21.01.2010
אל המעבורת
כמעט לא ישנתי בלילה והתעוררתי עם מצב רוח מדוכדך בבוקר האחרון בוולינגטון. העיקר שהיום אנחנו עוזבים את העיר המשעממת הזאת. עוד לפני שעזבנו את האכסניה הספקתי ללכת עם גלעד אל סניף הדואר כדי לשלוח את החבילה הראשונה לארץ: נפרדתי מ-5.8 קילו וגם מלא מעט כסף. כשחזרנו לאכסניה, סיימנו לארוז ונפרדנו מהמקום נגוע הצרפתים.
כשהגענו אל הרכב גילינו שתיקנו אותו יותר מדי טוב במוסך: האורות כבר לא נכבים אוטומטית עם כיבוי הרכב, וזה הביא למותו של המצבר שלנו. מיהרנו להזמין טכנאי של AA, בתקווה שלא נפספס את המעבורת שקבענו מראש. ליתר ביטחון התקשרנו אל משרדי המעבורת להודיע שאולי נאחר, והם אמרו שישתדלו להמתין לנו עד כמה שאפשר - הכל בגישת ה"אין דאגות" הניו זילנדית: no worries.
טכנאי ה-AA הגיע תוך 20 דקות ואישר את החשש לגבי מותו בטרם עת של המצבר. תמורת סכום "זעום" של 186 דנ"ז הוא החליף את הבטרייה, ובכך רוקן כמעט לגמרי את הקופה המשותפת שלנו.
הצלחנו להגיע אל רציף המעבורת בזמן והכנסנו את האוטו אל האיזור בו ממתינים הרכבים. בקומת הנוסעים קנינו ארוחת צהריים מגעילה וניסינו להירדם.
פיקטון
הצלחתי לישון במשך שעה בתוך המעבורת, והתעוררתי עם מצב רוח הרבה יותר טוב. יצאתי החוצה כדי לצלם תמונות מההפלגה ומיד התפעלתי מנופיו של האי הדרומי. כדי להגיע אל העיירה פִּיקְטוֹן (Picton) המעבורת צריכה לעבור בארכיפלג ירוק שטבול בתוך ים כחול. המראה פשוט קסום.
 |
| הנוף מתוך המעבורת |
פיקטון עצמה נמצאת בין הרים ירוקים ש"סוגרים" אותה כמו קירות. הלילה ישנו אצל גרהאם ומרגרט בּוּרְטֶנשׁוֹ (Burtenshaw) שאירחו אותנו במסגרת ה-HIT. אגב, כשמדפדפים בחוברת של ה-HIT זה נראה כאילו לכל אישה שנייה בניו זילנד קוראים "מרגרט". לזוג בורטנשו יש בית נחמד בקצהו של רחוב שקט. בחצר ביתם יש קרוואן בו גרה אישה נוספת, שלא הבנתי את הקשר שלה אליהם, אם הוא בכלל קיים.
יצאנו לסיבוב קצר בשכונה, שכלל גם קניות לימים הקרובים: אוכל וציוד לקראת הטרק של אייבל טזמן. נישאר פה לילה אחד בלבד ומפה נצא אל בית ה-HIT הבא שלנו.
 |
| פיקטון |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה