28.12.2009
ים!
קל להשוות את האווירה בפאיהיה לאילת, כלומר - רק שאת הערסים והלכלוך מחליפים קיווים מנומסים ורחובות נקיים. בדרך אל הים נדהמנו מהנימוס הניו זילנדי בכל מה שנוגע לנהיגה: נהגים שרואים מרחוק אדם שהולך לחצות את הכביש, עוצרים את רכבם בפס עצירה המרוחק שלושה מטרים ממעבר החצייה. וכל זה מתבצע עם חיוך ובלי הפעלה של צופרים.
החוף של פאיהיה היה מאד קרוב להוסטל שלנו ; נינה הודיעה מראש שבכל רצועת חוף היא תמהר להיכנס אל המים, אבל איכשהו היא הייתה היחידה שלא נכנסה למי מפרץ האיים. גלעד ואני נכנסנו אל הים בעוד היא השתזפה בשמש ונשרפה בצורת משקפי שמש על הפנים. בשבוע שלאחר מכן היא לא הפסיקה לשאול אותנו שוב ושוב אם עדיין רואים את צורת משקפי השמש על הפנים שלה. וראו :-)
שייט בסירת מירוץ
במרכז התיירים של פאיהיה אפשר להזמין פעילויות וטיולים באיזור מפרץ האיים ובצפון כולו (Northland). בחרנו לשוט בסירת המירוץ Excitor בין האיים שבמפרץ. עם העליה לסירה מיהרנו לתפוס את המקומות הקדמיים והגנו על המצלמות שלנו בשקים שקיבלנו. הסירה שטה כל כך מהר, עד שהשפתיים זזות מהרוח וקשה לדבר. גם כובע אי אפשר לחבוש בגלל המהירות ואני מצאתי את עצמי צלוי לגמרי אחרי השייט הקצר.
נתז המים שנוצר בשייט יכול להזיק למצלמות, ולכן מומלץ לשלוף את המצלמות רק כשהסירה מאטה. וכשאפשר לצלם, התמונות המתקבלות הן מדהימות. השילוב של הצבעים החזקים של הסירה, הים והאיים - מוליד תמונות מדהימות. רק כדאי לזכור להוריד קצת את העין מהמצלמה ולהנות מהנוף.
 |
| על האקסייטור |
רגע השיא של השייט הוא בעת ההגעה לסלע המפורסם בקצה המפרץ, בנקודה בה מתחילים המרחבים האינסופיים של האוקיאנוס השקט. הסלע נקרא "החור בסלע" (Hole in The Rock) ואפשר לעבור דרכו עם הסירה כשיש תנאי מזג אוויר טובים והים בשפל. לאחר זמן קצר לתמונות, העבירו אותנו באיטיות דרך החור בסלע.
 |
| החור בסלע |
הטיילת
לאחר השייט הלכנו למרכז התיירים להזמין כרטיסים לסיור שיוצא אל הצפון הרחוק של ניו-זילנד ומגיע עד הנקודה הכי צפונית במדינה. משם המשכנו לגלידריה שנמצאת על הטיילת. אמנם השתדלנו לדבר בינינו רק אנגלית, אבל בגלידריה כנראה שיצאו לנו כמה מילים בעברית מבלי להבחין.
בדרך אל האכסניה, יצא מרכב שחנה בטיילת בחור ישראלי שהציג את עצמו בפנינו. כאן אקרא לו בשם הבדוי "עופרי". הוא טען שיש לו דירה בפאיהיה שבה הוא מארח תיירים ישראלים והציע לנו להגיע לשם. למרבה המזל, נינה קראה עליו מראש באחד מפורומי המטיילים עם אזהרה שהוא מספק בית רחוק ממרכז העיירה במחיר גבוה. מסתבר שעופרי יושב ליד הגלידריה ופשוט אורב לישראלים חדשים שמגיעים לעיירה. מכיוון ונינה כבר הזהירה אותנו מראש עוד לפני שהגענו לפאיהיה, סירבנו לו בנימוס ורק לקחנו את כרטיס הביקור שלו כדי שישתוק.
בחזרה בהוסטל פגשנו את ניקול, גרמנייה צעירה שעבדה באותה תקופה אצל משפחה באוקלנד. היא נסעה לבדה לפאיהיה כדי לנפוש בה בזמן החגים. אחרי המפגש איתנו ניקול מיהרה ללכת ולרכוש כרטיס לטיול הצפון הרחוק שאליו נצא מחר.
את הערב העברנו במשחקי טאקי עם ניקול ועם מקס - תייר איטלקי ממוצא גרמני. למדנו שהדרך הפשוטה ביותר להסביר לתיירים אירופאים את חוקי הטאקי היא לומר להם: "זה כמו Uno!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה