16.01.2010
נסיעה ארוכה
היום זהו יום הנסיעה הראשון מתוך שלושה ימים שמצפים לנו. זה מה שקורה כשחוזרים לאוקלנד בפעם השלישית בשביל מופע מיוחד / טיול באי ציפורים. היינו צריכים לחצות את האי הצפוני מצפון ועד דרום תוך שלושה ימים. מזל השאירה לנו פיתות תוצרת בית כצידה לדרך הארוכה, ואנחנו יצאנו מאוקלנד בפעם האחרונה במסע זה.
לא עשינו יותר מדי היום: בעיקר עצרנו בעיירות קטנות לאוכל, שירותים ושליחת החבילה של נינה לישראל. גלעד ואני החלטנו להמתין מספר ימים עד המשלוחים שלנו. באחת מהעיירות ראינו לוח מודעות עם שלט של "גדי חינם" למסירה. כן, ניו זילנד היא ממש עולם אחר.
 |
| מי רוצה גדי? |
קאקאהי
לקראת הערב הגענו אל בית ה-HIT הבא שלנו. כבר בהוראות ההגעה שלהם בטלפון זה לא נשמע משהו: "תעברו את החנות היחידה בכפר, תיסעו עד מסילת הרכבת ותחצו אותה, תפנו בפנייה הראשונה אל תוך שביל מסומן בלי תיבת דואר..." - אלו היו ההוראות של הזוג היהודי שאירח אותנו בכפר קָאקָאהִי (Kakahi). הבית שלהם היה הבית בקצה הכפר והדרך כללה נסיעה בתוך הצמחיה ; זה בטח לא עשה טוב לרכב שלנו.
המקום עצמו היה זוועתי והזוג מאד מוזר ; מטעמי פרטיות לא אתאר אותם או אנקוב בשמות - ורק אציין שהבית שלהם היה מטונף! הכיור מלא בכיריים מלוכלכים, המון קורי עכביש בכל פינה ומחסור חמור של וילון במקלחת. זה היה הלילה הראשון מאז תחילת הטיול שבו בחרנו לא להתקלח.
היה קצת קשה להירדם בלילה הזה, בעיקר בגלל החשש שאיזה עכביש יטפס עלינו. הקושי דווקא איחד את שלושתנו ומצאנו עד עצמנו משחקים ב-"21 שאלות" עד אפיסת כוחות וצוחקים עד שנרדמנו.
17.01.2010
הבריחה מקאקאהי
בבוקר מיהרנו להיפרד מהמארחים שלנו בקאקאהי. לא יאמן, אבל נינה אפילו ויתרה על הקפה שלה לפני הנהיגה, והחלטנו לעצור לארוחת בוקר והתרעננות בעיר הסמוכה טַאוּמָארוּנוּי (Taumarunui). אני ויתרתי על גילוח, שבאמת כבר הייתי זקוק לו... פשוט הבית בקאקאהי נראה לי כמקום כל כך לא-הגייני.
 |
| בוקר בקאקאהי |
כביש העולם הנשכח
מטאומארונוי מתחיל כביש העולם הנשכח שמסתיים בעיירה סְטְרַאטְפוֹרְד (Stratford). זהו אחד הכבישים המפורסמים בניו זילנד, ונחשב גם לאחת מהדרכים הגרועות והמסוכנות במדינה. הוא עובר בחבל ארץ שהכיל בעברו עיירות יחסית גדולות, אך בעשרות השנים האחרונות נטשו אותו מרבית תושביו. כיום הוא סוג של עולם נשכח ומרבית נקודות העניין בו מרוחקות מהכביש. אנחנו נסענו דרכו כדי להגיע אל העיירה פַנְגָאמוֹמוֹנָה (Whangamomona - החיבור של Wh נהגה במאורית כ-פ' רפה).
 |
| גשר לפניך |
הרפובליקה של פנגאמומונה
בשנת 1989 הכריזה מועצת היישוב על פנגאמומונה כמדינה עצמאית. זו בעיקר הייתה הכרזה מחאתית בתגובה לשינוי מעמדה המוניציפלי של העיירה. מאז כיהנו בתפקיד נשיא הרפובליקה שני גברים, גדי וכלב פודל (שאף שרד ניסיון התנקשות בחייו). עצרנו ברפובליקה לארוחת צהריים מפטמת וויתרנו על רכישת דרכונים מקומיים.
 |
| אחד מהשלטים לקראת "חציית הגבול" לפנגאמומונה |
וואנגאנוי
לאחר כביש העולם הנשכח נסענו אל הלינה בווָאנְגָאנוּי (Wanganui). ה-HIT ללילה זה היה ביתו של רופא שיניים צעיר בשם הַדְלִי (Hadleigh). הוא בעליו של בית די גדול ומשכיר חלק מהחדרים לשותפים ; בשאר החדרים הוא מארח תרמילאים ישראלים בניו זילנד. מסתבר שהדלי הנחמד הוא גם טיפה מעופף ואישר לעוד כמה תרמילאיות להגיע ללילה הנוכחי. אנחנו מצאנו את עצמנו ישנים על מזרנים שנפרסו בסלון, אבל לא שזה הפריע לנו: הייתה אוירה צעירה, טלויזית פלסמה עם סרטים, מקלחת נקייה ואינטרנט. הבית של הדלי היה ה-HIT המיוחד ביותר מבין כל אלה שאירחו אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה