15.02.2010
ארץ הפיורדים
זה היה מאד מעצבן להתעורר לפני שש בבוקר בשביל אוטובוס, אבל היינו צריכים לנסוע אל טִי-אַנוֹ (Te Anau). הנסיעה מקווינסטאון נמשכה כשעתיים ובסופה הגענו אל העיירה הקטנה שיושבת בלב המחוז הנידח והיפה ביותר של ניו זילנד: פְיוֹרְדְלֶנְד (Fiordland). ארץ הפיורדים מכילה את הנופים הדרמטיים ביותר של מדינת האיים: מיצרים, אגמים כחולים והרים ירוקים. לא פלא שמקום זה כולל גם את הטרקים שנחשבים ליפים במדינה, ואחד מהם (מילפורד) נחשב לאחד הטרקים היפים בעולם.
הרחוב הראשי של טי-אנו מתפרס לאורך אגם הנושא את אותו השם. בצידו של האגם נמצאים, כמובן, הרים מיוערים, שבהם נמתח טרק מפורסם אחר - קֶפְּלֶר (Kepler). האכסניה שלנו פה הייתה Te Anau Lakefront Backpackers.
 |
| וזה מה שרואים כשיוצאים מהאכסניה |
אחר הצהריים קנינו אוכל וציוד לטרק, ואוכל לנינה שנשארת בטי-אנו בארבעת הימים הקרובים. קניתי לה שתי ביצי קינדר - לא מתוך מחווה של שלום - אלא כדי שאוכל לנצל את הפלסטיק לאגירת מלח וחמאה למילפורד.
משכנו מעמדת ה-DOC את הכרטיסים לכל ההסעות, ובחזרה בהוסטל השלמנו פאזל ביחד עם הולנדי צעיר, שנדלק על נינה. היא כבר תצטרף אליו מחר בבוקר לטיול במיצרי מילפורד בזמן שאנחנו נתארגן ליציאה לטרק.
16.02.2010
הכנות אחרונות
התיק והציוד בתוכו כבר מוכנים, וגם כל הכרטיסים. נשאר לנו לקנות הבוקר רק ארוחת ערב טובה ליום הראשון של הטרק. ידענו שבימים הבאים נאכל בעיקר מנות חמות ואורז, ולכן החלטנו לפנק את עצמנו במשהו טוב לערב הראשון. נינה כבר עזבה בבוקר לטיול במיצרי מילפורד, ואנחנו הסתובבנו במרכז העיר כדי לחפש ארוחה. לקחתי לי כריך סאבוויי מלא בבשר.
אל תחילת הטרק
בשעה 13:00 התייצבנו בנקודת האיסוף במרכז ה-DOC של טי-אנו. שם פגשנו חלק מהאנשים שאיתם נחלוק את הימים הקרובים. ביניהם היו זוג גרמנים שחי בניו זילנד והספיק לעשות כמעט כל טרק אפשרי במדינה - כולל פעמיים את הטרק הארוך של הטונגרירו.
 |
| אל נקודת האיסוף |
מכאן אסף אותנו אוטובוס אל טִי-אַנוֹ דַאוּנְס (Te Anau Downs) - עיירה קטנה שממנה יוצאת המעבורת אל עבר תחילת הטרק בנקודת גְלֵייד הַאוּס (Glade House). בחרנו לקחת את המעבורת המאוחרת של היום מאחר וציפתה לנו הליכה קצרה בלבד ביום הראשון של הטרק. החלטנו שאין לנו שום סיבה להגיע מוקדם אל הבקתה ולהשתעמם עד הערב. השייט מטי-אנו דאונס היה מקסים וכבר נתן לנו טעימה ראשונה מהנוף שהולך ללוות אותנו בימים הקרובים.
 |
| בשייט |
עם ההגעה לגלייד האוס, טיהרנו את סוליות הנעליים שלנו בגיגית עם חומר מחטא. מאד מקפידים כאן על מניעת פלישה של מינים זרים לאיזור - יותר מבכל מקום אחר בניו זילנד. את פנינו קידם שלט של ה-DOC המכריז על תחילת מסלול המילפורד - 53.5 קילומטרים בסך הכל.
היום הראשון: אל בקתת קלינטון
היום ציפתה לנו צעידה של שעה וחצי בלבד. לאחר כעשרים דקות אל הליכה, נפרדנו מקבוצת האנשים ששילמה יותר כסף מאיתנו ונשארה ללון בגלייד האוס. הסביבה שעברנו בה הייתה סביבה לחה או - wetlands: איזור מיוער מאד עם הרבה מינים רגישים של צמחים ובעלי-חיים.
 |
| מנופי היום הראשון |
עם ההגעה לבקתת קלינטון (Clinton Hut) פגשנו את כל השותפים שלנו למסע לימים הקרובים. הופתעתי לגלות שקיים עַם נוסף שמטייל, פרט לגרמנים: היו איתנו הרבה אמריקאים, שנוכחותם נעדרה כמעט לחלוטין בשאר חלקי ניו זילנד.
כששלפנו מהתרמילים את ארוחות הערב שלנו, כולם מאד התלהבו וקינאו ; הם היו עסוקים בבישול אורז או חימום מנות שהגיעו בצורת אבקה, בזמן שאנחנו נהננו מאוכל טרי.
הריינג'ר רוס
לכל בקתה בטרק יש את פקח השמורה שלה - הריינג'ר. בבקתת קלינטון זה היה רוס - אדם מבוגר שאוהב לדבר. והרבה. הוא לקח את כל מי שרצה לסיור-רשות בסביבה, ואחר כך ציפתה לנו בערב שיחת חובה נוספת על הסביבה, הפאונה והפלורה שלה ועל עיקרי המסלול מחר. רוס החליט קצת להרחיב בדבריו ותיאר לנו גם את כל שלושת הימים הבאים של הטרק, דיבר בלי הפסקה על הציפורים של פיורדלנד ואף דאג לחקות כל אחת ואחת מהן.
כשהחשיך יצאנו גלעד, אני ועוד כמה אמריקאים אל גומחת תולעים זוהרות סמוכה לבקתה. ההליכה ביער החשוך הוסיפה עוד תחושת מסתוריות למקום הנפלא הזה, וגומחת התולעים הקטנה הייתה מרהיבה: אמנם לא היו שם תולעים בכמות של מערות וואיטומו, אבל פה הצלחנו להתקרב אליהן עד מרחק נגיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה