28.02.2010
החופר
לא ישנתי מספיק שעות בלילה, אבל זה ממש לא הפריע לעירנות שלי היום. קמתי מוקדם - משתדל לא להעיר את כל החדר - והתארגנתי לקראת היציאה אל ההרים הכחולים בסיור מאורגן. כבר בתחנת האיסוף ליד האכסניה פגשתי אמריקאי בשם ברנדון - בחור בשנות ה-30 לחייו שאוהב לדבר המון. הוא פשוט לא הפסיק לדבר על חייו כל היום. בגלל ששנינו טיילנו לבד, הוא דאג לדבר איתי הרבה - בעוד שאני התנחמתי בעובדה שיהיה מישהו שיוכל לצלם אותי במהלך הטיול.
אז על מה הוא דיבר? הנה כמה נושאים מתוך היום כולו:
- גרושתו והבן שלהם, והחברה החדשה שלו.
- הסיבה לביקור באוסטרליה: חתונת אחותו בעיר פֶּרְת'.
- עבודתו כמורה בבית ספר: הוא מלמד משפטים וממש טרח להדגים לי מערך שיעור שלם, איך הוא מתכונן לשיעור ואת התגובות של התלמידים.
- אבא שלו, שנלחם בויאטנם.
- המצב הבטחוני בישראל ובעולם.
- התקדמות הקריירה של לאונרדו דיקפריו לאורך השנים (בשלב זה כבר שמתי אוזניות ועשיתי את עצמי ישן, אז הוא פנה למטיילים שישבו מאחוריו והתחיל לדבר איתם).
- הוקי.
הקואלה ואני
לאחר איסוף כל התיירים הנהג-מדריך לקח אותנו אל התחנה הראשונה של היום: גן החיות פֶדֶרְדֵייל (Featherdale Wildlife Park) בו הספקתי לראות כמעט את כל החיות המפורסמות של אוסטרליה, ואפילו ללטף את חלקן. אוסטרליה ידועה בבעלי החיים האנדמיים שלה, כשהמפורסמים מכולם הם הקנגורו והקואלה ממשפחת חיות הכיס. האטרקציה הראשונה בפדרדייל הייתה התצלום עם הקואלות. במדינת ניו סאות' ווילס מותר לפי החוק רק להצטלם ליד הקואלות וללטף אותן, אך בגני חיות שנמצאים במדינת קווינסלנד מותר להחזיק אותן. אמנם המפגש פה עם הקואלות הוא מאד לא-טבעי ומתרחש בגן חיות, אך בהמשך הטיול הצלחתי לראות קואלות גם בטבע.
הקואלות עצמן, הן חיות יפות ומטומטמות - זה כנראה מסביר את המבט הטיפשי שלהן. המח של הקואלות הוא קטן יחסית לגודל הגולגולת: זה מה שקורה כשאתה חי על עץ כל הזמן ואין לך טורפים לחשוש מהם. הדבר היחיד שבו הקואלות משקיעות אנרגיה הוא פירוק הרעל הנמצא בעלי האקליפטוס.
 |
| המפגש עם הקואלה |
בהמשך הסיור בגן החיות הספקתי לראות את הקנגורואים המקסימים, שמסתובבים חופשי בין התיירים ואוכלים עשב יבש מתוך גביעי גלידה. טוב שלטיול היה מדריך וזמן קצוב, אחרת הייתי מוצא את עצמי נתקע בגן החיות הזה במשך שעות וממשיך להאכיל את הגורים המקסימים שלהם.
 |
| מאכיל ג'ואי קטן |
בנוסף לקואלות ולקנגורואים, ראיתי פה גם וולאבי, וומבט, שד טסמני שרץ בטירוף במעגלים, תנין, עוף אמו, קנגורו לבקן וגם ציפור קוקברה. בעצם, כך השלמתי את כל החיות המפורסמות של אוסטרליה (באקווריום של סידני ראיתי לפני כמה ימים את הברווזן - אחד משני יונקי ביב שקיימים).
"צ'רלס היה כאן"
המשך הטיול העמיק לתוך היבשת - אל ההרים הכחולים (Blue Mountains): שם פתחנו בתצפית והלכנו מעט בסביבת ה"בּוּש" האוסטרלית. צ'רלס דרווין עבר במקום זה באחד ממסעותיו ; באמצע המסלול יש שלט לפיו "צ'רלס דרווין עבר כאן ב-1836". לי זה מאד הזכיר את הערסים שחורטים את שמם והתאריך בכל מקום אליו הם מגיעים.
הפארק הלאומי של ההרים הכחולים הוא אחת משמורות הטבע המפורסמות באוסטרליה, ונחשב גם לאתר מורשת עולמי בזכות שימור הטבע ובעלי החיים הייחודיים שבו.
 |
| בשמורת ההרים הכחולים |
שלוש האחיות
היעד הבא היה העיירה לֵאוּרָה (Leura) - בה עצרנו לארוחת צהריים. ניצלתי את הזמן כדי למשוך גם כסף מהכספומט: משכתי סכום יחסית גדול כדי להפחית את העמלה היחסית.
המדריך הסיע אותנו אל התצפית על הסלע המפורסם של שמורת ההרים הכחולים: "שלוש האחיות". ישנה אגדה של האבורג'ינים (אך היא אינה נקראת אגדה, אלא זמן-חלום) שמסבירה כיצד נוצר הסלע הזה: סיפור המזכיר את סיפורה של אשת לוט.
באיזור זה של ההרים הכחולים ביקרנו גם באטרקציית ה-Scenic World, שכללה הליכה בבוש, נסיעה ברכבל ונסיעה ברכבת בשיפוע של 52 מעלות. בחנות המזכרות קניתי לעצמי כפכפי אצבע בסגנון אבוריג'יני (לא היה קל למצוא דגם שרציתי עם מידת הנעליים הקטנה שלי), ובינתיים המשכתי להימנע מקניית מזכרות נוספות.
המדריך הסיע אותנו אל התצפית על הסלע המפורסם של שמורת ההרים הכחולים: "שלוש האחיות". ישנה אגדה של האבורג'ינים (אך היא אינה נקראת אגדה, אלא זמן-חלום) שמסבירה כיצד נוצר הסלע הזה: סיפור המזכיר את סיפורה של אשת לוט.
 |
| שלוש האחיות על רקע ההרים הכחולים |
בחזרה לסידני
עם עזיבת ההרים הכחולים, התחיל לרדת גשם חזק - מה שהוביל לקיצורו של הביקור בכפר האולימפי של סידני. זה לא הפריע לי במיוחד, מאחר והאצטדיון האולימפי לא היה כלל בתכנון שלי. לבסוף הנהג-מדריך הוריד את הקבוצה במזח המעבורת המובילה אל סִירְקוּלָר קִי (Circular Quay) ; השייט העניק לי זוית צילום חדשה על בית האופרה. ללא שום ספק, הטיול הזה היה שווה כל סנט ששילמתי עליו. מבית האופרה החלטתי להמשיך ברגל אל האכסניה בקינגס קרוס.
 |
| ושוב: בית האופרה, הפעם בפרופיל |
הגניבה
היום הזה, שהתחיל בצורה כל כך טובה, הסתיים במפח נפש איום.
בערב הלכתי להתקלח בהוסטל, וכתמיד - לקחתי איתי את התיק הקטנטן שלי לשם - כי לא היו לוקרים באכסניה. רק עשרים דקות אחרי שחזרתי מהמקלחת, נזכרתי ששכחתי את התיק שלי שם. כשחזרתי, כל הכסף המזומן שמשכתי היום מהכספומט היה חסר. זה דווקא קרה ביום בו משכתי את הסכום הגדול ביותר עד כה בטיול: מעל 1000 ש"ח.
דיווחתי מיד לקבלה באכסניה, אבל לא היה להם מה לעשות בנידון. הלילה שבא לאחר הגניבה היה הלילה הנורא ביותר שלי במסע הזה: מלא דיכאון וחלומות על איתור הגנב (ובכל פעם התעוררתי למציאות שבה זה לא קרה). הייתי פה על סף נקודת שבירה רצינית ואף חשבתי לחזור הביתה.
אני מניח שכמעט בכל טיול ארוך מגיע רגע קשה מסוג זה או אחר. והעיקר שמכאן והלאה הטיול שלי רק השתפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה