הצלב הדרומי בדגלים

דגל אוסטרליה

יוון, יום 5: דלפי

16.11.2014

אל דלפי

השכמנו מוקדם בבוקר כדי להתכונן ליום הסיור המודרך בדלפי. זכינו לצפות מחלון חדר המלון בהר ליקאביטוס ובכיכר סינטגמה מתעוררים, אכלנו בזריזות את ארוחת הבוקר ולבסוף ירדנו אל הלובי כדי להמתין לאיסוף לסיור. מכאן יצאנו עם קבוצה של חברת Key Tours לסיור יום בדלפי, הנמצאת צפונית-מערבית לאתונה, סמוך לים הקורניתי. המדריכה שלנו להיום הייתה מריה, והיא מאד אהבה לדבר. מריה אמנם הייתה מלאה בידע על ההיסטוריה היוונית ועל המקומות בהם ביקרנו, אך הטון המונוטוני שלה מעט חיבל בהנאה.

הנסיעה לדלפי ארכה כשעתיים וחצי, כולל עצירה לכמה דקות עבור קפיטריה, חנות מזכרות ושירותים... משהו די רגיל בסיורים מהסוג הזה.

מבט מהמלון

דלפי

מזג האוויר היום המשיך להיות ערפילי - בעיקר כשהגענו אל דֶּלְפִי (Δελφοί, Delphi - במקור ביוונית, נהגה "דֶּלְפוֹי"). דלפי הייתה ידועה ביוון העתיקה כלב העולם: לפי סיפורי המיתולוגיה היוונית, זאוס שחרר שני נשרים בקצוות העולם, והם נפגשו מעל דלפי. באתר אף נמצא שחזור של האבן המסמלת את מקום המפגש של הנשרים. כמו כן, דלפי הייתה מקום המקדש לאל אפולו, וכאן מוקם האוֹרַאקֵל של דלפי - מקום מושבה של כוהנת, שזכתה בתואר "פִּיתְיָה". נבואותיה של הפיתיה היו ידועות בכל רחבי יוון ואף מחוצה לה. העולים לרגל אל האוראקל שילמו מס והקריבו קורבן על מנת לזכות לתשובות מן הפיתיה. הכוהנת עצמה ישבה על כסא בעל שלוש רגליים מעל סדק באדמה ; האדים שעלו מן הסדק כנראה הכניסו אותה למצב של טראנס ו"העניקו" לה את כוחות הניבוי. נבואותיה של הפיתיה היו מעורפלות, וכהן ממקדש אפולו פירש אותן כראות עיניו עבור העולים לרגל. האוראקל של דלפי ירד מגדולתו עם הכיבוש הרומי, והפיתיה האחרונה סולקה ממנו במאה הרביעית לספירה עם התנצרות האימפריה.

החפירות באתר האריכאולוגי של דלפי העתיקה החלו בסוף המאה ה-19. במהלך הסיור הלכנו ב"דרך הקדושה", חלפנו ליד בית האוצר האתונאי המשוחזר עד שהגענו אל שרידיו של מקדש אפולו. אל האצטדיון, שאירח בעבר את המשחקים הפיתיים, לא יכולנו להיכנס - אלא רק הבטנו בו מבחוץ. 

בית האוצר האתונאי

מה שנשאר ממקדש אפולו

עמוד יוני בדלפי

מוזיאון דלפי

מהאתר הארכיאולוגי נסענו בנסיעה קצרה אל המוזיאון הארכיאולוגי של דלפי (Αρχαιολογικό Μουσείο Δελφών). המוזיאון הוקם בשנת 1903, וחודש לאחרונה בשנת 2003. הוא כולל 14 חדרי תצוגה גדולים עם ממצאים מהאתר הארכיאולוגי שבו ביקרנו. המוצגים המפורסמים ביותר במוזיאון הם פסל האבן של הספינקס מנַאקְסוֹס, ופסל הברונזה של הרָכָּב מדלפי. פסל הברונזה פוסל בשנת 474 לפנה"ס, והתגלה מחדש בשנת 1896. הוא מציג נהג מרכבה בגודל אמיתי, עם פיסול לרמת הפרטים הקטנים ביותר. כמו כן נמצאת במוזיאון אבן האוֹמְפָאלוֹס - זו שמייצגת את מרכז העולם.

מריה ליוותה אותנו בכל חדרי המוזיאון והסבירה על המוצגים החשובים. בסופו של הסיור קיבלנו זמן פנוי להסתובב במוזיאון, לפני שהמשכנו אל היעד הבא.

הספינקס מנאקסוס

הרכב מדלפי

פניו של הרכב מדלפי

ארוחה ונוף

מהמוזיאון המשכנו אל ארוחת צהריים במסעדה מקומית. בסיום הארוחה יצאנו אל מרפסת התצפית של המסעדה כדי לצפות בנוף של הים הקורניתי, המפריד בין רוב יוון היבשתית לחצי האי פֶּלוֹפּוֹנֶס. היה מעט קשה להבחין בים המרוחק, בעיקר בגלל העננים, וקרני השמש שהגיעו מולנו.

אמא במרפסת התצפית

אראכובה

היעד האחרון לסיור היה העיירה אַרָאכוֹבָה (Arachova, Αράχωβα). זוהי עיירה תיירותית קטנה, היושבת סמוך לצוק תלול. עצרנו כאן לזמן קצר, אפילו קצר מדי לטעמנו, כדי שנוכל להתרשם מהנוף של העיירה ולבקר בחנויות המזכרות הפרושות לאורך הרחוב הראשי שלה.
לאחר שבקושי הספקנו להתרשם מאראכובה הקטנה, עלינו בחזרה אל רכב הסיור, וכעת ציפתה לנו נסיעה של שעתיים וחצי אל אתונה. מריה הסבירה לנו ולתיירים האחרים כי מחר צפויות הפגנות במרכז עיר הבירה בשעות אחר הצהריים, וכי חלק מתחנות הרכבת התחתית יסגרו - ובכלל מומלץ להתרחק מאזור כיכר סינטגמה. הבנתי שעלי לשנות את התוכניות שלנו בנוגע לדרך החזרה אל נמל התעופה מחר.
אל אתונה שבנו בשעות הערב.

באראכובה

תצפית על מרכז העיירה אראכובה

יוון, יום 4: קלמבקה

15.11.2014

בוקר ערפילי

התעוררנו הבוקר למזג אוויר לא-מושלם לטיול: קלמבקה וסלעי מטאורה היו מכוסים בערפל כבד. לפני טיול הבוקר שלנו, הספקנו לאכול ארוחת בוקר במלון ובדקנו בקבלה האם אפשר לבצע צ'ק אאוט מאוחר מהחדר. נענינו בחיוב, הודות לעונת השפל בתיירות - וקיבלנו אישור לעזוב את החדר בארבע.

מהמלון אספו אותנו לטיול במטאורה וסביבתה. היינו בקבוצה קטנה של ארבעה אנשים, והמדריך לקח אותנו תחילה אל הכפר הסמוך לקלמבקה - קַסְטְרַאקִי (Kastraki, Καστρακί). עצרנו לכמה דקות בכפר כדי להשקיף על מטאורה מזווית שונה ולראות בית תפילה עתיק.

בוקר בקסטראקי

מגאלו-מטאורו

במסגרת הסיור ביקרנו בשני מנזרים. הראשון היה המנזר הגדול ביותר במטאורה: מֶגַאלוֹ-מֶטֶאוֹרוֹ (Μεγάλο Μετέωρο), שהוקם כבר במאה ה-14. כמו במנזר בו ביקרנו אמש, גם היום היינו צריכים לטפס מדרגות רבות עד שהגענו אל הכניסה למנזר. מגאלו-מטאורו מכיל בתוכו מספר מוזיאונים קטנים בנוגע למנזר עצמו ולהיסטוריה של מנזרי מטאורה. בנוסף, הוא מכיל תצוגה של גולגולות הנזירים, שחיו כאן בעבר. מורבידי משהו.
ממגאלו מטאורו יכולנו גם להשקיף על מנזרים נוספים, שבהם לא ביקרנו - רוֹסַאנו ו-וָארְלָאם. כשחזרנו אל חניית הרכבים כדי להמשיך אל עבר המנזר הבא, הופתענו לפגוש את הכלבה החומה, שליוותה אותנו אתמול בעת ההליכה ביער. נראה כאילו היא מחפשת תיירים נוספים ללוות.

