יום 3: אוקלנד

25.12.2009

נחיתה

לפני הנחיתה באוקלנד (Auckland), העיר הגדולה בניו זילנד, הספקתי לראות מבעד לחלון המטוס את קו החוף של האי הצפוני. ראיתי את חוף 90 המייל המפורסם ואת המפרצים הצפוניים לעיר, שאני מתכנן לראות בהמשך הטיול.

נחתנו בנמל התעופה הבינלאומי, שהוא קטן יחסית. עוד לפני שיצאנו ממנו התיישבתי לדבר עם נינה וגלעד לגבי הספקות שלי על המשך הטיול עמם. הייתי מוכרח להוציא את זה מהבטן והשיחה הקצרה מאד עזרה לי בזה. הרגשתי שנינה הייתה יותר קשובה והמצב נרגע (לפחות עד ההתנגשות הבאה שלי איתה). 

המרתי את הדולרים שקיבלתי במתנה מאבא לדולרים ניו זילנדים. העמלה הייתה איומה, אבל לא הייתה ברירה: נחתנו בחג המולד וכל הבנקים היו סגורים. הייתי חייב כסף מזומן לימים הראשונים עד הפעלת חשבון הבנק.

אני היחיד שהביא תרמיל אמיתי ושק שינה

מרבית המטיילים הישראלים בניו זילנד מחליטים לקנות רכב זול מסוחר רכבים או ממטיילים אחרים - ואז מוכרים אותו בסוף הטיול. לשם כך קיימים שווקי רכב גדולים באוקלנד באי הצפוני ובכרייסטצ'רץ' באי הדרומי. אנחנו לא רצינו להיכנס לכל הסיפור המייגע הזה ולנינה עלה בארץ רעיון מבריק: היא חיפשה רכב משומש באינטרנט וקבעה עם הסוכן שמכר אותו בנמל התעופה. התקשרנו אל מר חאלד-קארל ג'ייקוב, נוצרי שברח מעירק לניו זילנד והוא הגיע אלינו עם הרכב המבוקש. כדי להדגים לנו שהרכב תקין, הוא החליט להסיע אותנו אל ההוסטל שלנו ובכך חסך לנו את המונית. הוא שוב ושוב ניסה להראות לנו שהוא אדם אמין וחזר על המשפט: "You know, I have a garage". הרכב התברר כתקין, וקבענו להיפגש ולקנות אותו למחרת. 

קצת על ניו זילנד

כמה דברים בסיסיים שצריך לדעת על ניו זילנד: המדינה מחולקת לשני איים ראשיים: הצפוני והדרומי. יש איים נוספים כמעט בכל צד שלה, כשהגדול מביניהם הוא האי סטיוארט (Stewart) שנמצא דרומית לאי הדרומי.
חיים בה קצת מעל 4 מיליון תושבים, ועוד הרבה יותר כבשים. האוכלוסיה הניו זילנדית היא מעורבת בין מהגרים רבים (רובם אירופאים, עם דגש על צאצאי הבריטים) ובין אוכלוסיה ילידית - המאוֹרים (Māori). הסכם ווַאיְטַנְגִי (Waitangi) שנחתם באמצע המאה ה-19 תרם רבות לזכויות המאורים על אדמתם. ניו זילנד המודרנית נותנת כבוד יוצא דופן לשבטים הילידים: ערים, ישובים ואתרים חשובים נושאים שמות בשפה המאורית - לצד מקומות שקיבלו שמות אנגליים. המדינה עצמה זוכה בשפת המאורים לשם אַאוֹטֵאָרוֹאָה (Aotearoa), כשהתרגום הנפוץ הוא "ארץ הענן הלבן הארוך".
דגל ניו זילנד (מה לעשות, אני אוהב דגלים) - מציג בקנטון שלו את דגל הממלכה המאוחדת, מאחר וניו זילנד היא עדיין תחת הכתר הבריטי. ארבעת הכוכבים מייצגים את קבוצת הכוכבים של הצלב הדרומי, שבולטת מאד בשמי לילה נקיים בחצי הכדור הדרומי. אני הבחנתי בה רבות במהלך הטיול שלי.
נדמה שדגל ניו זילנד מאד דומה לדגל אוסטרליה, אך יש ביניהם מספר הבדלים:

1. בדגל אוסטרליה יש שני כוכבים נוספים - אחד נוסף של הצלב הדרומי וכוכב שמייצג את חבר העמים הבריטי.
2. הכוכבים בדגל ניו זילנד הם אדומים עם קו תוחם לבן. בדגל אוסטרליה - כל הכוכבים לבנים.
3. מספר הקודקודים של הכוכבים הוא חמישה. בדגל אוסטרליה - שבעה.

דגל ניו זילנד

האכסניה הראשונה

בחזרה ליומן המסע: הגענו אל האכסנייה הראשונה שלנו - Bamber House בשכונה השקטה מַאוּנְט אִידְן (Mount Eden). האכסניה שייכת לרשת אכסניות ענקית בניו זילנד שנקראת  BBH - ארגון שמקל מאד על המטיילים במדינה היפה הזו. כמעט כל אכסניה שמכבדת את עצמה ועומדת בסטנדרט בסיסי רוצה להיות חברה ב-BBH. רכישת כרטיס של הרשת היא מומלצת מאד ומעניקה הנחה של בערך 2 דולר ללילה בכל אכסנייה. זו אמנם הנחה מאד קטנה, אבל היא משתלמת כשצוברים אותה במהלך טיול של חודשיים-שלושה. עם כרטיס החבר מקבלים גם את חוברת האכסניות המעודכנת לאותה שנה וניתן לקבוע בקלות מקום לינה בערים הבאות בטיול. 

אנחנו כבר הזמנו כרטיסי BBH כחודשיים לפני הטיסה, וקיבלנו אותם במשלוח לישראל. החוברת והאתר סייעו לנו להתארגן מראש לשבועיים הראשונים של הטיול: בגלל שנחתנו בתקופת חגים ועוד תכננו להצפין לאתר נופש, מרבית ההוסטלים היו מלאים ארבעה חודשים לפני כן (!)

את פנינו ב"במבר האוס" קיבלה קלייר ; מראש הזמנו שם חדר עם שירותים ומקלחת צמודים לשני הלילות הראשונים. הערב עבר בארוחת המבורגרים על חשבון האכסניה, לרגל חג המולד. הספקנו גם להסתובב קצת בשכונה והגענו למרגלות ההר שעל שמו היא קרויה. 

הצלחתי לשרוד את הג'ט-לג בצורה די טובה והלכתי לישון בשעה סבירה, מעט לפני נינה וגלעד. למחרת הייתי כבר אדם חדש.

הפארק שלמרגלות הר אידן