27.02.2010
עובר אכסניה
מיהרתי לברוח מאכסניית מייז הבוקר, משאיר מאחורַי את צמד הפרחות הבריטיות ואת האירי השיכור-תמידית שישן מיטה מתחתיי. סחבתי את שני התיקים שלי בסגנון צב נינג'ה: אחד מקדימה ואחד מאחורה - ואת השקיות החזקתי ביד. יצאתי אל הרכבת התחתית של סידני מתחנת Town Hall אל King's Cross. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נעזרתי בתחתית של סידני, כי לרוב העדפתי ללכת ברגל את המרחקים במרכז העיר.
במרכז רובע קינגס קרוס יש קניון קטן שעליו פרסומת ניאון גדולה ל"קוקה קולה", שמקל לאתר את הרובע ממרחקים. מתחנת הרכבת התחתית הלכתי אל אכסניית Original Backpackers. סחיבת התיקים והמטרו המחניק גרמו לי להזיע כמו אחרי אימון קשה, והייתי חייב לנוח עם ההגעה לאכסניה. הקבלה ב"אוריג'ינל" הייתה מאויישת באנשים הרבה יותר נחמדים מאשר במייז, וגם החדרים פה היו קטנים ושקטים יותר (בעיקר הודות לכך שהיא נמצאת ברחוב צדדי ומקסים).
אחרי המנוחה יצאתי להצטייד באוכל וקרם הגנה - מצרך חשוב באוסטרליה. התחלתי גם לבדוק את מחירי הטיסות מקיינס לדרווין, למרות שתאריך הטיסה הצפוי הוא בערך עוד כשלושה שבועות.
מצעד המארדי גרא
לקראת הערב יצאתי אל רחוב אוקספורד כדי לתפוס מקום טוב לצפייה במצעד המַארְדִי גְרָא (Mardi Gras) - שפירושו בצרפתית הוא "שלישי השמן". לעומת ארה"ב - בה מצעדי המארדי גרא הם בעיקר קרניבלים עממיים שנערכים בימי שלישי, בסידני המארדי גרא הוא פשוט מצעד הגאווה (ונערך משום מה ביום שבת).
למרות שהגעתי באור יום אל רחוב אוקספורד, זה לא היה מספיק מוקדם. כל הגדרות סביב נתיב המצעד היו מלאות בצופים. הרגשתי כאילו סידני כולה הגיעה לצפות במארדי גרא. בסוף איכשהו הצלחתי למצוא מקום בו תהיה זווית מבט סבירה. עד תחילת המצעד העברתי את זמני בצפייה בעטלפי הפירות של סידני: הם מתחילים את פעילותם בשעות הערב ומנקדים את השמים בשחור.
דגל הגאווה על רקע עטלפי פירות |
המצעד התחיל רק עם רדת החשכה ; צעדו בו עשרות קבוצות, כשלכל אחת את הנושא שלה - שוטרים, קנדיים, דראג קווינס וגם הקבוצה של יהודי סידני, שבחרה להשמיע את השיר "ישראליזם" של Army of Lovers (אחת מהלהקות השבדיות האהובות עלי, שזכיתי גם לפגוש רבע ממנה - אבל זה סיפור מטיול אחר לגמרי).
הקבוצה היהודית |
וככה זה נמשך במשך כמה שעות: עוד ועוד במות נוסעות ומלא מוזיקה נהדרת מסביב. לא ממש רציתי לחתוך מוקדם אל האכסניה, אבל מחר מתוכנן לי הטיול המאורגן אל ההרים הכחולים ואני צריך להתעורר בשש בבוקר. נשארתי עד כמה שיכולתי, אבל בסוף הייתי חייב לצאת בהליכה אל עבר "צומת קוקה קולה" של שכונת קינגס קרוס ובחזרה אל האכסניה.
והנה הגעתי "הביתה" |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה