09.01.2010
טאופו
עזבנו בבוקר את הווילה של טרינה ורוב. לפני הפרידה נתתי לטרינה כוס קטנה עם הכיתוב "I love Israel". הצטערתי שלא הבאתי יותר מזכרות מהסוג הזה למשפחות ותיירים אחרים שפגשתי בהמשך הטיול.
לפני שיצאנו מטאופו אל רוֹטוֹרוּאָה (Rotorua) עצרנו בגלובל גוסיפ כדי להעלות תמונות של הצניחה החופשית ; אני ניצלתי את הזמן גם בשביל עדכון הנגן בשירים חדשים.
אל רוטורואה
רק לקראת הצהריים עלינו על כביש מס' 5 המוביל אל רוטורואה. ככל שמתקרבים אל העיר - אפשר להריח אותה יותר ויותר. היא יושבת על מוקד פעילות וולקנית וכולה מריחה כמו ביצה סרוחה - כל הזמן! זה לא נראה לי מי-יודע-מה בריא לנשום את הריחות האלה, במיוחד אם גרים שם לתקופות ארוכות.
לא הצלחנו למצוא משפחת HIT ברוטורואה, ולכן הסתפקנו באכסניית BBH מאכזבת בשם Rotorua Central Backpackers. הריח הגופרתי באיזור האכסניה היה מאד חזק וגם המנהל שלה היה די שוביניסט: הוא התפלא שוב ושוב שנינה נוהגת ברכב. אחרי כמה הערות מעצבנות בנושא, אפילו לי כבר בא להוריד לו כאפה.
האגם הכחול
נסענו דרומה מרוטורואה כדי לראות את הכפר הקבור שזכה לכינוי "פומפיי של הדרום". בדרך עצרנו ליד האגם הכחול לסדרת תמונות.
 |
| האגם הכחול |
בעיות רכב, שוב
פסחנו על האגם הירוק, והמשכנו אל הכפר הקבור. כשהגענו אליו... שוב המפתח סירב לצאת מהרכב. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, סוחר הרכבים מאוקלנד עבד עלינו יפה מאד. היינו צריכים לוותר על הביקור בכפר הקבור, שבנו לאכסניה ושימנו את המפתח עד שהצלחנו להוציא אותו מהרכב.
החלטנו שביומיים הקרובים ברוטורואה לא נשתמש ברכב - בכל מקרה לא היה לנו צורך בו בתוך העיר. חששנו שנצטרך להגיע בקרוב למוסך כדי להחליף את כל המנעולים, וזה יעלה לנו ביוקר. וכך הזמן ברוטורואה נוצל בעיקר לתכנון המשך הטיול, קביעת HIT לתחנה הבאה ומשחקי טאקי, דוּרָאק ודוראק-מונגולי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה