוּלְדָה (Sigulda). קל להגיע לסיגולדה מתחנת הרכבת-אוטובוסים המרכזית של ריגה. ישנם אוטובוסים שנכנסים לתוך העיירה וישנם כאלה שרק עוצרים על הכביש הראשי שמחוץ לסיגולדה (כמו האוטובוס שאני נסעתי איתו). מרחק ההליכה מהכביש הראשי למרכז סיגולדה הוא לא נורא (כקילומטר), אך ציפו לי עוד הליכות רבות נוספות היום. כשהגעתי אל מרכז המידע לתיירים, קיבלתי מפה והסברים על דרכי ההגעה לטירות ולאתרים השונים בסביבה.
קצת התאכזבתי לגלות שהרכבל, שעובר מעל נהר גאויה ומקשר בין סיגולדה לקְרִימוּלְדָה (Krimulda), אינו פעיל היום, אך העובד במרכז המידע הסביר לי על דרכי הגעה נוספות אל הטירה שמעבר לנהר.
טירת סיגולדה
לפני חציית נהר גאויה, היעד הראשון שלי להיום היה טירת סיגולדה העתיקה (Siguldas Viduslaiku pils). חשוב מאוד לא להתבלבל בינה לבין הטירה החדשה: הן יושבות ממש אחת ליד השנייה וקל להבחין בהבדלים בין הישן לחדש. הלכתי עוד כקילומטר ממרכז העיירה עד הטירה העתיקה.
הטירה נבנתה כאן בתחילת המאה ה-13 והיא שירתה את אבירי המסדר הליבוני: קבוצת אבירים גרמנים שפעלו באיזור הים הבלטי בימי הביניים.
 |
| הכניסה לטירה העתיקה |
 |
| חלק מהטירה |
 |
| ביער שמסביב לטירה |
לאחר הסיור בטירה ובסביבתה, שבתי בחזרה אל מרכז סיגולדה. בכיכר המרכזית של העיירה בדיוק נערכו הכנות לקראת פסטיבל מוזיקה מקומי. להקות המתינו ביחד והמוני כלי נגינה היו פזורים ליד הבמה. כאן המתנתי לאוטובוס החוצה את הנהר ומגיע עד הטירה הבאה שרציתי לבקר - טירת טוראידה. השעה 12:30 הגיעה, אבל האוטובוס לא הופיע. מסתבר שפספסתי אותו כי התבלבלתי בשעה. למזלי, העובד במרכז המידע מיהר לעזור לי ותפס עבורי מונית. אמנם המחיר היה גבוה בהרבה, אך לפחות לא אפספס את הביקור מעבר לנהר.
 |
| מתכוננים להופעה |
 |
| ומזווית שונה |
טירת טוראידה
המונית הייתה אכן רעיון מצוין. אין סיכוי שהייתי הולך את כל המרחק הזה ברגל ביום חם שכזה. הנהג הביא אותי עד לפתח הכניסה למתחם של הטירה וכאן כבר דאגתי לברר היטב מהן שעות האוטובוסים חזרה לסיגולדה.
השעה הייתה מוקדמת יחסית, ולכן החלטתי לצעוד אל אחד מהאתרים הסמוכים: מערת גוטמן. כשנסעתי קודם לכן במונית הדרך מהטירה אל המערה לא נראתה ארוכה ומסורבלת. נכנסתי לבדי להליכה קצרה ביער, או לפחות כזו שחשבתי שתהייה קצרה. מסתבר ששביל הולכי הרגל מתרחק מאוד מהכביש והוא לקח אותי לסיבוב די ארוך ביער, כשלשמחתי הדרך הייתה ברובה בירידה. המרחק האווירי הוא רק קילומטר וחצי, אבל הדרך המפותלת והמדרגות הבלתי-נגמרות האריכו מאוד את זמן ההליכה. קצת ריחמתי על המטיילים המותשים שפגשתי, שהחליטו לטפס אל הטירה. הם לא ידעו עוד כמה מדרגות מצפות להם.
בסוף איכשהו הגעתי אל מערת גּוּטְמָן (Gūtmaņa ala), המערה הגדולה ביותר במדינות הבלטיות. היא נחשבת ליעד התיירותי הוותיק ביותר בלטביה: נמצאות כאן חריטות של מבקרים מהמאה ה-17. האתר פופולרי בעיקר בקרב זוגות מקומיים, המגיעים לביקור כאן לפני חתונתם וכמו כן נמצא פה לוח המספר את כל סיפורה של"הוורד מטוראידה" בשלל שפות.
לאחר הביקור החטוף במערה, המתנתי בתחנת האוטובוס של מערת גוטמן ומכאן שבתי בחזרה אל מרכז סיגולדה. זכיתי לראות את תחילתו של הפסטיבל המקומי בדיוק כשעזבתי את העיירה.
 |
| בדרך למערת גוטמן |
 |
| מדרגות בלי סוף |
 |
| הדרך לקחה אותי ליד חוות מקומיות |
 |
| מערת גוטמן |
 |
| ובינתיים בסיגולדה: החגיגות החלו |
צסיס
הייתי רעב, אך לא מצאתי מקום נורמלי לאכול בו בסיגולדה. חזרתי אל הכביש הראשי והחלטתי לעלות על האוטובוס אל עבר צֶסִיס (Cēsis), עיירה נוספת בפארק הלאומי גאויה. הנסיעה מסיגולדה לצסיס אורכת כשעה.
כשהגעתי אל צסיס היא נראתה לי נטושה לחלוטין: כמעט לא היו מקומיים או תיירים ברחוב ; אולי כולם הלכו לפסטיבל של סיגולדה השכנה. עדיין הייתי רעב מאוד ואכלתי פיצה לא-קטנה כארוחת צהריים מאוחרת.
הייתי משוכנע שטירת צסיס (Cēsu ordeņpils) כבר סגורה למבקרים בשעה חמש אחר הצהריים, ולכן הופתעתי כשראיתי תיירים מעבר לגדר של האתר. מיהרתי אל הכניסה לטירה והספקתי להיכנס אליה לביקור קצר. עם רכישת הכרטיס קיבלתי עששית עם נר, שאיתה הייתי אמור להסתובב בחלקיה החשוכים של הטירה: יש גרם מדרגות חשוך לחלוטין המגיע עד לראשו של אחד מהמגדלים, אך עד שהגעתי אליו הנר של כבה ולא רציתי לחסל את סוללת הטלפון שלי על אפליקציית הפנס.
לא היה לי זמן רב לבקר בטירת צסיס, אך עדיין התרשמתי ממנה מאוד. מבין שלוש הטירות שביקרתי בהן היום, היא הייתה היפה ביותר. לפני שעזבתי, ביקרתי את הפסל השכוב של לנין, שנמצא בחצר הטירה: תזכורת לתקופה הקומוניסטית של לטביה.
 |
| כנסיית סנט ג'ון בצסיס |
 |
| טירת צסיס |
 |
| טירת צסיס |
 |
| לנין נח בחצר הטירה |
בחזרה לריגה
בערב עליתי על אוטובוס מצסיס אל ריגה: הנסיעה ארכה כמעט כשעתיים. מהתחנה המרכזית של ריגה הלכתי לאכול קינוח באחד מבתי הקפה הפזורים בעיר העתיקה.
מזג האוויר התקרר מעט והפך לנעים מאוד - בייחוד לאחר השמש הלוהטת שליוותה אותי בסיגולדה ובצסיס. ראיתי הרבה היום, בהחלט הרבה יותר ממה שציפיתי ; לטביה ממשיכה להפתיע אותי לטובה.
 |
| תה, עוגה והעיר העתיקה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה