יום 40: כרייסטצ'רץ'

31.01.2010

פיצוץ של בוקר

היום זה קרה: פעמיים ; המריבה הגדולה שלי עם נינה. גלעד הצליח להישאר מחוץ לזה, למרות שהיא ניסתה למשוך אותו לתוך הסערה.
התעוררתי יחסית מאוחר - 9:30 וחיכיתי מלא זמן עד שאחד מהם יתעורר. גלעד התעורר שעתיים אחריי והתחלנו לתכנן מה לעשות היום. לשנינו היה ברור שהביקור במרכז האנטארקטי לא ייצא לפועל בגלל השעה - אז בנינו תוכניות אחרות: נסיעה אל הרכבל של כרייסטצ'רץ'.

נינה התעוררה שעה מאוחר יותר ומיד שינתה את כל התוכניות כדי שיתאימו ללוח הזמנים שלה. הרגע ששבר אותי היה בו היא העזה לתכנן את היום שלי ואמרה שאגיע אל הרכבל פעמיים: פעם בעצמי ואחר כך עם גלעד, כי לו היא תכננה משהו אחר בזמן שהיא מגדירה בטיפשותה "בוקר". מיותר לציין שגלעד הסכים עם כל מילה שלה -  אבל אני לא: ברגע שהיא התחילה לשנות את התוכניות האישיות שלי, הודעתי לה שזה פשוט לא יקרה. היא טענה שאני מתנהג לגלעד כמו לזבל, אולי במטרה להסית אותו נגדי או לעורר בי רגשות אשם מיותרים. האבסורד הוא כמובן שהיא זו שמתנהגת אליו כמו זבל: הוא מתפקד כנושא הכלים שלה, מכין לה קפה בכל בוקר וגם מקבל ביקורות על הקפה.

במקום להיגרר למריבה קולנית, החלטתי שאני יוצא מיד מהאכסניה אל מרכז העיר. ידעתי שאם לא אעזוב ברגע זה, המריבה עלולה להתפתח לכך שאגיד לה במפורט בדיוק מה אני חושב עליה, ולא אחסוך במילים. אז במקום להפוך את המצב ליותר מלוכלך, יצאתי לטייל.

הגונדולה

הגעתי מהר אל מרכז כרייסטצ'רץ' ולקחתי קו אוטובוס אל העיירה הסמוכה לִיטֶלְטוֹן (Lyttleton) - עיירת נמל, שגם בה תכננתי לבקר היום. ירדתי באמצע הדרך, בתחנה הסמוכה לרכבל - שנקרא פה "גונדולה". עליתי ברכבל אל התצפית המשקיפה על איזור המפרץ שליד ליטלטון. העיירה עצמה נראתה מלמעלה כעיירת-נמל פשוטה, אז החלטתי לשנות את התוכנית ולא לבקר בה.

הנוף מהתצפית על ליטלטון

בזמן הסיור במתחם העליון של הגונדולה, הרהרתי רבות על המשך הטיול עם גלעד ונינה. אני מרגיש תקוע בכרייסטצ'רץ' והימים פה ממש מבוזבזים. אני יכול להמשיך בעצמי אל דרום האי, עד שאפגוש אותם שוב בטרק המילפורד. 

מהתצפית בחרתי לרדת ברגל דרך שביל ה-Crater Rim. זו בהחלט הייתה בחירה מעניינת יותר מאשר לרדת למטה בחזרה עם הרכבל. המסלול הראשון מסתיים ליד כביש בו יש אתר הנצחה לנשים חלוצות. ממנו המשכתי בשביל Bridle במורד הגבעה עד החניון התחתון של הרכבל.

הירידה למטה

פיצוץ של ערב

כששבתי אל האכסניה, נינה ואני ניסינו להתעלם מהמריבה של הבוקר. אפילו הצטרפתי אל גלעד שהסיע אותה לארוחת ערב בבית ההורים של נטליה. שם היא פגשה את ויקטור - מהגר ממוצא רוסי שהיא התכוונה להתחתן איתו כדי לקבל ויזה למדינה. פשוט לא הבנתי איך היא אפילו הסכימה לרעיון הזה, וזה רק הוכיח שוב עד כמה היא חסרת כבוד עצמי. בכל מקרה, אחרי הפגישה עם ויקטור - נינה ירדה לגמרי מרעיון החתונה.
מאוחר יותר יצאנו אל הקזינו של כרייסטצ'רץ', שהיה נחמד ולא יותר. אני הקצבתי לי סכום מאד קטן, בידיעה שמרבית הסיכויים הם שאאבד אותו (וצדקתי). נינה כמעט נכנסה למשחק פוקר; למרבה המזל, מה שעצר אותה היו דמי השתתפות בסך 50$. את כספה היא הוציאה בעיקר על המכונות והייתה בטוחה שהיא עומדת להרוויח.
כל היציאה איתה בערב לוותה בהערות עוקצניות מצידה של הכלבה. כשחזרנו אל ההוסטל ניסיתי לדבר איתה ולהסביר שאני נפגע מנימת הדיבור שלה אלי. היא מצידה החליטה להמשיך את המריבה של הבוקר ושוב אמרה שיצאתי אגואיסט בגלל שהלכתי לטייל בלי גלעד (כשבעצם היא זו שמנעה ממנו לצאת...). בסוף הדבר היחיד שהגענו עליו להסכמה היה העובדה שאנחנו לא מסכימים על שום דבר. שיתפתי אותה בלבטים לגבי המשך המסע שלי איתם והבטחתי ש"אשן" על זה בלילה ואגיע להחלטה סופית בבוקר.
מה שאני כן מבין, זה שנינה היא אדם איום ונורא ובעלת אחת מהפרעות האישיות הקשות שפגשתי בחיי. מכאן נכנסתי ללילה רווי מחשבות לגבי השבועות הבאים בניו זילנד.