במנזר מגאלו-מטאורו

מגאלו מטאורו

בדרך אל המנזר הבא המדריך שלנו עצר את הרכב בשתי נקודות תצפית המשקיפות על מטאורה. בחלקן יכולנו להתקדם אל ממש אל הסלעים, הבולטים מן הכביש, ולעמוד עליהם בזמן התצלום. אמא לא ממש אהבה את הרעיון של עמידה על הסלעים, אבל הם היו יציבים מספיק. לבסוף היא אפילו הצטרפה אלי לאחת מהתמונות.

עם אמא ומטאורה

מטאורה ואני

מנזר סן סטפנו

המנזר השני בו ביקרנו במסגרת הסיור היה מנזר סַן סְטֶפַנוֹ. המנזר הוקם במאה ה-16 סמוך למנזר השילוש הקדוש (בו ביקרנו אתמול). במהלך הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השניה, הנאצים השתלטו על המנזר ושדדו את אוצרותיו. לאחר המלחמה הגיעו נזירות יווניות אל המנזר, שיקמו אותו והפכו אותו למקום מושבן. כמו בשני המנזרים הקודמים שביקרנו, גם כאן אמא הייתה צריכה ללבוש חצאית בעת הביקור המנזר.

במנזר סן סטפנו

בהמשך הסיור עצרנו בעוד כמה נקודות תצפית סביב מטאורה. בדרך לאחת מהן חלפנו ליד מטיילים שטיפסו בחבלים על אחד מהסלעים - גם זו אחת מהפעילויות המוצעות לתיירים במטאורה.
המדריך לקח אותנו למקום בו ניתן לראות שרידים של התיישבות הנזירים הראשונים באיזור. אלה למעשה כוכים טבעיים בתוך סלעי מטאורה, אליהם נכנסו אנשים שהחליטו לפרוש מחברת בני האדם האחרים. הם טיפסו לתוך הכוכים הקטנים וחיו בהם, ותושבי הכפרים הסמוכים דאגו למחייתם. כיום מה שנשאר במקום הוא שרידים של בניה על הכוכים, כמה חבלים קרועים וסולמות רעועים.

מבט על קסטראקי

כוכים ישנים בסלע, אליהם פרשו המתבודדים

בחזרה לקלמבקה ולאתונה

הסיור הסתיים בצהריים, והמדריך החזיר אותנו אל קלמבקה. מכיוון ויכולנו לנצל את החדר במלון עד שעה מאוחרת, יצאנו תחילה לסיבוב אחרון בעיר. אכלנו ארוחת צהריים באותה המסעדה בה סעדנו אמש, ואחר כך אני החלטתי שאני רוצה לבקר בכנסיה העתיקה של קלמבקה.
זה לא היה פשוט להגיע אל הכנסיה: ציפו לנו המון מדרגות בדרך אליה, ואמא הייתה די מותשת. את גרם המדרגות האחרון היא סורבה לעלות, ואני המשכתי לבדי אל הכנסיה ולתצפית אחרונה על קלמבקה והסלעים האימתניים.
לקראת השעה ארבע עזבנו את החדר והלכנו אל תחנת הרכבת של קלמבקה. כאן ציפתה לנו נסיעה של כחמש שעות עד אתונה. הגענו אל אתונה לקראת השעה עשר בלילה, ומיהרנו אל המלון שלנו. הפעם קיבלנו חדר שונה - עם נוף אל כיכר סינטגמה וגבעת ליקאביטוס. היינו צריכים להירדם מהר, כי למחרת ציפה לנו סיור של יום מלא אל דלפי.

הכנסיה בקלמבקה

תצפית על קלמבקה

הרכבת בקלמבקה