יום 4: אוקלנד

26.12.2009

הר אידן

התעוררתי רענן בשעה 7:00. בזמן שאני הספקתי לאכול, לשמוע מוזיקה ולהשתעמם, נינה וגלעד אפילו לא הראו סימני השכמה ראשוניים. השעה כבר הייתה עשר בבוקר ואני התייאשתי ויצאתי אל ההר שעל שמו קרויה השכונה. הצטרפו אלי זוג ישראלים הִיפִּים שהיו איתנו באכסניה.

הגענו אל הר אידן והתחלנו בטיפוס לגובה 200 מטרים. הטיפוס מתבצע בהליכה ובמדרגות, אבל הוא לא היה פשוט כפי שהוא נראה מלמטה. בסיומו התגלה לנו נוף עוצר נשימה: מבט פנורמי על אוקלנד וסביבתה.

מבט על אוקלנד מהר אידן

אוקלנד היא עיר עצומה במושגי השטח שהיא מכסה: רובה אינה בנויה כעיר, אלא כמושב אחד בגודל מפלצתי. מרבית בתי המגורים הם צמודי קרקע עם גינה, וזה תורם להתפשטות האופקית של העיר. נדיר מאד לראות בפרברי אוקלנד בנייני דירות גבוהים.

העיר גובלת במפרץ הַרוּאַקִי (Haruaki Gulf), שמנוקד בהרבה איים גדולים וקטנים - חלקם הם הרי געש כבויים. גם הר אידן עצמו הוא הר געש כבוי, והלוע שלו מכוסה היום בדשא. מישהו גם טרח לסמן את תחתית הלוע במעגל אבנים.

למטה: הלוע של מאונט אידן / למעלה: מרכז אוקלנד

סקיי טאואר

כשחזרתי מהר אידן אל האכסניה, גיליתי שנינה וגלעד התעוררו והיו עצבניים על זה שטיילתי בלעדיהם. היה לי די ברור שהיא חיממה אותו עלי, כאילו כדי להחזיר לי על השיחה מאתמול. לבסוף הגענו להסכמה שאם אני קם מוקדם ורואה שהם לא מתעוררים, אז אני מעיר אותם. כן, בטח... בהמשך הטיול למדתי על בשרי שאסור להעיר את הנסיכה נינה בבוקר כי היא מגיבה בצורה די מסוכנת. הליך ההשכמה שלנו היה כזה: אני מתעורר ; אני מעיר את גלעד ; הוא מכין קפה לנינה ומעיר אותה.

נסענו באוטובוס אל מרכז אוקלנד, כשיעד שלנו הוא הסקיי טאואר (Sky Tower) - המגדל הגבוה ביותר בחצי הכדור הדרומי. עלינו אל התצפית המפורסמת של המגדל ושוב זכיתי לראות את אוקלנד מלמעלה (רק שהפעם, בתשלום ודרך זכוכית). במעלית שעולה אל התצפית, הרצפה היא שקופה ומאפשרת לראות את כל עומקו של פיר המעלית. טיפה מפחיד. חשבתי לצאת אל מחוץ לזכוכית כדי לעשות סנפלינג מהמגדל עד הרחוב, אבל משיקולי זמן (ונינה) הרעיון ירד מהפרק. בעצם, טוב שכך - ניו זילנד מציעה פעילויות אקסטרים הרבה יותר טובות באי הדרומי.

סקי טאואר. קשה לפספס אותו

המוזיאון של קלי טארלטון

נסענו אל האטרקציה הבאה: האקווריום של קֶלִי טַארְלְטוֹן - Kelly Tarlton's Sea Life Aquarium - שמשולב עם המרכז האנטארקטי. המקום נחמד והשיאים שלו הם נסיעה ברכב שלג בתוך אקווריום של פינגווינים קיסריים וצפייה בהאכלה של חיות ים שונות. במהלך הביקור, זוג ניו זילנדי מבוגר סיפר לנו שיש מוזיאון דומה וטוב יותר בכרייסטצ'רץ' באי הדרומי. הבטחתי לעצמי לבדוק אותו כשנגיע לשם.

פינגווינים קיסריים במרכז האנטארקטי

קונים רכב

התחנה הבאה הייתה השכונה שבה גר קארל, סוכן הרכבים, כדי שנוכל לקנות ממנו את הרכב. הוא גר בשכונה עם שם מוזר, שנשמע לנו כמו "מונקו" - אבל בעצם מאוית כ-Manukau. מקומי ממוצא מאורי הציע להסיע אותנו אחרי שיסיים לטבול עם בנו בים. הודינו לו בחיוך, אבל המשכנו למַאנוּקָאוּ באוטובוס.
בין החלפות האוטובוסים נהינו קצת רעבים - ומצאנו את עצמנו בסניף סאבווי (Subway) באחת התחנות המרכזיות. מאותו הרגע התאהבנו ברשת הזאת והתחלנו לחפש סניפים שלה בכל מקום שאליו הגענו. זה לא היה ממש קשה, בהתחשב בעובדה שיש סניף של סאבווי כמעט בכל חור בניו זילנד.
כשהגענו אל קארל, שילמנו לו 2000 דולרים ניו זילנדיים תמורת הרכב - בעל לוחית הרישוי הסתמית BZM306. חלק מלוחיות הרישוי בניו זילנד הן בהזמנה אישית, וכל עוד הן מכילות שילוב של 6 אותיות או מספרים - הן נחשבות לתקינות. במהלך הסיור הספקנו לראות הרבה לוחיות רישוי משעשעות כמו IMCOOL, SAURON ו-TAUPO1 (בעיירה טאופו).
מהמוסך של קארל נסענו לתדלק את הרכב ומשם לקניות ראשונות ברשת הסופרים הזולה במדינה: Pack N' Save. מומלץ מאד לקנות בה אם מטיילים ברכב פרטי, מכיוון ואחרי כל קנייה מתקבלת הנחה בתדלוק.

אורז ו' חוסך