18.02.2010
מעבר מקינון
הלילה האחרון עבר עם הרבה כאבים וסיוטים. הגשם לא פסק לגמרי אלא רק נחלש, ולכן עיכבנו את היציאה שלנו מהבקתה - בתקווה שיפסיק לטפטף. היום ציפתה לנו הליכה קצרה יותר - 14 ק"מ, אך היא כללה את הטיפוס הקשה ביותר של הטרק ואחריו ירידה של כמעט קילומטר בגובה.
בלעתי אקמול ומשכך כאבים ויצאתי עם גלעד אל תחילת הטיפוס לעבר מעבר מֶקִינוֹן (MacKinnon) הקרוי על שמו של האיש שגילה אותו. המעבר הזה הוא גם הנקודה הגבוהה ביותר של הטרק - 1154 מ'. ההליכה התחילה לאורך אגם מינטארו ואחריה התחיל הטיפוס של 400 המטרים אל הפסגה, כשאת מרביתו עברנו בערפל וגשם. לגלעד היה מעט קשה עם הטיפוס (למרות שאני זה עם הברך הכואבת...), אז מצאתי לו ענף גדול שישמש כמקל הליכה כמו של גנדלף ב"שר הטבעות".
הטיפוס ארך כשעתיים ובסופו הגענו אל מעבר מקינון. מזג האוויר המעורפל החל להתבהר כשהגענו אל המעבר, ולפנינו נפרשו נופים עוצרי נשימה של הרים מושלגים ועמקים ירוקים - ללא ספק, הנוף היפה ביותר שנתקלתי בו בניו זילנד עד כה.
 |
| מעבר מקינון |
מפל סאתרלנד
מכאן התחילה הירידה הארוכה למטה והנופים רק הלכו והשתפרו. השמים כמעט התבהרו לחלוטין ויכולנו להתרשם מהיופי האינסופי של הטבע הפראי פה. הרגשתי כאילו אני מטייל בתוך גלויה.
 |
| בירידה למטה, עם מקל-גנדלף של גלעד |
 |
| היופי האמיתי שם לא נתפס במצלמה |
בגלל שגלעד התקשה עם הירידה למטה, לקח לנו 6 שעות להגיע אל בקתת קְווִינְטִין (Quintin) של הטיולים המודרכים. משם עוד ציפתה לנו הליכה לבקתה שלנו - אבל בינתיים נטשנו את התיקים בבקתת קווינטין ויצאנו למסלול צדדי אל המפל הגבוה ביותר בניו זילנד: מפל סַאתֶרְלֶנְד (Sutherland). גם פה ציפתה לנו הליכה לא קצרה עד בסיס המפל, ובסופו הוא נגלה לנו בכל תפארתו: המים נופלים מגובה של 580 מטרים. אי אפשר להתקרב יותר מדי אל בסיס המפל מבלי להירטב, בגלל הנתז שנגרם עקב גובה הנפילה (ולא רציתי להרוס את המצלמה שלי).
 |
| מפל סאתרלנד |
חזרנו אל בקתת קווינטין, אספנו את התיקים ויצאנו אל עבר בקתת דַאמְפְּלִינְג (Dumpling). ההליכה היום נמשכה 10 שעות, ולא השאירה לנו זמן למנוחה לקראת היום האחרון של הטרק.
למרות כל הכאבים ברגליים וזבובי החול שהתחילו לבקר אותנו - זה היה היום הכי מדהים של הטיול עד היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה