02.01.2010
עצירת שירותים
הגיע הזמן להיפרד מפאיהיה, מניקול וממקס. יצאנו בבוקר לכיוון אוקלנד, אך בדרך שונה מזו שהגענו בה. בחרנו לנסוע בכביש מס' 12, שאמנם מאריך את הדרך - אבל מגוון את הנוף.
נינה מאד רצתה לעצור בשירותים המפורסמים של קאוואקאווה, שעוצבו ע"י האמן האוסטרי הוּנְדֵרְטְווָאסֶר (Hundertwasser). אני לא כל כך התלהבתי מסגנון האמנות שלו, וגם לא מהריח של השירותים. בתור האטרקציה הכי מפורסמת בקאוואקאווה, הייתי מצפה שלפחות יטרחו לנקות את המקום כמו שצריך.
 |
| השירותים של הונדרטוואסר |
דרך יער הקאורי
עצרנו ביישוב אופונוני (Opononi), שנמצא על שפת לשון ים שנכנסת מים טסמן אל היבשה. עצרנו שם בשביל מנוחה, גלידה ושירותים, וניצלנו את הזמן להתרשמות מדיונות החול העצומות שנשפכות אל הים. המראה נתן תחושה של מדינה מדברית ולא של ניו זילנד.
 |
| נוף ליד אופונוני |
הנסיעה המשיכה דרך יער ווָאיפּוֹאוּאָה (Waipoua), שבו קיימים כמה מעצי הקאורי העתיקים ששרדו. מחוץ לערים, המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, אבל הכבישים הפתלתלים ביערות לא מאפשרים לנסוע על יותר מ-60. המהירות עוד פוחתת כשנתקעים במסלול החד סטרי מאחורי משאית איטית, ואז נותר רק להתפלל להופעתו של נתיב עקיפה מיוחד בעוד מספר קילומטרים. הגשרים מחוץ לערים הם כמעט תמיד חד-סטריים עם סימון מקדים של One Lane Bridge ובמידת הצורך צריך לעצור ולתת לרכבים שממול לחצות את הגשר.
מאטאקוהה
בעיירה מָאטָאקוֹהֶה (Matakohe) יש מוזיאון של עצי קאורי, אבל אנחנו בחרנו לתייר במבנים הישנים של העיירה. בשטח פתוח הציבו עץ קאורי ישן שחולץ מביצה - כזה שמכינים ממנו מזכרות.
 |
| עם קאורי מביצה |
בהמשך הדרך גלעד הצליח לסדר את הגאדג'ט שנינה הביאה מהארץ, כדי שנוכל לשמוע מוזיקה דרך נגני המוזיקה שקנינו. מעכשיו שמענו בעיקר מוזיקה מהנגנים של נינה ושל גלעד (שהיה מלא במוזיקה שנינה שמה לו). מעכשיו בכלל התחילה ההשתלטות הכמעט מוחלטת של נינה על ההגה, עם הרצאות עד כמה דנה ברגר היא מלכה. למרות שהיא לא.
אוקלנד - בפעם השנייה
באוקלנד נסענו אל הבית של טְרִיש, נצידת ארגון HIT - ארגון של נוצרים (ואחרים) אוהבי ישראל, שמארחים בביתם תרמילאים ישראלים בניו זילנד. האירוח הוא לרוב במחיר סמלי של 5-10 דולרים מקומיים ולפעמים גם בחינם. זה אמנם זול מאד, בייחוד בהשוואה לאכסניות, אבל צריך לקחת בחשבון שנמצאים בבית פרטי וכי בכל מקום יהיו את החוקים והאופי משלו. טריש רשמה אותנו כמטיילים (למי שמעוניין, צריך להביא תמונות פספורט מראש) וגם ארגנה לנו לינה ללילה הנוכחי ב"בית משיח" של זוג נחמד בשם וורן וקייט.
ב"בית משיח" היו עוד זוג ישראלים, והעברנו את הערב בשיחות איתם. בחדר השינה היו הרבה ספרי תנ"ך וברית חדשה בעברית. את התנ"ך אני די מכיר, אז מצאתי את עצמי מעיין בברית החדשה לפני השינה. זה היה מספיק משעמם כדי לגרום לי להירדם.
 |
| שוב באוקלנד |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה