20.02.2010
מקווינסטאון לפרנץ ג'וזף
תחילת היום הוקדשה לסידורים בקווינסטאון. הכנו את התיקים לקראת נסיעה ארוכה, קנינו המון מזכרות - ושותפיי לטיול שלחו את המזכרות שלהם מיד לישראל. כמובן שלא ויתרנו על המבורגר נוסף של פרגבורגר.
שכרנו רכב ב-AVIS עבור היומיים הקרובים ; נינה גילתה שהיא לא תוכל לנהוג עליו כי ביטוח לגיל צעיר עולה הרבה יותר. היא כמובן החליטה שרק גלעד ינהג עליו, בטענה שאם אני אנהג - זה יהיה לאט מדי. לא היה לי כח או רצון בכלל להיכנס איתה לעימות על זה (ובכל מקרה את הלקח היא למדה למחרת).
בסביבות הצהריים עזבנו את קווינסטאון ויצאנו אל עבר עיירה נידחת על החוף המערבי של האי הדרומי - פְרַנְץ ג'וֹזֶף (Franz Josef). אם היינו יודעים כמה ארוכה תהיה הנסיעה, היינו יוצאים הרבה יותר מוקדם. המרחק לא נראה גדול על המפה, אבל הפיתולים של הכביש והשטח הבעייתי הובילו לנסיעה במהירות נמוכה.
באמצע הדרך, עצרנו בעיירה הַאַסְט (Haast) בשביל התרעננות. הערב כבר הגיע, ואנשים בעיירה אמרו לנו שעד פרנץ ג'וזף מצפות לנו עוד 4 שעות של נסיעה. זה לא היה ממש מדויק בגלל המהירות המטורפת שגלעד נהג בה בחוף המערבי: נינה ישבה לידו ועודדה בו להאיץ ולהאיץ. בינתיים, השמש שקעה בים טסמן וכל החרקים הליליים התחילו להתנגש בשמשה הקדמית שלנו. מדי פעם גם ראינו אופוסום דרוס בצד הדרך.
בסביבות 22:30 הגענו אל אכסניית התולעים הזוהרות בעיירה פרנץ ג'וזף. העובדים הנחמדים שם השאירו לנו בקבלה מעטפה עם המפתח לחדר, וסיכמנו איתם שנשלם למחרת. למרות שהגענו מאוחר, הצלחנו להבחין שמדובר באכסניה מצוינת - אבל לא נהנה ממנה הרבה, כי מחר כבר נעזוב.
21.02.2010
קרחון פרנץ ג'וזף
במהלך הטיול התלבטתי רבות איזה סוג סיור כדאי לקחת בפרנץ ג'וזף. גלעד שכנע אותי בסופו של דבר לקחת את הסיור היקר ביותר, שכולל טיסה במסוק מהעיירה ונחיתה על הקרחון. לנינה לא הייתה שום התלבטות: היא נשארה בעיירה בגלל אותו חוסר-ניהול-כלכלי-נכון שכבר הזכרתי וחזרה על המשפט: "אני כבר ראיתי קרחונים באירופה".
אז ככה מצאתי את עצמי בפעם הראשונה במסוק: טסנו מהעיירה דרך שני רכסי הרים ביניהם זורם לו באיטיות קרחון פרנץ ג'וזף.
 |
| יא! מסוק! |
עם הנחיתה על הקרחון, המדריך דמוי-ההוביט ביקש מהקבוצה ללבוש את המסמרים על נעלי ההליכה שלנו. קצת הצטערתי שהבאתי את הנעליים האישיות שלי ולא לקחתי זוג מחברת הטיולים: המסמרים כל הזמן נפלו לי מהן והקשו עלי בהליכה.
ה"ההוביט" החביב הוביל אותנו בסיור של כשעתיים בקרחון הגדול. בחוף המערבי של ניו זילנד קיים עוד קרחון מתויר נוסף - קרחון פוקס (Fox), אבל קרחון פרנץ ג'וזף הוא הגדול והמתויר יותר.
 |
| בקרחון פרנץ ג'וזף |
 |
| צועד על הקרחון |
את ההליכה על הקרחון אפשר להשוות לצעידה על נחל סוער שקפא לפתע - וגליו עומדים במקומם. המדריך חצב לנו מדרגות בקרח, הוביל אותנו במערות קרח בגווני לבן עד כחול - ולבסוף הגיע המסוק לאסוף אותנו בחזרה אל העיירה.
 |
| מחכה למסוק |
בחזרה לכרייסטצ'רץ'
עזבנו את פרנץ ג'וזף וכעת ציפתה לנו נסיעה ארוכה אל כרייסטצ'רץ'. רגלו של גלעד לא ירדה מדוושת הגז - שוב בעידודה של נינה. לא הבנתי למה הם כל כך ממהרים להגיע לשם - במיוחד כשיש להם יותר משבוע להעביר בעיר המשעממת הזאת. בינתיים הרשתי לעצמי לנמנם במושב האחורי של הרכב.
התעוררתי כשגלעד האט לפתע את הרכב וירד לשולי הכביש, ואז שמעתי את נינה אומרת "אוֹ-אוֹ". כשסובבתי את הראש, ראיתי שוטר מתקרב אל הרכב ; דווקא באחד הכבישים הנידחים של ניו זילנד המתין לנו שוטר עם מצלמת מהירות. התברר שגלעד נסע במהירות של 137 קמ"ש בכביש של עד 100. השוטר הסביר לגלעד שאם הוא היה עובר את ה-140 קמ"ש, אז הוא היה צריך לשלול לו את הרישיון הבינלאומי. במקום שלילה, גלעד קיבל דו"ח מהירות של 400 דולרים ניו-זילנדים - מעל 1000 ש"ח. כשהמשכנו בדרך, נינה כבר אמרה לגלעד לא לשלם את הדו"ח - אלא אם ישלחו אליו מכתב לארץ.
מנקודה זו גלעד המשיך במהירות של פחות מ-100 קמ"ש והמשכנו לאורך החוף המערבי עד העיירה הוֹקִיטִיקָה (Hokitika). בעיירה פנינו אל כביש 73 המוביל דרך ההרים אל החוף המזרחי של האי הדרומי. עצרנו בכמה עיירות להפסקת מנוחה: אחת מהעיירות הללו הייתה סְפְּרִינְגְפִילִד (Springfield), כשם העיר שבה גרים הסימפסונים - וזו כנראה הסיבה להימצאותו של פסל בצורת סופגניה ורודה וגדולה, כמו אלו שהומר אוהב.
 |
| הדונאט של הומר |
בערב הגענו אל כרייסטצ'רץ' - אל אכסניית הוואגאבונד, בה קיבלנו להפתעתנו חדר משודרג עם מקלחת, סלון ומטבח פרטיים.
22.02.2010
היומיים הקרובים הוקדשו לסידורים אחרונים בניו זילנד. היום עברנו בחנות כלבו כדי לחפש בגדים, אבל גיליתי שגם המידה הקטנה ביותר שלהם היא עדיין גדולה עבורי.
יצאתי עם גלעד למרכז העיר כדי להחזיר את הרכב ל-AVIS. בדרך חזרה אל האכסניה הספקתי לסגור את חשבון הבנק שלי ב-BNZ, הסתפרתי לקראת הטיול באוסטרליה, קניתי את הסאבוויי האחרון שלי פה (עם הנקודות שצברתי) ורכשתי קופסא למשלוח האחרון למחר.
בערב הלכתי לקנות כמה מזכרות כדי למלא את התיבה האחרונה שאשלח מניו זילנד.
23.02.2010
המשקל שאני סוחב ממשיך לרדת: גיליתי שאיבדתי את מגבת הרחצה שלי וגם שלחתי הביתה תיבה במשקל של כ-10 קילוגרמים. בנוסף, גם שק השינה המעאפן שלי לא ימשיך איתי לאוסטרליה, אחרי שהוא לא הוכיח את עצמו במילפורד.
בעיר עצמה אין מה לעשות ; וגם לא ממש אהבתי את כרייסטצ'רץ' בפעם הקודמת. היום עבר במנוחה ובתקווה שאליאן, שותפתי לטיול באוסטרליה, כבר נחתה בסידני והגיעה בשלום לאכסנייה שהזמנתי עבורנו.
בסיבוב הפרידה שלי ממרכז כרייסטצ'רץ' זכיתי לראות את המטיף המפורסם שעומד רבות בכיכר המרכזית. לא זכור לי יותר מדי על מה הוא דיבר, אלא בעיקר שהוא נראה כאילו הוא יצא מסדרת סרטי "שר הטבעות" עם המראה הגנדלפי שלו.
 |
| גנדלף! |
ניו זילנד הייתה מדהימה: עם כל האגוצנטריות של נינה והביטול-העצמי של גלעד לפניה, נהנתי מהטיול עצמו. הנופים היו עוצרי נשימה והמקומיים תמיד עזרו לנו בחיוך מלווה ב-"no worries". עכשיו כל מה שנותר הוא להיפרד לשלום מארץ הענן-הלבן-הארוך ולטוס אל עבר חלקו השני של הטיול: אוסטרליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה